כוכב השביט

סיפורו של חפא היה יכול מן הסתם לקרות גם למישהו אחר.
למרות שאני לא מאמין שזה היה יכול לקרות לכל אחד.
ביום מן הימים, אי אלו ישויות אי שם בחלל, שהן קצת יותר מפותחות מבני האדם, מצאו צורך לחקור, לאיזשהו עניין מדעי, מה שקורה אצל בני האדם בכדור הארץ.
ביום שבו נתלש חפא הוא היה בבית הספר שבו למד, עם חבר וחברה. זה היה אחרי שעות הסגירה של בית הספר, והם נשארו שם לבדם, היה להם איזה עניין לפתור.
כוכב שביט התקרב באותה תקופה לכדור הארץ.
הלילה ירד מוקדם לפתע, וגשמים עזים ניתכו. אבל אף אחד לא קישר את העניין לכוכב השביט, שהיה די קטן ונראה די בקושי בשמים. גם הידיעות על כך בעיתונות באותה תקופה היו די קטנות.
אלא שבליבת השביט היה מגנט חזק, והוא כוון, למעשה, על ידי אותן ישויות מפותחות, המסוגלות להניע שביטים ואסטרואידים בבקרה מונחית. באמצעות ליבת השביט המגנטית, הם ביקשו לשאוב מכדור הארץ כמה "גורי אדם" אקראיים, דהיינו ילדים.
מישהו צילם את חפא וחבריו ואולי גם גרם להם להימצא לבדם בבית הספר הריק.
חפא חשב שהוא זה שיזם את ההישארות שלהם בבית הספר בשעות שאחרי הסגירה, ושנים רבות לקח את העניין על אחריותו.
חפא היה ילד שאהב לרכב על אופניים, וחלם שכשהוא יהיה גדול הוא יציל אנשים.
המגנט של השביט תלש אותו ואת שני חבריו: הנערה שהוא היה מאוהב בה אז, וחברו הטוב מילדות, על הבניין שבו הם נמצאו ושימש להם ככיס אויר בשעה שהם נחתו על ליבת השביט, ושם הם חיו זמן רב עד שהשביט חלף דרך מנהרות של ביטול היקום והביא אותם לכוכב לכת אחר.
חפא התחבר בסופו של דבר אל הישויות שתלשו אותו וזכה ללמוד בבתי הספר הגבוהים שלהם, שם גם קיבל את השם שבו אנחנו מכנים אותו. הוא הרי לא נולד חפא.
את ידידיו, שהרגיש אחריות לגורלם, שלח בחזרה לכדור הארץ.
תמיד שאלתי את עצמי אם ניסה אי פעם לפגוש אותם שוב.