בלוג הצועד The VValker's blog

מאי 1989 – ברית נכרתת בין "רפובליקת המותווים הסוציאליסטית" שכוללת בשטחה את אזור חיפה והמפרץ לבין "מדינת תל אביב החופשית" לאחר שעלתה בה קואליציה ליברלית שהסירה את חומת המת"ג ואיפשרה למותווים להיכנס לעיר. בירושלים לעומת זאת נאלצו כל 'מותווי השמאל' לעזוב את בתיהם ושכונותיהם הועלו באש ע"י 'מותווי הימין' בעיר, שכרתו ברית עם "מדינת בית אל", שבה תומכים השליטים החייזרים.
חיפה בזמן זה היא עיר כמעט נטושה, אחרי שקרינה מסתורית, ויש אומרים "התקפת גז" שבאה מן הים לפני שנתיים, השאירה זיהום קטלני שלא התפוגג עדיין.
יוני 1989 – הסכם הפסקת אש נחתם בין 'האוטונומיות' במרחב שנקרא עכשיו "הפדרציה הישראלית" וכולל גם שטחים של לבנון לשעבר ("חבל חירם"), ירדן ("חבל מנשה"), סוריה ("הבשן") ועיראק ("דרך האמוראים") וכל אוטונומיה אמורה לקבל ייצוג בממשלה פדרטיבית שאמורה לקום תוך שנה. בין האוטונומיות מפרידים שטחים שרובם נגועי קרינה או תפוסים ע"י "השליטים" האופליים או הצבא, המסתגר בשנים אלה במחנותיו ובקבוצת הקצינים המנהלת אותו יש מחלוקת אם לקבל את ההסכם, וכרגע ידה של הקבוצה בראשות עמרם מצנע התומכת בהסכם על העליונה. האוטונומיות הן: מדינת ירושלים, מדינת בית אל (החולשת על כל יהודה ושומרון), מדינת באר שבע, מדינת תל אביב, מדינת הגליל ואוטונומיית המותווים הצפונית. סיני תפוס כולו בידי האופליים וכך גם רוב השטחים המפרידים בין הפדרציה הישראלית למה שנותר ממדינות ערב (האופליים תופסים גם את כל שדות הנפט) ובשנים האלה אין חשש ממלחמה לאחר שהמותווים הצליחו להעביר לכולם את הידיעה שהאופליים הם השליטים האמיתיים, דרך תחנת 'רדיו הרקפת 12' המשדרת ללא הפסקה, ושהספקתי לדבר בה ביום שידוריה הראשון (קולי המוקלט משולב בפס הקול של ג'ינגל הלוגו). לעומת זאת עננים נושאי זיהום קטלני שמגיעים בעיקר מכיוון בריה"מ אינם מפסיקים להטריד וגורמים לנטישת אזרחים את שפלת החוף שמחוץ למדינת תל אביב המוגנת.
ינואר 1991 – עזר וייצמן ראש ממשלת הפדרציה הישראלית פורש ב15.1 לאחר אירוע לב, ומאבק בין קציני הצבא, שעפ"י הסכם הפסקת האש מ1989, הם המוסמכים לקבוע את המועמד ליורשו (עליו תצביע מועצת האוטונומיות), גורם לפילוג בין קבוצה אחת בראשות אהוד ברק והקצין חובש הכיפה אלדד עיט לבין קבוצתו של עמרם מצנע. אסיפת מועצת האוטונומיות הפדרטיבית הראשונה, שנדחתה כבר למעלה משנה ותוכננה להתכנס ב28.1, שוב נדחית.
מרץ 1991 – ספרה האוטוביוגרפי של עורכת הדין א', שהביאה להסכם ההכרה בין הפדרציה הישראלית לאוטונומיית המותווים וכעת היא סגנית נשיא בית הדין הלאומי המחתרתי בצוללת של ג'ימי קארטר, יוצא לאור וכבר בשבוע הראשון מוריד מראשות רבי המכר, לאחר שנתיים שלמות, את "אני וחבורת המחץ" – סיפרה של העיתונאית האיטלקיה אנג'לה דִי-קָפּוּאה המתאר את שנות שלטון חפא בעולם.
