לא נסתום את הפה! ועל שירת הנוער

שירת הנוער: טוב לדעת, שבימים שבהם נדמה שכל מה שמעניין את הנוער זה רק נהנתנות ריקה, בילויים במעדונים, מכות, אלכוהול וסמים קלים, עדיין לא פסו ערכים של פעם מן הארץ, ויש לנו עדיין נוער זהב, חלוצי ואידיאליסטי, שבמקום להתבטל ולהתפנק יוצא למחנות קיץ, בדיוק כמו פעם, בהם הוא סופג ערכים נורמטיבים, לאומיים וציוניים למופת, וגם מפגין דוגמה מופתית בשירות העם והמולדת, ועוזר ליס"מ ומשמר הגבול, הכורעים תחת הנטל הקשה מנשוא של פינוי בני אדם מבתיהם.

נוער השוהה במחנה קיץ עוזר ליס"מ בפינוי חפצי הבדואים באל-ערקיב, בשבוע שעבר, ובאמצע נח קצת.


נוער הזהב עוזר לאסוף חפצים, וגם שומר על שלמותם. מתוך האתר של מקס בלומנטל, בהמלצת עידן לנדו. אם תרצו אין זו אגדה.


אני מניח שאת שארית ימי החופש יבלה הנוער הנפלא שלנו בהצלת הגזע היהודי מ400 וירוסים שמאיימים עליו. פקחי יחידת עוז בוודאי יצטרכו את עזרתם של בני הנוער הנלהבים. לא קל לעשות את המלאכה הזאת לבד, ובני הנוער בוודאי יצברו נסיון למשימות שיוטלו עליהם בגיוס הצבאי. אבל אנטישמים פוסט ציונים נקלים, מוזמנים להצטרף או להפיץ את קיומה של קבוצה להסתרת 400 ילדי העובדים הזרים שלא עברו את הסלקציה. וגם לתנועה הקיבוצית, כשמגיע כבוד, אז מגיע. 


גם מבית שאן מגיעות ידיעות עם אופטימיות, למרות האלימות והמעצרים של פעילים. פעילים משייח ג'ראח באו לבית שאן, אחרי ששבוע קודם מפונים של הדיור הציבורי מבית שאן באו לשייח ג'ראח, וטוב לראות פנתרים לא מתעייפים כמו ראובן אברג'יל. הקשר החדש-ישן בין הסמולנים לבין הפריפריה אולי לא יביא את המהפכה מחר, אבל חשוב שיתקיים, לא חשוב, תנאי הכרחי לאיזה שינוי, פעם. 'הפריפריה' איננה ימנית כל כך כמו שמציירים אותה, בעניינים של צדק חברתי היא שמאלנית יותר מיוסי ביילין, למשל, אבל מה שמונע חיבור בינה לבין הסמול הוא לא רק האליטיסטיות של חלק נכבד מהסמול אלא גם המחסום של 'ההתחברות עם הערבים' המזוהה עם השמאל. אם מפוני בית שאן מוצאים בימים האלה את היכולת לבוא ולהזדהות עם מפוני שייח ג'ראח, אולי זה מבשר את תחילתו של שינוי, לפחות את היותו אפשרי.




"לא נסתום את הפה" הוא קמפיין חדש של הקרן החדשה לישראל (כן, אלה עם קרני השטן שמערבבים דם של ילדים יהודים טהורים בסושי שלהם). כך מסבירים דברי הפתיחה שלהם: "בזמן האחרון , בעצם קצת יותר מהזמן האחרון, אסור לפתוח פה את הפה. מי שמדבר מייד מתויג. יש לכם ביקורת על מה שקורה כאן, אז אתם סמולנים, שזה עוכרי ישראל, חמאסניקים, גיס חמישי. אתם רוצים לבדוק מה באמת קורה, לדבר, ללמוד מהשיחה, לשאול שאלות קשות, אבל אסור. האלימות הזו מגיעה לכל פינה ומכלה את הניסיון שלנו לדבר.

