La cueva

Varias alucinaciones pasaron por mi cabeza o se proyectaron en varios tonos de verde en el techo circular sobre mí. Me encontraba tumbado sobre mi espalda, debajo de mí una especie de suelo o fondo arenoso, como si alguna vez estuviera en otro lugar. Tres personas entraban y salían todo el tiempo, una de ellas me curaba la cabeza y me dolía cada momento que la sentía.

Poco a poco el dolor en mi cabeza se fue y supe que estaba saliendo de un estado de profunda inconsciencia, y recordé que estaba dentro de una cueva. Reconocí al hombre como Hapa, también reconocí a Zvi y Stoli que entraban y salían, pero fue sólo al comienzo del despertar. Luego se veían borrosos, o más bien como figuras dibujadas en el espacio con líneas blancas sin relleno, y no reconocí quién era quién. No los vi después de eso. Sólo Hapa sigue siendo clara para mí todo el tiempo. Todavía no podía entender lo que decía, todo me sonaba a sílabas, y yo mismo intenté hablar y ningún sonido salía de mi garganta y daba miedo. También tenía miedo de recordar lo que había pasado, sólo recordaba destellos de disparos y me volvió a doler la cabeza. Hapa puso su mano delante de mi frente, señas: "Descansa, no te molestes, todo está bien". Entonces pude entender lo que estaba diciendo. Dijo, bastante alegremente, que se hizo un contacto con el Azul, y resultó que los que nunca se equivocan, sí, los que acertaron el 98,911%… entonces, esta vez se equivocaron. Y tal vez finalmente acepte enviarnos energía. No podía entender a quién le estaba diciendo esto porque no había nadie allí, y Hapa nunca andaba con dispositivos pequeños, planos o no, ni siquiera auriculares porque no los necesitaba, y aun así hablaba. También dijo a sus interlocutores: "Ellos siguen buscando a sus amigos, no a nosotros. Eso es bueno. Esperemos que mientras tanto, con el desorden allí, comience también una rebelión en el campo. Ha llegado el momento". "Sí, nos conviene". Entonces me acordé de todo, desde el momento en que bajamos de la nave espacial gigante con forma de bota y comenzaron los disparos de los guardias del campamento, hasta los últimos momentos, cuando subimos corriendo la subida a la cueva; esta cueva. Y Zvi gritó que Alva fue alcanzada. Después de eso, alguien, tal vez Hapa, me arrojó con fuerza / ​​me dio una patada aquí, dentro de la cueva. También recordé a Hapa disparando el rifle relámpago, no recordaba más que eso. "Buenos días a los que despiertan, o buenas tardes" me dirigió y sólo entonces noté la luz del sol entrando con fuerza por la abertura de la cueva. "Estuviste inconsciente durante dos semanas. Estuve cuidándote todo el tiempo. Recién en la última hora empezaste a despertar", respondió la pregunta que no hice. '¿Qué pasó, dónde están todos, con quién estás hablando'? Aún no he formulado las cosas, pero Hapa me dijo "Espera un minuto". Luego me contó lo sucedido.

Después de apagar los halos, logramos desaparecer de la visibilidad de los guardias del campo, pero un grupo de unos 20 guardias logró seguir nuestro camino, probablemente por las huellas que dejamos en los arbustos que pisamos. Adivinaron correctamente nuestra dirección y nos tendieron una emboscada cerca de la cueva. En cierto momento, tal vez porque los olimos en el campo, tal vez porque nos cansamos, nuestras auras dejaron de apagarse y entonces nos vieron.
"Tuve que vaporizarlos a todos con el rifle relámpago, no tuve otra opción" sonrió Hapa. "No podía correr el riesgo de que uno de ellos se quedara para decirles a los demás dónde estamos, o que los cadáveres en el campo se quedaran para decirles. Los demás todavía están buscando a sus amigos, y llegarán aquí, pero hasta que lleguen aquí, ganaremos tiempo, y también estoy creando una máscara temporal para ellos, y como escuchaste, tal vez la ayuda del espacio llegue pronto, finalmente."
"Qué le pasó a Alva" fueron las primeras palabras que logré salir de mi boca.
Ella está perfectamente bien", respondió Hapa, "Se rascó un poco, pero tuvo suerte, en realidad fue inteligente, ya que es la única de ustedes que aún escucha todas mis instrucciones, y se aseguró de ponerse el chaleco protector cósmico que hizo retroceder el fuego y también mató al menos a dos policías. Zvi se hizo cargo de ella, mientras yo te cuidaba a ti, y ahora están aquí en la entrada de la cueva. Te saludan. Saludadlos."". Estaba demasiado débil para hacerlo y no vi a nadie cerca de la entrada.
"¿Por qué no los veo ni los escucho? Sólo te escucho y veo a ti".
"Oh, aquí llegamos quizás a la parte menos feliz de la historia, dependiendo de cómo se mire".
Todavía no tenía fuerzas para rompecabezas.
"Durante el desmayo, tal vez sea por la fuerza del golpe que recibiste cuando te arrojé a la cueva, algo le pasó a tu cerebro que afectó tu cuerpo y su posición en el espacio y el tiempo. Simplemente dejaste nuestro espacio, ya no estás con nosotros".
"Dime, ¿estoy vivo?"
"Sí, pero no en la historia alternativa".
"Entonces, ¿dónde?"
"Aparentemente regresaste a tu línea temporal principal, como los otros de los que nos despedimos en la isla. Por eso ya no ves a Zvi, Alva y Stoli, y ellos no te ven a ti. Ya no estamos en la misma dimensión. "
"¿Y no puedo volver contigo?"
"No sé cómo hacerlo todavía".
"Pero espera, te veo y estás hablando conmigo". Ahora noté que escucho su voz pero sus labios no se mueven en absoluto.
"Soy Hapa, todavía no olvides que aprendí algunas cosas en la escuela de la inteligencia galáctica, y sé cómo crear una conexión con tiempos fuera de mi eje, por cierto hay cosas que tú también sabes, por ejemplo que Hay telepatías que tienen voz, y así os hablo, en una conversación de mi tiempo a vuestro tiempo. En este momento, esta cueva en la que estamos tú y yo fusiona tiempos y crea un espacio de Tiempo-Telepatía donde nos comunicamos. Pero es temporal, y terminará tan pronto como uno de nosotros salga de la cueva, la cueva se dividirá en dos cuevas diferentes, cada una de las cuales está en una dimensión diferente y en un tiempo diferente que la otra, y ahora no habrá comunicación. posible.
Cuando salgamos de esta abertura, que ves frente a ti, continuaremos en el tiempo alternativo, al menos hasta que terminemos con las fuerzas oscuras en la Tierra, y tú, cuando salgas por esa abertura, saldrás en tu forma normal tiempo, probablemente el que tenías antes del 5 de marzo de 1977. Perdóname, de verdad, así salió".

