בלוג הצועד The VValker's blog

תקיפה היא מעשה נפשע, וגם לא חכם. על רוב התכניות של דודו טופז, בימים של מלך הרייטינג, ויתרתי (אבל לא אכחיש שאני צוחק עד היום מהאורנג'דה). זכותם של מנהלי הערוץ השני לבחור מי ישדר – לשם כך הם מונו (בלי קשר לעובדה שמה שהם בוחרים כעת מעורר געגועים אפילו לתכניות האהבליות של טופז) והערוץ הוא לא של אבא של מישהו.
אבל כרגיל התקשורת, אולי אי אפשר אחרת, מבליטה את מה שאפשר לשים עליו את הזרקורים. את המכות הפיסיות שאדם אחד, כנראה, בעצם ברור שלא במצב בריא במיוחד, הרביץ לכמה מנהלים בתקשורת, יותר נכון שלח כמה בריונים כדי שירביצו. הרבה מכות קטנות, לפעמים גם פיסיות, אבל לא פחות פוגעות, מכות שאי אפשר לראות ולצלם אותן, ניתנות יום יום, ובדרך כלל הן ניתנות מאנשים שיש להם הגנה, שיודעים לשחק בצד הנכון של הכללים, ויש להם רשיון לפגוע, בגלל שהם משחקים בצד הנכון של הכללים. זה לא עושה אותם צדיקים יותר, אבל בעיני משהו שנקרא "החברה" הם בצד של "הבסדר". מי שאין לו את הכיסוי הזה, לא יכול בעצם להתגונן מהמכות, אין לאן להתלונן, ותגובת יתר, אפילו מתונה הרבה יותר מזו של טופז, תוציא אותו ישר כשטן, כאויב הציבור, שלא רואה את המכות שהוא קיבל, אולי לא רוצה לראות, רק תגובת היתר היא זאת שמפריעה ל'זרימה התקנית'. לא העובדה שמישהו נפגע, פגיעות שלא תמיד אפשר לתקן אותן בבית חולים.
אני לא מכיר את מותקפיו של טופז, אני לא מסתובב במקומות האלה, אבל משום מה, קשה לי לחוש אמפתיה כלפיהם, ואני חושב שאני לא יחיד.
דודו טופז הוא כמו הילד במשחק הכסאות המוסיקליים, שפתאום נשאר בלי כסא, ובלי הגנה, והתעצבן. מפני שהוא היה רגיל לנצח, להיות למעלה, הוא איבד את הראש. הוא שכח שאגרופים נותנים מתחת לשולחן. הוא שכח שמאפיות מתנהלות במכוּבדות. הוא שכח שכששולחים מחסלים, צריך קודם כל לדאוג שלא ניתן יהיה להוכיח שיש לך קשר איתם, אבל בעצם הוא שכח שהוא לא מנהל, ושעכשיו הוא כבר לא בצד המוגן והלגיטימי, הצד של הבסדרים המקצועיים. הוא שכח במי אסור לגעת. בין לבין, הוא גם שכח להיות שנון, צבוע, מתוק, שכח להיות שלגיה, קצפת.
אולי לא צריך לרחם גם עליו. יש לו יותר חברים ממני, למשל, יש לו עורכי דין, יש לו את הקהל, עם כל הפכפכותו של גורם זה – שהיא בסופו של דבר הביאה את המנהלים להחליט מה שהחליטו. לטופז בכל זאת יצא להיות מפורסם, אולי המפורסמות הזאת תגן עליו בהמשך (אולי גם לא). אנשים אחרים מאבדים את הראש יום יום ועושים את אותן טעויות נגד אלה שאסור לגעת בהם. עליהם לא שומעים, והם אוכלים אותה עד ההברגה. בכל זאת הוא מהברנז'ה, הם לא. זה לא הסיפור הכי מעניין של המדינה (אם כי מודה שהוא מרתק – בגלל שהוא קורה לאנשים ידועים – ואנשים ידועים יודעים בד"כ לא לעשות כאלה שגיאות) ומן הסתם, גם העיסוק בו עוזר להסיח את הדעת מדברים כאלה שקורים כל יום, בישראל האמיתית וגם מעבר לקו.