אנחנו מושתקים, מודרים. שקופים בפני אלו שקובעים את דעת הקהל. התקשורת כבר השתכנעה שאנחנו "הזויים", ורק מדי פעם נותנת לנו פתחון פה, עם מרכאות מחומשות, רק כדי לצאת ידי חובה. אם נדבר נאבד את מקום העבודה שלנו. רשימות מקארתיסטיות הולכות ומקבלות מקום בחברה הישראלית. הערבים צריכים להצהיר על הנאמנות שלהם, האמנים צריכים להראות את תעודת המילואים שלהם, המרצים צריכים לחתום שהם נגד החרם, כל מי שמשתף פעולה עם השמאל נחשף כבוגד. ואתם? מה איתכם? אתם נגד צה"ל? אתם לא אוהבים את הבנים שלנו? יש תחושה הולכת ומתגברת של חנק.

זה לא נראה ככה, אבל אנחנו יכולים לשנות את המציאות הזו.

הדרך לעצור את ההידרדרות מתחילה בהחלטה אסרטיבית, בהירה וברורה שלא נסתום את הפה."

דברים נוספים אתם יכולים לראות באתר, כולל הדברים שכדאי לעשות כבר היום, ומחר – כנס בלוגרים. אולי אגיע, לא יכול להבטיח.

והעיקר לא לפחד כלל.

 

האם דורון זהבי מעלים בלוגים?

שלושה בלוגים שפרסמו היום את הטענה שדורון זהבי הוא שמו של היועץ החדש לענייני אינדיאנים של שריף משטרת ירושלים הידוע יותר לשימצה כ"קפטן ג'ורג'" מן השב"כ, הותקפו כנראה אחה"צ ואף הועלמו: הבלוג של ריצ'רד סילברסטיין, שהיה הראשון לחשוף את הדבר באנגלית, הבלוג של יוסי גורביץ' והבלוג החדש שקישרתי אליו רק היום 'במדרון חלקלק' של איתמר שאלתיאל. הבלוגים של גורביץ ושאלתיאל חזרו בינתיים, של סילברסטיין עוד לא. כך מדווחת וולווט, ועורך תורן מקפה מז"א, טוען שהאינטרנט נפל לו לכמה שעות, אחרי שתגובה בנושא הועלתה בבלוג.

לפני שגם הבלוג הזה ייעלם, הא כמה להיטי תעופה ממצעדי המחץ של התקופה הזאת.

ב1 באוגוסט 1978 עלה לראש המצעד השיר AIRPORT של להקת המוטורס, להקת פאנק ש'התעדנה' והתקיימה עד 1980, וזהו להיטה העיקרי, היה בראש המצעד שבועיים. להיט שלא נס לחו.



שנה לפני כן, הצליח להיט תעופה אחר אי שם בחלל ובזמן להגיע אל המקום השני, JET AIRLINER של סטיב מילר בנד ולהקתו. במקור זה שייך לזמר הנשמה השחור והנשכח פאול פנה, שכבר אינו בחיים ויש אומרים שהביצוע הזה מ1968 טוב יותר. נשמיע את שניהם. קודם סטיב.



והמקור, של פאול.



וגם זה שיר תעופה – בגובה נמוך, SLOW DOWN  להיט ענק (הגיע גם כן למקום השני) של אותו קיץ של הזמר ג'ון מיילס, כוכב שדרך ונעלם לפתע אחרי הלהיט הזה, מתוך אלבומו  המזכיר קצת בעטיפה את זיגי סטרדאסט STRANGER IN THE CITY



וזה מה שהוביל את המצעד באותה נקודה בחלל ובזמן, לפני שהוחלף בדונה סאמר עם I FEEL LOVE, גם כן שיר המראתי, BOSTON, בשיר "שלוות נפש". גם את זה צריך.



