חוק הגנה ופיצוי למושמטים (1)

את הקריאה הזאת פרסמתי במספר פורומים וגם שלחתי במייל לבלוגרים, למכרי ומודעי. זוהי רק ראשיתה של עצומה שאני מנסח, וגם אותה אני מקוה בעה"ח לפרסם כאן בימים הקרובים.
זה חשוב במיוחד לנוכח כנס של תנועה ניאו-נאצית ישראלית חדשה שיתקיים בעוד יומיים במלון מפואר אחד בתל אביב, שתרם להם את אחד מאולמותיו, הנקרא על שם בירת ספרד, של תקופת פרנקו מן הסתם.

איריס יער-אדלבאום התייחסה לקריאה שלי בבלוגה וגם הוסיפה דברים שחשובים שיירשמו:
"הפוטנציאל לניצול שגלום ביצירת מושמטים, המסתובבים במשך שנים עם תחושה שהם "לא מספיק" משהו, לא מספיק נאמנים, לא מספיק כשירים, לא "כמו כולם" והופכים לקורבנות. הגיע הזמן לאמר שהגיוס לצה"ל הוא קונסנסואלי וידוע שהוא יוצר מסלול קידום בחיים ובמישור הכלכלי בעיקר. המצג, כאילו מדובר ב"הקרבה" אינו נכון מזמן, כאשר החברה בנויה סביב התעשיות הבטחוניות וההיי טק. גם קודם היה מתאם גבוה מאד בין לוחמים ובין מבוססים, הן ברמת הפרט והן כקולקטיבים (קיבוצים וכולי). גם עכשיו, בתי ספר למשל מדורגים בהתאם למספר "הלוחמים" שהם מייצרים, ומתוגמלים בהתאם.

הבניית הזהות סביב הכישור הקרבי פוגעת בכמה ציבורים שלא כדין. ראשון, ציבור הנשים הישראלי. שני, כל יתר האנשים שיש להם כישורים נפלאים אחרים. אני מהססת אם לשבח את רפאל איתן (רפול), כיון שבאופן כללי הוא מייצג ערכים שאיני תומכת בהם, אך בעניין אחד הוא עשה דבר חריג (שאין לו המשך) וזה "נערי רפול" או למעשה ההבנה שצה"ל בישראל אינו צבא אלא כרטיס כניסה לחברה, ולכן אין שום סיבה שצה"ל יתנער מאחריותו למתגייסים שקופחו בשנות חייהם הראשונות. אחת משתיים, או שמסירים את הקרביות מראש סולם הערכים הרצויים להנדסת האנוש, או, במקרה שזה לא מסתייע, יש לפצות את מי שאינו מצוייד בכישורים הנדרשים, ולשדרג את כרטיס הכניסה שלו או שלה, לחברה הישראלית.

ההצגה כאילו מי שאינו טייס או לוחם סיירת, הוא "פגום" בסיסית, או מוסרית (לא רוצה הוא בן דוד של לא יכול) היא החלטה מעמדית, כלכלית המשרתת קבוצה שרירותית בעם שמרוויחה מההסדר ללא הצדקה. הצבא, כבודו במקומו מונח, אינו תחליף למדינה ואינו מדד לראיות של בני אדם. MERIT

ודאי שאין הכשר להתעלל, לנצל ולמרר את החיים של מי שאינו כשיר, על פי חוק וכדין, לשרת בצבא כלשהו. הסיבות והטעמים לאי כשירות הן מגונות ורבות, החל מסיבות רפואיות, ועד לאי התאמה אישיותית. אם ישראל מכריזה שאין בה מקום אלא לאנשים מסוג מסויים עליה לארגן חלופה אנושית והולמת לנותרים, בשם העקרון של "מדינה יהודית" ודמוקרטית כמובן. כלומר, אם אינה מסוגלת להוות מקלט לסוג אנשים מסויים, עליה ליטול אחריות על כך ולא להטיל אותה עליהם בדרך לא דרך או להפוך אותם לשק אגרוף או שכבה מנוצלת ואזרחים סוג ג'.

אם ישראל החליטה שעדיף לה ליצר אלעזר שטרנים, ולהפקיר את מי שאינו הולם את חזונו על היהודי החדש, עליה לדאוג לאותם אנשים, על חשבונה ובצורה גלויה. בצעד ראשון יש לפרסם ולהעלות לדיון את כללי המיון בגיוס, את המבחנים, ואת השקלולים והאופן שבו מתוייגים ומדורגים מלש"בים."