Me preguntaba si realmente regresaría, como los otros de los que nos separamos en la isla, al año 1977, o al tiempo equivalente a mi presente en la historia alternativa, que debería ser 1995, o tal vez a otro tiempo completamente diferente. También me preguntaba si cuando saliera me encontraría al lado de esta cueva, o en algún otro lugar.
"Éstas son cosas que no puedo decirte. Tendrás que descubrirlas por ti mismo".
Tenía más preguntas que hacer, pero de repente no hubo tiempo suficiente.

"Pero espera, te veo y estás hablando conmigo". Ahora noté que escucho su voz pero sus labios no se mueven en absoluto.
"Soy Hapa, todavía no olvides que aprendí algunas cosas en la escuela de la inteligencia galáctica, y sé cómo crear una conexión con tiempos fuera de mi eje, por cierto hay cosas que tú también sabes, por ejemplo que Hay telepatías que tienen voz, y así os hablo, en una conversación de mi tiempo a vuestro tiempo. En este momento, esta cueva en la que estamos tú y yo fusiona tiempos y crea un espacio de Tiempo-Telepatía donde nos comunicamos. Pero es temporal, y terminará tan pronto como uno de nosotros salga de la cueva, la cueva se dividirá en dos cuevas diferentes, cada una de las cuales está en una dimensión diferente y en un tiempo diferente que la otra, y ahora no habrá comunicación. posible.
Cuando salgamos de esta abertura, que ves frente a ti, continuaremos en el tiempo alternativo, al menos hasta que terminemos con las fuerzas oscuras en la Tierra, y tú, cuando salgas por esa abertura, saldrás en tu forma normal tiempo, probablemente el que tenías antes del 5 de marzo de 1977. Perdóname, de verdad, así salió".

Me preguntaba si realmente regresaría, como los otros de los que nos separamos en la isla, al año 1977, o al tiempo equivalente a mi presente en la historia alternativa, que debería ser 1995, o tal vez a otro tiempo completamente diferente. También me preguntaba si cuando saliera me encontraría al lado de esta cueva, o en algún otro lugar.
"Éstas son cosas que no puedo decirte. Tendrás que descubrirlas por ti mismo".
Tenía más preguntas que hacer, pero de repente no hubo tiempo suficiente.

"Piensa siempre en nosotros, y nosotros pensaremos en ti, tal vez nos volvamos a encontrar algún día, en tu historia habitual".
"Espéranos a finales de agosto", finalizó con una frase que se ha convertido en nuestro eslogan desde aquel día en la isla, y de repente desapareció.

Estaba sola, como nunca antes lo habían estado las cosas. Quizás realmente no lo eran. Y, sin embargo, todavía estaba en la cueva, era imposible explicar de ninguna manera cómo llegué allí, excepto que estas cosas sucedieron una vez.
Pero llegó el momento de salir de la cueva y no tenía idea de adónde ir.

המפץ הגדול The Big Bang



לפי חפא, בתאריך זה, בספירה אחורה, התחיל מחזור ההתרחבות הנוכחי של היקום, במה שנקרא 'המפץ הבראשיתי'.


According to חפא, on this date, counting back, the current expansion cycle of the universe began, in the so-called 'Genesis Bang'.

החזרה הביתה

כמובן שחפא נשאל במשך השנים, ולא פעם אחת, את השאלה הזאת: איך הוא הספיק לחיות תקופה ארוכה במרחק רב מכדור הארץ ולהספיק את כל מה שהספיק: לימודים מתקדמים בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית וגם השתתפות במלחמה קוסמית על פני מרחקים, ואחרי כל זאת לחזור לכדור הארץ שבו חלפו רק 15 שנה. (חפא נחטף בסוף 1962 וחזר ב1977. הוא הפסיד את הביטלס וגם את מלחמת ששת הימים מה ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. כשנחטף שלט בן גוריון בארץ וחפא חזר אל כוכב בגין).
"זה היה צריך להיות הפוך" אמר לו מי שאמר. "לך זה אולי היה מרגיש 15 שנה, אבל בכדור הארץ, אם היית מוליד ילד לפני שיצאת, כשחזרת היית בקבוצת הגיל של הנכדים או הנינים שלו".
אנשים הטילו ספק בכל הנאראטיב של חפא לגבי מקום הימצאו 15 שנה, וחלק קשרו זאת לטענתו של חפא שהוא לא יודע מה קרה למשפחתו שנשארה על כדור הארץ, וחשדו שחפא עשה משהו נורא לבני משפחתו, ולכן היה כלוא 15 שנה בבית כלא או בבית חולים פסיכיאטרי. הם לא הביעו את החשדות האלה בפניו, אבל הוא לבטח ידע. אחת מאלה שהפיצו את החשדות האלה הייתה אמא של צבי, עוד בתקופת החבורה. לאחר ביטול נישואיו חזר צבי סופית לארצות הברית, והחרים אותה עד יום מותה. צבי היה האדם הביקורתי ביותר שהכרתי כלפי חפא ותורתו וכלפי מעשיו ובעיקר הצהרותיו. כלומר, הכי ביקורתי מבין אלה ששמרו איתו ואיתנו על קשר לאורך השנים. אבל אין מצב, הוא אמר, שחפא רצח או ירצח מישהו. הוא גם לא האמין שמישהו יכול לאשפז את חפא. אני לא יודע אם הוא האמין שחפא ליטרלי היה בחלל, ועבר את כל הדברים שהוא תיאר לנו פשוטם כמשמעם. גם אני עצמי לא יודע אם האמנתי לו או אני מאמין לו עכשיו, גם אחרי שסטולי הגנוב הצטרף אליו לתחילת המסע שגם לי הוא הציע להצטרף אליו, וחזר ודיווח משם, אבל ברור לשנינו כמו שברור לאחרים שהלכו איתו זמן יחסית ארוך, שהוא חווה משהו מעבר למה שהניסיון האנושי הרגיל והממוצע חווה, והביא את הידע שלו ממקור מופלא, ידע שלא התבטא דווקא בסיפורים ובמושגים שעליהם סיפר לנו, אלא באווירה שידע לתת בנוכחותו, שהיא שגרמה לנו תוך כדי ההתרחשות להיות בטוחים שהכל אמת, ולהתעסק בכל הסיפורים שלו גם זמן רב אחרי לכתו, כמו שעושה בלוג זה. אנשים שהיו תלמידיו מנסים עדיין לשחזר את הידע שלו ולנסות לממש אותו. הם מחפשים למשל 'אזורי התחמקות' כמו האזור שדרכו יצאו חפא וסטולי הגנוב למסעם (סטולי הגנוב, עדיין, לא מוכן לשתף עם זה פעולה), או לאתר חייזרים או לשדר להם, ולא כל 'חייזרים' כמו ש'כולם' מחפשים, אלא אותם ספציפיים שעליהם סיפר לנו חפא, או להתחבר לאינטרנט הטלפתי כדי לתקשר עם הבינות השכנות, שבטוח הן מקיפות אותנו, ועם או בלי קשר לכך, לנסות להיכנס למוד של 'יודע קבוע', שלא כולם בטוחים אם הוא הכרחי כדי להיכנס לתשדורות או לא, חפא נתן תשובות דו משמעיות לשאלה הזאת. אחרים מחפשים את העקבות וטביעות האצבע של 'השולטים' בעולם הנמצאים בנקודות בהן 'הטבע חדל מן הרְגִילוּת שלו' (שזו הגדרה שאפשר אולי לתת לכל שעות פגישותינו עם חפא). אפילו הרעיון לנסות לפתח מחדש את המכשירים שחפא ניסה לפתח, כבר עלה.