והעיקר לא לפחד כלל. שבת שלום.



בחסות אסון המסוק: כפר בדווי נהרס בנגב לשם הקמת "כפר נופש מטרופוליטני"

כ1500 שוטרים ומאבטחים הרסו הלילה (החל משעה 4:30) את הכפר הלא-מוסדר ("בלתי חוקי" בלשון פרבדאית תקנית) אל-ערקיב שבנגב (צפונית לבאר שבע), על 30 בתיו, ו300 תושביו על נשיהם וילדיהם. על פי דיווחים של פעילים נגד ההריסה, הריסת התשתיות נמשכת, פעילת שמאל נעצרה, כמה מהתושבים נחבלו והוכו בידי השוטרים, האזור סגור ותושביו הורחקו.

בתכניות המתאר האזור נועד להיות יער עם דובים על פי חזון בן גוריון, או "כפר נופש מטרופוליני". גורלם של התושבים המקוריים לא נכלל בתכנית, כנראה.

תושבי הכפר, מרביתם ילדים וזקנים, נותרו פגועים והמומים במתחם בקרבת הכפר, בחוסר כל, ללא קורת גג, מים ומזון תחת השמש הקופחת.

בשעות הבוקר (וגם אחה"צ – בטלויזיה): בתקשורת המיינסטרימית – יוק (לפחות עד השלמת הפינוי). נראה שבחרו באסון המסוק ברומניה כעיתוי המתאים להסחת הדעת, לא שבתנאים אחרים התקשורת המיינסטרימית היתה ממש מתעניינת.
נתניהו קורא לאזרחי ישראל הבדואים "איום ממשי" – ולמחרת מתבצע הרס כפר שלם בנגב
הריסת הכפר בוצעה למרות שהבעלות על קרקעותיו נתונה במחלוקת משפטית, וטרם הוכרעה. תושבי אלעראקיב אינם פולשים: כפרם קיים במקום עוד שנים רבות לפני הקמת המדינה ב-1948. התושבים פונו בידי המדינה ב-1951, אך שבו לאדמתם, שעליה הם חיים ואותה הם מעבדים. הבעלות על הקרקע נדונה כעת במשפט המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וחוקרי אקדמיה כבר העידו בזכות בעלותם של התושבים על הקרקע למידע נוסף: http://www.haaretz.co.il/h asite/spages/1178648.html ).

אלערקיב הוא כפר שקיים עוד מלפני קום המדינה. תושביו גורשו ממנו – וחזרו לאדמתם. איש אינו עושה בה שימוש. הם מתפרנסים ממנה. הקרן הקיימת מבקשת לנשל אותם ממנה. זה כל הסיפור. (התחברות تـــرابـــط)

(אסף קינצר)

דיווחים משטח ההשמדה

דן "חבטה קלה בכנף ומניות" חלוץ מצטרף למפלגת הזבל הגדולה בישראל, קדימה. על זה נאמר מצא מין את מינו אבל אם חלוץ סומך על הזכרון הקצר של הציבור הוא צודק.

נעל הזהב – מיקבץ חמישי

23/5/10 – מחבב אותך הראל, מייחל לכשלונך (7 הצבעות בפייסבוק!)

27/5/10 – ואפילו, בעזרת האל, יהיה להם פרופיל 21

1/6/10 – נזק מאורגן היטב

2/6/10 – תנועת אומ"ץ ללא שום אומץ

4/6/10 – זה לינץ' (וציד מכשפות גם)

6/6/10 – מחקר של מכללת אם תרצו: השמאלנים חייזרים

15/6/10 – מי מכיר את X האסיר (שאלה שעוד לא נמצא לה פתרון)