מאת כותב בקפה (ירושלמי)

הועלה גם בבלוג 'רשת א.'

מוקדש באהבה לאוכלוסיה מוכה, אשר לא בחרה את גורלה.

"המלעונים היו פה לפני הסחים!" (מ. לעון, חכם מלעוני. אגב, כל המלעונים חכמים)

המלעון הוא כמוני, כמוך, כמו כל אחד. רק שהוא מלעון.

הוא ראוי לטיפול של חמלה, אמפתיה והרבה פוליטיקלי קורקט, כי המלעון הוא רגיש מאד, ונעלב כשקוראים לו מלעון.

ובאמת, תארו לכם שגם אתם הייתם הופכים למלעונים, כתוצאה מטיפול לא נכון, כתוצאה מדברים שמדע הרפואה עוד לא הצליח לפתור. לא הייתם נעלבים אם היו קוראים לכם מלעונים?
ובכל זאת, למרות שהוא מלעון, המלעון קם בבוקר, מתרחץ, מתגלח, הולך לעבודה, מטפל באחות הקטנה, קונה מתנה לאמא ליום המשפחה.

המלעון הולך לקונצרטים, המלעון מתרגש מיצירה של מוצארט, או שלום חנוך, המלעון אוהב ילדים, אוהב לטייל בטבע. יש אפילו מלעונים צמחוניים!
עמוק בתוכם, אני מאמין שכל המלעונים הם אנשים יפים, ביישנים, חיישנים.
האם אין הם כמוכם וכמוני?
בכל אחד מאיתנו יש מלעון קטן וביישן, שלא בא לכדי פיתוח, שלא לימדו אותו איך לדבר, ולכן הוא מתוסכל, חבוי וחפוי. אם היינו מקשיבים למלעון שבתוכנו, מתחברים איתו, לא מפחדים ממנו, היינו בני אדם שלמים יותר, מאושרים, תורמים לזולת, אוהבים את המדינה ואת הדגל, את ראש הממשלה, מחייכים לשכנים ולשכנות, מגדלים דשא, נקיים מכולסטרול, עוזרים לזקנות ולילדות לחצות את הכביש, היינו בני אדם שלווים יותר. לא היינו מעשנים, מגרבצים, מתמכרים לסמים, ושאר אותן תופעות של חולי חברתי פוסט מודרני אורבני. הכל זה רק מפני שאנחנו מפחדים, מפחדים מהמלעון שבתוכנו. אנחנו צריכים להקשיב למלעון, אנחנו צריכים ללמוד להרגיש מלעון, לחשוב מלעון.

תחשוב מלעון, תחשוב חיובי!
המלעון לא מכפיש, לא משקר, לא מזייף, המלעון אומר אמת אלטרנטיבית. וזה לא נכון שהמלעון הוא מכוער. הכיעור הוא בעיני המתבונן. אם נכיר את עולמו הפנימי של המלעון, נמצא בו את היופי. מלעון הוא יפה!

וזה לא נכון שהמלעון חולה שנאה. מה שנראה לנו שנאה היא בעצם צורה של אהבה!

יש במלעונים אהבה, והיא תנצח!

כדי שנתגבר על הפחד הפנימי, כדי שנתגבר על הדעות הקדומות נגד המלעונים, כדי שנהיה כולנו אנשים שלמים, שלוים, רגועים ופרודוקטיבים יותר, ונוכל להביא שלום על סביבתנו, צריך שכל אזרח במדינת ישראל יאמץ לו מלעון.
יחוקק חוק מלעון לכל אזרח, שיחייב כל אזרח לאמץ לו מלעון, לפחות למשך שנה. אני מאמין שאםרק נקשיב למלעון, אם נאמץ אותו אלינו בחום, נרעיף עליו אהבה, אם נלמד ממנו, תראו איך תוך שנה אחת כולנו לא נכיר את עצמנו!

אם רק נאמין, אם רק נאמץ מלעון – yes we can!

