המאגר הביומטרי 'הנסיוני-התנדבותי' שעליו החליטה הכנסת בדצמבר 2009 עדיין לא יצא, ככל שידוע, לדרך (והלוואי שגם לא יצא) אבל יש מקומות שלא מחכים, ומנסים להנחיל מאגרים ביומטריים פולשניים כנורמה בחברה הישראלית.

הנה מכתב המופץ ברשת, של עובדת בחנות 'הספרייה' השייכת 'צומת ספרים':

"בסניף "הספרייה" דיזינגוף סנטר בו אני עובדת בחודשים האחרונים, הותקן בשבוע שעבר שעון נוכחות ביומטרי. מה שזה בעצם אומר זה שמקום העבודה דורש ממני ומיתר העובדים, לתת להם טביעות אצבעות ולא מעמיד שום חלופה לדרישה זאת. מדובר מבחינתי באקט פולשני אשר חודר לפרטיות שלי ואיני מוכנה לקבל זאת.
התארגנו כחמישה עשר אנשים מסניפים שונים ושלחנו מכתב להנהלת צומת ספרים. ביקשנו פירוט מדוייק על שאלת נחיצות שעון שכזה, על אבטחת המידע וכן הבענו מחאה פשוטה על עצם הדרישה. הבהרנו כי חלק מהעובדים "יבחרו" לתת את טביעות האצבע שלהם. חלקם אינם מסכימים לטיעוני הפרטיות וחלקם דווקא מסכימים ומזדהים עם העמדה אותה בחרתי להביע, אך בשל אילוצים כלכליים ופחד מפיטורים, ימסרו היום את טביעות האצבע שלהם לחברה. כולם מסכימים כי היחס אל העובדים וטענותיהם וכי יחסה של צומת ספרים וסירובה להעמיד בפניי חלופה- הינם בלתי מתקבלים על הדעת. באקט סולידרי בחרו חברותיי וחבריי לעבודה, לתמוך ולהביע את מחאתם בכל דרך אפשרית.
עו"ד יהונתן קלינגר פנה בשמי לרשת צומת ספרים על מנת לקבל הצדקה חוקית אשר מחייבת אותי למסור מידע שכזה. עד שעה זאת לא התקבלה כל תשובה. החל ממחר תיכנס לתוקפה המערכת החדשה. נאמר לי כי איני מפוטרת ויחד עם זאת, אין שום חלופה אחרת ועל כן, אם איני מתכוונת למסור את טביעת האצבע שלי- אין לי מה להגיע מחר למשמרת הערב. חשוב לי להדגיש כי איני מתכוונת להתפטר אך איני מוכנה להרכין ראש אל מול דרישות המערכת ולוותר על עקרונותיי
כתבה בנושא תופיע מחר בעיתון "העיר" ת"א וכן הערב בתשע במהדורת מבט בערוץ הראשון. אני מזמינה את כולן לקרוא ולצפות.
באם לא תתקבל כל תשובה- אני מתכוונת להגיע מחר למשמרת בשעה שלוש וחצי
אעדכן בהמשך על התפתחויות. כולי תקווה כי רשת צומת ספרים תתעשת ותבחר לאפשר לי להמשיך לעבוד בתנאים בהם הועסקתי וללא מסירת טביעות אצבע 

אנא הפיצו בתפוצה רחבה ועקבו אחר התפתחויות
מעין"

ובינתיים כבר שמעתי על מקומות נוספים שדורשים טביעות אצבעות מעובדיהם, שאפילו לא מודעים לזכויותיהם.

