חייזרים (סיפור)

יש הרבה מאד סיפורים על חייזרים, המתארים אותם ומסווגים אותם לפי צורות, יש גם צילומים ואנשים נשבעים באמיתותם, של אנשים הדומים קצת לאדם, אבל שונים ממנו. לחייזרים האלה יש עב"מים מעופפים, איתם הם באים מעומק החלל. חפא לבטח ראה חייזרים דומים להם או מעניינים מהם, כאשר היה בעומק היקום. אבל החייזרים שהוא לימד אותנו לראותהמשך לקרוא "חייזרים (סיפור)"

דרג:

כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה. בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עירהמשך לקרוא "כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר"

דרג:

כוכב השביט העובר

דרג:

אבק כוכבים

הכוכבים והגלקסיות נוצרים מאבק עשיר בחומרים הנמצא ביקום, אבק ששרד ממפצים קדומים וכוכבים שמתו. כל החומרים היוצרים חיים מפוזרים באבק זה, וגם סוג של מחשבה ותודעה מצוי באבק הכוכבים, בלי שהדברים יצליחו להתגבש לכדי ישויות אינדיבידואליות בעלות מבנה שאנחנו קוראים לו מבנה של יצורים חיים. אבק הכוכבים מרגיש, חש, נושם את החומרים שסביבו, חושב וישהמשך לקרוא "אבק כוכבים"

דרג:

שיר מתורגם ושיר מקורי

[1] הָעִפּוּשׁ הַשּׂוֹרֵר כָּאן עַתָּה,כְּשֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁםלֹא מַבְטִיחַ דָּבָר זוּלַת הֶמְשֵׁךְ-דִּכָּאוֹןכְּלָלִי אֵין מָה לַעֲשׂוֹת כָּאן, אֵין מָחָראֲבָל אֶת מָה שֶׁרָאִיתִיאַף מַנְיָאק לֹא יוּכַל לִשְׁלֹל מִמֶּנִּיכִּי זֶה קַיָּם אֵי שָׁםלֹא תָּלוּי בַּזְּמַןוְיַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת. אֲנִי תָּמַהּ,שֶׁאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי סְתָם אֶחָדהֵם לֹא יוֹדְעִים מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַאֲבָל אֲפִלּוּ עַל עַצְמָם וְעַל סְבִיבָתָםהָרְחוֹקָה וְהַקְּרוֹבָההֵם אֵינָם יוֹדְעִים כְּלוּם. הֵם כָּל הַזְּמַן רוֹצִיםהמשך לקרוא "שיר מתורגם ושיר מקורי"

דרג:

הרוע

חפא היה מספר לנו לפעמים דברים "מעומק היקום". בדרך כלל היינו פוגשים אותו אצל סטולי הגנוב, שהיה גר אז בבית נטוש, שהיה ידוע בשכונה בכינוי "בית האנטנות" והיה בין הבתים הישנים יותר בשכונה. סטולי הגנוב אמר לנו שהבית שייך למישהו שנמצא בחו"ל, והוא שומר עליו בשבילו בכך שהוא גר בו. אף פעם לא ראינו אתהמשך לקרוא "הרוע"

דרג:

השער (סיפור)

באוקטובר חנתה החללית הקטנה ליד השער. רחבת הכניסה אכן היתה מעוטרת וצומחת בכל הצבעים האפשריים, כפי שהובטח להם באחד הספרים. התחלנו את דרכינו, מהלך שלוש שעות על פי אחד השעונים (לי לא היה עדיין) והדרך נסעה לנו באיטיות מערבה, אל המקום שבו חיכו לנו כדי לארח אותנו, היה ברור שזה צריך להיות ארמון, הארמון. כעבורהמשך לקרוא "השער (סיפור)"

דרג: