מכתב הפרופסורים נגד החוק הביומטרי

היום נשלח לכל חברי הכנסת מכתב המרצים נגד החוק הביומטרי, עליו חתומים 32 מרצים בכירים – רובם פרופסורים מן האוניברסיטאות המובילות, אשר מבקשים להתריע בפני חברי הכנסת על הסיכונים הכרוכים באישור הצעת החוק להקמת מאגר מידע של אמצעי זיהוי ביומטריים.
בחודש יולי כבר נשלח, כזכור, מכתב דומה בו התריעו אנשי מדע וטכנולוגיה (ובהם 2 חתני פרס נובל) על הסיכונים הביטחוניים למדינה ותושביה הטמונים בהקמתו של מאגר
ביומטרי. בשונה ובתוספת למכתב הראשון, חותמי המכתב הנוכחי מבקשים להתריע על הפגיעה החמורה בזכויות האדם והאזרח
והסכנות החברתיות הנלוות להצעת החוק. וכך כותבים המרצים:
"על פי החוק המוצע, המדינה תחייב כל תושב למסור את נתוניו הטבעיים- טביעות
אצבע וסריקת פנים, ואלה ישמרו במאגר מרכזי שיקום לצורך זה. אנו סבורים
שחיוב כזה על ידי המדינה פוגע חמורות בזכויות הבסיסיות של אזרחיה. הזכות
לפרטיות הינה זכות טבעית של כל אדם ואזרח, והיא עומדת בבסיס התפיסה
הליברל-דמוקרטית. אין לה למדינה זכות לפגוע או להשתמש במידע זה. להבדיל
ממספר תעודת זהות שמוענק לכל אזרח, אין המדינה מעניקה טביעות פנים ואצבע
לתושביה, ועל כן אינה רשאית לדרוש נתונים ביומטריים אלו מהם ולאגרם.

עיקרון דמוקרטי מהותי נוסף הוא ההגנה על האזרח מפני כוחה של
המדינה. הימצאותם של נתונים ביומטריים בידי המדינה יכולה ותהווה כלי בידי
כוחות הביטחון ואכיפת החוק לרדיפת אזרחים ולפיקוח יתר. מסר נוסף המועבר עם
החלטת המדינה על הקמת מאגר ביומטרי הוא שכל אזרח נחשב אשם עד שהוכחה
חפותו, הנחת יסוד המזכירה משטרים חשוכים וחברות מעקב ידועות לשמצה מן המאה
הקודמת.

המטרה המקורית של החוק- מניעת זיוף תעודות זהות, אכן ראויה וחשובה.
אולם ניתן להשיג מטרה זו ללא הקמת מאגר, אלא באמצעים טכנולוגים זמינים
יותר, בטוחים יותר, ופולשניים פחות, אשר אינם מחייבים כרסום כה חמור
בעקרונות ליברליים ודמוקרטיים. למאגר המוצע אין אח ורע במדינות העולם
המערבי. באף מדינה מערבית כלל לא קיים תהליך בו מחוייבים כלל האזרחים לספק
נתוניהם הביומטריים לשימושים רחבים וכוללניים שאין להם שליטה או מידע
לגביהם.

וכך מסיימים האקדמאים את מכתבם:
"אנו קוראים לחברי הכנסת מכל גווני הקשת הפוליטית להתנגד לחוק המוצע ולעצור את המהלך אשר יהווה עבור כולנו בכייה לדורות."

עד כה חתמו על המכתב:
עד כה על המכתב:

 

  • ד"ר דורית אהרונוב בית הספר להנדסה ולמדעי המחשב, האוני' העברית
  • ד"ר ג'רום בורדון, ראש החוג לתקשורת, אוני' תל אביב
  • ד"ר מיכאל בירנהק, הפקולטה למשפטים, אוני' תל אביב
  • פרופ' יורם בילו, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית
  • פרופ' יעל בנימיני, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב
  • ד"ר קרין ברזילי-נהון, ראש המרכז למידע ולחברה, בית הספר למידע באונ' וושינגטון
  • ד"ר אורן ברק, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
  • פרופ' אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוני' ת"א 
  • ד"ר אלי דרזנר, החוג לתקשורת, אוני' תל אביב
  • ד"ר יובל דרור, בית הספר לתקשורת, מכללת נתניה והתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה, אוני' בר-אילן
  • פרופ' יצחק הברפלד, החוג ללימודי עבודה, אוני' תל אביב
  • ד"ר מתי הוס, ראש החוג לספרות עברית, האוני' העברית
  • פרופ' אלון הראל, הפקולטה למשפטים, האוני' העברית
  • פרופ' תמר הרמן, החוג למדע המדינה, האוני' הפתוחה והמכון הישראלי לדמוקרטיה
  • ד"ר הני זובידה, בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה
  • ד"ר נעמה כרמי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
  • ד"ר אזי לב-און, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית במכללת אריאל
  • פרופ' דוד לוי-פאור, החוג למדע המדינה, האוניברסיטה העברית
  • ד"ר תמר מייזלס, החוג למדע המדינה, אוני' תל אביב
  • פרופ' עפרה מייזלס, דיקן הפקולטה לחינוך אונ' חיפה
  • דר' שלמה סבירסקי
  • ד"ר אפרים פודוקסיק, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
  • פרופ' יונה פינסון, החוג לתולדות האומנות, אוני' תל אביב
  • ד"ר אלון פלד, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
  • ד"ר עטרה פרנקל פארן, ראש המסלול לתקשורת דיגיטאלית, מכללת ספיר
  • פרופ' אביעד קליינברג, החוג להיסטוריה כללית, אוני' תל אביב
  • ד"ר ניצן ליבוביץ', מכון ון ליר והמכון הישראלי לדמוקרטיה
  • פרופ' דן רבינוביץ', החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוני' תל אביב
  • פרופ' גיורא רהב, החוג לסוציולוגיה וביה"ס לעבודה סוציאלית, אונ' ת"א
  • פרופ' עמית שכטר, מנהל משותף, המכון למדיניות מידע, אוני' Pennsylvania State
  • ד"ר תמיר שפר, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
  • פרופ' אמנון תא שמע, בית הספר למדעי המחשב, אוני' תל אביב

