מקבץ הודעות חסות

מכיוון שרוחו של מצעד המחץ היא המממנת את הבלוג שלי, אני חייב להזכיר מפעם לפעם כל מיני טרוויות, כמו למשל, שבצמרת מצעד המחץ השבוע לפני 27 שנה (מצעד מס' 42) צעדו הלהיטים הבאים:
Carpenters /Calling Occupants of Interplanetary Craft (שבוע שלישי בראש, ובהמשך גם שיר השנה)
Santana/She's not there
Tom Robinson's Band/ 2-4-6-8 Motorway
Wings/ Girl's School
Wings/Mull Of Kintyre
מצעד המחץ שודר בחסות אב"ת — האגודה לטיפול בילדים תפורים, ובהתאם למצב רוחו של העורך, בד"כ סטולי הגנוב. (איפה אתה, תשמיע קול!)

המקרה המוזר של גב' זלמנסון

הגב' זלמנסון (שם בדווי בדוי) היתה מעט לא מאופרת ואפשר לומר מבוהלת כשהגיעה למעבדת האולטרסאונד. ואפשר להגיד שבצדק, שכן למרות דברי ההרגעה שנסך הרופא בהודעתו הטלפונית ("לא משהו שחייב להדאיג, עניין קטן אבל בכל זאת כדאי שנדבר") אי אפשר שלא להילחץ כאשר מטלפנים אליך בשבע בבוקר, וגם העובדה שהרופא עצמו טרח להתקשר ולא הטיל את זה על מזכירתו, בנסיבות האלה יש בה משהו מטיל אימה.
"אהמ… תשתי קפה" שאל הרופא בחיוך אדיב. לגב' זלמנסון לא היה זמן לזה. "מה קרה? מה גיליתם אצל העובר שלי? חולה לב, חס וחלילה, משהו אחר?" "לא לא לא, שום דבר כזה. שבי בבקשה, תרגישי בנוח. גילה, בבקשה תכיני לאורחת את הקפה הטוב שלך" פנה הרופא למזכירתו. "לא, לא, אני לא אשב, אני לא רגועה עד שאשמע את האמת. אל תלך איתי סחור סחור, אני יודעת שאם קראת לי כל כך מוקדם בבוקר, אני יודעת שמשהו לא בסדר אצל העובר. ואל תפחד, אני חזקה לשמוע כל דבר".
"טוב, אדבר איתך גלויות" אמר הרופא, שעוד לא מצאתי לו שם בדוי. "קודם כל, אני חייב להגיד, לא מצאנו אצל בנך העתיד להיוולד במז"ט, שום מחלה. אין לו חס וחלילה שום מום בלב וגם לא איזושהי נכות. בסך הכל מדובר בתינוק בריא מאד. אבל אני חייב לשאול אותך משהו, האם את ובעלך מרבים בצפייה בטלויזיה?" "לא משהו, אני, בצהריים רואה היפים והאמיצים וחדשות של חמש, בערב בעלי בא ורואים חדשות ואחרי זה מה שיש, יאיר לפיד וכאלה, אפילו לכבלים אנחנו לא התחברנו. אבל מה לעזאזל זה קשור?"
"קורה שהשארתם את המכשיר פתוח בלילה?"
"קרה כמה פעמים, ששנינו היינו על הספה בזמן שהקרינו סרט, ושכחנו לכבות" הודתה הגב', והרופא מיהר ורשם משהו על הדף שלפניו.
"וסלולרי, יש לכם? אתם מרבים להשתמש בו?"
"אני לא צריכה כי אני בד"כ בבית, ובעלי יש לו מכשיר מהעבודה, הוא לא משתמש בו לסתם שיחות כי בודקים את זה ומקפידים. אבל תגיד כבר מה אתה שואל את כל השאלות האלה, ואיך זה קשור לילד שלי?"
"טוב, אני אסביר לך. מצאנו אצל הילד שלך תופעה שעד כמה שידוע לי, אין לה תקדים רפואי. לילד שעתיד להיוולד לך יש אנטנות!"
"מה זאת אומרת, כמו השכנה שלי ציפי שהילד שלה קולט כל דבר והיא אומרת שהוא ילד עם אנטנות?"
"לא, אני מתכוון לאנטנות ממש. גילה!" ומיד הביאה המזכירה הנאמנה את צילומי האולטראסאונד, וגב' זלמנסון יכלה להיווכח כי מכל צד מצידי ראשו של עוברה צומח מוט קטן ודק, בעל צבע מתכתי.
לאחר שהשיבו הרופא ומזכירתו גילה את גב' זלמנסון מעלפונה, הושיבו אותה על הכסא ונתנו לה מים לשתות, אמר הרופא: "אני חייב לומר לך שיש כאן בעיה. ילד עם אנטנות זה דבר שלא מתאים לכאן, לעולם הזה. אני לא מדבר על מחיר הנידוי והביזוי החברתי שילד עם מראה שונה יאלץ לשלם אם תחליטי להביא אותו לעולם, גם לא על המפגע האסתטי, מה עוד שאני צופה שהאנטנות האלה רק יגדלו ויצמחו. אני מדבר על זה שילד שקולט הכל זה דבר מסוכן מאד. לא רק אתם לא תוכלו להסתיר שום דבר מפניו, אף אחד לא יוכל. רשויות יפחדו מפניו ותיאלצו לסבול במוקדם או מאוחר כל מיני הצקות. האנושות בכלל לא ערוכה עוד לתקדים הזה ולהשלכות החברתיות, הפוליטיות, המוסריות וכן, גם כלכליות העשויות להיגזר מזה שבישראל, או באיזשהו מקום בעולם, נולד ילד עם אנטנות. את ובעלך, בטח ובוודאי שלא תוכלו להתמודד עם זה. בקיצור, גב' זלמנסון, אני מציע לך, כל עוד אפשרי הדבר, לנצל את שירותינו הטובים ולמנוע את הבאת ה…הדבר הזה לעולם!"
מה תעשה גב' זלמנסון? האם תבחר בדרך שהציע לה הרופא או תחליט בכל זאת להביא לעולם את ילד האנטנות העברי הראשון? ומה אתם/ן הייתם/ן עושות/ים?
ושאלה למתקדמים: אם תבחר הגב' באפשרות השניה, איך באמת ייראו חייו של העולל?
אשמח לקרוא תשובות, מכל סוג.