על השאלה שבתחילת הפוסט, היו לחפא תשובות אחדות. תשובתו העיקרית הייתה שהטכניקות שיש בידי הציביליזציות של הפדרציה ובית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית, כבר מזמן הפכו את הנושא הנקרא 'מעקף מהירות האור' למיושן. "יום אחד, אם וכאשר יינתן להם" הוא הבטיח וחזר על זה גם בפגישה האחרונה, הכל מתומלל אצלי, "גם האדמיים יזרקו לפח את כל מה שהם מחזיקים בו כיום בנושא של המרחב וחצייתו. הדברים יהיו ארכאים ומיושנים, בדיוק כמו שנראית כיום הקוסמולגיה של אריסטו' ששמה את כדור הארץ במרכז היקום, ואנשים החזיקו בה כקדושה למעלה מאלף שנה.

"אם כך" הקשה יאיר, סטודנט לפילוסופיה שבא לשתי הפגישות הקבוצתיות האחרונות, כלומר האחת שהייתה בנוכחותו של חפא והשנייה אליה לא הגיע, "נשמע שכדור הארץ או לפחות מערכת השמש, היה אמור להפוך לטיילת של חייזרים. כל החלל צריך להיות כזה, אם הטכניקה לנוע בו היא כל כך פשוטה".
"שיעורי בית לפעם הבאה" אמר חפא, "תחשוב על תשובה אפשרית ונדבר על כך". ובכך נחתמה הפגישה שהתבררה לאחר מכן כפגישה הקבוצתית האחרונה. סטולי ידע, ואני ידעתי בלי לדעת שהוא יודע, וידע גם צבי אחרי שכתבתי לו על כך, וגם שפע המארח של הפגישות ידע, שחפא מתכוון לנסוע בקרוב. "אולי כשאחזור אתחיל לקחת איתי אנשים למסעות הבאים" אמר לצבי ולי כשביקרנו אותו יום לאחר הפגישה האחרונה, בביתו הקטן שליד השוק. "נפתח קו הסעות וטיולים לחלל, במקום לברבר לאנשים ולנסות לשכנע אותם במילים, ניתן לגוף שלהם לחוות את הנסיעה, אולי זה חשוב יותר מללמד אותם להיות 'יודעים קבוע' דרך התודעה". צבי שאל אותו אם הוא רציני. "אני תמיד רציני, אם אוכל לעשות את זה אעשה, אבל זה תלוי בכל מיני דברים" אמר ולא פירט, ואני חשבתי שאולי אלה דברים שקשורים לפוליטיקה שבחלל ובפדרציה, ובין הבינות השכנות המקיפות את כדור הארץ כמו רשת דייגים.

אין תיאור זמין לתמונה.

אולם היו גם היו פעמים, אחת מהן בפעם האחרונה שצבי ואני היינו בביתו, זה היה בפסח, שבהן חפא אמר לנו שהוא לא בטוח שאכן הוא סיים את המסע וחזר הביתה לכוכב הארץ המקורי שלו. יתכן, אמר, שהפלנטה המקורית שלו ממנה נחטף נמצאת ביקום מקביל, והעולם שהוא נמצא בו איתנו הוא רק עולם כפילי, עולם של 'זמן אפשר' או משהו מעין זה, בדיוק כמו מה שבסיפורים שלי. כי יש משהו, הוא אמר, שהוא מוצא בעולם הזה, שהוא זר ושונה ולא יכול להיות שהיה בכדור הארץ שהוא הכיר, אותו עזב. אבל גם אני מרגיש לפעמים, כאילו באיזשהו זמן, מישהו החליף לי את העולם, והעולם שעכשיו הוא רק העתק מזויף של העולם בו גרתי אחרי שנולדתי, וגם אני עוד לא חזרתי הביתה.

ומכיוון שאנחנו מגיעים לנושא של היקום המקביל בזמן-אפשר, יש שאלה שאני חייב לענות עליה לגבי סדרת ההיסטוריה האלטרנטיבית כאן בבלוג. כפי שכתבתי, באיזשהו שלב הבנו שאנחנו נמצאים ב'זמן האלטרנטיבי' ולא בזמן האמיתי כביכול שהיינו אמורים להמשיך בו. אבל איך ידענו שזה "זמן אלטרנטיבי" מה שאנחנו נמצאים בו, מתי תוך כדי הסיפור היינו אמורים 'לגלות' זאת ומי קובע מה 'הזמן האמיתי' ומה 'הזמן האלטרנטיבי'. פה, מכיוון שזה סיפור שאני לגמרי ממציא אותו, ואינני יודע באמת על אנשים שנסעו לזמן אפשר או טוענים שעשו זאת (חוץ מחפא, אבל הוא שונה קטגורית מכל שאר האנשים, וגם הוא לא היה בטוח שאכן עשה זאת), אני לא יודע באמת את התשובות, ואני לא בטוח כעת שהייתי רשאי לעשות מה שעשיתי בסיפורים ולקבוע ש'הזמן האלטרנטיבי' הוא 'הזמן המוטעה', ושהשאיפה 'הנכונה' היא לחזור אל 'הזמן הנכון', אבל אני יכול לתקן את הסיפור ואולי אתקן אות כך שבאיזה רגע גילו החבר'ה שקיימת אפשרות לעבור לזמן מקביל, היא כנראה לא נמצאת בכל צומת, אלא, וחפא שיער כך, היא נמצאת בעיקר היכן שקורים מאורעות חזקים או נעשות פעולות מורכבות כמו הפעולות שהחברים עשו בהנחייתו מרחוק של חפא בדיוק לפני שהתחילו האירועים שאני משייך אותם לתחילת המסע בציר המקביל. הפעולות האלה נראו בתחילה, בציר המקביל, כמו הצלחה מטורפת שכמוה לא הייתה בציר שבו ההיסטוריה המוכרת לי נעה, אולם בהמשך הדברים הובילו לשרשרת אסונות שלא התרחשה בעולם 'האמיתי' (כלומר בציר הזמן הזה) שבו לא הייתה לנו ההצלחה הזאת, והאסונות נקשרו להצלחות הראשונות (שבעיקרן איפשרו לחפא ולנו להיות חבורת השולטים בעולם, אבל הביאו עלינו מאוחר יותר את האופל הגלקטי שבא לנקום והרס את כדור הארץ בצורה שנראתה חסרת תקנה), וכשגילו החבר'ה שקיים ציר מקביל שבו לא הצלחנו, ומנקודת מבטם בגלל שלא הצלחנו, יש סיכוי שהאסונות לא קרו, העדיפו את האפשרות הנדירה שניתנה להם, לעבור לזמן ההוא, כלומר הזמן הזה, לא מכיוון שהוא הנכון יותר אלא בגלל שהוא נראה, לפחות עד השנים האחרונות, נוח יותר. כלומר, הם העדיפו להיכשל בנקודת הזמן ההיא, אחרי שראו את מחירה של ההצלחה.
בינתיים סיפור ההיסטוריה האלטרנטיבית שלי כפי שאני ממשיך אותו, כעת בלעדי, הגיע עד 1995 בערך, יתכן שאני צריך להקפיץ אותו לעכשיו, כדי לראות באמת לאן היה כדאי ללכת ב1977 ואם היה באמת עדיף אז לבחור ב'כישלון', לו ניתנה לנו אותה ברירה לעבור בין העולמות ולבחור.
יהיה זה מעניין גם לחוות את הכפילים שלנו, האנחנו שנשארו-המשיכו בציר הזמן, בכל ציר שעזבנו, ואפילו לפגוש אותם פנים אל פנים.