7.4.1991 – אנשיה של קבוצת הקצינים בראשות עמרם מצנע מושמים במעצר, אחדים מהם מוצאים להורג ביריה ואחרים, כך אומרת השמועה, מוצאים מקלט בצוללת של ג'ימי קארטר או באוטונומיות המרוחקות. הפסקת האש מתפוררת ומדינות ירושלים ובית אל, הנתמכות בידי קבוצת הקצינים בראשות אלדד עיט, מתחילות להלחם נגד מדינת תל אביב ואוטונומיית המותווים. אהוד ברק מנסה לתווך בין הקואליציה של הקצינים ובית אל לבין מדינת תל אביב, בה הוא מוצא לבסוף מקלט פוליטי.

4.9.1992 – תאריך ההגעה שלי בקירוב אל הכוכב המדברי בו אני אמור לפגוש את חפא והחבורה. חודש אחרי מגיעים צבי ועלוה.
12.2.1993 – אני מצליח לראות את חפא והחבורה (אשר כיבו את הילותיהם בכל החודשים האלה כחלק מאימון הכרחי, בו צריך כל אחד להגיע לבדו ליכולת לזהות גופים נסתרים), ואנחנו מתחילים מיד באימונים לקראת שובנו לכדור הארץ, ברגע שההכחול, ראש האופוזיציה הגלקטית שתומכת בנו, יאשר את המתקפה המתוכננת שבה נשתתף, על מערכת השמש הנמצאת עדיין בעומק השטח הנשלט ע"י האופליים.

4.8.1993 – קואליציה של גנרלים ובעלי הון (בה יש השפעה לאהוד ברק הגולה בת"א, ושואף לאחד את "כל" הפדרציה בראשותו) תופסת את השלטון ב"מדינת תל אביב", מחדשת את חומת המת"ג מסביב לעיר ומפרקת את הברית עם אוטונומיית המותווים, הנותרת לבדה מול "מדינת בית אל" וקואליציית הקצינים של אלדד עיט, אשר מקבלים במתנה עודפי 'צעצועים' אותם מוצאים באזורים סמוכים אליהם, אשר ננטשו לפתע ע"י השליטים האופליים.
9.9.1993 – כניעתה הסופית של אוטונומיית המותווים, יומיים לאחר הסגרתו של ריקרדו פוירשטיין, נשיא האוטונומיה.
11.9.1993 – הנחשול עולה ובתוך יומיים מציף את ערי החוף. תל אביב שוקעת ומחנה המעצר אליו מובאים המותווים בלטרון נמצא כעת על קו החוף.
15.9.1993 – רעידות אדמה חוצות את אירופה לשתי יבשות והופכות את ישראל לחצי אי מוקף מים ממזרח ומדרום. כל האירועים האלה לא מדווחים לנו בזמן אמת, למרות שאנשי הכחול יודעים עליהם.
25.9.1993 – בדרשה של מוצאי יום כיפור מכריז אחד מחשובי הרבנים של מדינת ירושלים-בית אל שהקב"ה סיים להעניש את הכופרים "כפי שהבטיח כבר מזמן", והמשיח יושבע עד שבועות.
