יופי. אז השקרנונית (הימנונית) הקטנה

עם הפרצוף פורים-כל-השנה לא תהיה שרת התיירות.
אני לא אגיד שאני מצטער. אבל כמו השמחה על כל ימנוני פשיסט שהולך הביתה, השמחה שלי היא מוגבלת מאד.
קודם כל, האשה הזאת היא רק תימצות קריקטוריסטי למפלגה שלה, שנשארת בקואליציה, ובגדול, ממפלגת הרשע הזאת, שהיא כולה סימפטום אחד גדול לכיעור, למחלת הנפש הישראלית, אף אחד לא הולך הביתה, לגמרי לא. מצחיקים אותי כל אלה שמצפים כל כך מהפריץ ליברמן שירסן אותה, אלה שמתייחסים אליו כאילו הוא טוב ממנה, כאילו הוא "אבא אחראי" שצריך לטפל ב"מופרעת הקטנה". חוץ מזה שזו גישה שוביניסטית, הוא, האיש של טהראן-אסואן, הפירומאן הגדול, פתאום יש לו על יד מי להיות מתון. חה חה. אמרו כבר לפני, אם זה לא היה כאן, זה היה מצחיק. כל המפלגה הזאת היתה ונשארת קיצונית, מפלגה של גזענים מאפיונרים, שלא מבינים בדמוקרטיה, מפלגה עם מיטב האופל הגלקטי של ישראל. מה זה משנה אם לאופל הזה קוראים טרטרינה, או ישראל חסון (זה שרוצה לחשוף את האנונימיות שלנו ברשת) או מישהו אחר, שיבוא במקומה. בשבילי כולם היינו הך, וזה לא משנה אם הם עשו תואר או לא עשו.
וחוץ מזה, הדעות שלה על ערבים, ועל שרים ערבים על "שבועת אמונים", על בית המשפט, ואולי (בטוח) יש עוד דברים שטרם שמענו ממנה, הן לא רק שלה. וגם לא רק של המפלגה שלה. כמו שאמרתי, המפלגה שלה היא סימפטום לדגנרציה הכללית שעוברת החברה הישראלית, בעיקר לדעתי בשבע השנים האחרונות אם כי זה התחיל גם קודם, ואולי זו תופעה כללית של עידן בוש. המפלגה שלה היא סימפטום, והיא "הליגיונר המשוגע". מה זה לגיונר משוגע?
זה אותו חייל ירדני שפעם היה יורה על ישראלים, ואחר כך ממשלתו היתה מתנצלת שהוא "משוגע". אני לא פוסל את האפשרות שהיא קצת דפוקה בשכל (תופעה כללית במחנה שלה) אלא שמי שדפוק בשכל, הרבה פעמים חושים אחרים שלו דווקא מתפקדים היטב וקולטים נכון את הזרמים התת-קרקעיים בחברה, שאנשים "מיושבים בדעתם", או שיודעים לשחק לפי "הקוד הנורמלי" (והצבוע) מצנזרים אותם מן המיינסטרים התודעתי שלהם, מתכחשים אליהם. כמוה, אותו חייל אוייב שהוא באמת קצת משוגע, מופרע או ילד, הרגיש מה נכון נורמטיבית מבחינת חבריו, מה הם חושבים שצריך לעשות לישראלים, ומכיוון שחסר אצלו הפילטר הנורמלי של הבחנה בין טוב ורע, הוא לא הבין ש"יש קודים" וש"לא כל דבר פולטים". בתחושת העומק הלא-לגמרי-מוטעה שלו, הרגיש אחד כזה שאם הוא יירה-יפלוט, בזה הוא יהיה אהוב על חבריו, יוכיח שהוא בן טוב להוריו.
כמו הלגיונר המשוגע, כך אסתרינה "שלנו" מוציאה החוצה את מה שהיא קולטת מהרחוב, זרמים של פאשיזם וגזענות שנמצאים כל כך עמוק בהוויה הישראלית שמקיפה אותה (ובכלל לא רק בהתנחלות שהיא גרה בה) עד שהיא בעצמה לא מבינה מה לא בסדר בלהגיד אותם. בעיניה "מינוי שר ערבי זה אסון" ורעיונות שעיקרם "סתימת פה לערבים/גייס חמישי" הם דברים מובנים מאליהם, כמו לעשרות טוקבקאים ימנים שהם מיניאטורות שלה, ומבטאים את מה שאחרים חושבים, ויש כאלה שפועלים למענם בחדרי חדרים, וזה מה שמסוכן באמת.
(וגם הנורמה של לשקר, ברמות שהיא שיקרה בהן, זה חלק ממשהו, זה לא היא המציאה את זה והיא בכלל לא היחידה שעושה את זה, והמסוכנים הם אלה שעושים את זה טוב ממנה, ולא בקלות ייתפסו). פוליטיקאים אחרים, אפילו מהמפלגה המופרעת שלה, כבר למדו להיות צבועים. אולי גם היא תלמד (אם תישאר בכנסת) ואז נצטרך לחכות ללגיונר משוגע חדש, שיגלה לאנשים שעוד סולדים מגזענות ומפאשיזם, באיזה חברה הם חיים.
אז בינתיים, כמו במשל ההוא על התרנגול והחתול וגור העכברים, יש מי שימשיך להיבהל מהתרנגול הצרחני, או להסתלבט עליו ולשמוח לאידו, אבל בינתיים כדאי שמישהו ישים עין בצד על החתול החמקמק, יפה הפרווה, שמנצל תמיד את הסחות הדעת התקשורתיות, נבנה מכך שהן לא סופרות אותו (וגם יקשיב לתרנגול, אבל מן ההיבט השאלתי של מי לימד אותו לקרקר את מה שהוא מקרקר).