 

נכון לדקה זו, התקשורת ה"אחראית" הגיבה בהתעלמות כמעט מוחלטת, להוציא ידיעה במקום בלתי בולט.
בשביל זה יש בלוגרים.
להעביר ולהפיץ.

עצרת חירום – עוצרים את המאגר הביומטרי

▃ ▅ ▆ ▇ עצרת חירום – עוצרים את המאגר הביומטרי ▇ ▆ ▅ ▃

האצבע – שלא תיכנס למאגר הביומטרי
עולמית
מארח:
רשת:

 

שבת 17 אוקטובר 2009
20:00 – 23:00
רחבת סינמטק ת"א, רח' שפרינצק 2
תאריך:
זמן: מיקום:

תיאור

ככל
הנראה ביום שני הקרוב יצביעו בכנסת בפעם הסופית והקובעת – האם להצטרף
למשטרים כמו בתימן, פקיסטן ואינדונזיה ולהקים מאגר ביומטרי, או האם לעצור
את זה, ולהגיד כן לדמוקרטיה, כן לפרטיות, כן לביטחון, לא למאגר הביומטרי.
אנחנו חייבים להראות להם שאנחנו הרוב – הפיצו את קיום העצומה דרך עמוד האירוע בכל האמצעים.
קישור ישיר לעמוד האירוע:

http://www.facebook.com/event.php?eid=155462962434&ref=nf

ע"פ החוק, על אזרח שיסרב לספק למאגר סריקת פנים ביומטרית וטביעת אצבע
יופעלו סנקציות חמורות, בינהן אי חידוש דרכון, אי קבלת שירותים ממשלתיים,
וקנס בגובה 5000 ש"ח על כל יום ללא תעודת זהות בתוקף (שעל מנת לקבל אותה
חובה לספק נתונים ביומטרים).

מיותר לציין, שעד היום משרד הפנים לא
הוכיח שהוא יודע לשמור על המאגרים שלו. לראייה, ניתן למצוא ברשתות שיתוף
הקבצים מאגר של כל אזרחי המדינה, עם פרטים חסויים.

אלא שדליפתו של
מאגר ביומטרי מעלה סכנה חמורה פי כמה: כל מי שישיג גישה או עותק יוכל לאתר
פרטים אישיים על כל אדם, וזאת באמצעות תמונה שלו בלבד! מעבר לרמיסת כל
פרטיות, מדובר פה בגן עדן לארגוני טרור ופשע.

שורה של מדענים בכירים, בעלי שם, בינהם פרופ' עדה יונת התריעו על הסכנות החמורות:

אלא
שלמרות הכל, אינטרסים צרים, דילים, בורות, ושחיתויות שכל קשר בינהם לטובת
הציבור מקרי בהחלט, עלולים להעביר את החוק הנורא הזה, שלא תהיה ממנו דרך
חזרה.

בואו נשמור על ישראל דמוקרטית. ישראל לא רוצה מאגר ביומטרי.

במוצ"ש
הקרוב, נקרא
לאנשים ששלחנו לכנסת לעצור את הסכנה הזאת שנקראת מאגר ביומטרי.

הפיצו את עמוד האירוע, הזמינו את חבריכם:

http://tinyurl.com/biometricall‎
‎

האם אנחנו אומה צייתנית?