https://www.youtube.com/embed/pXSGocWifAg

הגיא הנסתר

המראה הראשון היה הקיר של גוש הסלע, שעמד מעליהם אנכית כמו צל, חום כהה, ענר ואליעד כבר חתרו סביבו חצי סיבוב ועדיין לא היה ברור איפה הם מתכוונים לעצור. הכל היה מוקף מים ולא הייתה קרקע לדרוך עליה. ואז פתאום, נגלה חריץ שחצה את הקיר, כמו מעבר קסמים מכושף שנפתח בכוח ססמה של קוסם. ענר ואליעד הביאו את הלוחות השטוחים עליהם שטו עד אליו ממש, ועצרו. ענר סימן להם לרדת, והם עמדו מצאו את עצמם עומדים על אדמה, בפתחו של גיא לא נודע, אשר כפי שהסתבר להם, חצה את גוש הסלע באמצעו.

כשנכנסו מעט, ראו לתמהונם ממול מורד ירוק, מלא צמחיה, גם עצים ופרחים, משהו שמזמן לא ראו כמוהו בשפע כזה, מאז חזרו לכדור הארץ. במרחק נדמה היה לצבי שהוא רואה אפילו כוורות דבורים, הוא התקשה להאמין שזה מה שהוא רואה, וגם עלוה. ועדיין לא ראו אנשים. אבל אז, משביל צר שירד בגדת הגיא הסמוכה אליהם והסתיים לידם, נראה יורד אדם צעיר כבן 30, עם שיער קצר, ואחריו עוד מישהו סבוך תלתלים שנראה בן 26. למעלה יותר, עמדו שתי נשים, אחת באמצע שנות ה50 לחייה, והשנייה צעירה יותר, שנראתה לצבי דומה מאוד לעלוה, אך שזופה, ונושאת בטן לפניה. עלוה התחילה לנופף להן עם היד, בן ה30 סימן לה שלא תדבר, אך היא לא הייתה זקוקה לסימון הזה. צבי ועלוה כבר הבינו, שכאן ממעטים עד כמה שניתן בהשמעת קול. ואין צורך, כי האנשים כאן גילו כיצד משתמשים בטלפתיה, גם את זה צבי ועלוה כבר ידעו. ענר ואליעד יצאו שוב כדי להביא את חפא וסטולי הגנוב שהיו עדיין על החוף, והאיש הראשון לחץ את ידיהם של צבי ועלוה והציג את עצמו בתור יוני, האחראי על משמר הכניסה לאי, ובן זוגה של עדן אחותה של עלוה, היא הצעירה שעמדה למעלה, וצבי ניחש שהאשה שלידה היא יוכי, אמה של עלוה. הצעיר יותר, שהציג את עצמו בתור עזי, אמר לצבי שהוא זוכר אותו וצבי שאל מאיפה. "מלפני עשר שנים בדיוק, אתה נסעת איתנו לירושלים באוטובוס, כשחזרנו מסוריה, בדיוק ביום שהתחיל המצב". צבי זכר בהחלט את היום ההוא, שבו חפא ציוה עלינו להתפזר ולהיעלם בפינות העולם, כי האופל הגלקטי עומד לבוא, והוא רץ מהחוף שהיינו בו בכינרת עד לתחנת הדלק בצומת צמח, שם תפס את הטיולית עם בני הנוער שחזרו ממחנה השלום בדמשק, כולם היו עם דרבוקות שהביאו מסוריה וחלקם היו עם גיטרות, עזי, זכר כעת, היה אחד מהם, הם היו שמחים מאוד והוא לא ידע אם לספר ואיך לספר להם מה קורה. הם גם לא שמו לב אליו, כאילו התעלמו מקיומו, והוא לא האמין שמישהו מהם יזכור אותו כעת. אך עזי, שגדל מעט מאז, זכר. "כן" שידר אליו עזי, קורא את מחשבותיו "היינו מסטולים לגמרי, לא קלטנו מה הולך לקרות בחוץ. המפגש עם המציאות אחר כך היה בשבילנו הלם". בינתיים שם צבי לב שעוד אנשים נעמדים מלמעלה ומסתכלים עליהם, כאילו חייזרים הגיעו למקום, מה שהם באמת קצת היו.


