מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: מנהרות התולעת

מנהרות התולעת – לשם הוטלו חפא וחבריו, לאחר שהכוכב המדברי נכבש בידי פולשים.
"מנהרות סגורות ואטומות ששכנו על אסטרואיד באחת ממערכות השמש הסמוכות לכוכב הלכת המדברי… בהן צוּפְפוּ כל שוכני היקום, לפחות כך היה נדמה לחפא, דחוקים זה לזה, בלא יכולת לזוז, בתוך לחות חמה ואיומה, כאשר נוזל חום בעל ריח רע שהוזרם מפעם לפעם מאי שם בנתזים שצלפו בעור, משמש בתור המזון האחד לכולם. ונוראה במיוחד היתה ההרגשה שכל הזמן יש משהו בלתי נראה שדוחף אותם מאחור או מקדימה, ואם לא ייזהרו הם צפויים בכל רגע להירמס. וחפא ראה הרבה חייזרים נרמסים. מזל שהוא וחבריו נמנו עם היצורים הגבוהים יותר, ויכלו לתת ידיים אחד לשני, לשמור אחד על השני מבעד לגושי החיים המצפצפים, הנושמים והנדחסים שהפרידו ביניהם." (כאן – הסיפור המלא.) לאחר שהצליחו לברוח משם ולהשקיף על המנהרות מבחוץ, נראו המנהרות לחפא וחבריו "חיות ורוחשות, כמו תולעים רבות. ואולי היתה זו חיה אחת בעלת שלוחות תולעתיות רבות".

האביב שלפני, 2006

בין הסטוריוני מצעד המחץ קיימת הסכמה שחודש מרץ הוא ה חודש שבשנה.
לא רק משום שבו נולד מקור הכינוי שלי וגם ההסטוריה שבזמן אפשר התחילה להיכתב בו, וגם סיומה (לפחות לבינתיים) נכתב בו. ולא רק משום שזה אותן אותיות של המפלגה שתמיד הצבעתי בשבילה (וכנראה שהפעם לא).
זה חודש שבו נולדים מחדש. האוויר מתמלא פריחה, המון אנרגיה טובה מגיעה, זורמת מאלפי מקומות, מתעוררים מן הדכאון של החורף, מן הבוץ החראי של ינואר פברואר.
זמן להתחלות חדשות. הכל יכול לקרות. זמן להתאהב. ואגב, בלוחות שנה אירופאים קדמונים, זה גם היה ראש השנה. (שימו לב שהחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר קרויים בהתאמה על שמות המספרים 7,8,9,10, ולא כפי שהם נספרים היום)
אפריל ומאי, לעומת זאת, צפויים לנפילה. דיפרסיה. החגים המעצבנים, ימי הזכרון והשואה – לא לחינם הם נקבעו לחודשים אלה.
אחר כך, שאר השנה הולכת לה סתם. האביב של מרץ לא יחזור, עד השנה הבאה.
כך זה היה אצלי תמיד.