אתמול
כשהלכתי בדרכי לקניות שבת, עמדה להתפתח תגרה על המדרכה שממול. איזה בחור,
אולי ערבי, עמד והתגונן שם מול קבוצה שהתווכחה איתו, חלק מהם חרדים, היתה
שם גם מכונית שכנראה נהגה קשור בתקרית. בשלב מסויים הבחור שלח ידיים
והפליק למישהו, שנמלט מבוהל אל תוך המכונית, ומישהו עם סלולרי טילפן לאן
שטילפן והודיע על אלימות. אבל עוד לפני שגמר לדבר, האירוע נגמר בטוב, כולם
התפזרו, כל אחד לדרכו. אירוע אחד קטן שהביא אותי למחשבה: נניח שיש שם
מצלמות נסתרות, נניח שהיה קיים מאגר ביומטרי שבו נמצאים תווי הפנים, ונניח
שהיה קורה שם אירוע יותר חמור. ואפילו לא בשעה שעברתי באזור, אולי פריצה, אולי רצח. והפנים שלי, ושל כל אחד שעבר שם לתומו, במצלמה ובמאגר הביומטרי… אין
לי מה להסתיר, וכו', אבל זה דבר לא נעים להיות מוזמן לחקירה, כל אחד יכול
לדמיין לעצמו את הסיטואציה – רק בגלל שרשויות החוק יכולות, ובגלל שיש להם
אמצעים לטרטר בן אדם, ולא פעם אחת ולא פעמיים, בלי להעליב את אנשי החוק
שהם לא כאלה (ויש) – מדובר באיזה ילד קיבל סמכויות ומרגיש את עצמו חזק. גם ככה, הם עושים יותר מדי דברים – רק בגלל שהם יכולים, ולא לתועלת האזרח הקטן. אז להעמיק את היכולת שלהם לפגוע בפרטיות שלנו? וזה עוד המקרה הטוב.

ולמרות זאת,
ולמרות שאף אחד לא מוצא צידוק משמעותי לחוק המאגר הביומטרי, במיוחד לסעיף
6 שבו – זה שקובע שטביעות האצבעות ותווי הפנים שלנו ייאספו למאגר "שמור
ביותר" ולא מרגיש שמאגר כזה חסר לו במיוחד – אני, ואני מניח שגם פעילים
אחרים, וותיקים ממני, נגד החוק, מרגישים כמו הילד ההולנדי הקטן שמנסה
באצבעו הקטנטנה לעצור את המים שעוד מעט פורצים מחור שבסכר, האחרים לא
באים, אין למאבק את התהודה שהיתה צריכה להיות לו בציבור. אף אחד לא מרגיש
את ההרגשה שלי, שיום שני הקרוב הוא קו פרשת החיים בתולדות החיים שלנו בכל
מה שקשור למושגים של פרטיות, זכויות האזרח, חיים במדינה דמוקרטית – לא
שקודם זה היה משהו, אבל ממחרתיים מתחילה ספירה חדשה, ספירה איומה שאין
ממנה חזרה. ממחרתיים, האח הגדול, שקראנו עליו אצל אורוול, יגור כאן רשמית.
וסופית. מי שמאמין באותות מהשמים או מ"הטבע", יכול לראות בחום הנוראי הזה
שנפל עלינו בסוף אוקטובר את "הסכמת הטבע" שמשהו שהוא שווה לפצצת יום הדין
(גם ח"כ איתן אומר) קרוב.

ובכל זאת,
לא הרבה יותר מ14,000 איש חתמו על העצומה שמתרוצצת ברשת כמעט שנה נגד
החוק, ובהפגנה הערב נהיה מרוצים אם יהיה מספר המפגינים יעמוד 4 ספרות.
התקשורת מגלה אדישות, ואנשים שקולם יכול להישמע ולהיות בעל משקל "צריכים
לבדוק את העניין". האם זה מפני ש(רובינו) היינו בצבא, שם הרגילו אותנו
לקבל מרות, לציית לפקודות גם אם הן לא נראות לנו הגיוניות, ואחר כך אנחנו עייפים כבר ממהפכות,
או שפשוט אנחנו אומה צייתנית, שמאמינה, למרות הכל, שהרשויות מגינות עלינו,
וכשהחוק יהיה נגיד "חוק זה חוק" כמו במערכון ההוא של לול, שנראה שלא הרבה
השתנה מאז ימיו. יש כאלה שיגידו שיש הרבה חוקים שאנחנו לא אוהבים, "גם מס
הכנסה אנחנו לא אוהבים לשלם, ומשלמים, גם לצבא אנחנו הולכים". אבל מאחורי
חוק יש רציו מסויים, שלא תמיד אנחנו מסכימים איתו, ותפקידה של דמוקרטיה
לנסות לשנות חוקים, תוך איזון פרופורציוני בין הרציו והטעם לבין הביצוע
שלו. כאן מדובר בחוק שעוד לא קיים ויש לנו אפשרות – אנחנו חייבים לבטל
אותו לפני שנולד, שאין שום פרופורציות בין הטעם (הטעם היחיד "זיוף תעודות
זהות" – שכאשר מומחים שבים ואומרים שניתן למנוע אותו בדרכים יותר חכמות –
מאיר שטרית, התומך הנלהב באופן חשוד של החוק – אוטם את אוזניו וקורא לכלת
פרס נובל, הוא החכם מיבנה היודע טוב מכולנו – "קשקשנית") – לבין דרכי הביצוע. חוק הזוי, מטורף, בכיה לדורות.

