ואת אולימפיאדת בייג'ין יש להחרים.
שלוש שנים אני כאן
לא חשבתי, אבל הגעתי.
הזמני הוא הקבוע ביותר.
אה, ואת אולימפיאדת בייג'ין יש להחרים!
רשומות מן השנה החולפת – יולי-אוגוסט 2007
"אני לא יודע איך תקבלו את הדברים שאני עומד לומר לכם" אמר חפא, "אני בעצמי הייתי רוצה לפקפק באמיתותם, אבל הם באים ממקורות שאינם טועים הרבה פעמים".
המקורות שחפא דיבר עליהם, הם אנשי משמר הסורקים של הכחול, אנחנו לא שמענו עליהם עד אותו רגע, ואם ראינו אותם לא זיהינו אותם, אבל אלה הם מי שתפקידם לוודא מראש את בטיחותו של כל מקום שהכחול אמור להגיע אליו ביקום, ועם הכלים שיש בידיהם, פרי פיתוח רב שנים ומיומנות אותה רכשו בגופם, אותה מעבירים חברי גילדת הסורקים לצאצאיהם דורות על דורות, הם מסוגלים לנבא את בטיחותו של כל מקום עד לרדיוס 5 שנות האור הקרובות ו5 שנות ארץ הקרובות ב247 תעלות מקבילות של זמן עתיד ואפשר. 98.911% מהחיזויים שלהם, ב9015,000 השנים האחרונות, נמצאו צודקים. בדייקנות רבה הם חזו את היעלמותם של כוכבים שאיש לא ראה סיבה שהם ייעלמו, והם גם ידעו איך. לכן אין שליט גלקטי שהשתמש בשירותיהם ולא התייחס להמלצותיהם.
הכחול היה חייב להתייעץ איתם לפני שימריא בראש כולנו לכדור הארץ, והמלצתם שלא לבקר בכדור הארץ, ושעליה הוא סיפר לחפא באופן אישי בגלל ידידותם המיוחדת, היא המלצה בדרגת חמה מאד. עניין של ימים, אולי של שעות אחדות.
פתאום הבנתי את ההרגשה שהיתה לי כשהיינו שם, כאילו כוחות החיים עוזבים את הכוכב, ישויות שתמיד היו סמויות בעולם, ומסכו בתוכו את האנרגיה שלהם. רק בעזיבתם חשתי בהם, הם היו באויר בכל מקום שהיינו בו, בים, בחוף לטרון, באי היווני. כולנו הרגשנו בהם למרות שלא התייחסנו אליהם בין כל הדברים שהיו באויר. גם הם חשו מה שכל יצורי היקום מסוגלים לחוש, לא רק הסורקים. וזאת היתה גם הסיבה שהאופליים פינו את הציוד שלהם במהירות. כולם אישרו שגם הם הרגישו שיצורים רבים, או "כוחות חיים" עוזבים בבהילות את כדור הארץ, וחפא אמר שאנחנו בהחלט צודקים, ושגם הוא ראה את הסימנים, ולא ידע איך לדבר איתנו עליהם.
הוא אמר שכדור הארץ ייעלם פתאום, יתפוגג. בלי רעש עז, בלי הבזק, בלי הדף של פיצוץ. בלי שסיבה תיראה לעין. ככה כוכבי לכת נעלמים כל יום ביקום, בדרך כלל אין להם אפילו את המזל שהיעלמותם תותרע על ידי סורקיו של שליט חלל המתקרב לאזור.
עלוה שאלה איך זה קורה שכוכבים נעלמים ככה, בלי סיבה. חפא אמר שגם אנשיו של הכחול לא בדיוק יודעים את הסיבה, אך הם משערים שמדובר בפיגועים קוסמיים שמקורם בכוחות שאנחנו לא מכירים בעומק החלל, ויתכן שאפילו האופליים שאנחנו התעסקנו איתם, לא מכירים אותם.