* מלעון רשת – (יש המכנים אותו גם טרול) מגיב, אלמוני או בעל שם, אשר פועל רק מתוך מוטיבציה פוגענית ותכליתו ברשת היא הפצת רוע ושנאה, או דיכוי, (אם בתור יחיד ואם כעובד בתשלום או התנדבות מטעם) והבוחר לו בדרך כלל, ביחיד או בקבוצה, קורבן פגיע או מוכשר ממנו, או מישהו המסומן לחיסול ע"י שולחיו של המלעון. המלעון מוכר כישות מוגנת על ידי אתרי החדשות ובפרט ובכלל "הארץ".

כל הנאמר כאן הוא בגדר סאטירה.

אני חושב שדבר כזה עוד לא היה, אולי אני טועה, לא אתפלא. אבל אני עוד לא שמעתי.
תכנית ריאליטי שהיא בו זמנית הסרטה של סרט, על פי עלילה כתובה, כלומר השחקנים, הבמאים, המפיקים, כל הצוות בקיצור, הם בו זמנית עושים את הסרט, ובו זמנית הם משחקים את החיים שלהם, תחת פיקוח של מצלמה, והמטרה – שימו לב, היא לא סרט מוגמר, אלא הסרט הוא בילט-אין. אולי – תכנית ריאליטי שהיא חזרה אינסופית על הסרט, ובעצם אין חיים לשחקנים זולת תפקידם בסרט. מכיוון שלסרט יש עלילה כתובה, יש איזה מתח בין מה שהוא מכתיב לבין הדינמיקה של תכנית הריאליטי. נראה לי שכך ייראו הרבה סרטים וסדרות עלילתיות, בעתיד הלא רחוק בכלל. ברור שזה גם ישפיע על מבנה העלילה – יעשה אותה גמישה לשינויים, זה יהיה מעניין במיוחד אם יפיקו בצורה כזאת סרט ישן או סיפור-שיחזור של אירוע הסטורי.
יש לי רעיונות לכמה דמויות לסרט מתהווה, שיכולים להיות בו זמנית משתתפי ריאליטי:
חסלנה מוה כוזרך – סוכנת מוסד יפהפיה חייזרית לשעבר בפיצול אישיות בבריחה מתמדת, שמוכרחה לחסל את מי שמתקרב אליה או שהיא מרגישה בגללו חולשה. יש לה שתי כפילות, מוה וכוזרך, אחת טובה ואחת רעה שתפקידן להחליף אותה כשהיא נעלמת למשימות שונות, אבל הן גם משפיעות עליה.
וגמוס קבגהו – חייזר בשאלה-בתשובה, לשעבר נשיא הפדרציה ואולי נשיא הפדרציה בעתיד, אם יצליח למלא את שליחותו בכוכב הלכת, שהוא בעצמו לא יודע מהי, וקודם כל הוא צריך להתגבר על הקמים יום יום לחסלו.
המלוויניזים – ספק בני אדם, ספק חייזרונים מרושעים הנמצאים בכל מקום בחשכת מצב שקוראים לו "עלטת מרחב" ותחביבם – פרישת מלכודות לבני אדם. הם ניזונים מאנרגיות רגשיות חזקות שבני אדם מפיקים סביבם בשעות של מריבה, של משיכה, של עוצמה ושל חולשה. הם אינם מסוגלים ואינם אמיצים דיים להרוג, אך המלכודות שבעטיים בני אדם נופלים אליהם, עשויות לשאוב את האנרגיה ולנטרל את הבריאות ובכך לחסל את האדם.
המלאכונים – מציגים את עצמם כנציגי חייזרוּת הצדק העליונה, או ככת של שוחרי שלום, טבע וסביבה ובתור מי שבאו לכוכב הלכת כדי להציל אותו ולשמור על התרבות. בפועל הם פוחדים מאד מכוכב הלכת, ועסוקים באופן אובססיבי בהגנת וביצור האינטרסים שלהם ובתחרות בלתי פוסקת אחד עם השני. את מי שמתקרב אליהם יותר מדי הם מחסלים באמצעות חיידק הבחילה.