והפעם זה יצא מתאים גם לבחירות אצלינו, שיתקיימו בסוף החודש. וגם זה, אני חושש, יהיה מתאים.
החודש התחיל עם הרבה אנרגיות של תקווה, יש לי הרגשה באויר שאפשר לשנות דברים. בדרך כלל אני פסימי. חי בהרגשה שמלכות האופל הגלקטי של הקפיטליזם הביביאני-אולמרטיאני, של האדם בזבל, של הקצינים והמתנחלים, נידונה לשלוט פה אולי לעד. לא החודש. הסקרים שלי מראים שהעבודה מצמצמת פערים, גם מרצ מתחזקת (למרות שלשתיהן לא בטוח שאצביע), וביבי לא עולה. לא משנה שהסקר שהתפרסם הערב בהארץ מראה קצת אחרת.
אני מרגיש שהטוב עולה. שסוף סוף אפשר יהיה לאהוב את המדינה הזאת, כמו שקצת אהבנו, בשנים שבין 92 ל95. כשעוד היה חלום. ולא רק אני מרגיש את זה. אנשים נהיים חייכנים יותר, פתוחים יותר, פחות מפוחדים, תחרותיים, עויינים זה את זה.
אבל תמיד אחרי מרץ, בא אפריל. ובאפריל, יש חשש כבד, שאנחנו שוב נשמע, בהתאם לחודש, על מגעי משא ומתן של קואליציית רשע של אולמרט או ביבי, לבנת שוב שרת החינוך, ומן הסתם גם ש"ס בפנים (שתגרום לנו להתגעגע למגעילים לא פחות משינוי). שוב נהיה במדינה עויינת.
ובמאי-יוני, אחרי שתקום הקואליציה, שוב ישובו הדברים שהוסתרו בחודשים האחרונים, שוב יהיו גזרות כלכליות, חברתיות. ואולי גם הפוליטיקאים שנבחר בהם, יאכזבו.
שוב המציאות הקטנה שלנו, מול עתיד חסר ודאות, ללחום לבד מול כל הכוחות העוינים אותך בחברה הישראלית, ובלי הגנה והבטחה ממשית. או סתם להיות בתוך הוויה יומיומית אפרורית, בנסיון לראות תוחלת באופק, עם מעט רגעים של סיפוק והרבה רגעים של סתם.
אז לפחות טוב שיש עכשיו את מרץ, חודש להתמלא בו, בשביל כל השנה.
לחוות את רוח האביב במלואה, לטייל, לכתוב, לצלם תמונות, לזכור תמיד שכל אביב הוא האביב שלפני.

סקר שעשה מכון "הצועד בנעליו" (2)

הסקרים שלי אינם מתבססים על מדגם מייצג או על פילוח אוכלוסיה, או על אוכלוסיה בכלל, אלא בעיקר על הרגשות ותחושות בטן. בכל זאת, כמו שזה נראה, הם אינם נופלים באמינותם מהסקרים האחרים.
וכן, גם הם יכולים להשתנות.
והסקר האחרון שעשיתי, נכון ל28.2, שלי קובע:
קדימה 29
עבודה 21
מרץ 6
חד"ש 4-
ליכוד 18+
ש"ס 14-
איחוד לאומי 11
ליברמן 7
יהדות התורה 6+
רע"ם 4+

נראה לי שזאת הפעם הראשונה בישראל

שמפלגה (לפחות שרצה לשלטון) מעמידה בראשה רוח רפאים.

הכתום של האיחוד הלאומי עלול לגרום לי להחליף את הכתום בכותרת האתר, עד שבחרתי את הצבע הזה. הוא דווקא יפה.

מן המסתמן כעת, נראה שחלק גדול מן התשדירים יוקדש לזריקת בוץ בין ביבי וקדימה. נקוה שיהיה מי שידע לנצל את זה, כמו שאמרו אצלינו בבית הספר "שניים רבים, שלישי לוקח".

הלב יוצא כמו תמיד אל כמה מפלגות קטנות שאין סיכוי שיעברו את אחוז החסימה. אחרות מגעילות.

ובסקרים אצלי, כזכור, קדימה מקבלת רק 29. ויש לי הרגשה שהם עוד ירדו.

חפא

המקום שאתה לא רדוף בו
שבו אתה מקבל את עצמך
שלֵם ושלֵו.

ואין זה משנה אם תסתער מכאן עם הברקים
או תישאר במקומך.
המקום שבו אתה גאול.
מתוכו אתה בא
מנצח.