חשוב לזכור: לא רק חוקים יבשים משפיעים על החברה שלנו. הנורמה היא מה שאנשים מקיימים, היא זאת שמעצבת את החברה, חוקים נוצרים מנורמה, או שהנורמה יוצרת סביבה שמקלה על חוקים, מעודדת אותם, לפעמים גם מבטלת או מנטרלת אותם. אם מקומות פרטיים יהפכו את החודרנות הביומטרית לנורמה בחברה הישראלית, החוק הממשלתי שנאבקנו נגדו יהיה ממילא 'מיותר' כשמלאכת הרשע תיעשה בידי מתנדבים 'אזרחיים'. את המאבק צריך לנהל גם, ובעיקר מלמטה.

הפצנו, ונמשיך לעקוב.

עדכון בינתיים:

1 ביולי: מעין הגיעה למשמרת שלה בזמן, כשהיא מלווה בחברותיה וחבריה לעבודה. מנהל הסניף שלה ביקש ממנה לתת את טביעת האצבע שלה, בטענה שאינה יכולה לעבוד ללא החתמת השעון החדש. מעין סירבה. היא עדכנה נוכחות בשעון הישן (והלא ביומטרי), והחלה לעבוד כרגיל. זמן מה לאחר מכן, שוחח איתה טלפונית, אחד ממנהלי הרשת. הוא הזמין אותה לשימוע שיתקיים ביום ראשון בערב. מעין הודיעה לו כי תגיע לשימוע בליווי עורך הדין שלה. היא ביקשה לקבל מכתב הזמנה לשימוע, שכן עד לרגע זה למעשה לא התקבלה שום תגובה רשמית מצומת ספרים בנוגע למכתב שנשלח אליהם כבר לפני מספר ימים מעורך הדין.

דברים שלא תקראו בעיתונות המשת"פית, כפי שהם מובאים מפתק הפייסבוק של דניאל דוקרביץ', פעיל "סולידריות-שייח ג'ראח"