אליל

כל אלה המראות
קולות המוסיקה
והלבוש הזוהר
כשבא הוא לה באביב בענן של אור

"בהתחלה יהיה קשה לך לזכור"
אלה לא הלכו
הם עודם עדות
יש זכרון בו הכל שמור

סלואו מנוע החיפוש

במסעדה רומנטית, בין מפיות הסגול
הצגתי לה טבעת חדשה.
אך היא לא הבינה משל סמוי
אמרה, אני מזכיר לה מילון שנות ה70.
לא חשוב, נלך הביתה, נשמע מצעד שירים
אף פעם לא הרגשתי כל כך מצעד הנמוכים.

השיר מורכב כולו מחיפושים דרכם הגיעו אלי ביממה האחרונה.

עוד סיפור ללא נמשל, משל בלי פואנטה, בדיחה בלי מוסר השכל

איש אחד ניגש אל מנהל הקירקס, וביקש לקבל שם עבודה.
"האם אתה יודע לעשות מעשי לוליינות, ללכת על חבל, לקפוץ מנדנדה לנדנדה, וכו'?" שאל המנהל.
"לא", ענה האיש.
"האם אתה יודע לאלף אריות או דובים? או פילים?"
"לא".
"ולעבור דרך גלגל אש?"
"לא".
"ולעשות להטוטי ליצנות, או קוסמות?"
"לא".
"אז מה אתה כן יודע?" שאל המנהל בסבלנות הולכת ואוזלת.
ענה האיש "אני יודע לעשות כמו ציפור".
"מצטער, דבר כזה לא דרוש לנו בשלב זה".
"טוב, לא צריך", ענה האיש, פרש את ידיו לצדדים ועופף לו משם.

create-a-featured-image-for-a-blog-post-illustrating-the

אני לא יודע מה בני הזוג זבידאת

שנפסלו ע"י ועדת הקבלה של המאחז הקהילתי "רקפת" על רקע "חוסר תיחכום בין-אישי" מחפשים בקרב שכנים אלה.

אני לא הייתי רוצה להיות שכן של האנשים שכן מתקבלים ע"י ועדות קבלה מן הסוג הזה.
האנשים שהעאלק-פסיכולוג של הועדה מצא אצלם "תיחכום בין-אישי" הם או או.
או אנשים שהאבחון מתאים להם: כלומר, יודעים לתחמן, להסתדר, ואין להאמין לאף מילה אחת שלהם. בקיצור ישראלים מאפיונרים אבל עם סיווג גבוה, כלומר לא סתם עמך מן הסוג העארסי, אלא מאפיונרים בדרגת רובוטריקים, כאלה שלמדו את הרובוטריקיות שלהם ופיתחו אותה במוסד הגבוה לרובוטריקיות ישראלית, ויש להם שם תואר גבוה.
אלה הישראלים שיודעים לתחמן עיסקאות נשק בינלאומיות, (איריס מומחית בזאת יותר טוב ממני) לגנוב, לחטוף, לסחוט ולאיים ודברים אחרים בשם המדינה שיודעים להרוג את מי שצריך בלי להרגיש "חבטה קלה בכנף". אין להם גם בעיה לעשות את זה לקרוביהם. תאמינו לי אני מכיר כמה כאלה. שומר נפשו מוטב שלא יכירם.
בקיצור, מאפיונרים לכל דבר, זאת האפשרות האחת.

או שאלה אנשים לא באמת כ"כ מתוחכמים, רק בכאילו. למעשה הם סוג ישראלי מצוי גם הוא של בורגנים קרתנים, אנשים משעממים ומרובעים מאד, נכי רוח אמיתיים, שלא יכולים לחיות אלא בגטו, (וזהו בסופו של דבר מה שהם חיים בו, ויקראו לזה באיזה שם שירצו: רקפת כלנית או גבעת ניחוחות הפלוץ, ואגב כתבתי פעם סדרת פוסטים בדיוניים-אורווליאניים על רחוב שנקרא הרקפת. הרחוב ההוא, בתוך איזה עיר חסרת-שם בזמן-אפשר, בוודאי היה הרבה יותר אנושי מהגטו ע"ש הרקפות שהוקם ל"מתוחכמים" על אדמת סכנין "המופקעת") גטו בו לא יימצאו לידם אנשים ששונים מהם, בין אם זה ערבים, בין אם זה חד-הוריות, בין אם זה הומואים, בין אם זה נכים, או אין להם שני ילדים, כלב ומכונית, או סתם אלה משוררים-זרוקים או יצירתיים שלא מתאימים למסגרת. כל אלה ואחרים עם חריגויות, לא יזכו לכבוד המפוקפק לשבת בחסות המדינה על אדמת סכנין הגזולה ולנשום אויר איכותי ונקי מן האויר שאנחנו נחנקים בו בערי מישור החוף והמרכז.

אלה ואלה מתאימים לשרת את "האתוס הציוני" – כלומר אתוס של מאפיה שיש לה מדינה, והיא אינה מעוניינת בכל אזרחיה, אלא רק באלה שיורים ורווחיים – אותם היא מיישבת במאחזים, שכמו כל מאפיה טובה, גם המאפיה הציונית יודעת בדיוק איפה היא ממקמת אותם. נראה איך היא תסביר את זה בבג"ץ – היא תתפתל ותשתמש במלים אחרות, אבל את האמת כולנו יודעים.

על זאת ועוד כתבתי גם תגובה בהארץ, שנתקבלה, הורדה, נשלחה שוב והוחזרה ובינתיים תוכלו למצוא אותה בתור תג' 258.