הטייס-הסרבן יונתן שפירא הוזמן אמש לפגישה עם השב"כ, בה נחקר על ידי מישהי בשם רונה על מהות פעילותו עם ארגון הBDS – פעילות מותרת על פי החוק, עדיין. כמו כן זכה בשיחת מוסר מתובלת בהטפת מוטיבציה אודות הכבשים שצייר על איזה קיר בפולין, והפגיעה הנפשית שהפעילות בבילעין ונעלין גורמת לחיילי צה"ל. תיאור הפגישה, משעשע במידה ומפחיד במידה, הובא בדף שלו בפייסבוק, ולטובת מאותגרי פייסבוק הביאו כמה בלוגים את דבריו כלשונם לרשת הפתוחה, וגם בלוג זה מוצא את הדברים ראויים לשידור. והקוראים מתבקשים לא להצטייד בנייר, כי חומרי הקלטה אסורים:
"זומנתי אתמול לשיחה בשב"כ.
אתמול כאמור צלצלה אלי רונה מהשב"כ ובקשה שאבוא לדבר איתה בסניף המשטרה ברחוב דיזינגוף. בטלפון היא סרבה להגיד לי במה העניין והבהירה שלא הולכים לעצור אותי ושזו שיחת הכרות או שיחה ידידותית.
בשעה חמש הגעתי למשטרת דיזינגוף ונשלחתי לקומה השניה בבנין האחורי ושם חיכה לי בחור שהציג את עצמו כמאבטח של רונה.
נלקחתי לחדר כלשהו ועברתי בדיקה גופנית די אינטימית לוודא שלא הרכבתי שום אמצעי הקלטה על אחד מאשכי.
לאחר שנמצאתי נקי הוכנסתי לחדר בו ישבה רונה, בחורה נאה, נראית ממוצא תימני בשנות השלושים המוקדמות.
רונה אמרה שהיא יודעת שאני פעיל בי די אס והטלת חרם כללי על מדינת ישראל ורצתה לדעת מה עוד אני עושה במסגרת הפעילות הזו, אמרתי שהכל ידוע ומפורסם באינטרנט ובתקשורת שאין לי מה להוסיף ושאני לא מתכוון לדבר על זה איתה.
רונה הדגישה שיש בכנסת חוק בתהליך חקיקה ושיתכן מאוד שבקרוב הפעילות שלי תהיה לא חוקית.
היא המשיכה וניסתה לגרור אותי לדיון פוליטי ושאלה אם אני יודע שהבי די אס זה בכלל ארגון פלסטיני.
רונה העלתה את נושא הגרפיטי בוורשה ורצתה לדעת אם זו הייתה יוזמה פרטית שלי או שזה גם חלק מהבי די אס, ואם אני מבין שחציתי קו ושפגעתי ברגשות של הרבה אנשים (וכנראה גם ברגשות של השב"כ..
שוב הצעתי לה להקשיב לראיונות ולקרוא כתבות שהתפרסמו בנושא. היא אמרה שהיא כבר הקשיבה וקראה אבל רוצה לדעת עוד. אמרתי שאני אשמח לתת הרצאה בנושא לכל מי שרוצה ובצורה ציבורית ופתוחה אבל לא במסגרת חקירת שב"כ.
חוץ מנושא הבי די אס רונה שאלה אם אני יודע שההפגנות בבלעין ונעלין אינן חוקיות, ושהאזור סגור לישראלים ובינלאומיים כל יום שישי משמונה עד שמונה.
היא דברה באריכות על איך מרגישים החיילים בהפגנות האלה ושזה מעצבן אותם כשאני מדבר אליהם וגם עונה להם.
רונה ספרה שגם היא הייתה שם בעבר וחטפה אבנים ושזה נורא לא נעים ושההמצאות של ישראלים בהפגנות מלבה את האלימות של הפלסטינים ושאני צריך לחשוב איך מרגישים החיילים המיסכנים, ושכל מה שהיא מנסה לעשות זה לטובת המדינה ומהרצון שלה להגן על האנשים שחיים פה.
עניתי שגם כל מה שאני עושה בה מהרצון שלי להגן על האנשים שחיים פה, והתעניינתי מאיפה יש לה את כל המידע על הפעילות שלי ושאלתי אם הם גם מאזינים לי לטלפון.
היא אמרה שהיא לא יכולה לענות אבל באופן כללי לשב"כ יש דברים יותר חשובים לעשות
אז שאלתי אותה מה אני עושה פה ולמה הוזמנתי לסוג של חקירה פוליטית אם יש להם דברים יותר חשובים לעשות.
חזרתי ושאלתי אם מאזינים לשיחות שלי ורונה אמרה שהיא לא יכולה לענות.
היא בקשה מאוד שלא אפרסם את פרטי השיחה בנינו כי היא לא טיפוס שרוצה פרסום..
בתגובה אמרתי שבתור מי שמחוייב למאבק הלא אלים בכיבוש אני אדבר ואפרסם כל דבר כולל כל פרטי השיחה הזו ושיחות אחרות אם יהיו בעתיד.א
את כל השיחה תעדתי על פיסת נייר עד שרונה התחילה לדבר על אותה חתיכת נייר ועל מה שאני רושם בה, בסוף היא אף החרימה את פיסת הנייר המסוכנת שבידי בטענה שאסור היה לי להכניס אמצעי הקלטה ושזה לא חוקי.
למזלי זכרתי את רוב השיחה ורונה עדין לא החרימה לי את הזיכרון.
אולי בפגישתנו הבאה.
זהו, היו אולי עוד כמה דברים שהיא אמרה אבל זה היה העיקר.
מבחינתי אני מבין שמה שמעניין אותם זה העיסוק שלנו בבי די אס, ושהם אולי אפילו מנסים להכין תיקים שיהיו מוכנים מראש לרגע שבו יתקבל החוק החדש.
להתראות,
יונתן"
אגב, היתכן שהשב"כ חוסם לי את המעקב של פרו, שלא אדע שהוא נמצא שם? לא, בטח יש לו דברים יותר חשובים לעשות.
גם זה מפייסבוק (יוסי אבן-קמה)
פעם היתה קבוצה של אנשים וחברים, 88 הם היו ביום הזה בשנה מסויימת, שהכירו עולם רחוק יותר, מופלא, "שלא דרכה בו רגל וגם לא נשפך בו דם", וחלמו להתחיל עליו משהו חדש ויפה יותר.
אני חושב כיום שכל הדברים צריכים ששווה וצריך להיאבק עליהם נמצאים כאן, ובעצם תמיד הרגשתי כך.
ובכל זאת כמחווה לאותם דברים שהיו, ושאת הידע שמהם אני מקוה עוד למסור יום אחד לידיים שיהיו ראויות לו, בטרם אשכח אותו בעצמי, אני מביא תמונה זאת ביום שקשור גם לאירוע ההוא.
ושוב: כל 'צועד בנעליו' באתר הארץ צועד בנעליים גנובות!
אבל צריך תמיד להזכיר, עוד יש תמימים, ש
בלוג הצועד The VValker's blog 