11.1.1994 – אסיפה חשאית של קצינים במטכ"ל הנמצא כעת במטה פיקוד המרכז לשעבר, מתכנסת לבחור את המשיח. מנגד מתכנסים גם רבני בית אל לבחור את המשיח שלהם ובין הצדדים כמעט ופורצת מלחמה, כאשר שלומציון, ביתו של אלדד עיט, מפקד צבא בית אל ו"אדריכל הנצחון על המותווים" שזה עתה נפטר בפתאומיות, מתערבת ובסיוע משמר הנשים העומד לרשותה ותמיכת האופליים המצויים עדיין בנציבותם שבמגדל הנמצא בגבעון, מביאה את הצדדים להסכים להכתרתה כמלכת איחוד ירושלים ובית אל. טקס ההכתרה נקבע להיות בחשאי ב24.3, כמה ימים לפני הפסח במגדל שבגבעון המוגן ע"י האופליים, אולם אלה נוטשים לפתע את המגדל אליו מתפרצים אנשי 'משמר המהפכה של ירושלים' העורפים בחרבות ארוכות את ראשה של שלומציון ואת ראשי כל המוזמנים לטקס. לצידי השולחנות שעליהם הראשים הערופים מונחים, מתכנסים אנשי 'משמר המהפכה' לבדם, כדי לבחור את המשיח החדש.

25.5.1994 – לאחר יותר משנה של אימונים והמתנה מעצבנת, מאשרים כוחות הכחול את המתקפה על האופליים במערכת השמש, ותוך דקות אנחנו מגיעים כאנרגייה טהורה מן המקום שמחוץ לגלקסיה אל כדור הארץ .
רק אחרי שאנחנו מגיעים, מתגלה לנו כל האמת שהוסתרה מאיתנו על מצבו של כדור הארץ אחרי הנחשולים ורעידות האדמה, ועל כך שהאופליים, נגדם באנו להלחם, כבר החליטו מזמן לנטוש את כדוה"א, ועמם 'ישויות חיים' נוספות שלא ידענו עליהם, אבל היו תמיד, והיום, שעומד לחול בו ליקוי ירח, הוא היום האחרון לשהותם, לא לפני שיכָלו את אמצעי האנרגיה שפיתחו האדמיים בכדוה"א.
רוב החבר'ה מתייאשים, ושמחים כשבאה הזדמנות בלתי צפויה לחזור מזמן אפשר לזמן הרגיל. בהסטוריה האלטרנטיבית נשארים רק חפא, צבי ועלוה, סטולי הגנוב ואני. חללית המתורגמן וחבריו באה עוד באותו ערב לקחת אותנו מן האי היווני שאנו מצויים בו אל המקום בו חונים כעת כוחותיו של הכחול, במרחק 10 ש"א מכדור הארץ. מובטח לנו שהכחול, ששירת עם חפא במסדר לוחמי הקרן הבהירה וחייב לו את חייו, יקח את כדוה"א כפרוייקט אישי לשיקום ואיתו ועם כוחותיו אנחנו נחזור לכדור בתוך זמן קצר. צבי מביע ספק ואנחנו נחטפים כמעט בכוח.
לאחר עוד כ7 חודשים של המתנה מתברר לנו שהכחול קיבל מיועציו חוות דעת לפיה כדור הארץ עומד להתפוגג בפתאומיות ולכן אין טעם להגיע אליו, וגם המקום שאנחנו נמצאים בו בסכנה, ומוצע לנו לעבור אל כוכב לכת ירוק דמוי כדור הארץ בקבוצת אוריון, ולהתחיל חיים חדשים. לאחר מיקוח קשה קיבלנו 24 שעות להציל את 'מה ששווה להציל' מכדור הארץ באמצעות 'חללית מגף' ענקית וצוות לוחמי חלל עצומי גוף שמתלווה אלינו.

16.1.1995 – אנחנו מגיעים לכדור הארץ וחולפים מעל מחנה המעצר של המותווים בלטרון.
הפוסטים הקודמים:
סדר התאריכים בהסטוריה האלטרנטיבית (1)
סדר התאריכים בהסטוריה האלטרנטיבית (2)

להתראות, שלום, זה לא נגמר, זה רק הסוף.

1.1.1986 – מנחם בגין פורש מתפקידו כנשיא המדינה.