חפא הוסיף שהכחול קיבל המלצה האומרת שגם האזור שאנחנו נמצאים בו, במרחק 10.5 ש"א משם, הוא אזור לא בטוח וכדאי גם להתכונן לעזוב אותו בימים הקרובים.
24 ביולי קטע אחרון בינתיים בהסטוריה האלטרנטיבית.
רשומות מן השנה החולפת – יוני-יולי 2007
רשומות מהשנה החולפת: מאי-יוני 2007
כך בערך נראה האגם החם שאליו הלכנו, כך ראינו אותו מהצוק לפני שירדנו אליו.
לתמונה לא נכנסו כל היצורים החיים שהתקבצו שם כל השעות שהיינו שם, חלקם טבלו באגם, היו גם ששתו ממנו. נראה היה כאילו מן האגם הזה באה אספקת החיים לכל מי שנמצא באיזור הזה של הכוכב.
במשך השעות שהיינו שם, ניסינו לחלק את כל החיים הרוחשים שהיו סביבינו לחלוקות שיעזרו לנו לזהות, לעשות איזה סדר בכאוס הקוסמי. אני זוכר אותנו מנסים לעשות את זה כמעט בכל כוכב לכת מיושב שהגענו אליו, אבל בכל פעם שהיה נראה שהצלחנו לסווג את יצורי היקום למחלקות, תמיד נתגלה איזה משהו שטרף את קלפינו.
על כדור הארץ יש חלוקה מאד ברורה בין בני האדם, המין שיש לו את השכל, השליטה, הכח, הטכנולוגיה והכל, לשאר בעלי החיים, שלא מתקרבים לרמת האינטליגנציה של האדם ואינם מסוגלים לחשוב, לשלוט על טכנולוגיה, לכוון את עצמם, להיות במצב בקרה.
חפא טען שהאדם על כדור הארץ גזל את עתודות האינטליגנציה משאר החיות, וכך נוצר שלטון היחיד שלו בפלנטה. האדם הוא המכבי ת"א-כדורסל של החיים בפלנטה. יש אותו, ויש החיות. אין "רשות" שלישית באמצע.
בפלנטות אחרות, בעיקר כאלה שקרובות למרכזי הפדרציה או שיש בהן הרבה מבקרים, זה לא כך.
יש, וגם בכוכב ההוא ראינו, בעיקר על יד האגם, "חיות טיפשות", יצורים בלתי חושבים, פועלים לפי הטבע ולפי האינסטינקטים. היצורים שכשאנחנו, או מישהו מאלה הדומים לנו התקרב אליהם, ברחו או נתנו ללטף אותם, אבל לא הורגש כאילו יש להם תובנה.
אחרים היו, כמו הפרוותיים החומים שהיו הולכי על שתיים בעלי פני חפרפרת, שהרגשת את האינטליגנציה בתנועות שלהם, בדרך שבה התנהגו אחד עם השני, הכירו אחד את השני. הם נכנסו למים ויצאו, מתיזים מים אחד על השני, עושים תחרויות שחיה. אבל לא הרגשנו כאילו אנחנו יודעים לתקשר איתם, או שמעניין אותם לתקשר איתנו. אולי נראינו להם כ"חיות טפשות". ניסינו לבקש מהמתורגמן לתרגם אותם, והוא לא ידע. הם לא היו "חיות" אבל גם אי אפשר היה לקרוא להם "אדמיים". איכשהוא הרגשנו שהם מאד לא רוצים שנתקרב אליהם. היו גם אחרים, שתיקשרו איתנו, או הרגשנו שהם מנסים לתקשר, כמו למשל הכחולונים, עם כמו פה לבן צפצפני במקום ש"צריך להיות" ראש ועם קשקשים או קוצים באמצע גופם. הם היו חכמים הרבה יותר מחיה רגילה. אבל גם אותם המתורגמן לא בדיוק ידע לתרגם.