אחר כך הגיעו חפא וסטולי הגנוב וכולם התחילו לטפס במעלה הגיא אל כיוון אזור המגורים. כל המבוגרים, ובהם יוכי ורענן שהצטרף גם הוא, זיהו את חפא אותו זכרו כמי שהנהיג את העולם בחמש השנים שקדמו למצב. "אלה היו חמש השנים הטובות, הכי טובות שהיו לארץ ולעולם" אמרה יוכי לחפא והרבה אנשים הנהנו בהסכמה. "ואם אתה פה, אני בטוחה שהן גם יחזרו" הוסיפה, אך על זה לא ענה איש. לבסוף נגלה למולם איזור המגורים, עשוי כולו ממבנים צהובים רבועים, דומים לקוביות של קש, שגלשו במורד הגיא, ונראו דבוקים אחד אל השני, "כמו כוכים" חשבה עלוה. "אנחנו עשינו את הבתים האלה מקנים, כמו קנים של סוף שצמחו ליד המקום שדרכו נכנסתם, שכולנו נכנסנו לכאן" הסביר יוני. אחר כך כיסינו אותם בעשב יבש. הם חזקים מאוד, נעים בהם בקיץ וחם בחורף, שממילא כמעט לא היה כאן מאז שבאנו". צבי שם לב לחיות קטנות שהתרוצצו בשטח, שכמוהן לא הכיר על כדור הארץ, שנראו כמו תערובת של חולדים וחתולים. זה היה עולם מוכר, או דומה לעולם מוכר, ובכל זאת נראה אחר. "תצטרכו עכשיו לעמוד מול אסיפת חברים שתאשר את הישארותכם פה" הסביר רענן שהצטרף אל יוני ואל עזי שהלכו לצד צבי, חפא וסטולי הגנוב בעוד עלוה הצטרפה אל אמה ואחותה ונשים נוספות. "לא משהו מיוחד, אין לכם מה לחשוש, זה הנוהל פה, אנחנו חייבים להיות זהירים" הסביר יוני. "כן, גם עלוה תצטרף לעבור אישור" אמר וצבי שם לב שענר ואליעד לא נמצאים איתם.
מזון הוגש להם, כולו מעשי ידי הקהילה. לחם שנאפה מקמח שהופק משיבולים שצמחו גם הן כאן, דבש שהופק מהכוורות שצבי ראה בהתחלה, ופירות וירקות שצמחו גם הם על העצים והשיחים שבמקום, רק חלקם דמו למשהו שהיה מוכר לצבי ועלוה, אבל זה היה הרבה יותר טעים מהמזון המופק מהאוויר בתוך שפופרות שנשאו איתם מהחללית, ובעצם איתו התקיימו רוב הימים שהיו מחוץ לכדור הארץ, וחפא כבר התחיל לדאוג שיהיה בקרוב צורך למלא מחדש את השפופרות ולא ידע מהיכן. האוכל הזה בא בזמן, ובהחלט היה לזה טעם של שיבה הביתה, והטעם היה מלווה בהרגשה כאילו תמו התלאות והנדודים.

"שים לב" שידר סטולי הגנוב לחפא "יש כאן יותר גברים מנשים. אין כמעט ילדים, אבל רוב הנשים הרות".

על מאדים ותמציות החיים, About Mars and the essence of life

חפא והחבורה צלחו את הביצות עם הרפסודות של ענר אחיה של עלוה ושל חברו אלעד והגיעו אל מקום המסתור בו נמצאים אנשי האזור ששרדו את ההצפה הגדולה ואת הניסיונות של השלטון להעביר אותם משם בתיבות גדולות, וכרגע אני צריך לחשוב מה יקרה איתם הלאה בהיסטוריה האלטרנטיבית המתמשכת.
ובינתיים אדבר קצת על מאדים ועל תמציות חיים.
חפא, כבר אמרתי זאת, דיבר על 'תמציות חיים' לא ביולוגיות הנמצאות בכוכבי לכת רבים, רבים אגב ממה שחושבים. הוא גם הפגיש אותנו איתן, עם אלה שנמצאות על כדור הארץ, אך הוא קצת התקשה להסביר לאנשים שלא למדו בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית מה הן התמציות האלה. הוא התנגד לקרוא להן 'נשמות' או 'רוחות רפאים' למרות שהיה מודע לכך שאנשים יתעקשו להגדיר אותן בדרך זו. כאמור, הן נמצאות על כוכבי לכת רבים, גם כאלה שאף אחד לא מחשיב אותם כבעלי פוטנציאל לחיים ביולוגיים (למעשה האמין חפא שבכל כוכבי הלכת יש או היו תמציות כאלה, חלקן רדומות, חלקן נבולות, חלקן החליפו מקום).
חפא זיהה כוכבי לכת הכוללים תמציות חיים כאלה באמצעות מיכשור שהיה בידיו, שידע לקלוט צבע ששידרו אליו כוכבי הלכת. באמצעות המיכשור, הוא יכול היה לדעת את כמות התמציות בכוכב, מה מצב התודעה שלהן ובנות כמה הן. הוא לא יכול היה לומר מה 'הסיכוי' שהן יתחברו לכדי ישות ביולוגית, הדבר הזה לא תלוי בהן. הוא גם לא ידע לומר אם ישנן תמציות שהן שריד לחיים ביולוגיים שפעם התקיימו, אך הוא שיער שכן, ואלה התמציות ה'זקנות' יותר שפגש. הוא הדגיש שאלה לא צורות החיים שעליהן דיבר הקיימות ב'אבק הכוכבים' שהן 'כן ביולוגיות'. אבל בסך הכל זה די דומה.

https://www.youtube.com/watch?v=AZKcl4-tcuo
לשאלתו של דייויד בואי, אגב, תוכלו לנחש שהתשובה של חפא הייתה, מבחינת התמציות, כן, בהחלט, ומדובר במאדים ב'תמציות ותיקות'. חפא צפה במאדים מקרוב, כשהיה עדיין בתוך הכלי שהחזיר אותו לכדור הארץ ב1977, והיה איתו כל המיכשור. גם אני, כשאני מסתכל על צילומים וסרטונים ממאדים, מרגיש שהעולם הזה מלא חיים, שלא התגשמו לכדי ישות ביולוגית, אולי היו כאלה בעבר. אך זו תחושתי האישית ואינני יודע אם יש לה קשר באמת למה שחפא חווה.


https://www.youtube.com/watch?v=uiuqHsj6kak
"מדבריות המאדים", להיט בסגנון דיסקו מזרחי-חללי היה שבוע אחד ב1979 במצעד המחץ, לא יודע באמת למה לא הפך ללהיט יותר גדול, אולי מפני שהדיסקו כבר היה בשקיעה.

על כדור הארץ לא היה לחפא שום דבר מהמיכשור הזה, והוא ניסה במשך השנים לשחזר אותו, בעזרת סטולי הגנוב שהיה אוסף בשבילו כל מיני ג'אנק, חלקים של מכשירים ישנים בעיקר, ועוד פריטים שרק הוא ידע מאיפה הוא מביא אותם. וזה חלק ממה שנמצא תמיד במקומות שהוא גר בהם, דבר עליו הבטחתי פעם שאכתוב במפורט. בעיקר בשנתיים האחרונות, בהן גר בירושלים, דמה חלק גדול מדירתו למעבדה צפופה שבה הרכיב ופירק צורות מוזרות, שהיו פזורות בין גלובוסים גדולים, חלקם של כדור הארץ, הירח ומאדים, וחלקם, מעשי קרמיקה שלו, של כוכבי לכת שהכיר במערכות שמש אחרות. למרות שחפא האמין שהוא יכול 'ללכוד כוח' שיגרום למכשירים להיות פעילים כמו המכשירים שהיו לרשותו בחלל, והיו לו נוסחאות כיצד ניתן להפיק את הכוח הזה מ'הDNA של הדברים', הוא הצליח רק במעט. אחת ההצלחות שכן היו הייתה המכשיר המודד את 'כמות החיים', כל החיים, על כדור הארץ, אותו הוא שם בחצרו. זאת הייתה קופסה, שהייתה מוצמדת לקצהו של מקל ארוך ובקרקעיתה הייתה מראה. חפא היה שופך על הקרקעית משהו שדמה לאבקת ברזל, מוסיף איזה נוזל, מורח אותו על המשטח ומעמיד את הקופסה מול השמש ב'שעות מרכזיות של היממה'. הצבע שהיה מתקבל במשך שעות על מסך המראה היה בגוון מיוחד של ורוד-סגול-חום משתנה. בפעמים האחרונות שביקרתי אותו, ב2008, היה הצבע על המשטח בהיר בהרבה מבעבר, וחפא אמר לי שהדבר מבטא את זה שאני צודק בהרגשתי, עליה כתבתי באותה תקופה בפוסטים אחדים, שכוחות חיים רבים נוטשים את כדור הארץ.