מפלס הפאשיזם (לא עלבון ולא דיבה לברווז שאי אפשר לקרוא לו תרנגולת, הגדרה יבשה למה שעדיין לא קיבל את השם הישראלי בהסטוריה) בעלייה היסטרית מאז התקרית היזומה עם המשט הטורקי, וקשה להעמיד פנים שכרגיל, ובכל זאת, הפסקה קצרה לצורך המצעד בתקופה הזאת אי שם בחלל ובזמן, לפני 33 שנה – מקום ראשון



במקום הששי אחלה רוק נשי, נדיר לאותה תקופה, להקת HEART, זהירות, זאת לא ברקודה, זאת הקרן החדשה לישראל! (הלוואי)



אבל בקיץ ההוא זה התחיל, הגילוי שהשמאלנים חייזרים. היו אז תכניות שרק ד"ש ו'השופטים בירושלים' שבגין כיבד, עצרו. עכשיו נראה שאין מעצורים

במקום השמיני, מרווין גאי זצ"ל



 

בחזרה לנעל הזהב:

24/6/10 – אינדוקטרינציה במשרד החינוך, אז והיום

26/6/10 – פוגרום בסילוואן

30/6/10 – צומת ספרים דורשת טביעה ביומטרית

5/7/10 – סיפורו של הכפר דהמש

12/7/10 – החיבור בין חושך לחושך 2

14/7/10 – לא שמאל, סתם סמרטוטים

 

המקבץ הקודם

המקבץ שלפני הקודם

המקבץ שלפני לפני הקודם

זה שלפניו

 

לפני 31 שנה – אחד הלהיטים הגדולים ביותר של המצעד, 6 שבועות בראש, השיר שבישר את הגל האלקטרוני של שנות ה80 – גארי ניומן, אז עדיין תחת הניק TUBEWAY ARMY, בלהיטו הראשון, הניכור, הפראנויה, 1984 כזה, המוחות אקטואלי גם מול שוטרי ישראל ביתנו וכו'



 

לפני 4 שנים בדיוק, בזמן מלחמת לבנון השניה, העליתי את הפוסט הזה 'כל זה עובד בשביל אינסטנציות גבוהות יותר'. טוב לראות שעדיין יש לפוסט פופולאריות בחיפושים.

והעיקר לא לפחד כלל.



 

 

 

 

יונתן הטייס ורונה השב"כ

הטייס-הסרבן יונתן שפירא הוזמן אמש לפגישה עם השב"כ, בה נחקר על ידי מישהי בשם רונה על מהות פעילותו עם ארגון הBDS – פעילות מותרת על פי החוק, עדיין. כמו כן זכה בשיחת מוסר מתובלת בהטפת מוטיבציה אודות הכבשים שצייר על איזה קיר בפולין, והפגיעה הנפשית שהפעילות בבילעין ונעלין גורמת לחיילי צה"ל. תיאור הפגישה, משעשע במידה ומפחיד במידה, הובא בדף שלו בפייסבוק, ולטובת מאותגרי פייסבוק הביאו כמה בלוגים את דבריו כלשונם לרשת הפתוחה, וגם בלוג זה מוצא את הדברים ראויים לשידור. והקוראים מתבקשים לא להצטייד בנייר, כי חומרי הקלטה אסורים:

"זומנתי אתמול לשיחה בשב"כ.
אתמול כאמור צלצלה אלי רונה מהשב"כ ובקשה שאבוא לדבר איתה בסניף המשטרה ברחוב דיזינגוף. בטלפון היא סרבה להגיד לי במה העניין והבהירה שלא הולכים לעצור אותי ושזו שיחת הכרות או שיחה ידידותית.
בשעה חמש הגעתי למשטרת דיזינגוף ונשלחתי לקומה השניה בבנין האחורי ושם חיכה לי בחור שהציג את עצמו כמאבטח של רונה.
נלקחתי לחדר כלשהו ועברתי בדיקה גופנית די אינטימית לוודא שלא הרכבתי שום אמצעי הקלטה על אחד מאשכי.
לאחר שנמצאתי נקי הוכנסתי לחדר בו ישבה רונה, בחורה נאה, נראית ממוצא תימני בשנות השלושים המוקדמות.
 
