געגועים בעולם האלטרנטיבי

באיזה עולם שהוא רחוק רחוק עכשיו מאיפה שאני נמצא עכשיו,
השארתי מאחורי הרבה דברים

שהיו, שאפשר היוּ יהיוּ
חיים שיכולים היו להיות.

אבא ואמא שגרים להם באיזה מגדל
מעבר להרי החושך, מי יודע אם הם עוד חיים.

היו לי גם לימודים, התחלתי שנה חמישית
מי יודע איך היו פני הדברים נראים
נזכר לפעמים בדשא, בציפורים.

נזכר בכל האהבות הקטנות והגדולות
שהיו, ושהיו יכולות להיות שם, אז
כשאני מתעורר כאן מדי פעם אצל חייזריות
המארחות אותנו אחרי הופעה, בשעות הלילה הקצר, החם,
במקום התאספות של יקומים רבים.

חושב על Wangoon הכחולה שנעלמה לא מזמן
אפילו על לונה בן שושן, מרחוב הרקפת 12
בפלנטה שכל כך רחוקה עכשיו

יש איתי הרבה געגועים
לדברים שהיו, שאפשר היוּ יהיוּ
אני מנגן את הגעגועים בגיטרה הטלפתית.

חושב אם יכול היה להיות אחרת. איפה התחילו הדברים להיות שונים

אם קרה זה כשחפא כבש את העולם, התגרה בשליטים
ואולי אם לא הייתי הולך מלכתחילה אחר הקולות
שהוליכו אותי במסלול הזה, עם חבורת המחץ.

האם בי היתה היכולת
לשנות את את הדברים. או שאף פעם לא באמת היה דבר
תלוי בי
והאם היה טוב יותר לו היה אחרת
ואולי העולם שאני חי בו כעת, הוא הטוב שבעולמות האפשריים
בשבילי.

כך בהתחלפות היממות שכאן, מנגן בַּטלפתית
געגועים שהיו, שאפשר היוּ יהיוּ
ולא מסוגל לחיות
את הזמן שישנו.