"סילואן, יום ראשון, ליל ה27.6.2010
עוד לילה יורד על סילואן. רק לפני יומיים מאות מפגינים ישראלים ופלסטינים צעדו לאורך הרחובות הצרים של השכונה, מפגינים תמיכה בתושבים מול התוכנית של העיריה להרוס 22 בתים. אבל כאן, כמו בכל מקום בעיר המזרחית, הארועים לא עוצרים לרגע.
בשבועות האחרונים הלכו והתרבו מספר הפניות של התושבים לפעילי "סולידריות-שייח גראח". לאור הצלחת הקמפיין שלנו יותר ויותר פלסטינאיים ביקשו למצוא את הדרך לשיתוף פעולה ערבי יהודי. התחושה של כולנו בסיורים לאחרונה בסילואן הייתה של דחיפות ושותפות גורל. חייבים לפעול, ולפעול מהר לפני שיקרה פה אסון. לפני שהתהום תהיה עמוקה מכדי שנוכל לגשר עליה. ולפעול יחדיו. כנגד כל הסיכונים וכנגד כל החשדנות שנבנתה פה במשך שנים.
ועכשיו אנחנו פה. מתפסים למעלה בין הסמטאות יחד עם התושבים. לפני כשעה נכנסו עשרות מאבטחים פרטים, מלווים בשוטרי מג"ב לבתים פלסטיניאים סביב בית הדבש ובית יהונתן. בסך הכל על 2 בתים הצליחו המתנחלים כאן להשתלט, אבל זה מספיק כדי להביא את האזור לנקודת פיצוץ. סיורים ליליים של מג"ב, כוחות בטחון פרטיים חמושים באקדחים, שוטרים סמויים ומסתערבים הפכו את האזור כולו למוקד מלחמה.
הסמטה כאן צרה, חשוכה. עשרות מטרים מעלינו נורות יריות ונשמעים פיצוצים. מסוק חג מעלינו, מאיר בזרקורים את הסמטאות שהעיריה מעולם לא חשבה להתקין בהן תאורה. כ20 פעילים נצמדים לקירות, ממשיכים להתקדם קדימה.
הסמטה נקטעת לפתע, והופכת לשדה קרב. הרחוב הקטן סביב בית הדבש זרוע כולו בתרמילי רובה, רימונים שלא התפוצצו וחלקי מכוניות הרוסות. החיילים עומדים בקבוצות בפתחי הבתים ועל המרפסות, יורים לתוך הבתים סביבם. הקבוצה שלנו מתפזרת באחת בין הבתים השונים, בין קבוצות התושבים שמתבוננים ביאוש במה שקורה סביבם. אני רץ אחרי פרמדיק פלסטיני לתוך אחד הבתים. חיילים מסתתרים בתוך חדר המדרגות, חוסמים לנו את הדרך ומנסים למנוע מאיתנו להתקדם. בסופו של דבר הם נותנים לנו לעבור- ולהגיע לפצועים. הבית בן 3 הקומות מלא כולו בגז מדמיע. החלונות כולם מנופצים, המסגרות שלהם מוטלות על הרצפה. אנחנו עולים קומה קומה, סורקים את הדירות. ברובן מצטופפות משפחות מבוהלות, ילדים קטנים, נשים, פצועים מוטלים על הרצפה. בסלון אחת הדירות ילדה צעירה מונחת על אלונקה מחכה לפינוי מזה שעתיים, אחרי שהחיילים מנעו מהאמבולנסים להגיע. ובחדר ליד אני עוד מספיק לראות כמה ילדים קטנים יושבים מול מחשב. ככה זה כאן. דירות, משפחות, חיים שלפתע הפכו לגיהנום. אבל חלק מהחיים כאן מתעקשים להמשיך לחיות.
הפצועים מורדים אחד אחרי השני באלונקות לרחוב. מכאן עוד כמה מאות מטרים של ריצה מהירה בין הסמטאות, לכיוון האמבולנסים המחכים. באחת הפעמים אני נשאר מאחור, חושש לרגע לרוץ בין רימוני הגז וכדורי הגומי. ולהשאר כאן לבד זה רע. אני מנסה להישאר צמוד לקיר, אבל נראה שזה לא עוזר. 2 רימוני גז פוגעים לידי. רבאק הם ראו אותי לפני שניה, הם ידעו שאני מנסה לחלץ פצועים. לא שזה משנה בכלל. מזל שאחרי דקה כמה תושבים עוזרים לי לברוח גם מהסמטה הזאת.
אחרי שעה זה נגמר. החיילים נסוגים ויוצאים לפאתי השכונה. משאירים אחריהם שובל של הרס. צינור מים דולף, מכוניות שרוסקו על ידי גיפים צבאיים וירי, חלונות מנופצים ו5 פצועים. ועשרות משפחות שגם הלילה לא ישנו בדירות שלהם, המוצפות גז מדמיע. והכל בשם הגנה על בית שאיש לא גר בו מעולם. בית שלטענת בעליו, המתנחלים פשוט באו ולקחו יום אחד. 

כשאנחנו עוזבים את השכונה, מלווים על ידי חברינו הפלסטינאים, וברור לכולנו שלא נותר יותר מה לעשות, חוץ ממה שכבר נעשה. כמו שעמדנו עד היום בשייח גראח, נעמוד גם בסילואן. ונחזור כל פעם שנצטרך. עד שמישהוא שם למעלה יבין את מה שברור כאן כל כך. העוולת הזאת של התנחלויות בלב שכונות פלסטיניות חייבת להפסק."

המאבק לשלום חשוב, וחשוב גם שכולנו נדע איך המדינה פועלת בשמנו עבור האידיאולוגיה המתנחלית.

שנות שלטון הליכוד הראשונות (1977-1979 ואולי גם לאחר מכן) דמו לתחילתו של כינון משטר דיקטטורי.