מול עם
אדיש, מול תקשורת צייתנית וחברי כנסת שלא ברור בדיוק מה הראש שלהם, אנסה
לסכם את רעותיו של החוק הביומטרי בתקווה שישכנעו מישהו להגיע להפגנה הערב
ולהצטרף למאבק (שיהיה גם בהמשך).

1.     1. הוא מעניק לרשויות, כמו שנאמר כבר קודם, יכולת יתר.
הרשויות מחפשות שליטה. לדעת עלינו כמה שיותר, לספור אותנו. זה האינטרס
שלהן. האינטרס שלנו הוא לשמור על האוטונומיה שלנו מולן, על האיזון שהוא
ההסכם הבלתי כתוב בין האזרח לרשויות שהוא מהות הדמוקרטיה. ככל שהרשות תוכל
לדעת עלינו יותר, להחזיק עלינו יותר מידע, האיזון הזה מופר לרעתינו,
ובצורה בלתי הפיכה. היום "רק" משרד הפנים אמור להחזיק במידע הזה, אך בעתיד
כל רשות שתצטרך עלינו מידע, כאשר הם יבקשו. הבנק, הבוס בעבודה, החוקר
הפרטי מטעם גרושתך. ואני מדבר רק על הדרכים החוקיות שהעו"ד של המוסדות
האלה ימצא.

2.     2. ובאשר לדרכים הלא חוקיות: אין ספק שמידע ביומטרי יהיה מכרה זהב לעבריינים, ארגוני טרור, מטרידים סדרתיים (ואגב, תקראו את הפוסט של רעות שירה מורד).
אין לנו אמון ברשויות שישמרו על המידע הזה מוגן, כמו שלא שמרו על מירשם
האוכלוסין שדלף לאינטרנט. וכשכל אחד, אבל כל אחד, יוכל לדעת איפה היית
ואיפה אתה גר, לשים את טביעת האצבע שלך בכל מקום שהוא רוצה ולהפליל אותך,
ועוד, החיים של כולנו יהיו סיוט.

3.     3. יתכן
שהנימוק הזה לא מדבר אל כל אחד, מכיוון שהוא בא ממקום של הרגשה. כנראה שלא
לכל אחד (בייחוד בעם שעבר את הצריבה של הצבא, ומעביר אותה יום יום לעם
אחר) נהיר המושג של כבוד האדם, לא כל אחד נושא בגופו את התחושה
שאני מדבר עליה, לא כל אחד מרגיש נורא אם כופים עליו (באיומים דרקוניים
כמו שנת מאסר, שהוחלפה בקנס של 5000 שקל על כל יום של איחור ובמניעת
שירותים ממשלתיים בסיסיים) לתת משהו מגופו, מן האינטימי ביותר שלו.
כיהודים, היינו אמורים לזכור מתי כפו על אנשים הטבעה בגוף – אבל כנראה
שבאמת כבר שכחנו להיות יהודים. אבל אותי זה מזעזע, כשאני חושב שיכפו למשל
על קשישים שחלקם ניצולי שואה, לגשת ולתת את אצבעם להטבעה. כופים עלינו
השפלה קולקטיבית ואנחנו לא מרגישים שזאת השפלה. אז למה בעצם שלא יכפו
עלינו בחוק בעתיד, להשתיל שבבי מעקב (כמו שעושים היום למשל, בעלי חוות,
לחיותיהם) מתחת לעור? למה שלא יעשו בנו מה שהם רוצים? יש משהו במושג 'כבוד
האדם' שבא להגן עלינו, ואסור לנו לוותר עליו ולשכוח אותו, גם בעידן שבו
כולם חולמים לככב בסדרת 'האח הגדול'.

4.    4.  מעבר לכל זה, הלהיטות של אדם אחד בעיקר, להעביר חוק זה תוך התעלמות מכל ההתנגדויות וכל המומחים, כבר עוררה את השאלה מי הם באמת המוטבים מכל העניין, מה האינטרסים של שטרית, של חברות OTI,  HP וגורמים
אחרים נראים ולא נראים, מי מרוויח על חשבוננו, ולא הפעיל באמת ולו נוירון
אחד של מחשבה על טובתינו כי זה לא מה שבאמת מעניין אותו. לא שווה לדרוש
לחקור את זה, לפני שרצים הלאה.

עעובצורה מפורטת יותר, למי שרוצה ללמוד, כדאי שתקראו את הבלוג של עו"ד יהונתן קלינגר, מוביל המאבק.

כ כ

 

הדברים האלה הם במסגרת הנסיון האחרון לשכנע אותכם לבוא להפגנה. כמו שאמרתי בפוסט הקודם – אל תככבו, פשוט תבואו.
מאסה של מפגינים תהיה בהחלט מאסה קריטית, שתראה שיש לנו כוח. ומנגד (אני
כבר שומע אצות-רצות את הסירנות של משטרת הגודווין שהוזעקה בעקבות העזתי
לכתוב מה שכתבתי בסעיף שלפני האחרון) – אומות צייתניות בהסטוריה לא הובילו
אותנו לשום מקום טוב.