השיר של מאיר פ. (סיפור ללא מוסר השכל)

מאיר פ. היה נוהג לסיים את העבודה שלו בכל יום ברבע לחמש, ולמהר לאוטו.
זאת כי תמיד, לפני החדשות, היתה התחנה שעליה הרדיו שלו באוטו פתוח, משמיעה את אותו שיר, וככה מאיר פ. היה עובר את הפקקים ומגיע הביתה בשלום רגוע.
אם היה יום גשם, יום סערה, חמסין לוהט, חסימת כבישים בגלל התרעה או הפגנה, סתם יום נאכס בעבודה, מאיר פ. היה מתדלק עם השיר שלו, ונוסע, ותמיד השיר התנהל איתו, לפי המצב רוח, כמו גלים בים, ותמיד היה, לפני החדשות של חמש, נהג אחד מאושר בכבישי ישראל, ששומע את השיר הקבוע שלו ונוהג בכיף, כאילו הוא מעל גלי השיר ולא על הכביש. בששי ובשבתות מאיר פ. היה הרוס, כי אמנם השמיעו את השיר גם בסוף שבוע, אבל זה לא זה כשאתה לא נוהג את השיר שלך לפני החדשות של חמש. פעם פעמיים הוא ניסה לנהוג בשבת לפני חמש, אבל זה לא אותו דבר כשאתה לא נוהג את השיר שלך בדרך חזרה מהעבודה.
יום אחד יצא מאיר פ. כרגיל מן העבודה, פתח את האוטו, ומצא שם מישהו יושב במושב שליד הנהג, בחליפה לבנה.
הוא זיהה מיד. השיר.
"מה נשמע?" הוא שאל את השיר.
"תראה, יש לי איזה דיבור איתך" ענה לו השיר. "אני מרגיש שיש בינינו איזה חד צדדיות."
"חד צדדיות? מה ז'תומרת?"
"כן. חד צדדיות. אתה צריך להודות, אתה נהנה ממני, אבל אני לא נהנה ממך".
"מה ז'תומרת אתה לא נהנה ממני?" התפלא מאיר פ. "אני לא מסיע אותך כל יום? אני לא נותן לך לצאת כל יום לפני חמש?"
"מה אכפת לי אם אתה מסיע אותי או לא, בתור שיר זה לא משנה לי איפה אני נמצא. אבל אתה יושב לך כל יום במקום שלך על יד ההגה ושומע אותי."
"מה הבעיה, אתה רוצה שאני אשיר לך?"
"לא לא לא. אני רוצה פעם אחת להיות במקום שלך. אני רוצה שנעשה חילופי מקומות, שאני אשמע אותך בדיוק מהעמדה שאתה שומע אותי, אני במושב הנהג, ואתה בתוך הרדיו".
"יודע מה? בסדר" ענה לו מאיר פ., וכך היה.
מאז התפלאו כולם כמה שמאיר פ. השתפר. בין החברים, בעבודה, הוא נהיה, איך לומר, קליל יותר, זורם, שלא לומר מתנגן, עושה חשק להתנענע איתו. הבוס שלו אמר שהביצועים שלו נעשים עכשיו כמו שיר, וזה בדיוק מה שגם הבת זוג שלו אומרת. הם לא יודעים שזה באמת שיר.
ומאיר פ. האמיתי? טוב, לא נעים להיות תקוע כל הזמן בתוך קופסה, וגם לראות איך שהשיר המניאק אפילו לא טורח לפתוח את הרדיו, בכל פעם שהוא חוזר לאוטו, בדרך כלל בכל פעם עם מישהי אחרת מהעובדות במשרד שמאיר פ. אפילו לא חלם להעיז להציע להן לבוא איתו לאוטו, ולחשוב על מה שהוא עושה גם אצלו בבית. אבל כמו שסיכם לעצמו מאיר פ. את העניינים בזמן הרב שיש לו כעת, גם קודם הוא היה בעצם חי בתוך קופסה. לפחות עכשיו הוא ברדיו.