היא גם הוסיפה שמתחת לשטח בוערות כמה תביעות ויוזמות דומות, "לאו דוקא מן האגף השמאלי-פציפיסטי אלא אנשים שבאו מתוך מוטיבציה תמימה לשרת את המדינה, ונגרסו במכונת "אי ההתאמה" או הרדיפה על רקע סוציו אקונומי."

אז לנו בטח לא יתרמו כל כך מהר אולם, אם בכלל, אבל גם אנחנו כאן, ולא הולכים, בינתיים, לשום מקום וחייבים להיאבק נגד הרשעים.
עדכונים נוספים יגיעו.

ולפעמים, השמטה בפרופיל 21 גם הורגת

ואגב, לחבר'ה מהאתר הניאו-נאצי שנכנסים לכאן – הנה תזכורת קלה ממה התפעל לפני פחות מחודש חברכם פיני (זה שקישר לכאן) ואף אחד מכם עוד לא הסתייג ולא העיר לו.
מוקדש במיוחד להוא שמדבר איתי על Newspeak:

טיול בסיני

לאורך הים
הכוכב הנודד
הולך, באור ירח מלא
אל האורות הרחוקים

ליד המשאית הם הולכים וישנים…
והכוכב מתרחק ומתרחק

אש נגדית בוערת לחזור

על החוף בודדים העקבות בדממה
העתיד הוא גם זכרונות
העבר נשבר אל העתיד

(עפ"י שיר מן המאה שעברה)

אבק כוכבים

הכוכבים והגלקסיות נוצרים מאבק עשיר בחומרים הנמצא ביקום, אבק ששרד ממפצים קדומים וכוכבים שמתו.
כל החומרים היוצרים חיים מפוזרים באבק זה, וגם סוג של מחשבה ותודעה מצוי באבק הכוכבים, בלי שהדברים יצליחו להתגבש לכדי ישויות אינדיבידואליות בעלות מבנה שאנחנו קוראים לו מבנה של יצורים חיים.
אבק הכוכבים מרגיש, חש, נושם את החומרים שסביבו, חושב ויש בו אפילו רציות. חלקים ואזורים שלו נבדלים אחד מהשני, אבל הם לא מתארגנים ומתגבשים לכדי גוף וזה מה שמבדיל אותם ממה שאנחנו קוראים יצורים.
כדי להפוך ליצור צריכים חלקיקי האבק להפוך לתא אורגני או להתביית על ישות אורגנית קיימת.
כוכב לכת הוא ישות אורגנית גדולה שאבק כוכבים מנצל כדי להתארגן על פניה לכלל יצורים, אך יצורים מתהווים גם מחוץ לכוכבי הלכת, ודוגמה אחת שהבאתי היא של הדואים הטבעיים, שיש כמובן מי שמשייך אליהם את כוכבי הלכת עצמם.
יש מי שטוען שלמרות שאין לאבק הכוכבים גוף, תהליכי החיים המתקיימים בו מצדיקים את הגדרת החלקים והאיזורים השונים שלו כיצורים, פריטים חיים או קדם יצורים. יש עדויות לאזורי אבק כוכבים בעלי זהות חושבת, שמתקיימים אלפי ומיליוני שנים. כך גם התייחסו אל אבק הכוכבים פקידי הרישום של הפדרציה, כאשר ספרה את האזורים שיש בהם חיים בתחומה, וניסתה לרשום את מספר הפריטים החיים.
היצורים השייכים לאליטות של הפדרציה, נהגו להשתמש בשם "אבק כוכבים" בהשאלה לכלל הפריטים החיים בעלי זכות ההצבעה בפדרציה, ואין לבלבל בין שתי המשמעויות.

12729815

שיר מתורגם ושיר מקורי

[1]

הָעִפּוּשׁ הַשּׂוֹרֵר כָּאן עַתָּה,
כְּשֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁם
לֹא מַבְטִיחַ דָּבָר זוּלַת הֶמְשֵׁךְ-דִּכָּאוֹן
כְּלָלִי

אֵין מָה לַעֲשׂוֹת כָּאן, אֵין מָחָר
אֲבָל אֶת מָה שֶׁרָאִיתִי
אַף מַנְיָאק לֹא יוּכַל לִשְׁלֹל מִמֶּנִּי
כִּי זֶה קַיָּם אֵי שָׁם
לֹא תָּלוּי בַּזְּמַן
וְיַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת.