הבנו שהמתורגמן יודע לתרגם רק את אלה שמדברים בשפות שנלמדו בבתי הספר הגבוהים של הגלקסיה, כלומר את אלה שבעצמם למדו מתישהוא להשתמש בשפות האלה. כאלה היינו אנחנו, האדמיים, וכאלה היו גם קבוצות "לוחמי השליט" שהיו שם גם כן, דווקא הם בצורתם דמו הכי פחות לאדמיים. חלק מהם היו כדורים קוצניים שקיפצצו – כמו התגלגלו על הסלעים ונתלו בקיר מעל לאגם, שואפים-נושמים את אדיו, מקפצצים כל פעם למעלה בבהלה כאשר טיפה נגעה בהם. עם אלה תיקשר המתורגמן, שגם ראשו היה קצת דומה לכדור קוצני, מצויין, והעביר לנו פרטים כמו מאיזה מרחק הם באו, ואיך נראה העולם שלהם. תמונות מאותו עולם כמו עברו לנו דרכו במסך טלפתי שבמוח. והיו גם תולעי-נחשי האש, שהפרישו סביב גופם חומר נוזלי זוהר בעל צבע חום-אדום די דוחה שעטף את כל הגוף עד שנספג בתוך עור הנחש העבה שלהם, ואז היו מפרישים חומר חדש, כמו להבה רטובה. בכל פעם היתה קבוצה מהם יורדת, לפי התור, שותה ממימי האגם, חוזרת ופולטת אותם על חבריה שהיו בהנאה, כך נראה, מקציפים את החומר שעל גופם. להסתכל בהם באותו רגע, עשה תחושה של חריכה. גם איתם הסתדר המתורגמן. כולם היו שייכים למשמר מגיניו של השליט הכחול.
והיו גם, כמו בכל מקום, אלה שלא ראינו אבל הרגשנו שהם נמצאים. הסתכלות לכיוונם נתנה תחושה של עלטת מרחב. אפשר לראות אותם אולי, אם תאמצו, כלומר את עלטת המרחב שלהם, בחלק הכהה של האגם. אותם ידע המתורגמן לתרגם, אך די בקושי, אם בכלל לסמוך על מה שתיאר בתור הדיבורים שלהם. הם היו יחידות העלית של השליט הכחול, שגם אותו, עד כמה שזכרתי, היה די קשה לראות.
והיו גם יחידות חיילי השדה שבאו כשכבר היינו בדרך החוצה, וגם הם ספק נראו ספק לא נראו, ספק להבות ירוקות ספק סופת עלים שבאה משום מקום, שהרי עצים לא היו בכל הסביבה, רק שיחי קוצים חדים ונמוכים, שחלק מהם גם תקשרו, תשאלו את המתורגמן.
"תשימו לב" אמרה עלוה "במה אנחנו שונים מכולם".
היינו היחידים שלבשנו עלינו מה שנראה כמו בגדים.
אמנם הייתי בטוח שלכל אלה שכמונו, הם לא מהפלנטה הזאת, יש מזקקי אטמוספרות, ידענו שיש ללוחמים גם מסננים מעופפים זעירים המנטרלים מסביבתם קרינות המרעילות אותם, אבל אלה לא היו בגדים.
"לא, עלוה, אל תעשי את זה. אנחנו לא יודעים איזה קרינות יש כאן, ואין לנו מסננים כמו ללוחמים. גם לא פרוות" אמר צבי. "רק הבגדים מגינים עלינו עד שניכנס למים". חפא אמר לנו שהמים הם טובים לגוף שלנו, גם מרפאים פצעים. פתאום חשבתי על הכחולה ועל חייזריות אחרות שפגשתי בעולם המדברי. מי יודע איזה חומרים עברו לי דרך גופן. בהלה עברה בי. ניסיתי גם להזהיר את עלוה. היא לא שמה עלינו.
"אל תסתכלו, אם לא נוח לכם" אמרה.
פתאום הרגשנו שהיא צודקת. בגדים לא היו מתאימים לכאן. הורדנו גם אנחנו.
ירדנו לאגם מהצוק, שווים לטבע הקוסמי שמסביב.
נכתב במקור ב4 ביוני 2007.