רונה אמרה שהיא יודעת שאני פעיל בי די אס והטלת חרם כללי על מדינת ישראל ורצתה לדעת מה עוד אני עושה במסגרת הפעילות הזו, אמרתי שהכל ידוע ומפורסם באינטרנט ובתקשורת שאין לי מה להוסיף ושאני לא מתכוון לדבר על זה איתה.
רונה הדגישה שיש בכנסת חוק בתהליך חקיקה ושיתכן מאוד שבקרוב הפעילות שלי תהיה לא חוקית.
היא המשיכה וניסתה לגרור אותי לדיון פוליטי ושאלה אם אני יודע שהבי די אס זה בכלל ארגון פלסטיני.
 
רונה העלתה את נושא הגרפיטי בוורשה ורצתה לדעת אם זו הייתה יוזמה פרטית שלי או שזה גם חלק מהבי די אס, ואם אני מבין שחציתי קו ושפגעתי ברגשות של הרבה אנשים (וכנראה גם ברגשות של השב"כ..
שוב הצעתי לה להקשיב לראיונות ולקרוא כתבות שהתפרסמו בנושא. היא אמרה שהיא כבר הקשיבה וקראה אבל רוצה לדעת עוד. אמרתי שאני אשמח לתת הרצאה בנושא לכל מי שרוצה ובצורה ציבורית ופתוחה אבל לא במסגרת חקירת שב"כ.
 
חוץ מנושא הבי די אס רונה שאלה אם אני יודע שההפגנות בבלעין ונעלין אינן חוקיות, ושהאזור סגור לישראלים ובינלאומיים כל יום שישי משמונה עד שמונה.
היא דברה באריכות על איך מרגישים החיילים בהפגנות האלה ושזה מעצבן אותם כשאני מדבר אליהם וגם עונה להם.
רונה ספרה שגם היא הייתה שם בעבר וחטפה אבנים ושזה נורא לא נעים ושההמצאות של ישראלים בהפגנות מלבה את האלימות של הפלסטינים ושאני צריך לחשוב איך מרגישים החיילים המיסכנים, ושכל מה שהיא מנסה לעשות זה לטובת המדינה ומהרצון שלה להגן על האנשים שחיים פה.
עניתי שגם כל מה שאני עושה בה מהרצון שלי להגן על האנשים שחיים פה, והתעניינתי מאיפה יש לה את כל המידע על הפעילות שלי ושאלתי אם הם גם מאזינים לי לטלפון.
היא אמרה שהיא לא יכולה לענות אבל באופן כללי לשב"כ יש דברים יותר חשובים לעשות
אז שאלתי אותה מה אני עושה פה ולמה הוזמנתי לסוג של חקירה פוליטית אם יש להם דברים יותר חשובים לעשות.
חזרתי ושאלתי אם מאזינים לשיחות שלי ורונה אמרה שהיא לא יכולה לענות.
 
היא בקשה מאוד שלא אפרסם את פרטי השיחה בנינו כי היא לא טיפוס שרוצה פרסום..
בתגובה אמרתי שבתור מי שמחוייב למאבק הלא אלים בכיבוש אני אדבר ואפרסם כל דבר כולל כל פרטי השיחה הזו ושיחות אחרות אם יהיו בעתיד.א
את כל השיחה תעדתי על פיסת נייר עד שרונה התחילה לדבר על אותה חתיכת נייר ועל מה שאני רושם בה, בסוף היא אף החרימה את פיסת הנייר המסוכנת שבידי בטענה שאסור היה לי להכניס אמצעי הקלטה ושזה לא חוקי.
למזלי זכרתי את רוב השיחה ורונה עדין לא החרימה לי את הזיכרון.
אולי בפגישתנו הבאה.
 