11.3.1986 – אריאל שרון נפגע מאבן גדולה המושלכת לעברו מגג בית בשעה שהוא יוצא ממסעדה ביפו, ונכנס לקומה. רחבעם זאבי לוקח את סמכויותיו בממשלת החירום הלאומית ומורה להקיף בחומות את כל ישובי הערבים בתחום 'הקו הירוק'. חומות כאלה נבנות, לא ברור עפ"י הוראת מי, גם סביב בתי החולים הפסיכיאטריים במדינה, שעפ"י צו קודם חוייבו כל נפגעי הנפש במדינה להימצא בהם עד תום "מצב החירום" שהוכרז באפריל 1985. בניינים שנבנו בהר הצופים ואמורים היו לשמש את האוניברסיטה (דבר שעפ"י הצעתו של חפא, לא יצא לפועל) הופכים למחנה המעצר העיקרי של איזור ירושלים.
28.3.1986 – הושלמה הקמתה של חומת מת"ג בלתי נראית סביב תל אביב, המוכרזת כ'מדינת תל-אביב החופשית'. במקביל מודיעים על סיום 'מבצע חמץ 2' לפינוי ערביי יפו, שהתחיל מייד לאחר השלכת האבן על שרון. במרכזה של 'תל-אביב החופשית' נמצא מגדל הנציגות החייזרית, ומגדל נוסף כזה מוקם בהתנחלות גבעון, וסביבו מתנהלת 'מדינת בית אל' השולטת על איזור ההר. גם בירושלים מתקיים איזורים מוגן סביב גבעת רם ורחביה (שם נמצאת עלוה, הפוגשת באחד מאותם ימים את צבי שהתחבא מאז תחילת ה'מצב' ב'מאפיית סאמט'), ומחוץ לאזורים המוגנים יש למעשה אנרכיה ושלטון 'המשמרות' ו'הסיירות', כאשר הצבא נמצא כל הזמן ב'חזית' במלחמה בלתי פוסקת.
ישראל היא למעשה פדרציה של מדינות, שהשלטון החייזרי קובע את גבולותיהן ואת היחסים ביניהן.
1.4.1986 – 'חייל מטורף' משליך להביור בוער אל מעבר לגדר המקיפה את היישוב ברטעה, לאחר שהתחום כולו רוסס בחומר דליק, ו'בשביל הקטע' מחקים אותו חיילים במקומות אחרים, כולל בתי החולים. זה נמשך עד ספטמבר.
אביב-קיץ 1986 – צבי ועלוה עוברים לגור ביחד.
סטולי הגנוב עוזב את כדור הארץ כנוסע סמוי בחלליות האופליים
12.1986 – לונה בן שושן, בעלת הבית שבו אני מסתתר ברח' הרקפת 12 שביישוב בצפון הארץ, נרצחת בדרך למחנה המעצר, כש'24' אחד יורה בראשה ומשליך אותה מהרכב לכביש. אל ביתה, שבו אני מסתתר, מובאים מותווים שהותוו כשניסו להסתנן ל'מדינת תל אביב החופשית', בהם זוג שילדו נלקח ממנו.
16.2.1987 – ריקרדו פוירשטיין מגיע מ'מדינת תל אביב החופשית' (שתעודת אזרחות שלה מקנה מעבר חופשי בכל מקום) לביקור אצל חבריו המותווים ברח' הרקפת.
20.5.1987 – ממשלת ישראל נספית בהתרסקות מטוס המחזיר אותה מ'ועידת שלום עולמית ללוחמה בטרור הרדיקלי' בשוויץ. החייזרים ממנים בחשאי את עזר וייצמן לראשות הממשלה וכסגנו ממונה רב מ'מדינת בית אל'.
לאחר היתקלות קטלנית בארתור, שהסגיר את לונה בן שושן והנערות העובדות שלה ל'משמרות', אנחנו משיגים אקדח – תחילתה של המחתרת.