יוספאי דישטר – המספר את סיפורם של המלאכונים כפי שהם אוהבים אותו, ומציג את עצמו כנושא האידיאלים הנעלים והיפים שלהם. בחדרי חדרים יודה שההנאה הגדולה ביותר שלו היא לבשל גורי חייזרים ושאר סוגי חיים 'נחותים' בעיניו על כוכב הלכת, בסיר לחץ. למרות שהוא רואה את עצמו כסמל של יופי ואליל רומנטיקה, רוב מכריו מודים שהוא מכוער ודוחה, וכך מודות גם מכרותיו. הוא אחד משני 'המספרים את העלילה' ומובילים את השחקנים-משתתפי הריאליטי מפרק לפרק, ממטלה למטלה.
מם – המספר השני, סוג של מדען מטורף כושל והסטוריון גלקטי רחב אופקים לעת מצוא, הלום יין בדרך כלל, המציג תמיד את הסיפור האלטרנטיבי לסיפורו של המספר האחר.
המדינה, הסדר, המוסד, (רשות כוכב הלכת) – למרות שהיא כופרת בקיומם של חיים מחוץ לכוכב הלכת, או מציגה את עצמה כמגינתם ומייצגת האינטרסים של בני כוכב הלכת, משרתים בה גם חייזרים שטיבם לא ברור בהתחלה ואולי לא יהיה ברור אף פעם. מטרתה היא לשמור על הסדר ותחביבה הוא גידול חייזר על שכאשר יגדל, יכבוש את החלל. בין לבין, היא מנהלת משחקי מלחמה עם רשויות מקבילות על כוכב הלכת, וכדי לקיים אותם היא חייבת לגייס את כל אנרגיות המוח והנפש הקיימות בתחומה, וציידיה-סוכניה עסוקים כל העת באיתור אנרגיות חופשיות ובגיוס נושאיהן או בחיסולם.
מפקד המשטרה ורעייתו.
הפסיכיאטר.
טדיגאוב – דובון שמנמן וחביב, המציג את גירסת הסדר-המדינה למאורעות, כשמעליו דגל ובפיו פאתוס. מוצג כמי שתחביבו לארגן קומזיצים-מדורות שבט עבור האחרון ברשימה.
חיידקים – נמצאים בכל מקום, קטנים מכדי להיראות (שלא כמו המלוויניזים, שמוסווים על ידי חשכה קוסמית), נוכחים מכדי להכחישם. מעבירים הכל, מחלות, מחשבות, רגשות, גלי קול, חלומות, ויש מי שאומר שיש להם תודעה והם עצמם מחליטים מה הם מעבירים ולמי.
העם (בני כוכב הלכת) – עבור המדינה הוא מהווה את מקור האנרגיה העיקרי, והשלִיט ביותר – לא במובן שולט, אלא במובן של בר-שליטה, והיא עסוקה בהחזקתם במצב כזה, דבר שאינו קשה בדרך כלל. העם הוא הפכפך, ורוב המשתתתפים בסרט-ריאליטי מודים שהם מפחדים ממנו. יחד עם הפכפכותו, כמי שצמח מהאדמה, יש לבני כוכב הלכת סוג של חוש צדק טבעי וחיבור אל כוכב הלכת ואל מזג האויר שלו, הגורם לאחרים לקנא בהם.
לא תמיד ברור מי הוא מי, לכל דמות ניתנת ההזדמנות לשחק תפקידים של דמות אחרת, וכך למשל יכול וגמוס קבגהו להיות לרגע הפסיכיאטר או אחד המספרים, או להיות חלק מן העם, אשר גם הוא עצמו לא מזוהה, ויכול להיות שמסתתרים בתוכו מלוויניזים, מלאכונים, או סוכני המדינה. חסלנה יכולה להיות מלאכונים, מלוויניזים או העם, מוה או כוזרךthe game never ends when your whole world depends On the turn of a friendly card. וכך עד שנשאר השורד האחרון או עד שהרייטינג צונח.
הצעות נוספות יתקבלו בברכה.

ומברוק לכוחותינו

ואת חוק המאגר הביומטרי יש לחסום!