זהו, היו אולי עוד כמה דברים שהיא אמרה אבל זה היה העיקר.
מבחינתי אני מבין שמה שמעניין אותם זה העיסוק שלנו בבי די אס, ושהם אולי אפילו מנסים להכין תיקים שיהיו מוכנים מראש לרגע שבו יתקבל החוק החדש.
 

 

להתראות,

 

יונתן"

 

 

אגב, היתכן שהשב"כ חוסם לי את המעקב של פרו, שלא אדע שהוא נמצא שם? לא, בטח יש לו דברים יותר חשובים לעשות.

 

 

 

 

גם זה מפייסבוק (יוסי אבן-קמה)

 


 

בית המשפט לטוהר הגזע בירושלים קבע את ערכו של יהודי כשווה שנה וחצי מאסר למי שמתחזה אליו כדי להשיג את מה שכולנו מנסים להשיג מפעם לפעם, ומשקרים שקרים יותר גדולים. אבל טוב לדעת שבבורסת השווי האנושי שופטת שווה קצת יותר מ'יהודי', והשלכת נעל עליה עולה פי שתיים שנים. עדיין קצת פחות מדם של פעיל שלום, אבל לא הרבה פחות. למדינה שמעודדת את התהליך הזה רוצים שנהיה נאמנים. טפי עליהם.יאק אבל צריך תמיד להזכיר, עוד יש תמימים, שקדימה לא פחות מסוכנת.

 

פעם היתה קבוצה של אנשים וחברים, 88 הם היו ביום הזה בשנה מסויימת, שהכירו עולם רחוק יותר, מופלא, "שלא דרכה בו רגל וגם לא נשפך בו דם", וחלמו להתחיל עליו משהו חדש ויפה יותר.
אני חושב כיום שכל הדברים צריכים ששווה וצריך להיאבק עליהם נמצאים כאן, ובעצם תמיד הרגשתי כך.
ובכל זאת כמחווה לאותם דברים שהיו, ושאת הידע שמהם אני מקוה עוד למסור יום אחד לידיים שיהיו ראויות לו, בטרם אשכח אותו בעצמי, אני מביא תמונה זאת ביום שקשור גם לאירוע ההוא.


 

ושוב: כל 'צועד בנעליו' באתר הארץ צועד בנעליים גנובות!

 

 

לא השמאל המשרת, לא השמאל המפחד, סתם אפסים, סמרטוטים

ה'יעני שמאל' הציוני הצטיין כבר מזמן בהיקראותו לדגל בכל המלחמות האחרונות, שהיו מלחמות שלום תכנית התנחלות של הממשלות, במסגרתן נבנו והורחבו התנחלויות גם בשעה שהשמאל ישב בממשלה. נראה לפעמים, שהשמאל המשרת היה קיים שם בעיקר כדי להיות עלה תאנה לליבת הרשע הימנית שבעם ישראל, להיות מין אבא טוב, הרבה לפני שהנשיא שמעון פרס קיבל עליו את התפקיד למכור לאומות העולם את ביבי כשוחר שלום, הוא בעצם כבר עשה את זה כראש 'מחנה השלום'. דוד זונשיין, (המייצג דור חדש של שמאל אחר שמעורר הרבה תקוה), כותב היום איך איחד שרון את הימיןשמאל, ובכך מחק את השמאל הציוני, ואני חושב ששרון פשוט קלט כבר מזמן את הישרא-בלוף של השמאל המשרת. אבל לפחות לשמאל המשרת היו כמה עקרונות, ששמר עליהם באומץ ומנע למשל חוקי אפליה מתקדמים כנגד אזרחים ערבים ואחרים שהימין ביקש לקדם, וידע שלא יתנו לו. כעלה תאנה שיחק השמאל המשרת את תפקידו, פתטי ככל שיהיה, עד הסוף.