אֲנִי תָּמַהּ,
שֶׁאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי סְתָם אֶחָד
הֵם לֹא יוֹדְעִים מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ
אֲבָל אֲפִלּוּ עַל עַצְמָם וְעַל סְבִיבָתָם
הָרְחוֹקָה וְהַקְּרוֹבָה
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים כְּלוּם.

הֵם כָּל הַזְּמַן רוֹצִים "תּוֹכִיחַ"
אֲבָל לֹא צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ
אוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ
אוֹ שֶׁלֹּא
וְחֵטְא לְבַזְבֵּז עַל כָּךְ זְמַן יָקָר
זֶה מְשָׁרֵת רַק אֶת כּוֹחוֹת הָרֶשַׁע

נִיצוֹץ הַחַיִּים,
זֶה מֵעֵבֶר לַגֵּנִים בְּהַזְמָנָה
וּפַעַם תִּלְמְדוּ אֶת זֶה,
תִּרְצוּ אוֹ לֹא תִּרְצוּ.
אֲנִי אוּלַי לֹא חָשׁוּב בֶּאֱמֶת, בִּכְלָל
אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁלִּי תִּשָּׁאֵר, בְּכָל מַצָּב.

הַכְּלָבִים
הַפַלְצָנִים
לְדוֹרוֹתֵיהֶם
הֵם רְצוּיִים
לְמִי שֶׁמְּטַפֵּחַ בְּצַלְמָם כִּדְמוּתָם
עֵדֶר שֶׁל חַסְרֵי-מַשְׁמָעוּת.

לֹא נוֹתַר בָּהֶם קוֹל
שֶׁיָּכוֹל פִּתְאוֹם לִצְעֹק:

"הַמֶּלֶךְ עֵירֹם. כּוּסְאַמׇק
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ!"

בָּרוּךְ הַשֵּׁם
אֲנִי מֵעַל כָּל זֹאת

(תרגום מעצמית, 2000)


[2]
תָּמִיד שִׂים מִבְטַחֲךָ
בְּמָה שֶׁמֵּעַל לָאַטְמוֹסְפֵרָה הַמַּקִּיפָה אוֹתְךָ
וְלֹא תֵּהָפֵךְ עֶבֶד
לְצָרוּת אֳפָקִים שַׁחְצָנִית
שֶׁתְּמַסְטֵל אוֹתְךָ
כְּמוֹ שֶׁשּׁוּם מַשְׁקֶה וְשׁוּם סַם
לֹא יוּכְלוּ לְמַסְטֵל בֶּן אָדָם
וְגַם תָּבִיא אוֹתְךָ
לְסוֹף יוֹתֵר גָּרוּעַ.

(שנת ההצעדה)

הרוע

חפא היה מספר לנו לפעמים דברים "מעומק היקום".
בדרך כלל היינו פוגשים אותו אצל סטולי הגנוב, שהיה גר אז בבית נטוש, שהיה ידוע בשכונה בכינוי "בית האנטנות" והיה בין הבתים הישנים יותר בשכונה. סטולי הגנוב אמר לנו שהבית שייך למישהו שנמצא בחו"ל, והוא שומר עליו בשבילו בכך שהוא גר בו. אף פעם לא ראינו את האיש ההוא, והבית היה נטוש גם לפני שסטולי בעצמו בא לגור בו. לדבריו, בשנים הקודמות הוא הסתובב בין ארצות של אמריקה הדרומית, ולפני זה באירופה, תמיד היה מסתובב במקום אחר.

צבי מתעקש שסטולי כבר היה כאן קודם. כשהיינו קטנים, בסוף אחד החופשים, התארח קרקס קטן על מגרש בשכונה. אז עוד היו כמה מגרשים פנויים בשכונה. היה שם איזה ליצן גמד שהפליא בלהטוטים עם עוזר אחד, ארוך ורזה, אותו הפך למקל הקסמים שלו ואחר כך הפך אותו חזרה לאדם. כולם היטרפו מהטריק. צבי טוען שסטולי זה היה הוא, העוזר של הגמד הקוסם.