אף אחד מכל הדברים האלה ודברים אחרים שמילאו את דירתו של חפא, לא נמצא כשבא יהודה שפע אל הדירה לאחר נסיעתו של חפא, לקחת את חפציו לדירתו. הדירה עמדה ריקה כמעט לגמרי.

צפוי ניסיון מבויים בימים הקרובים לרצוח את בנימין נתניהו, הוא יאשים בו את השב"כ במטרה להכריז חירום, לעצור בהיקפים את מתנגדיו ולבטל את המשפט.

Chapa and the group crossed the swamps with the rafts of Alva's brother Aner and his friend Elad and arrived at the hiding place where the people of the area are who survived the great flood and the government's attempts to transport them away in large boxes, and right now I have to think about what will happen to them next in the ongoing alternative history.







And in the meantime I will talk a little about Mars and life essences.
https://www.youtube.com/watch?v=AZKcl4-tcuo
Chapa, I already said it, spoke of non-biological 'life essences' found on many planets, many by the way than you think. He also introduced us to them, to those on Earth, but he had a bit of a hard time explaining to people who hadn't attended the High School of Galactic Intelligence what these essences were. He resisted calling them 'souls' or 'ghosts' even though he was aware that people would insist on defining them that way. As mentioned, they are found on many planets, even those that no one considers to have the potential for biological life (in fact, Chapa believed that all planets have or had such essences, some are dormant, some withered, some have changed places). Chapa identified planets that include such life essences using an instruments he had, which knew how to pick up the color that the planets transmitted to him. Using the equipment, he could know the amount of essences on a planet, what their state of consciousness is and how old they are. He couldn't say what the 'chance' was that they would merge into a biological entity, that thing was not up to them. He also couldn't say if there were extracts that were a remnant of biological life that once existed, but he assumed there were, and these were the 'older' extracts he encountered. He emphasized that these are not the life forms he spoke of that exist in the 'stardust' that are 'biological'. But overall it's seems pretty similar.

To David Bowie's question, by the way, you can guess that Chapa's answer was, as far as the extracts are concerned, yes, absolutely, and we are talking about Mars in 'old extracts'. Chapa observed Mars up close, when he was still inside the vessel that returned him to Earth in 1977, and had all the equipment with him. I, too, when I look at photographs and videos from Mars, feel that this world is full of life, which did not materialize into a biological entity, maybe there were in the past. But this is my personal feeling and I don't know if it really has anything to do with what Chapa experienced.

On Earth, Chapa had none of this equipment, and he tried over the years to restore it, with the help of "the stolen" Stoli, who collected all kinds of junk for him, parts of mostly old devices, and other items only he knew where he was getting them from. And this is part of what is always found in the places where he lives, something about which I once promised to write in detail. Especially in the last two years, when he lived in Jerusalem, a large part of his apartment resembled a crowded laboratory where he assembled and disassembled strange shapes, which were scattered among large globes, some of the Earth, the Moon and Mars, and some, his ceramic works, of planets he knew in other solar systems.

Although Chapa believed he could 'capture power' that would make the devices active like the devices he had in space, and had formulas for how to extract this power from the 'DNA of things', he was only marginally successful. One of the successes was the device that measures the 'amount of life', all life, on Earth, which he put in his yard. It was a box, which was attached to the end of a long stick and had a mirror at the bottom. Chapa would pour something resembling iron powder on the bottom, add some liquid, spread it on the surface and place the box in front of the sun at 'central hours of the day'. The color that was received for hours on the mirror screen was a special shade of changing pink-purple-brown.

The last times I visited him, in 2008, the color on the surface was much brighter than before, and Hafa told me that this means that I was right in my feeling, which I wrote about at the time in several posts, that many life forces are leaving Earth.
None of these things and other things that filled Chapa's apartment were found when Yehuda Shefa came to the apartment after Chapa's trip to take his things to his apartment. The apartment was almost completely empty.

In the coming days, a staged attempt to assassinate Benjamin Netanyahu is expected, he will blame the Shin Bet in order to declare a state of emergency, arrest his opponents and cancel the trial.

המעבר

"הם מבקשים שהאיש עם האנטנות ישאיר אותן כאן, כדי שאף אחד לא יוכל לאכן אותנו" כך אמר ענר אחרי שעמד דקות אחדות בריחוק מה מהחבורה, וכך הבינו ארבעתם שיש לו טלפתיה, וגם למי שהוא דיבר איתו, במקום ההוא שאליו עמדו ללכת. זה היה חדש עבורם, כי חשבו שרק להם יש. סטולי הגנוב הסתכל על חפא, שסימן לו לעשות כדברי ענר.

שעה קלה לפני כן היו כולם עדים למפגש המרגש בין האח והאחות. ענר זיהה מיד את עלוה, למרות שהיה ילד כשראה אותה בפעם האחרונה. האמת היא שברגע הראשון נבהלו חפא וצבי מכך שעלוה גילתה את עצמה, בייחוד כי ענר לא הגיב ברגע הראשון, ואליעד נדרך ברגע שראה אותה. חפא, צבי וסטולי כיבו גם הם את ההילות בעיקר כדי לסמן שעלוה אינה לבד. אבל אז ניגש ענר לעלוה וחיבק אותה. "היא אחותי" הבהיר לאליעד. "איפה היית כל השנים" אמר, כמעט לחש לה.

אליעד זיהה בינתיים את חפא, זכר אותו מהטלוויזיה, למרות שחפא בדרך כלל נמנע מלהופיע בטלוויזיה בשנים ששלט בפלנטה, לפי זכרונו של צבי, הוא לא הופיע יותר מארבע פעמים, ואליעד היה אז ילד, אבל הזיכרון שלו התגלה כפנומנלי. הם לחצו ידיים והמחיצות נפלו, ואחרי שסיפרה עלוה בקצרה לאחיה וחברו על המסע שלהם והחזרה לכדור הארץ, השאלה כעת הייתה מה עושים הלאה. היה זה אליעד שהציע שהם יבואו איתם למקום שלהם, וענר ניגש להתקשר.