רשומות מן השנה החולפת – אפריל-מאי 2007
הָיְתָה זוֹ חֲזָרָה פְּנִימָה
אֶל עוֹלָם אֲשֶר מִמֵנוּ הַמוֹצָא
אֶלֵי שְחָרִים אֵפְשָרִיים
14 במאי
======================
כבר מראשית ימיו של המין האדמי על כדוה"א – ההומוסאפיינס – נקבעה הנורמה לפיה זכותו של האדם להסתיר את הגוף שלו – הספייס הפרטי במובנים של אז – באמצעות בגד. זה משהו שבתחושה, לא משהו שנעשה בהסדרה שלטונית, לא דבר שנעשה בגלל שיש חוק, בגלל שאיזו מדינה כפתה. (ואנשים שהופשטו מכבודם – הופשטו מבגדיהם, לאורך כל ההסטוריה.)
במשך השנים הצטרפו אל הספייס הפרטי גם התא המשפחתי, הדירה, חשבון הבנק – דברים שמוסכם היום שאף אחד לא פורץ אליהם בלי רשות (טוב, כמעט אף אחד).
וכך מרגע יצירתו של ההומואינטרנטיקוס – המין החדש של האדם שנוצר בערך בשנות ה90 של המאה הקודמת, היתה ברורה בלי שניסחו את זה בשום חוק, זכותו של הפרט הגולש להגן על הספייס הפרטי – הגוף המורחב הכולל כיום את השם והת.ז. שנתנו לו המדינה, קורות החיים הסטנדרטיים, ויש אפילו אלה הרואים באנונימיות את הטעם לכל, שלמענו הומצא בכלל האינטרנט, בעולם כזה שבו כל אחד יודע עליך הכל, ומרגע לידתך אתה חייב דיווח לכל מיני רשויות הנותנים לך שמות משלהם. האינטרנט כעיר מקלט, מרחב מוגן ובעיר מקלט לא שואלים אותך יותר מדי שאלות, לא מסגירים אותך. זה הבסיס שמאפשר את קיומה של עיר מקלט, ואולי של חברה אנושית בכלל.
זאת ועוד. ישנם כל מיני אנשים שאו שאינם מאמינים ביכולתה של קהילת האינטרנט להסדיר את עצמה, האינטרנט נראה להם כמו ביצה שיש לייבש אותה בקודים אתיים כתובים למיניהם. אחרים רוצים לייבש את "הביצה" בשם אינטרסים זרים, למשל השלטון רוצה את הנתח שלו גם בסייברספייס כפי שזה בא לביטוי בהצעת החוק של ח"כ חסון מ"ישראל ביתנו" הפשיסטית לחייב חשיפת טוקבקיסטים אנונימיים. אני טוען שההומואינטרנטיקוס יצר לו במשך השנים באופן טבעי קוד אתי משלו, שבו הכלל הראשון, הבלתי כתוב, הוא "לא תחשוף".
היום שבו נעבור על הכלל הראשוני הזה שאנחנו יצרנו, יהיה יום שבו נצדיק את כל מייבשי הביצות האלה, נראה להם שהם צודקים, שלקהילת האינטרנט אין אמת מידה מוסרית מספקת, ולכן מותר להם ואף חובתם לנסח ולכתוב לנו את המוסר לפי ראות עיניהם. זו תחילת הסוף של החופש (גם אם יחסי) שיש כיום באינטרנט.
החוקים הכתובים התחילו להינתן, ברגע שאנשים הפרו את החוקים הבלתי כתובים. הם היו קודם. "לא תרצח" נכתב לאחר שאנשים רצחו. "לא תגנוב" לאחר שאנשים גנבו. לאחר שדברים הפסיקו להיות מובנים מאליהם. כך אני מאמין. ובדיברות הבלתי כתובות של האינטרנט – לא תאחצן הוא הדיברה הראשונה.
מתוך מה שכתבתי בנושא "אאוטינג" ב9 במאי
=============
ואת אולימפיאדת בייג'ין יש להחרים!
בלוג הצועד The VValker's blog 