זה לא היה המקום היחיד של סטולי. היו לו בשכונה כל מיני חדרים סודיים שרק הוא והחתולים ידעו איך למצוא אותם, בבתים שנראו נטושים. אחד מהם היה סמוך לחצר של צבי, איפה שעשינו את מדורת שריפת השמות. גם החדר הראשון של חפא, כשהגיע אלינו, היה באחד המקומות האלה שסטולי הגנוב הכיר.  וכשחפא היה בא לשכונה שלנו מן המקום שמצא אחר כך, היינו נפגשים אצל סטולי, בבית הנטוש שסטולי הצליח לתקן את האנטנה העתיקה שהעניקה לבית את כינויו (אומרים שבזמן המנדט הייתה שם תחנת שידור צבאית של הבריטים), ולהפוך את עליית הגג, עם המכשירים שהוא בנה כשחפא אמר לנו לבנות אותם, ואלה שהיו לו מקודם, לתחנת רדיו פרטית לגמרי ששידרה לנו את מצעד המחץ, עם כל התקליטים והתקליטונים שהביא איתו, ומישהו הביא לו גם כאן, מחו"ל, ושמישהו נוסף, מכתובת לא ידועה המשיך לשלוח לו גם אחר כך. "קיבלתי בדואר", זה כל מה שהוא היה נותן לנו לדעת, כשכל שיר הכי לוהט ששמענו ברדיו ורצינו להצעיד אותו במצעד המחץ, היה לו.

הרבה לילות של סתיו היו אז, כמו הסתיו הזה, בלי גשם. אבל העננים היו כבדים יותר, לילות בלי כוכב, וחפא סיפר לנו שזה קשור למלחמה שמתנהלת ביקום. איכשהוא, כשהוא היה, היו הדברים מתבהרים ומידע, ואולי מחשבה צלולה, הצליח לחדור מבעד למסך השולט, המעיק.
בימים אחרים, לא עם כל מה שהיה קורה שם אני שלם. עד היום, למשל הסיפור של בני ויונית, שבו חשבתי שאני עוזר לחבר, שהציג את הדברים מהצד שלו כאילו הוא קורבן, אבל מצפוני אומר לי עדיין שיצא ששיתפתי פעולה עם הצד הרע בסיפור הזה. גם אחרים מחבורת המחץ היו שם, הם אמרו ששווה לעזור למי שראו סיכוי לצרף אותו לחבורה. לא יודע למה, בעצם. ומכל מקום אני מרגיש אחראי עיקרי לעסק. האם חפא ידע מכל מה שהלך שם בימים שהוא אינו נמצא?

חפא היה אומר לנו שהרוע בא מחוץ לאדם.
הוא אמר שזאת אנרגיה המצויה בכמויות אדירות בעומק החלל, ובבית הספר שהוא למד בו, לימדו אותו שזאת האנרגיה שנפלטת מן החורים השחורים, שבעבר בלעו גלכסיות וטרפו עולמות ללא הבחנה, ועדיין הם עושים זאת, ופולטים את הקרינה הזאת במחזוריות.
"בתקופה הזאת יש קרינה אדירה שבאה מהחורים. כולנו נמצאים תחת מתקפה" אמר, ואני נזכרתי בקולות-לא קולות ששמעתי כמה שנים קודם, ליד המקום הידוע בו הכביש שחוצה את העיר נהפך לנהר.
"האדם", אמר חפא, "הוא אחד היצורים שבמנגנון שלהם יש משהו הנכבש לרוע הזה. כשהגלים באים מן החור השחור הקרוב למערכת, הם מגרים את הגוף להפיק רוע משלו. היחסים בין החיצוני והפנימי הופכים להדדיים, האחד מפעיל את השני ומופעל על ידו. יותר נכון לומר, שבני האדם הם מדיום המסוגל להפוך את החומר הזה לאפקטיבי".

חפא חילק את הרוע הזה לשני סוגים –
הרוע השחור – זה שכובש את הקרביים של המנגנון האנושי, ומתגלה במלוא צורתו כשהוא מפעיל ומופעל על ידי המון משולהב או מוסת, המסמן לו מטרות להרוג אותן.
חפא אמר שניתן למדוד רוע בצורה חומרית, והרוע הזה, גם כשהוא נמצא באדם, עדיין הוא מורכב בעיקרו מן החומר של היקום, הבא מבחוץ. חפא היה אומר שהוא מצוי בעיקר ב"חברות הפשוטות". אני חושב שהחלוקה הזאת, היתה נאיבית, אבל יש בה גם אמת.
הרוע הלבן – המזוקק, זה שהמוח של האדם משתתף באופן הפעיל ביותר בעיבודו ובייצורו, תוך שהוא מנפה את מרבית האנרגיות השחורות הבאות מן היקום. תוך כדי התהליך, הופך החומר של הרוע להיות לבן יותר, והופך למשהו שהוא תוצרת ייחודית של המין האדמי. לא תמיד ניתן לזהותו כרוע, ולכן הוא המסוכן ביותר. הוא מסוכן משום שהוא אינו תלוי בגלים הקוסמיים, כמו הרוע השחור, והוא מבליח וחד כסכין. ניתן למצוא אותו אצל "המעמדות המעודנים", כך אמר חפא, ואצל "העצים האצילים – השופטים, הרופאים, המהנדסים, קציני הצבא הגבוהים".
אני חושב שיש גם הרבה רוע אפור, ולפעמים אני גם חושב שיש מצבים שבהם הרוע מגן. אמרתי את זה גם בפני חפא, בחדר אצל סטולי, לאור מנורת הערב הצהבהב, על כסאות של קש שסטולי אסף מאיזה מקום בסביבה שהם הושלכו בו.

