הפיגועים בלונדון הזכירו לי שכבר כתבתי על לונדון פעם, בהסטוריה האלטרנטיבית. גם שם זה נגמר לא נעים, ודי אקטואלי.
"לאט לאט נעלמו ה"דודים הטובים", כך קראנו לאלה ששיתפו איתנו פעולה, מן השטח, והאווירה הלא נעימה שהתחילה כבר בערך מאז דצמבר 1978, וחשתי בה בכל פעם שיצאתי אל מחוץ למתחם, הלכה וקיבלה משמעות מאיימת. כבר לא היה מה לדבר על לצאת לרחובות אפילו עם שכפ"ץ כפול. מזל שהיו לנו מעבר המסכים והחטאפה איתם יכולנו בכל רגע לעבור בין בית לבית בלי לצאת החוצה, ורוב הזמן היינו אצל החבר'ה שבstation הלונדוני. כשהחמיר המצב חפא המליץ שנהיה כולנו בסיני, שם זה המקום הכי בטוח. ואכן, בספטמבר כשבאנו כולנו לשם לחגוג שנתיים להיותו של חפא בפלנטה, הותקף הstation הלונדוני ע"י להביורים ונשרף כולו.
חפא היה צריך להחליט בקרוב מאד על נקיטת פעולה."
בלוג הצועד The VValker's blog 
מה שקרה בלונדון
בעיני זה פשוט נורא
תמיד השלוה מופרת על ידי מטורף זה או אחר…
אהבתיאהבתי
כן.
בעיראק, אגב, זה קורה כל יום. בכל זאת כשזה קורה בלונדון, יש לנו יחס אחר.
אהבתיאהבתי
הכי בטוח זה להאמין בגורל. בכתוב בכוכבים. ובגילגול נשמות.
לא רק הכי בטוח אלא גם הכי נכון.
יש כל-כך הרבה סבירוּת באי ההשלמה עם שלטון המערב, עד שכל עוד זה לא מגיע אליי-אישית אני מתקשה להתרגש מפיגועים כאלה.
אהבתיאהבתי
מיום ליום אני מגיע למסקנה שאתה צודק. (לא רק אתה אומר לי את זה).
בכל זאת לונדון, מקומות שהייתי בהם, עיר שכן אומרת לי משהו, ולחשוב שעוד מקום פוטנציאלי בשבילי לברוח אליו, ייהפך עכשיו להיות כמו ישראל, עכשיו גם הם ילמדו להיות עצבנים, עם מאבטחים בכל מקום והכל.
אהבתיאהבתי
אף אחד לא יודע את מבצרך?
צעדיך ברורים ונטבעים באדמה שהייתה צמאה למגעך.
הרי לכן באת…
אם לא כבר, הרי מחר:))
אהבתיאהבתי
טוב לדעת שכך רואים את צעדי.
זה יותר עניין של הרגשה אישית, לפעמים. אדם לא יכול לראות בזמן אמת את הרושם שהוא עושה בעולם, רק אחרים רואים.
אהבתיאהבתי
בדיוק!
אהבתיאהבתי