בין השאר פעלה בחסות משרד החינוך של זבולון המר "יחידה לחינוך חברתי" שהעסיקה בהתנדבות נערים ואפשר שגם אנשי מקצוע בעלי 'סמכויות איבחוניות', שעסקו בעיקוב והכוונה של נערים 'מאובחנים' (לילדיהם של שמאלנים היתה 'עדיפות') לאינדוקטרינציה 'לאומית-ציונית'. בין השאר נמסרו פרטיהם האישיים והסודיים של נערים לידי גופים פוליטיים יקירי השלטון (כמו למשל תנועת נוער לאומית מסויימת), ויתכן שפרטיהם של 'מאובחנים' סרבנים נמסרו אחר כך גם לצבא, שהמשיך את 'הטיפול' בהם על פי ה'איבחונים' שנמסרו לו.

אין לכותב מושג מה קרה לאחר מכן, ואם המשיכה או ממשיכה 'יחידה לחינוך חברתי' זו להתקיים, אך יש להניח שנסיונות לדברים כאלה יתכנו במערכת החינוך גם היום, תחת השר סער ומנכ"לו אורלב, הפועלים יד ביד עם עמותות פשיסטיות כמו 'אם תרצו' ונחושים "להחדיר" ערכי 'ציונות ומורשת' והליברליות היא שנואת נפשם. לכל מי שקורא את הדברים האלה מציע הכותב לפקוח עין ולדווח על מקרים כאלה ברשת אם הוא נתקל אפילו במשהו דומה.

לראש מצעד המחץ עלה בתקופה זו לפני 32 שנה השיר EAGLE – השיר היחיד של להקת ABBA שהגיע לראש המצעד, והיה שם לא פחות מ6 שבועות! אין נפלאה יותר מהזדמנות זו שגם השבדים אנטישמים, להשמיע את השיר המיוחד והשונה מסגנונה הרגיל של הלהקה.

המצעד, שהעיסוק בו היה חלק מההתגוננות, אהב באותם ימים גם את הדיסקו החללי-אלקטרוני שעליו צמחו בעתיד הטכנו והטראנס, דוגמה אחת היא השיר שעקב אחרי להקת אבבא במקום השני במשך כמה שבועות AUTOMATIC LOVER של הזמרת די.די. ג'קסון

בחודש יולי נכנס למצעד המחץ 'אבא אברהם' עם שיר ילדים נחמד שנקרא SMURFS SONGS, אף אחד לא הבין בדיוק מה זה SMURFS (זאת היתה אחת השנים האחרונות בלי טלויזיה צבעונית. הייתם מאמינים שהיה זמן כזה) עד שאחרי כמה שנים הם כבשו את הארץ בתור דרדסים. לכבוד שובם של הגמדים הכחולים מבלגיה המתפרקת לערוץ הראשון, הנה אותו שיר (בגירסה גרמנית:

Das Lied der Schlümpfe) בקליפ לא כל כך תמים, גם אנחנו מאז נהיינו פחות תמימים.

שנה לפני כן, באותו שבוע, החליף סטיוארט את סטיוארט במקום הראשון, במקום אל בא רוד, ומכיוון שהוא לא מחרים את ישראל, תוכלו בוודאי לשמוע אותו כאן עם מה שהיה אז בראש ומסתבר שגם על האפרטהייד שהיה אז בדרא"פ לא רצו הוא ועוד מספר זמרים ציונים חסידי אומות העולם לדבר.

היה זה המצעד הראשון בכוכב בגין, וכפי שכתבתי כבר, על היום הראשון של ממשלת בגין עסקו 'כנופיות העיר המתאחדות' במצוד אחרי "אנשי חלל". (המילה חייזרים, כמו דרדסים, טרם הומצאה אז) הימין מאמין בזה יותר מכולם, וגם היום. אם יש או אין אויבים, הוא יטרח להמציא אותולם. אבל לא רק הוא, הרבה מאיתנו צריכים להתגבר על הפאראנויה הפנימית, תכונה יהודית אומרים, למרות שזה שאתה פראנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך. האמנות העליונה היא להתעלות על זה.