חפא אמר שיש בזה משהו. הוא אמר שגם אל היצורים האחרים ביקום, אלה שאותם הכיר מבית הספר שלו, חודרת האנרגיה הזאת ומשפיעה עליהם. חלק מהם יודעים לנפות אותה וליצור איתה דברים שחפא לא הצליח עוד לעמוד על טיבם, לא הצליח לזהות אם הם מזיקים או יש בהם יופי מיוחד שאי אפשר לתאר. הדבר העיקרי שבו עסק שעות על שעות של אימונים בבית הספר, היה אימונים איך לא לתת לאנרגיה להשתלט. לשלוט עליה. זה הדבר הכי חשוב.
"מסדר לוחמי הקרן הבהירה", אמר, "לקח על עצמו את הדבר הכי קשה – אחרים התאמנו איך להחזיק בזה ולשלוט בזה. מסדר לוחמי הקרן הבהירה וכל מי שמתקבל אליו, מתחייב להיות מזוקק מן האנרגיה הזאת לגמרי, לא לתת לה לחדור אליו. רק ככה יוכל לשחרר את השבויים שיש לו לשחרר יום יום מן החור השחור, ולהתחבר אל הקרן הלבנה – האור הבראשיתי האמיתי של היקום"

אמ'שלכם משתמטת (כמה הערות למערכת הארץ) וחשיפה נדירה

כך אתר הארץ היום, נכון לפעם האחרונה שגלשתי. וגם בעמוד המרכזי:

אז כמה הערות למערכת הנכבדה:
א. אם אפילו אצלכם כתוב שיש 7.3% אי-מתגייסים מטעמי פטור רפואי (ולצורך העניין נוסיף גם את אלה שיש להם רישום פלילי) – הרי אף אדם סביר לא חושד בהם, לפחות לא בכולם, שהם בחרו להיות לא-בריאים (וגם ברישום הפלילי לא כולם בחרו, לא משנה).
אפילו NRG וYnet, בעלי קצת יותר קבלות מכם בפטריוטיות נבלים מתלהמת, נזהרו (לפחות בכותרת) מלהכליל אותם, יחד עם כל האחרים שהצבא שחרר לפי חוק, תחת המלה משתמטים, אז למה דווקא אתם צריכים לעשות את זה? מה בוער לכם פתאום להתחרות בפטריוט-נבלים המסיתים בד"כ, דווקא כשהם יחסית היו בסדר (אוי כמה קשה לי לתת להם קרדיט וגם על זה קשה לי לסלוח לכם).
ב. אם אפילו בציטוט מצה"ל שהבאתם בגוף הידיעה, נאמר שאלה שבצבא הם "לא מתגייסים" (ז"א שאפילו הם, לא ראו צורך לומר את המלה האחרת, המכלילה והמסיתה), לא יכולתם להשתמש בביטוי שלהם – בכותרת? אה, הבנתי. רציתם לחסוך מקום. חופשי, על הגוף של ה מושמטים (זאת המילה שאני הייתי בוחר, לו הייתי עורך הכתבה, כי זאת המילה האמיתית, אבל אני לא, אני יודע).
ג. טוב שאין לי מנוי. זה הרגע שאני – הייתי מבטלו.


ומצלמת הרנטגן הסודית שלי הצליחה לחשוף דברים מדהימים, שהסתתרו, מאחורי השלט הכחול לבן ההוא, בכיכר ההיא, בעצרת שלא היו בה ערבים.
והרי הם לפניכם:

עדכון מלמחרת היום:
הסתכלתי היום במיוחד בעיתון המודפס. המלה 'משתמטים' לא הופיעה שם. נצחון לאלה שהגיבו, והוכחה שאפשר להשפיע.