אפילוג

הברקים שהעמיד לרשותנו הכחול, מנהיג המרד הגלקטי, היו על ידינו, מוכנים ללבישה.
כשיסתיים כאן הטקס, עם לחיצות הידיים והתחככויות הפרידה עם בעלי בריתינו הגלקטיים בכוחות הכחול, נלבש את הברקים, איתם ניירה חזרה לגלקסיה.
בתוך שבריר שניה אנחנו נעבור חזרה דרך מרחק שלקח לנו שנים (מי ידע כמה) לעשות אותו עד כאן. אנחנו נתאחד עם הברקים. אנחנו ניהפך לברקים בעצמינו כשנחדור אל לב הגלקסיה, כחלק מן המתקפה הסופית על כוחות האופל שלקחו מידינו את הגלקסיה.
חפא יתייצב בקצה מבנה הברקים המוביל. הוא יתן את הפקודה, וינחה אותנו לאן להגיע.
אני מחזיק את הברק הנלבש שלי, חושב אם כדאי למדוד אותו קודם. לידי עומדים, עם הברקים שלהם, הצבי וסטולי הגנוב. הצבי שואל אותי אם לדעתי ינחית אותנו חפא שוב בכדור הארץ, או במקום אחר בגלקסיה. אמרתי לו, שבמידה רבה זה תלוי ברצון שלנו. חפא מכיר אותנו הכי טוב.
יצור קטן, ירוק וקופצני מתקרב אלינו. גם הוא איבד את הגלקסיה שלו? לא, הוא רק מתעתע מתחזה. יש כאן הרבה כאלה. אנחנו מתעלמים ממנו.
פתאום אני שם לב לשעון שלי. זהו שעון שקיבלתי ליום ההולדת בשנה שבה התחילה ההסטוריה האלטרנטיבית (שבשלב הזה כבר כולנו יודעים שהיא אלטרנטיבית אבל זה לא אכפת לנו), והוא נעצר מאז השתלטות כוחות האופל על כדור הארץ, ולמרות זאת נשאר כל השנים על היד שלי. עכשיו הוא שוב הולך. מעניין ממתי חזר ללכת. התאריך על השעון – ה-!5/3 – בדיוק כמו ביום שבו התחיל הכל.
לרגע חשבתי אם ה5/3 שאליו נחזור, נמצא בהמשך של הסטוריה שבסיפור זה, שנגרמה בגלל התקלה שזרקה אותנו ל"זמן אפשר", או שכמו חבריו של חפא, אנחנו נחזור אחורה בזמן לאותו יום בדיוק של שנת 1977, וכל ההסטוריה שחיינו בה מאז תימחק, כאילו לא היתה בכלל? האם לא זה מה שאומר התאריך שעל השעון?
ואולי זה אומר שאנחנו עומדים לנחות בהסטוריה אלטרנטיבית אחרת, חדשה לגמרי?

Epilogue

  Originally written at March 5, 2006, about the alternative History line between 1992-95 

The lightning made available to us by The Blue, the leader of the galactic rebellion, was in our hands, ready to wear.
When the ceremony ends here, with the handshakes and farewell rubs with our galactic allies in The Blue forces, we will wear the lightning bolts, with which we will be fired back into the galaxy.
In a fraction of a second we will pass back through a distance that took us years (who knew how many) to make to reach this far. We will unite with the lightning. We will become lightning ourselves when we penetrate into the heart of the galaxy, as part of the final attack on the dark forces that took the galaxy from us.
חפא will stand at the end of the leading lightning structure. He will give the order, and guide us where to go.
I hold my wearable gloss, wondering if I should measure it first. Standing next to me, with their lightning bolts, are Zvi, Alva and "the stolen" Stoli. Zvi asks me if I think חפא will land us again on Earth, or somewhere else in the galaxy. I told him that to a large extent it depends on our will. חפא knows us best.
A small, green and bouncy creature approaches us. Did he lose his galaxy too? No, he's just a trickster pretending to be. There are many of them here. We ignore him.Suddenly I notice my watch. This is a watch I got for my birthday the year the alternative history started (which at this point we all know it's alternative but we don't care), and it has been stopped since the dark forces took over Earth, yet it has remained on my hand all these years. Now it is walking again. I wonder when it started walking again. The date on the watch – the !5/3 – exactly like the day it all started.
For a moment I thought if the 5/3 to which we will return, is in the continuation of the history in this story, which was caused by the malfunction that threw us into "possible time", or if, like חפא's friends before, we will go back in time to that exact day in 1977, and all the history we have lived in since then will be erased, as if wasn't there at all? Isn't that what the date on the watch says?
And maybe this means that we are about to land in another, completely new, alternative history?