מקום עשירי (9 שבועות במצעד) "אור אדום פירושו סכנה" בילי אושן.

עדיין לא. אבל בקרוב, כמו שזה נראה, יתווסף גם זה על "המחקרים" של התנועה הפשיסטית הזאת, בו תדון ועדת המדע של הכנסת.

והם מאמינים בזה, באותה רצינות שבה הגרמנים הנורמטיביים של שנות ה30 האמינו אותו דבר על היהודים.

ולא רק התנועה הפשיסטית 'אם תרצו' מאמינה בזה, ולא מהיום. דברים שנעשו כבר לפני למעלה מ30 שנה, היו מתוקף האמונה הזאת.

אגב, כשמימצאים רציניים באמת יוכיחו שאכן יש חייזרים, וחלק מהם תבוניים, כל מושגי שוויון בני האדם והמשמעות הפילוסופית של הומניזם יעמדו בפני איתגור רציני. אבל מימצאים כאלה, במידה ונקבל את ההנחה של כמה אנשים שהם כבר נמצאים, אין להם שום קשר עם המדע הטוטאלי של אם תרצו ושל אלה שפעלו לפניהם מתוקף האמונה הזאת (שלחלק מהם, כמובן, יש גם חייזר פרטי משלהם). 

ובינתיים לא חייזרים, אבל אוכלוסיית זרים עויינת למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית שיגרה לכנסת את הפוסטמה הזאת, ביחד עם כל מפלגתה, מפלגת המשתמט איווט. כשדליה רביקוביץ ז"ל הציעה לא לתת להם זכות בחירה לפני שילמדו 4 שנים דמוקרטיה, צחקו עליה, אבל דליה רביקוביץ צדקה. וגם אורה נמיר. אולי מאוחר היום לתבוע מהם את הנאמנות=אזרחות הזאת שהם מעיזים לכוון אלינו (ובעצם, למה מאוחר?), כלומר להתנות את האזרחות של האוכלוסיה העויינת הזאת בנאמנות לערכי הדמוקרטיה, אבל אם פעם המדינה תתעשת ותחקור את מי שבאמת צריך לחקור, אני לא אתפלא אם כמה מבכירי המפלגה אליה שייכים שר החוץ, שר בטחון הפנים ושר הHASBARA הם שישבו בכלא, לשנים ארוכות מאד, על ריגול. (ריגול ממש, לא העתקה של איזה שני מסמכים). כדאי גם לחקור, למרות שהסוסים כבר ברחו מהאורווה, את האינטרסים שעמדו מאחורי האפסנאי האמיץ ממולדובה בפעולותיו המוקדמות לחמם את היחסים עם טורקיה, יריבה ותיקה של רוסיה בשליטה על הגישה למזרח התיכון.

וקצת קליפים: אתמול לפני 33 שנה, כמה סמלי הוא התאריך, עלה לראש המצעד אחד השירים האהובים עלי שצעדו במצעד המחץ, ON THE BORDER, אפילו תרגמתי אותו פעם (פעמיים בעצם). ותמיד הוא יוצא אקטואלי במדינה הזאת, בכוכב הזה. אז, זה היה הגבול בין כוכב בגין לכוכבים האחרים. אבל יוני הוא תמיד חודש של גבול.

ואותם דברים נכונים גם לגבי השיר שבמקום השני תרגמתי פעם, סרנדה, גם כן מהכוכבים (בכל אלה שבתמונות הייתי). אתה אבוד בחלל והאדמה היא ביתך.

וזה בטח מהכוכבים. שנתיים אחר כך בתאריך הזה עלה לראש המצעד דייויד בואי, למשל ארבעה שבועות תמימים (אך לא רצופים, כפי שהתברר לי להפתעתי), עם BOYS KEEP SWINGING. המלוות הן כמובן הולוגרמות של צד בת של הזמר.