אם לא היתה הכיפה אדומה

כשאני קורא את זה אני נזכר בשיר שכתבתי פעם, בהקשר אחר, בפורום אחר. אני נזכר בו בכל פעם שאני רואה את תמונותיהן של כיפות אדומות כמו מנכ"לית המשרד לביריונות ואנטי תרבות, שלעצמה נראית נחמדה הרבה יותר מהשרה שלה, ואני חושב שלכך בדיוק כיוון המשורר.
וזוהי הזדמנות נאותה להעלות את השיר על במת הבלוג:

אִם לֹא הָיְתָה הַכִּפָּה אֲדֻמָּה
לֹא הָיָה בָּהּ צֹרֶךְ לַזְּאֵב
כִּי מִמָּה מִתְקַיֵּם הַזְּאֵב
אִם לֹא מֵאַדְמוּמִיּוֹתָהּ, כיפתיותה,
כִּי אִם לֹא הָיְתָה כִּפָּה אֲדֻמָּה
מֶה הָיָה עוֹשֶׂה הַזְאֵב
אֵיךְ הָיָה מְשַׁכְנֵעַ אֶת הַבָּאִים לְמוּלוֹ
שֶׁהוּא אֵינוֹ בֶּאֱמֶת זְאֵב
אֶלָּא סַבְתָּא חֲבִיבָה, הַהוֹלֶכֶת לְטַיֵּל עִם נֶכְדָּתָהּ.

שירים למופע הreunion של T zkor המחודשת

(לכל אלה שעוקבים, כתבתי פעם שבנוסף למצעד המחץ היה מצעד מתחרה, ובסוף הם התאחדו. Tizkor או 5T-zkor או "פייב ריממבר" שהקדימו בהרבה את להקות פייב האחרות למיניהן ונקראו על שם כינויו של המייסד שפרש עוד בשלב מוקדם, זמן קצר אחרי שהלהקה הפסיקה להיות להקת בנים-בנות והפכה ללהקת בנים בלבד, הם היו במצעד המתחרה הזה והסטוריון מצעד המחץ כתב להם כמה שירים)

(קצת דיסטורשן על הבוקר:)

בואו נדבר בטלפתיה
בואו ונרגיש את המימד
ביקום עכשיו יש הסימפטיה
עוד מעט זה לא יהיה, יהיה תשמ"ד
יהיה תשמ"ד

בין כל הכוכבים נשיר נופיע
נחשוב שמבינים את השירים
נלך לשם, נלך לפה נגיע,
נהיה בBIG MAPATZ של החיים
של החיים
נשתה אותם הפעם
של החיים
הם יחזרו אך לא אלינו

כאן ועכשיו
לא שומקומחר
כאן ועכשיו
כשהיקום מרגיש אותנו
כאן ועכשיו כשאנחנו
צועקים מהחלל
את עצמינו שופכים

אז קחו
אותנו
הלילה
כי לא יהיה עוד לילה
אז קחו אותנו הלילה
כי זו החללית האחרונה

והיא תיקח אותנו, והיא תיקח אותנו
אל כוכבים בהם לא אכפת
שם נזדקן כמו כלב והרגליים יהיו צולעות
והשמים יהיו קרים ומפחידים
לא יהיה לנו כח שם להזכר
אז תנו עכשיו
בכל הכח
בכל הקצב ממסטל לכם את הוורידים

יההה
ווווו
יה
וו
יההההה
ווווווו
טודודום
טודודום

תודה רבה.