מתוך "הבלוג הרשמי"

 

1

כאשר הפייסבוק הטלפתי התלת-מימדי התחיל לאסוף את עצמו אי שם, עדיין לא היתה מלחמה. לכמה מהמייסדים והמצטרפים היו חשבונות פרטים עם אויבים בעולמות שלהם, ומאידך היה חשש כללי מחדירה של חייזרים – לא ממשפחות האדם שלנו, אשר דיווחים על פלישות שלהם לגלכסיה כבר היו.
'משפחות האדם שלנו' חיות ביקום שבו ההכרה ההסטורית הרווחת, מדברת על מקור חללי למין האדמי, שממנו הוא נפוץ, תוך כדי מוטציות ותרכובות שונות עם מינים 'קרובים' – על פני מספר מערכות שמש. בכדור הארץ קיימת תפיסה של אבולוציה שבה האדם התפתח מן הקוף ותפיסה כזו או אחרת נמצאת אולי גם במקור ההסטוריה של 'משפחות האדם', אלא שבעוד שלאדם הכדור ארצי, עפ"י התחשיב שנראה כרגע, יקחו עוד כמה מאות שנים להתפשט בחלל ויותר מזה, אם בכלל לפגוש יצורים מקבילים, סיפורן של 'משפחות האדם' שכל משתתפי הפייסבוק הטלפתי קשורים אליהן באיזשהו אופן, עובר דרך קפיצת דרך שנגרמה ע"י כוחות חיצוניים שהעבירו בני אדם מעולמותיהם המקוריים והפגישו אותם עם מינים אחרים, מעין נבוכדנצאר קוסמי או סיפורים דומים.
'משפחות האדם' מחולקות בתקופה הזאת לגזעים, לפעמים מאד שונים זה מזה, הפרושים על פני מרחב חללי שהתנועה בו אפשרית דרך כל מיני שיטות אבל הדרך כנראה הזולה ביותר היא של האינטרנט הטלפתי. הגזעים למדו לכבד אחד את השני ולקיים ביניהם סוג של נימוס בינכוכבי, אבל אינטראקציה ממשית ביניהם לא נחשבה כמוסכמה פופולארית כל כך, אם כי סוגים של יחסי מין היו מותרים.
בתקופה הזאת, דרך האינטרנט הטלפתי, נפוץ הרעיון המהפכני של שיתוף תרבויות גזעים, ונסיון אחד כזה היה כשהפייסבוק הקוסמי וירטואלי שבאינטרנט הטלפתי התחיל לאסוף את עצמו.
התקופה היא תקופה שבה נדמה שאיזה מערכת אדונית-על-אדמית, אולי תאגידית, קרסה ויש כאלה שתפסו את ההפרדה בין גזעי האדם כמצב של 'הפרד ומשול' שהשליטים/המשטרים הישנים יצרו, שהגיע הזמן לשים לו קץ. חלק מאלה שתפסו את המצב כך חברים במסדר לוחמי הקרן הבהירה.
חלק מאלה שבהתאספות טוענים שזה עניינה של ההתאספות-פורום להגן על אנשיה מפני בעלי ריבם, משום שהריב מייצג מצב קוסמי ולא פרטי. אחרים טענו לפציפיזם נייטרלי או נייטרליות פציפיסטית עד הסוף, שפירושה גם להימנע מכל עירוב של חשבונות פרטיים.
ה'נייטרליסטים', כמו למשל אלה שכונו 'הסוסים', נטו לעשות הפרדה בין 'החייזרים' לבין "האויבים הפרטיים" וקצת להתעלם מן הסימנים שגם "דומים לנו" אינם נראים לאחרונה כחורשי טוב.
כשפרצה המלחמה, שעה שכוחות חייזריים נכנסו אל תוך הגלכסיה ושידורים שנשמעו קישרו בין המתקפה לבין מה שהם קישרו נראה שההפרדה בין ה'חייזרים' לבין 'הדומים' לא החזיקה יותר. יומים לאחר מכן 'נסיכת הלובן', שהיתה ראש מחנה "הנייטרליסטים" נהרגה ליד מעבר העל-חלל בו חזרה אל עולמה, ומי שתפס את מקומה בניהול הפורום, תושב הכוכב שייחס לעצמו את מקום התרחשות סיפור אדמי הדבורה, התנגד לנייטרליות. ההתאספות עברה לתפיסה של שירות-לאומי פציפיסטי – זו היתה נוסחת האיזון, ששיקפה גם את עמדתו של היו"ר החדש, בין השתתפות לוחמת, שלאחדים נראתה כפירה בעיקר לבין הימנעות מוחלטת ממעורבות בקורה ביקום. בהמשך סייעה ההתאספות בהכנת נשק לא קטלני ופיזורו בשטח, בניית מיגונים וקולטנים חושיים, אימון כושר וספורט ללוחמים וגם בתפקידים של מוראל, ובהמשך גם בהקמת התנחלויות אסטרטגיות.