כלומה לא נשאר מזה. חברי הכנסת ה'שמאלניים' של מפלגת העבודה: ברוורמן, שלי יחימוביץ, וגם ניצן הורוביץ ממרצ – שנעדרו מן האולם בהצבעה הגורלית ששללה מחברת כנסת בישראל, חנין זועבי, את זכויותיה, הפקירו את אזרחינו הערבים וברחו כמו עכברים למקלט הצבוע כחול לבן, הם לא שמאל משרת, לא שמאל מפחד, לא שמאל, הם כלום. החוק הזה של חבורת הפרימאטים של הליכוד וישראל ליברמן האפסנאי ביתנו יהיה, אם יתממש, בכיה להרבה זמן, אבן דרך בכינון ההיסטורי של מה שבאין לו עדיין שם פרטי משלו, אנחנו נותנים לו שמות בהשאלה ממשטריו התאומים באירופה בזמן מסויים של המאה הקודמת. ההסטוריה תעניק לו שם פרטי משלו. אין אשליות. החוק היה עובר גם בנוכחותם, במצב שקיים היום. אבל בכל זאת, ההסטוריה תזכור שהם לא התנגדו לו.

ממשלת הפרימאטים גם העבירה חוק מעניין, שאוסר להחרים את ישראל. מי שיחרים את ישראל יוכל להיתבע ב60,000 שקל. בא לי, על משקל 'בלוג זה חותר לשינוי מדינת ישראל', לעצב סלוגן חדש: 'בלוג זה מחרים את ישראל'. אבל הפרימאטים יותר היסטריים ממה שהיו אז ולפרימאטים היסטריים אין הומור בכלל, ועל אירוניה אין מלמדים בחוגים לספרות של מכללת אם תרצו יוגנד ימ"ש העמלקו-יהודים האלה. 

בעקבות מאמרו היום של אליה לייבוביץ בהארץ, כתב היום Ofrilani פוסט חשוב, "האם מתרחשת מהפכה תרבותית בישראל". כדאי לקרוא. ההתפוגגות של העאלק-שמאל, ההתפכחות מהשמאל המשרת (ואל תדברו איתי על הג'וקרים של השמאל הלאומי), הביאה איתה לתוצאה אחת טובה – השמאל הרדיקלי תפס את המושכות ומלמד אותנו איך מנהלים מאבק של שמאל אמיתי בארץ. בשייח ג'ראח, בגדר, בבילעין, בדהאמש, במקומות שמתנהלים בהם מאבקים חברתיים, ללא עזרה מהממסד, ללא שום מפלגה מאמצת וללא תקשורת מחבקת שממנה נהנה תמיד 'השמאל הלגיטימי'. מכיוון שחוקי המשחק השתנו, והמאבק היום של ימין-שמאל הוא לא ב'כאילו' (אתם יודעים, השמאל מתגייס והולך לצבא להגן על מדינת כל מתנחליה, הימין עושה מה שהאמריקאים אומרים, נו, שמאלימין שמאלימין שמאל ימין שמאל, בקצב אחיד של חייל בתפקיד), המבחנים שהשמאל הקיים יצטרך לעבור בעתיד הקרוב יהיו יותר קשים. לא יהיו כבר הנחות, זה הדבר האמיתי. זה לא יהיה רק מכות של שוטרים וגז מדמיע. אני חושב שכל אחד יודע את זה. אבל אני מאמין שבדור החדש הזה, טמונה היכולת לעמוד במאבקים ובאתגרים הקשים שיבואו. הוא לא יתקרנף, ועוד יגבר. ועוד נגבר.

והעיקר לא לפחד כלל.

 

 

החיבור בין חושך לחושך 2 – יהודי הוא מי שצוהל (ZUHAL, ZUHELTER) כהלכה

מפלגת ישראל ביתנו (הלוואי והיינו הומלסים) היא, מה לעשות, מפלגה שמרבית מצביעיה הם ספק יהודים, והדוצ'ה-הפיהרר שלה ספק שירת בצה"ל (טוב, היה אפסנאי איזה שני רגעים, אני, שהייתי רק שבוע אחד במחנה צבאי, תרמתי למדינה הזאת תרומה חיובית הרבה יותר משהאפס הזה תרם יום אחד בחייו, ואגב כדאי פעם, בהזדמנות, לבדוק לבדוק את יהדותו של הדוצ'ה עצמו).

