הדברים שנשא אתמול יונתן פולק, שנידון אתמול למאסר של שלושה חודשים על התנגדות למבצע עופרת יצוקה ולא על שום דבר אחר, ידברו במקומי. לי אין נגמרו המלים.
"כבודו, נהוג במעמד זה לבקש מהשופט לדון נאשם במידת הרחמים, תוך הבעת צער על עצם ביצוע העבירה. אך בבואי לטעון לעונשי, אין ביכולתי לעשות כן. מהרגע הראשון של משפט זה, לא הייתה למעשה כלל כל מחלוקת עובדתית בין הצדדים. אכן, כאמור בכתב האישום, רכבתי על אופנים, יחד עם אחרים, ברחובות תל אביב במחאה על המצור על עזה. אכן, ייתכן ורכיבתנו על אופניים, שהן כלי תחבורה לכל דבר, האטה במקצת את קצב התנועה על הכביש. המחלוקת היחידה, והלא משמעותית, נסובה סביב עדות בלשי המשטרה שמסרו בעדותם כי חלקי ברכיבת האופניים היה מרכזי, עובדה אותה הכחשתי אני והכחישו שאר עדי ההגנה.
כאמור, נהוג בשלב זה של המשפט להביע חרטה, ואכן אבקש להביע כעת צער על דבר אחד מאירועי אותו יום – אם יש בלבי חרטה היא על כך שבאותו היום אכן, כפי שטענתי, לא לקחתי חלק מרכזי באותה תהלוכה ובכך מעלתי בחובתי לעשות ככל שעולה בידי לשינוי מצבם הבלתי נסבל של תושבי עזה, ולסיום השליטה הישראלית על הפלסטינים.
אמר כבודו במהלך המשפט, ואני מניח שיאמר שוב בעתיד, כי משפט אינו עניין פוליטי, כי אם עניין של חוק. על כך אומר שאין במשפט זה כמעט דבר זולת מחלוקת פוליטית. בית המשפט אומנם לא ניאות לאפשר לסנגוריה לנהל הגנה ראויה כאשר סירב לשמוע טענות בדבר בררנות פוליטית בהתנהגות המשטרה, אך אפילו מהעדויות שכן נשמעו, ברור כי בררנות כזו קיימת.
נושא הכביכול-עבירה ומניעיה, היו פוליטיים גם כן, ומכך כבר לא ניתן להתחמק. מדינת ישראל מטילה מצור פסול, בלתי אנושי, ובלתי חוקי על רצועת עזה, שעל פי הדין הבינלאומי עודנה שטח כבוש. מצור זה, בשמי, בשמך אדוני, ובשם כולנו למעשה, מטיל ענישה קולקטיבית אכזרית על אזרחים פשוטים, תושבי רצועת עזה, נתינים חסרי זכויות דמוקרטיות של הכיבוש הישראלי. אל מול מציאות זו וכדי לקום נגדה, בחרנו ב-31 בינואר 2008, לנצל את חופש הדיבור הניתן בישראל לאזרחים יהודים. אך נראה כי בכאילו-דמוקרטיה-האחת-מני-רבות במזרח התיכון, גם חופש כזה כבר לא ניתן, אפילו לבניה המיוחסים של החברה.
אינני מופתע מהחלטת בית המשפט להרשיע אותי, למרות שאין בי בדל של ספק שמה שעשינו באותו היום הוא מהמדרג הנמוך ביותר של ניצול הזכות לחופש המחאה בתנאים הקיימים. אכן, כפי שטען התובע, בשעת ההפגנה, ריחף מעלי מאסר על תנאי על הרשעה בסעיף זהה. למרות שאני עדיין מאמין כי לא עברתי כל עבירה, ידעתי כי במערכת הצדק הישראלית, ייתכן ויופעל עונש זה.
עלי לומר, אם יפעיל כבודו את עונש המאסר המותנה, ויגזור את עונשי לכליאה, אלך לכלא בלב שלם ובראש מורם. תהיה זו מערכת המשפט שתצטרך, לדעתי, להשפיל את מבטה בפני סבלם של תושבי עזה, כשם שהיא משפילה את מבטה ועצמת עיניה בפני הכיבוש עצמו מדי יום. אל ההפגנה הבאה אלך ביום שחרורי מהכלא"
בלי ספק, עוד לבנה בחומה. אנשים כאלה אולי יפילו אותה יום אחד.
מקום ראשון, סוף עשור ה70.
ושוב, ידיעה על אסיר, שהתאבד בכלא איילון לפני שבועיים, וזה כל מה שיודעים עליו. חוץ מזה, לא שם ולא כלום. נכון לכרגע, הידיעה נמצאת בויינט, מאתר אחר שהיתה בו, היא נעלמה. התופעה עצמה לא כל כך מפתיעה, מסתבר, וכנראה שיש כאלה שהיא גם לא מפריעה יותר. זול יותר, שקט יותר (אלא אם במקרה יוצא סלב) יעיל יותר ופחות ריחני משיטות אחרות.
והעיקר לא לפחד כלל.
עדכון: כתבה ומבזק בויינט שהזכירו את התאבדות האסיר הורדו משם. ניתן למצוא אותם דרך מדרון חלקלק.
עוד עדכון: גורביץ עושה את הקישור המתבקש בין ההתאבדות (?) לאסיר X. (באתר של זק"א דיברו לפני שבועיים על מישהו בן 32, ואני עוד חשבתי על שר ההגנה של איראן). הוא כתב שם על "המשתמטים", נושא שהחלטתי להתנזר ממנו לפחות לזמן מה, וגם למה אין יותר סיבות להצביע למרצ, אם מישהו עוד חשב או קיוה שיש. מומלץ תמיד.