אגב, להקת סקוויז, המובילה של המצעד מהשנה הקודמת, הסתפקה בשנה שאחרי במקום החמישי עם 'מגניב ת'חבר'ה' (בערך) שזכה אצלינו לתרגום 'קור חתולים'.

בכייני התקשורת מדובררי צה"ל, עדיין מתעקשים לשכנע אותנו שהתגוננות בנשק קר מול יחידת חיילים חמושה מכף רגל עד ראש, לא ממש כוחות כמו שמעידה הצלחת ההשתלטות, נקראת לינץ'.

SORRY. אותי לימדו שלינץ' זה כשהמונים, שאיתם הכח, עושים שפטים ביחידים, בשדה בו אין בכלל מצב יחסי כוחות שקולים.

וזה מה שעושים כעת לח"כית (האמיצה, גם אם אינכם מסכימים עם דעותיה – אבל מישהו הקשיב מה הן בכלל?) חנין זועבי. אתמול המתקפה האלימה עליה בכנסת בניצוח הולדנית הלאומית ממפלגת השנאה בראשות האפסנאי ממולדובה, והמתלהם מקדימה המומחה כנראה ברווקות, ובפעם הראשונה חברת כנסת היתה צריכה מאבטחים כדי לצאת מהמליאה, היום הבקשה של אלי ישי, שממפלגתו יצאו עבריינים רבים ואיננו חולם לשלול את האזרחות ממחבלים כמו יגעל עמיר, ג'ק טייטל ומתנחבלי 'תג מחיר', שהיועץ המשפטי 'ירשה לו' לשלול את האזרחות של חנין זועבי. על זה נוספת הקבוצה בפייסבוק שמבקשת להוציא אותה להורג, ללא משפט.

איך זה שאשה אחת מצליחה להוציא מ'העם היהודי' הזה, על כל שכבותיו, את האספסוף שבו.

ואיכשהו, דברים כאלה קורים בעוצמה רבה יותר, כשהמעורר את זעם ההמון הוא אשה. במבצע 'עופרת יצוקה' היתה זו יונית לוי, שהעזה לא להתיישר עם הטון הכללי שדרש ממנה להתיישר בשורה ולקרוא 'מוות לערבים', ותוך שניות התמלאה הרשת בעשרות אלפי קריאות לפטר אותה, לאחרונה היתה זאת ענת קם שגם נגדה קמו קבוצות שקראו להוציא אותה להורג, אבל חנין זועבי קבעה שיאים חדשים.

באירוע התורני הבא, שבו איזה חרדים יתקיפו אשה או רבנים יגידו משהו לא נחמד על נשים, שוב תתמלא הרשת בהתקפות על החרדים, שוב 'אחוות הנאורים' תלכד את 'מפלגת אנחנו', אבל 'העם הישראלי' לא שונה מהם כל כך כמו שהיה רוצה לחשוב את עצמו. כשאשה מרגיזה אותו, וביחוד בימים האלה שבהם הוא מיוחם לאללה, הוא יעזוב את הכל, ישכח את הכל, יסיר את מעט המחלצות ה'תרבותיות' שכל אדם מתעקש להעטות עליו, כדי להשפיל אותה ולהראות לה מה זה. המימד הסקסיסטי שבהתקפה על ח"כ זועבי זועק לעין, ואירועים כאלה מוציאים מה'עם הישראלי' את אותו אלמנט קמאי שבגללו גם שרפו מכשפות – נשים שלא התיישרו לפי הכללים הגבריים, הדת הגברית (ואצלינו במיוחד – דת שקובעים אותה דגנרלים שקדושתם היא מעל לכל, ומבצעים כאלה זאת התוצאה אבל את מי זה מעניין, והיא עוד מעיזה להיות ערביה, ואינטליגנטית. ורווקה, תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם חושבים שאתם טובים יותר מה'ערבים האלה עם כבוד המשפחה שלהם').

ותחשבו על זה.