מיני פוסט פוסט כיפורים

לא אקלל את שונאי
הם מקוללים.
לא אתפלל שיאבדו
כי הם אבודים.
רק אבקש עליהם
רחמים.

נסיעתו האחרונה של ח.

ידידי ח. טען תמיד שהוא למד בבית הספר של התבונה הגלקטית הגבוהה, לשם הגיע אחרי שנחטף במהלך רעידת אדמה שאירעה באוקטובר 1961 סמוך לקיטו בירת אקוודור, במקום שבו התגורר בתור נער עם הוריו שהגיעו לשם במסגרת משלחת מחקר ארכיאולוגית. החייזרים (ח. לא אהב שקוראים להם ככה) תלשו אותו ואת שני חבריו על בניין בית הספר שבו שהו, דווקא באותה שעה שאחרי הלימודים.
בגוגל לא מצאתי איזכורים לרעידת אדמה באקוודור דווקא באותה שנה. את שמות חבריו של ח. מבית הספר מצאתי, אבל כנראה שזה לא יעזור הרבה, כי הוא טען שהם שולחו בחזרה לכדוה"א בהקדם, לאחר שחוטפיו הגלקטיים, שהפכו במהלך ההתרחשויות המעוניינות (שעל חלק מהן סופר בבלוג ההסטוריון) להיות החברים הטובים שלו, דאגו שזכרונם מכל מה שהיה מחוץ לכדור יישאר נקי. מכל מקום, לי אין מושג איפה, אם לא בתחום התבונה הגלקטית הגבוהה, יכול היה ח. להיות לפני שנת 1977, בה פגשתי אותו בפעם הראשונה. מאז פגשתי אותו מדי כמה שנים, בדרך כלל במקומות מפתיעים.

הישויות התבוניות היו, לדברי ח., במחזור מחודש של גילוי כדור הארץ, עולם שהוא, כפי שכבר הספקנו כולנו לשער, עולם די נידח בפריפריה של הקוסמוס, שכאשר פעם קורה שמישהו מבחוץ מגלה בו התעניינות, בינה לבין הפעם הבאה מפרידות כמה אלפי שנים לפחות (למרות שתמיד נשארים כמה לשמור).
גל ההתעניינות הנוכחי התחיל מן המחצית השניה של המאה ה20 ואולי אפילו קצת קודם, והגיע לשיאו בשנת 1973, וזה לא מדוייק להגיד שלא ידענו מזה כלום, אם תשאלו את ח., אם תמצאו אותו זאת אומרת.

ח. דיבר תמיד על קיבולת המוח המוגבלת שלנו כבני אדם, המונעת מאיתנו לדעת קבוע ולראות דרך עלטת המרחב, שהיא שדה הראיה של החייזרים מהסוג שח. הכיר, במימד שבו הם נמצאים.
"אנחנו תופסים רק חלק קטן מהמימדים ביקום, וכשאנחנו חורגים מעבר למימדים ולעולמות שאנחנו רואים בדרך כלל, מה שאנחנו נתקלים בו הוא בעיקר עלטת מרחב, סתומה ובלתי חדירה, שאת המוח הממוצע היא מעייפת והוא הולך לישון."

ואף על פי כן, טען ח., למוח יש הבזקים שבהם הוא חודר דרך עלטת המרחב וקולט ויודע. אנחנו קוראים לזה לפעמים אינטואיציה, לפעמים חלום, ובדרך כלל בשמות אחרים. לרוב אנחנו שוכחים, בגלל אותה מגבלת מוח. אבל כל אחד מאיתנו יצא לו להיות שם, מעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת. לפחות אלה שגדלו בסבנטיז, ומן הסתם גם אלה שגדלו בעשורים אחרים, אבל רק על הסבנטיז אני יודע דברים שאת חלקם ח. סיפר לי, אבל חלק מהדברים קיבלתי ממקורות אחרים שהיו נגישים לי אז. ולפי הדברים שח. סיפר לי והדברים שהיו לי ממקורות אחרים, התמונה שעלתה לי היא שהייתה אז מלחמה קוסמית והחלל היה צריך גורים-נערים אדמיים, שהם במצב הכי טוב לתקשורת במרחב ששם, כדי למלא תפקידים (עורפיים למדי, בדרך כלל, בתחום הגלישה הוירטואלית תלת-מימדית שבאינטרנט הטלפתי הקוסמי) במערכה הקוסמית. נערים הם נגישים ומתאימים. ערניים ועם זאת חלשי התנגדות, ונוחים לשכוח.