ועכשיו אפשר לחזור לנורמליות

אחרי ששוב, בריטואל השנתי, עמדו, על תקן של "שמאל" שר הבטחון וראש עיריית ת"א והדליקו את מדורת השבט של היפים, הצודקים (ואגב, בלי נוכחותו על הבמה של אף ערבי אחד, ואף אחד מכל אלה שכתבו על הערב, לא חשב על זה, כאילו זה ברור מאליו, ובכלל שכחנו שזה היה בגלל השלום, הכל).
אחרי ששוב נזכרנו במה היה כאן לפני 12 שנה (כלומר מה שאנחנו בשלב זה יודעים ומותר לנו לדעת).
אחרי ששוב חלמנו על מה שיכול היה להיות, כשאנחנו שונאים, בדרך, את האנשים הדוחים האלה (אני לא אומר שהם לא דוחים) בבית הכלא, וכועסים על אוהדי בית"ר שלא בדיוק הרגישו שכל זה שייך להם, אפשר לחזור ליום יום של הזמנים האחרונים, לנורמליות, כלומר לדברים כגון זה.
ושוב אני לא יודע ממה אני צריך לחשוש יותר – מן הבבונים ביציע של בית"ר והכהאניסטים, החבר'לך המגודלים האלה עם הכיפות, שנראים ונשמעים דוחים, שצועקים "מוות לערבים" ו"מוות לשמאל", אבל אין להם כח באמת (וכך הם גם מרגישים), או מחברי הכנסת, כל המהוגנים והבטחוניסטים האלה, עם תרבות הדיבור והרגשת האפשר-לסמוך-עליהם ו"יפי הבלורית והתואר" שהם משדרים.
הם אלה שעלולים מחר לשלול את אזרחותי, בגלל שאני לא אזרח מתאים להם.

יצחק רבין, שאני נמנה עם אלה שבאמת לקחו קשה את רציחתו, ועדיין חוזרת לי הטראומה מהימים ההם ואני מאמין שאיתו באמת יכולנו להתקדם לעתיד טוב יותר (למרות שבכל מצב, ההפרעות היו קשות), היה ידוע כמי שאין לו בעיה להתבטא חופשי ובוטה על מה שהוא חשב. אני בין אלה שעוד זוכרים בזמן אמת מתי הוא קרא ליורדים נפולת של נמושות. לא היתה לו בעיה לומר מה שהוא חושב גם על מושמטים.
והוא בחר, על שערי שמים, לחבק את אביב גפן המושמט. כנראה שהוא, הגנרל-כל-חייו, הבין משהו שאחרים לא מסוגלים ולא רוצים להבין.
כולל "מחליפו" הגנרל אהוד ברק, שגם את הבמה של מוצ"ש ניצל לעיוות שמם של המושמטים והכפשה נגדם.
למשל עליו, ועל חבריו לסיעה, אני לא סומך שיתנגדו לחוק של הח"כ רותם הזה. אם נהיה מדוייקים יותר, אני סומך עליהם שיצביעו בעדו. אני כבר מכיר אותם.

לא הלכתי לעצרת במוצ"ש. (ואולי ניצלתי מעמידה תחת השלט המתחסד ההוא "השתמטות-כירסום יסוד הדמוקרטיה").
אני גם לא הולך למשחקי כדורגל.
אינני שייך לא ל"מלחי הארץ" שהתכנסו שם בכיכר
ולא לאוהדי בית"ר (למרות שהייתי כזה, בנעורי הרחוקים).

ואינני יודע למי אני צריך להרגיש קרוב יותר, ממי לפחוד יותר.
זה המון וזה המון. שניהם לא יהססו לחרוץ משפט על היחיד ולהוציא לפועל בלינץ' מתלהם.
ואני לא מאמין שאני אומר את זה, את הכפירה הזאת, אבל זה גורם לי להבין את האחרים, לראות איך רואים את זה מן הצד השני, אלה שאינם מוזמנים למסיבת "יפי הבלורית והתואר" – ולא כולם, צריך שנזכור את זה, רצחו את רבין. היו לי כבר רגעי כפירה כאלה, אבל זאת הפעם הראשונה שאני מעיז לכתוב אותם.

אבל מה שברור לי תמיד
שבין אלה לבין אלה
המושמט הוא תמיד חייזר בודד.