תקנות החירום מחמירות וחומות כמו שנבנו סביב ישובי הערבים ובתי החולים, מתחילות להיבנות סביב ריכוזי המותווים. המותווים עצמם מחוייבים להשתתף בבנייה של מה שנקרא 'גדר היקפית'.
10.1987 – אני מגיע, מחופש לריקרדו שבור הרגל, ל'תל אביב החופשית'. שם, לאחר שאני מצליח למסור את סיפור המותווים במערכת של עיתון אחד, אני נתפס ומותווה בתאריך 21.10, ומוחזר לרח' הרקפת.
11.3.1988 – פגז מן החלל ("כדור אש") מפיל את מגדל הנציבות של החייזרים אותו הספקתי לראות בקרייה. ידיעות ממקור לא ידוע שנקלטות ברדיו ישן שהיה שייך ללונה בן שושן, אומרות שג'ימי קארטר נשיא ארה"ב לשעבר התעורר מן הקומה שלו בה היה שרוי מאז 1980, ושגם הרפואה החדשנית שחפא הביא לא הצליחה להעירו ממנה.
12.4.1988 – שערי מותווים – מרד המותווים מתחיל כאשר ריקרדו, רכוב על האופנוע של מוריס בן שושן, נוגח את מתקן הזכוכית המחזיק את חומת המתח הגבוה המקבילה לחומת הבטון מסביב לעיר שלנו. המרד מתפשט לכל הארץ ואף למקומות אחרים בעולם בהם אומץ רעיון ההתוויה.
9.5.1988 – הצעת הידברות באמצעות עו"ד שליח, מגיעה מן החייזרים אל המותווים. החייזרים 'האופליים' מציעים למותווים להעביר את התמיכה אליהם, תמורת הסגרתי כאיש של חפא המשרת את אויביהם, אנשי השלטון הגלקטי הקודם.
14.5.1988 – אני מסגיר את עצמי, ומחולץ בעזרת סטולי הגנוב והמתורגמן שלוקחים אותי למקום המפגש שקבע חפא בשעת ההיפרדות ,מחוץ לכדור הארץ.
החילוץ מתרחש כחודש אחרי ההסגרה, למרות שלי הכל נדמה כשעות מעטות. בינתיים אכן מעבירים החייזרים 'האופליים' את תמיכתם למותווים היוצאים ממקומות הריכוז והכליאה שלהם ורודפים את מתוויהם. תורים להתוויה מתארכים בכל מקום בארץ, להיות מותווה זה הדבר הכי 'אין' במאי יוני 1988.
יולי 1988 – החייזרים נסוגים סופית מתמיכתם במותווים, אך כעת, בעוד המלחמה בחלל מתפתחת ושליטת ה'אופליים' בגלקסיה נחלשת, דבר שגורם להם לתגבר את כוחותיהם באזורים האסטרטגיים להם ולצמצם את נוכחותם בכדור הארץ הנחשב 'עורפי', יחסי הכוחות בין המותווים והמתווים שווים במקומות רבים. בירושלים פורץ סכסוך בין 'מותווי שמאל' ו'מותווי ימין' וכשיד האחרונים על העליונה הם משתלטים על רחביה ומה שהיה 'האזור המוגן', ועלוה וצבי המוברחים אל צפון העיר מספיקים לראות את דירתם בוערת.
1989 – עו"ד א' מתל אביב מתפרסמת כשהיא מייצגת את המותווים בתביעת פיצויים על סך מיליארדים נגד מדינת ישראל ('פדרציית האוטונומיות הישראלית'), בבית דין בין לאומי מחתרתי המנוהל מתוך צוללת ע"י ג'ימי קארטר שהתעורר מהקומה, והמדינה, מחשש שלא תוכל לעמוד בתשלום הפיצויים ותפשוט רגל, מציעה להכיר באוטונומיה של המותווים בצפון. המותווים מקבלים את ההצעה וכך קמה 'מדינת המותווים' הראשונה.

הפוסט הקודם: סדר התאריכים בהסטוריה האלטרנטיבית (1)