ועל הגיוס הזה הגדולים ידעו, ידעו וגם שיתפו פעולה.
הגדולים הם הרשויות, בעיקר אלה שבעניין, ששם הקוד שלו הוא "המחקר האמיתי". מחקר שבו הם עצמם היו גם כן עובדים או עבדים של "ההיררכיות הגדולות", כפי שכינה אותן ח., "היררכיות" (או "אינסטנציות" שזו דרגה יותר גבוהה) שנמצאות, שנמצאו תמיד, מחוץ לכדור הארץ. שנים מאוחר יותר, טען ח. שיש גם אדמיים שקיבלו שכר מן השיתוף שבין ההיררכיות האדמיות ל"היררכיות הגבוהות יותר". שכר שמתבטא ברכוש או ב"גורל אישי משופר".
ח. עצמו, כיוון שנחטף מאזור מרוחק יותר מן "המקומות שמעורבותם בקשר ההיררכי גבוהה יותר" (הוא לא רצה לפרט את שמות המקומות האלה), ועל ידי קבוצה שלא היתה שייכת לפוליטיקה המרכזית של הגלכסיה, היה, לפחות בחלק מן הזמן, מחוץ לעניינים האלה. דמיינתי את 'בית הספר של התבונה הגלקטית' בו שהה ח. בחלק מאותן שנים, כסוג של עולם אקדמיה קוסמי, וח. אישר שאכן לא הייתי רחוק מזה.

על רקע הדברים האלה ששמעתי ממנו, הפתיעה אותי קצת על העובדה שח. נטה תמיד לגנות כל מיני גופים וארגונים אנושיים שלדעתו התנגדו לחייזרים ופחדו מהם. הוא לעג להם וקרא להם "כת של אלה שפוחדים מחייזרים", שעה שחילק את הרשויות והגופים השונים לאלה ש'עושים עסקאות עם החייזרים' ואלה ש'פוחדים מהם'. על פי הגיוני, למרות כמה מפגשים לא נעימים שהיו לי אישית עם כמה מאלה שפחדו מחייזרים, חשבתי שאולי דווקא אלה הם ההגיונים, אלה שאצלם נמצאים האינסטינקטים הבריאים של האנושות. על אלה ענה לי ח. שהפחד של אלה מחייזרים, בכל מקרה, איננו מתבסס על ידיעה אלא על דיסאינפורמציה שהופכת אותם דווקא לכלי שרת בידי הרשויות ו"החייזרים הרעים" העוזרים להם, והם לא באמת מחפשים התמודדות עם החייזרים ומצבו הקיומי של המין האנושי, אלא פורקן לפחד. ואילו אני חשדתי אז שהסיבה שהוא עצמו מתנגד לאלה, המתנגדים לחייזרים, היא שהוא עצמו אינו נייטרלי במלחמה הקוסמית הזאת, ותומך בצד של הפדרציה, בה נמצא ה"כחול" שהיה ידידו האישי מן הלימודים של התבונה הגלקטית ומהשירות בכוחותיה המיוחדים (בשנים שבהן כן הצטרף ח. למלחמה הקוסמית), וחפא עדיין קיווה שהוא יממש את כוונתו לתפוס את השלטון בפדרציה ולהיות, מעשית, "מלך החלל". כיום אני נוטה להבין קצת יותר את חששו מן 'ההגיון האנושי' ו'האינסטינקטים הבריאים' שלו, ויכול להיות שגם אני עברתי לצד שלו.

בפעם האחרונה שפגשתי את ח., זה היה ביוני בשנה שעברה, כשהוא הוא הציע לי להצטרף אליו לנסיעה שלו חזרה אל החלל.
מאז 2006, הוא אמר, אלה שבאו משם, בעיקר משנת 1973, מתחילים לעזוב את כדור הארץ, ולדעתו הם הבינו שהאדם, החיה המסוכנת ביותר ביקום, בשל לרגע שבו יגיע ליכולת לצאת לחלל להלחם איתם. הם חוזרים הביתה, כדי להתכונן משם למלחמה הזאת.
"אם תיסע איתי, תצטרך להיות מודע לאפשרות שלא נחזור יותר".