סטולי הגנוב הניח את האנטנות שלו מאחורי סלע  שהמים של הגל הגדול סחפו אל תוך הבית כשפרצו את הקיר המערבי, וחפא עשה עליהן מלמעלה כעין תנועה של חיבוק וסיכוך, ומובטח היה לכולם שאף אחד לא יוכל לראות את האנטנות או לגעת בהן. אחר כך יצאו כולם עם ענר ואליעד, שהוליכו אותם בין השלוליות אל מקום מוקף שיחים, שהיו בו שני לוחות עץ מאורכים ומשוטים.

היות וביתה של משפחת בן יוסף לא עמד בחלק הכי נמוך של המושב, הוא לא נהרס לגמרי והם תכננו לישון בו בלילה, למרות שהשמיכות והמיטות נסחפו יחד עם כל מה שהיה בבית. בסך הכל היה להם מזל מול בתים שנמצאו במישור הנמוך, שרובם נמחקו לגמרי, על אנשיהם. מגגות הבתים שנמצאו גבוה יותר נשמעו קולות, וכך הם ידעו שיש עוד אנשים. חלק מהבתים היו מוגנים על ידי חומה גבוהה, אלה בתי העשירים ביותר, ועדן חשבה על זה שחלק מהחומות נבנו בעת האחרונה, האם צפו את פני האסון? 

ואז הגיעו הרחפות ואחריהם כלי הרכב האמפיביים של המשמרות, ומיד ידעו שאלה משמרות מדינת בית אל, שניצלו את האסון כדי לחדור לשטח ולהשתלט עליו, מצוידים בכלים של השלטון החוצני בעל בריתם. עד היום ידעו ענר, אליעד, יוכי, רענן, עדן ויוני שיש שלטון גלקטי חוצני שתומך במדינת בית אל, אבל אף אחד מהם וממכריהם לא ראה אותו מעולם. מי שנסע לתל אביב ראה אמנם את חומת המתח הגבוה, את מגדל המתכת האפור שבקריה, בתקופה שהם היו קיימים, אך הם לא היו בטוחים שזה נבנה על ידי החיצוניים ולמעשה לא היו בטוחים כלל שהם קיימים. 

אבל כשהם ראו את כלי הרכב האלה, שצפו על פני שלוליות הענק שמילאו את מה שהיה פעם רחובות המושב, לא היה להם ספק שזה לא נעשה בידי בני אדם.  חלק מהכלים נראו כמו תיבות ענקיות, והכלים האלה כרזו, ובקול מונוטוני שגם הוא נשמע ספק אנושי, קראו שוב ושוב לכל מי שנשאר בחיים להתאסף ולהיכנס אליהם, כי האזור הזה הוכרז כאזור אסון ויש בו חשד לקרינה ולנגיפים. הם גם הזהירו שמי שלא יתפנה יירה, כך אמרו בפירוש, ובדרך אגב הוסיפו ש"תל אביב טבעה, ואיתה כל גוש דן." ונשמע היה להם שאיזה צליל של שמחה התערב בקול המונוטוני בשעה שהודיע את זה, והוסיף "מכאן ועד הים, הכל מוצף. אין לכם לאן לברוח".

למשפחת בן יוסף ולמשפחת קדם לא הייתה שום כוונה להתפנות אל תוך התיבות האלה. התיבות נראו להם כמו ארונות קבורה, הם גם שמעו כבר על המחנות שהחלה מדינת בית אל להקים, הקרוב ביותר אליהם נמצא בלטרון וגם זה לא הוסיף על החשק שלהם להתפנות אל תוך המדינה האיומה הזאת.  מתוך הבוידם שאל תוכו הצליחו להתחמק דרך פתח בגג, הם ראו את הרחפות המנמיכות טוס מחפשות בני אדם על הגגות, ראו אפילו מראה של אדם שפשוט נשאב אל אחת הרחפות, מבוהל, פורש את ידיו בניסיון לעשות משהו, וכל הזמן לא פסק הזמזום המטריד של הרחפות האלה. אחר כך התערבבו בצליל הזה גם קולות ירי. בהתחלה קולות עמומים בודדים, כמו מתוך רובים של פעם, שרענן ויוכי זכרו עוד מהזמנים שהיו בצבא, וגם יוני ועדן זכרו משהו, אחר כך צליל מסיבי וצפוף של כלי ירי חדשים ולא אנושיים עד שהיה נדמה להם שהמושב הפך למטווח ניסוי של נשק שניתן למדינת בית אל על ידי החוצנים השליטים. אחר כך שקט הכל, וערב התחיל לרדת בצל דממת מוות. אף אחד לא דיבר, אבל לכולם היה ברור שהם חייבים לעוף מפה. ענר, אליעד ויוני התגנבו ופילסו נתיב בין השלוליות מחפשים לוחות עץ, ומצאו כמה דלתות שהגלים סחפו מהבתים, שלוש דלתות היו מספיקות בשביל להשיט את כולם, וגם חתיכות עץ שיוכלו לשמש כמשוטים. על דלת אחת היו ענר ואליעד, על השנייה יוכי ועדן, ועל השלישית רענן ויוני, וכולם חתרו במשוטים כשענר ואליעד מובילים אותם, וכל העת לא הוציאו מילה מהפה, כחוששים שאם יוציאו מילה, הכוחות החיצוניים ישמעו אותם והרחפות ישובו.

כבר היה לילה כאשר הגיעו אל הגוש הגדול, שהתרומם מתוך האדמה והתגלה להם בדיוק כשהגל הגדול פנה. הם עלו וטיפסו בחשכה, תומכים אחד בשני, עד שהתמקמו בצד השני, שהיה נסתר מעיניהם כשהסתכלו מהמושב. אט אט התחוור להם שאינם לבד. שורדים אחרים מן המושב וגם ממושבים סמוכים חשבו בדיוק מה שהם חשבו, גם הם לא רצו להיות טרף לכוונות השלטון האנושי והחוצני, גם הם אלתרו רפסודות מלוחות עץ, חלקם גם העזו ושחו, עד שהגיעו אל אותו מקום, בצד הנסתר של הגוש. ענר, אליעד ויוני הגיעו למסקנה שיש שם כ50-70 בני אדם, רענן סבר שאפילו יותר. בתוכם הייתה קבוצה גדולה של כ25 פועלים תאילנדים והודים, מאלה שהגיעו למשקים אחרי שנעלמו פתאום הפלסטינים. הוותיקים שבהם היו כבר יותר משבע שנים בארץ, ואף אחד מהם לא ידע אם יש להם עדיין ארץ לחזור אליה. פתאום עטפה את ענר חרדה, מה יקרה אם את מה שחשבו הם וחשבו כל האנשים שהגיעו אל הגוש, יחשבו גם השלטונות ויגיעו גם הם. ובכל אחד מהימים הראשונים הוא חיכה שהם יגיעו ותכנן תוכניות מה לעשות ואיך להימלט כשיבואו, אך לא ידע באמת מה יעשה. אבל הימים עברו והם לא באו, והוא ואליעד הסיקו שהם סבורים שאף אחד חי לא נשאר במושב, ומאותו רגע פסק האזור כולו מלעניין אותם. אט אט הרגישו אליעד וענר ביטחון להפליג על לוחות העץ שלהם מפעם לפעם חזרה אל המושב, לחפש שם ציוד חיוני שנשאר  בשטח ולא נסחף ואפילו מקום לדוג דגים מצאו. הם הקפידו לעשות זאת בשעות הבוקר המוקדמות, ולא להיראות שם בהמשך היום. אבל קודם כל היה עליהם ביום הראשון לדאוג למזון ולשמיכות להתכסות בהן.

