בלוג הצועד The VValker's blog

חפא סיפר לנו על ארבע דרכים קדמוניות שנודעו לאדמיים, שבאמצעותן פתרו את בעיית מהירות האור, המקשה על התעבורה בין עולמות רחוקים בחלל.
"ארבע הדרכים לנסוע בחלל", הוא קרא להן:
הדרך הראשונה היתה הדרך של ביטול היקום הזמני, אותה גילו תמקט והעבדים המורדים בחור השחור, אליו השליכו אותם האדונים עם חלליתם.
אבל אל מההררט המרוחק, אליו הגלו תלמידיו של תמקט אותו ואת ממטו, לא הורשו חלליות להתקרב, ולא היו שם אמצעים וחומרי גלם לייצור החלליות המתאימות. כדי לבצע את מדיטציות ביטול היקום שהיו מוכרות להם, היו תמקט וממטו זקוקים למהירות התאוצה של החלליות האלה.

לתמקט לא היה חשוב בכלל איפה הוא יהיה. ברבות הזמן, הוא קשר קשרי ידידות עם הטבע העויין של הכוכב מההררט, וגם מצא מקורות מזון, מלבד האספקה שהיתה מוצנחת מדי שנה (על פי הזמן הגלקטי) מחללית שהורשתה להתקרב לשם כך. הוא וממטו בנו לעצמם משק בית בצל אחת מחבורות העצים הכהים, הנמוכים שמילאו את העולם. הם לא התגעגעו אף פעם אל העולמות שמקודם.
אבל היה חשוב לו להעביר את הידע הרב שהיה ברשותו, להעמיד תלמידים.
הוא היה חייב למצוא דרך חליפית לדרך של החלליות.
והדרך הזאת, היתה דרך הטלפתיה.
יש אומרים שהעצים, אשר סוככו עליו כבית, הם שגילו לו אותה.
אחרים אומרים, שהוא ידע אותה תמיד. יש אפילו כאלה שאומרים, שהאדמי הקדמון לא הכיר דרך אחרת לדיבור.
(ויש כאלה שמיישבים את שתי הגרסאות בכך שהאדמים הקדמונים דיברו טלפתיה ביניהם, אך לא ידעו לדבר בה עם מה שמחוץ לעולמם: דוממים ויצורים אחרים)
תמקט שאל את עצמו עד לאן יכולה הטלפתיה להגיע, כמה מרחקים יכול לחבוק שיגור של שדר אחד, ותוך כמה זמן מגיע השדר אל יעדו.
ואז נתגלה לו העיקרון הראשון בתורת הטלפתיה:
"המחשבה היא הכח המהיר ביותר".
העיקרון השני, התגלה לו גם הוא די מהר:
"לטווח המחשבה אין גבולות".
שני עקרונות אלה, נחשבים עד היום כעקרונות הבסיס של האינטרנט הטלפתי על רמותיו השונות: הגלקטית והעל-גלקטית.
תמקט היה ראשון הגולשים בו, מבין האדמיים לפחות.
הוא שידר את דבריו למרחקים, וקלטו אותו בכל המרחקים, ברגע שהוא שידר. והוא ידע שקולטים אותו, כי שאלו אותו שאלות והוא ענה מיד תשובות. במשך הזמן גם למד את זהויותיהם של תלמידיו הקבועים, את רובם לא הכיר מעולם. הוא הרגיש אותם, ועם הזמן למד גם לזהות את תוי פניהם, ולהכיר את נוף העולמות שמסביבם, עולמות שחלקם נמצאו במרחק מיליון שנות אור ממנו. כל מחשבה המשותפת שעסקו בה אדמיים שונים, יצרה ברגע היוולדה זמן משלה – זמן הטלפתיה, בו בטל המרחק.
הדורות הבאים למדו ולימדו גם, שעם כל שיגור של מסר טלפתי, משגר השולח משהו מן המסה של עצמו, שהוא בעל ערך פיסיקלי. משהו מגופו נוסע, עוקף את מהירות האור ונמצא, ממש, בעולמות האחרים.
הטלפתיה, היא הדרך השנייה לנסוע בחלל. דורות מאוחרים שכללו אותה עד כדי יכולת להסיע את מלוא עצמיותם וגופם ממקום למקום.

פוסט זה מתורגם ומורחב.