הקורבן מדאורייתא

לשם ליכוד השבט השתמשו תמיד בקורבן וגיבשו סביבו את הדת: "ככה אלוהים רוצה" כדי להשתיק את זעקותיו של הקורבן.
גם היהודים הקריבו קורבנות, והקורבנות האמיתיים הוקרבו מחוץ לחצר בית המקדש. קראו לזה: דאורייתא. התנ"ך הסודי. דברים שהקאנון הרשמי – התנ"ך ולאחריו המשנה בעריכת ר' יהודה הנשיא, ידידו של הקיסר הרומאי, צינזרו. אבל כך, ידעו ללחוש בעלי קשרים מטעם עצמם לפחות בשושו של אלוהים, אמר אלוהים בע"פ למשה בסיני.
ישוע, למשל, היה מודע לטקס הקורבן האמיתי, זה מ"דאורייתא" וקל לחשוב שבמודע הוא בחר לשמש כקורבן האדם בטקס הסודי שנערך בערב פסח, מתוך רצון ללכת בדרכם של קודמים שסיפרו לו עליהם: אברהם (שעבר דרך האש בסיפור שצונזר מהתנ"ך), משה (שמן הסיפור הלא ידוע עליו שרדו הסנה הבוער ואולי הפיכתו לכבד פה) ואחרים. הוא ידע לקראת מה הוא נכנס, ולא התכוון בכלל ליצור דת חדשה שתיפרד מדתם של בני עמו. בוודאי התנדבו כבר בשנים שלפניו אנשים שלא שמענו עליהם.
השבט הישראלי משתמש בשני סוגים של קורבנות (המודעים לקורבנותם הרבה פחות ממה שקורבנות האדם הקדומים ידעו): החייל הקרבי, ולכאורה ניגודו המוחלט. זה שנבחר ללבוש את כתונת המשוגעים ששמה פרופיל 21 (נכון, לא רק מקרים נפשיים מקבלים את הכתונת, אבל זו כתונת משוגעים). ואין סתירה. מי שלא מתאים להקרבה אחת, מתאים להקרבה האחרת, ובכך מחזק האחד את השני, הטקס מתקיים וליכודו של השבט נשמר.
בעצם, הקורבן של החייל הוא הקורבן הקאנוני, והקורבן של המושמט הפרופילניק הוא הקורבן הסודי, מדאורייתא, מחוץ לחצר בית המקדש. שניהם עשויים להיות מודעים ולהיות קורבנות מתוך בחירה. לא תמיד. בעצם, בדרך כלל-לא. ישנם קורבנות שניסו למרוד בקורבנות שהוטלה עליהם. מפונקים? פחדנים? אולי אוהבים יותר מדי את החיים. "פרופיל 21" זה תמרור כדי שלא יהיו כאלה. לכן, רוב המפונקים והפחדנים, הלכו להיות ג'ובניקים, גל"צים וכאלה. הם מקבלים את הזכויות של יוצאי צבא על חשבונם של הפרופילניקים, שלא כולם מפונקים ולא כולם פחדנים יותר מן החייל הקרבי.
הופיע במקביל גם ב"מחתרת החייזרית"

העם הישראלי והפרדוקס החייזרי

העם הישראלי מאמין בחייזרים.
כל קיומו והתעקשותו להיות כאן מבוססים על סיפור חייזרים. חייזרי על שהבטיחו לנו את הארץ, והם גם עשו אותנו – אם לקרוא את הרמזים בסיפור המצונזר של ביקור "המלאכים" אצל שרה.
ובה בעת עסוקה מדינת הישראלים בחתירה מתמדת להשמיד ולהעלים מכאן את אלה שהוא תופס אותם כחייזרים – הערבים, הזרים, הלא יהודים בכלל, הסמולנים, המשתמטים, ההומואים, הנפשיים, ועוד (ושימו לב – לא נעשית כאן הפרדה בין 'ישראלים' שזה החלק החילוני כאילו של העם לבין 'יהודים' או בין חילונים לדתיים. למרות שיש 'יהודים' ו'ישראלים' ויש מקום לדון בהם בפוסט אחר).
זה העיסוק האמיתי, זה הציווי האמיתי מדאורייתא, בו מאמינה ישראל, בו מאמין הציבור.
אולי זה סוג של רצח אב, או טשטוש העקבות לעצם היותינו כאן, כי אם העם הישראלי מאמין בחייזרים, ובסיפורי החייזרים שהם הבסיס לקיום היהודי-ישראלי המשותף, הרי שבאנו מחייזרים, כולנו, אנחנו לא מכאן.
הישראלי הממוצע לא יודה בזה – אבל בעיניו הסמולנים, או המשתמטים, או מי שהוא שונא – הם סוג אחר של בני אדם, וסוג אחר של בני אדם = חייזרים. גם הגרמני הממוצע האמין שזה מה שהיהודים, לכן לא היה אכפת לו להשמיד אותם.
עד עכשיו לא אמר בלוג זה מילה אחת על השאלה אם יש באמת חייזרים, אם הוא עצמו מאמין בחייזרים, מה שהוא מוכן לומר שהוא פגש אנשים שמאמינים בכך, ושאפילו התנסו בכך, לדבריהם. כולנו פגשנו. אחד מאלה שהוא פגש הוא ח., שלמד, לדבריו, בבית ספר גבוה של 'התבונה הגלקטית', וסיפוריו שונים מסיפורי החייזרים האחרים, אך לדעת הבלוג, לא פחות ראויים מהם.

הגיע הזמן לכונן סיפור חייזרים חדש, הומאני יותר, שיחליף את סיפור החייזרים הישן. הדרך להחליף את ישראל המשמידנית המחזיקה בצוי השמדה מדאורייתא ומכוחם היא פועלת יום יום, שעה שעה, בישראל אחרת, שתהיה גם בעלת מאסה המסוגלת לקיימה, עוברת שם, בתיכנות הדאורייתא החייזרית שמכוחו בתת-מודע חלק גדול מהאנשים, הרבה יותר ממה שחושבים, פועלים.