אפס אפסנאי. יהודי?

דווקא המפלגה ההזויה הזאת מנסה להיות קדושה יותר מן האפיפיור ולחזק את החיבור בין חושך לחושך – החושך של היהדות והחושך של דת הצבא. מצד אחד, הצד ה'דתי' מפלגת הספק-יהודים מקדמת באמצעות הח"כ רותם חוקי "גיור כהלכה" שידירו מכאן את הרפורמים והקונסרבטיביים, (וגם מקבעת את החילונים, בסיוע האדיב של פלוגות סער, כסוג ב' במדינת היהודים) וזאת כשאתמול התבשרנו שללא יהודים אסור לקנות בית בהתנחזבללות של הדוצ'ה ומן הצד השני, החילוני עאלק, המפלגה הזאת גם פועלת לחוקי נירנברג (כך צריך לקרוא להם, ולא בשם הרך "חוקים גזעניים") נגד מושמטי צה"ל – כלומר אלה שאינם "ישראלים אמיתיים" על פי דת המולך הצה"לי-מיליטנטי-לאומניסטי.. 
חס ושלום שאציע עצות למפלגות הזויות ספק-יהודיות ספק-ישראליות, שיודעות יותר טוב ממני ומכולנו מה הן רוצות, אבל לא חבל על הטרחה? במקום לטרוח כל כך הרבה על חוקים ועוד חוקים, שתאחד את כולם בהצעת חוק אחד, השדה המאוחד הטוטאלי של החיבור בין חושך לחושך, שתגדיר מחדש את העם (זה שמכל הבחינות היא בקושי שייכת אליו, ובוודאי שייכת לפה פחות מהרבה חילונים ומושמטים שאותם היא רוצה להפוך לאזרחים סוג ב') בחוק אחד – חוק שיקבע שיהודי-ישראלי הוא רק מי שצוה"ל כהלכה – צוה"ל כמו ZUHELTER (מי שיודע גרמנית שיסביר למי שלא יודע).

 

קצת בנושאים שהבלוג עקב אחריהם:
זוכרים את אמיר מ'חול, שנעצר בדחיפות, באישון לילה, והואשם בריגול חמור, חיזבאללה, ומה לא? קיבל עיסקת טיעון. חמור הרבה פחות מזריקת נעל על שופטת, בטח הרבה פחות מדריסת ילד. אגב, מה זה 'התארגנות לא מותרת?' מתי יצא המדריך המעודכן להתארגנויות מותרות ולא מותרות?
ולהזכירכם, עדיין אנחנו מחכים ל2000 המסמכים של ענת קם. ואגב, איך יודעים שדובר צה"ל משקר?
רשת צומת ספרים פיטרה בינתיים את מעיין דק, שסירבה לתת להם ביומטרי. אגב, גם את חברה לעבודה, אמיר, שכן נתן להם, פיטרה. כמו שאמר מרכס, "פועלים, אין לכם מה להפסיד, חוץ ממה שממילא תפסידו". שווה לבדוק חרם על צומת-ספרים (מצד מי שאינו מחרים רשתות ממילא).
האינדוקטרינציה החינוכית בנעורי שרק לפני כמה שבועות כתבתי עליה (העברת פרטים לתנועת נוער 'לאומית', איבחון בשלט רחוק שכנראה הגיע עד לצבא) הופכת בקרוב בזכות גדעון סער לרשמית וממוחשבת. הורים, סרבו מאגר!
ולסיום, בלדה לשוטר 2010, שיר תהילה לשוטר העברי-ציוני


והעיקר, לא לפחד כלל!