הגל הגדול

זה היה בשבת אחר הצהריים, 11 בספטמבר, 1993 בהיסטוריה האלטרנטיבית. כולם ישבו בחוץ, על המרפסת שמאחורי הבית של משפחת בן יוסף, סביב השולחן בו אכלו קודם צהרים. יוכי, רענן ועדן ניתחו את המצב בארץ כעת, לאחר שקראו במוספים את כל מה שהיו צריכים לדעת (כלומר את כל מה שעורכי העיתונים הורשו לתת להם לדעת הגם שמעט ידעו בעצמם) על נפילת מדינת המותווים שנכנעה סופית לפני יומיים לקואליציה של מדינת בית אל, אחרי שמדינת תל אביב שתחת שלטון הגנרלים נטשה אותה. ענר ואליעד ישבו בצד ותכננו טיול, פוליטיקה לא עניינה אותם, הם היו בתחילת כיתה י"א, אך חודשים רבים הם כבר לא למדו ולא היו בטוחים שתהיה בכלל שנת לימודים השנה. על הגג היה יוני, החבר של עדן, מטפל באנטנה. עדיין הייתה תקווה לקלוט טלוויזיה "אמיתית" מאיזשהו מקום.
עד היום הצליחו המושבים באזור לשמור על החופש היחסי שלהם ולהישאר בעמדה נייטרלית במאבק בין המדינות שקרעו את הארץ. אולי מפני שבהיסטוריה האלטרנטיבית לא התקיים משבר החקלאות של שנות השמונים, והמושבים סיפקו את תוצרתם החקלאית בשפע גם למדינת תל אביב, גם למדינת בית אל וירושלים, גם לרפובליקה הדרומית שבנגב, ועד למדינת המותווים הצפונית הגיעה תוצרתם, אנשים התעשרו מאוד וחלקם בנו בתים רחבי ידיים. ביתם של יוכי, עדן וענר נשאר צנוע. לפני שנתיים הצטרפו אליהם גם רענן קדם ובנו אליעד, שנה אחרי שהאם והאחות נהרגו בתאונה כשרכב של המשמר התנגש בהן בכביש החוף כשנסעו למכור תוצרת במדינת תל אביב. עם הבן הגדול, דודי, כמו בנה וביתה האחרים של יוכי, נותק כל קשר מאז החל 'המצב' לפני 8 שנים, ורענן קיוה שהוא מצא את דרכו אל ארץ בטוחה יותר, למרות שלא ידע אם קיימת כזאת.
רענן אמר שצריך להודות שהמעמד המיוחד של המושבים בא מן ההגנה שנותנת מדינת תל אביב החופשית. עדן לא אהבה את תל אביב המדינה, למרות שגרה פעם בעיר, יוני אהב את מדינת תל אביב עוד פחות. "בלעדיה יאכלו אותנו הדוסים האלה ממדינת בית אל והחברים שלהם" טען רענן. "כמו שאכלו את מטה יהודה. הם ישתלטו על האדמות שלנו, במקרה הטוב יעשו אותנו עבדים שלהם, כי מה הם מבינים בחקלאות ובכלל עבודה יצרנית". אבל הוא הביע את חששו שמא מדינת תל אביב שנטשה את מדינת המותווים והיא עשויה לעשות את זה גם להם. יוכי שפעמים רבות הייתה מתווכחת איתו בנושאים האלה, הסכימה איתו בלאות. עדן הסתכלה מערבה אל השמים. משהו בצבע שלהם ובאוויר הזכיר לה, למרות שאז זה היה באביב, את אותה שבת לפני שמונה שנים שבה עלוה הייתה בפעם האחרונה בבית, כשאבא עוד היה חי. זה היה מוזר כי אף פעם ההרגשות מאז לא חזרו לה כמו עכשיו. חשבה על זה שכמעט לא מזכירים כעת את עלוה בבית, ואת עופר אין מזכירים בכלל. גם לא את דודי, הבן הגדול של רענן שלמד איתה בשכבה.
הרעם נשמע פתאום, רחוק ומתגלגל, לא דומה לשום רעם אחר.
יוני צעק מהגג "תעלו כולכם, מהר, בסולם, מהר, יש גל גדול" עוד רעם נשמע מתגלגל, חזק וקרוב יותר מהקודם וכולם טיפסו. יוכי תחילה ואחריה עדן ואחר כך רענן, ובסוף ענר ואליעד. יוכי תזכור אחר כך שהכל היה מלווה ברקים, האחרים יטענו שלא. מן הגג ראו כולם את הגל. הוא היה ענק, עצום, גבוה לאין שיעור, מצפון מערב הוא בא ודהר על פני המרחב, לצידו התרוממו עוד גלים אחרים קטנים יותר, כמו מלך ופמלייתו הם התקרבו ישר אליהם, והם הרגישו שזה סופם וכולם צרחו בייאוש. אבל ממש כשנעמד מולם, סטה הגל פתאום הצידה והמשיך דרומה, אך גלים אחרים שכמו פרשו מהפמליה המשיכו לדהור עד אליהם, הם חצו את המרפסת עליה ישבו לפני רגע וכמעט נגעו בגג, מתחתיהם שמעו איך הקיר נשבר והמים פורצים אל תוך הבית. הכל רעד מתחתם והם החזיקו חזק ברעפים ובאנטנה. מולם ראו גגות וקירות בעיקר של מבנים קטנים ומחסנים שצפו בזרם, מלבדם ראו רק את ראשי הגגות של הבתים השכנים שמקצתם קרסו אל תוך הזרימה שהמשיכה מזרחה, כשהם הולכים ומתנמכים, הולכים ושוככים. הכל נמשך לא יותר מכמה דקות ואחר כך היה הנוף חדש. מדרום מערב להם, בערך במקום שבו פנה הגל העצום מהם, כמו התרומם גוש עצום של אדמה וסלע, ובינו לבינם, היו בעיקר מים. ממזרח להם התחילה להתגלות שוב אדמה, וענר ואליעד החליטו ברגע שבאחד הימים הבאים הם ינסו להגיע אל הגוש, ולברר מה יש בו. הם לא ידעו עדיין מה יעשו בשעות הקרובות, וקודם כל צריך לרדת מהגג והסולם אבד.

אבל עוד באותו ערב הם הגיעו כולם אל הגוש, והיו נאלצים להישאר בו.