(אגב, קצת סטטיסטיקות לגבי הלהקה הזאת: במצעד המתחרה ובמצעד המאוחד, היא הופיעה 106 שבועות רצופים בעשיריה הפותחת, מתוכם 63 שבועות בחמישיה הראשונה! אכן, חמש חמש. חוצמזה, היא החזיקה במקום הראשון 17 שבועות רצוף ובסה"כ הביאה 11 להיטים לראש בזמן הידוע לי)
(ומי שקורא את זה, שישלח שדר בפוסט האחרון)

וסליחה מקראוס

אמרו לא יסתדר הוא
אמרו שהוא חלש
אמרו שלא מתאים הוא
לשום דבר נדרש
אמרו שמחסל הוא
את מי שלו עוזר
אבל יותר מכל דבר אהב הוא לדבר
טלפתיה
טלפתיה
יותר מכל דבר
אהב הוא לדבר טלפתיה
אמרו שהצבא זה ערך עליון
אמרו שבלעדיו הוא לא יוכל בשום מקום
אמרו שבחורות רוצות
אמרו רוצות יותר
יותר מכל דבר אהב הוא לדבר
טלפתיה
טלפתיה
יותר מכל דבר
אהב הוא לדבר טלפתיה
עכשיו תראו אותו כאן באינטרנט
שר עם כל הנשמה עד שהשכל מת
אם כן היה או לא היה who cares
יותר מכל דבר אהב הוא לדבר
טלפתיה

מחירה של מלחמת עולמות

אני מגלה שהמחוייבות לכינוי היא גדולה ממה שאני חושב. לא מצליח לי להיות "הסטוריון מצעד המחץ" בלי להתייחס לתקופת מצעד המחץ ההיא, הרחוקה. אולי יגיע פעם הזמן לחשוב על ניק חדש, אבל בינתיים:
לפני 26 שנה צעד בראש מצעד המחץ "ערב המלחמה" מתוך "מלחמת העולמות", כבר 6 שבועות. ריצ'ארד ברטון סיפר והפחיד, על מה אנשי החלל עלולים לעשות לעולם וחלק מאיתנו אמרו "הלוואי". גם השיר שבמקום השני שיקף הרבה מהחשבונות שלנו עם "הקידמה האנושית" השחצנית.
"הקידמה האנושית" מצדה עשתה את שלה בנסיונות לשנות, או כפי שזה נראה יותר, להכניע אותנו.
"אני מצהיר בזאת שתמה תקופת הטיפול (קשר אישי) בהסטוריון מצעד המחץ והנני מביא בזה הבהרה על הטבה במצבו החברתי של הנער. תעודה זו תובא בידי האנשים המוסמכים לכך" כתוב היה על דף נייר מאותה תקופה בדיוק שהעתקו נמצא בידי. עד שאמות לא אדע אם אותו נער שטען שהוא פועל מטעם המחלקה האזורית לחינוך חברתי של משרד החינוך שתפקידו הדיסקרטי (או במילותיו הפשוטות "חשאי") של האגף שבה שמטעמו הוא פועל, הוא לשקם נערים במצוקה חברתית, התחזה או שהיתה אמת בדבריו. מצד אחד, היתה העובדה שהוא כתב את המסמך כולו בכתב ידו, אבל מעבדי תמלילים ומחשבים לא היו אז, וגם מכונות כתיבה לא היו דבר נפוץ. חפא,הצבי ושאר החברים שעקבו אחרי העניין הניחו שהכל אמיתי, חוץ מזה שזה לא בא ממשרד החינוך אלא ממקום אחר לגמרי, והנער, שלימים עבד בשב"כ, היה פחות תמים מאיך שהציג את עצמו.
אותם ימים היו הימים שאחרי ההתייצבות שלי לצו ראשון, ואני לא יכול לחשוב, הרבה פעמים, שהעובדה שבסופו של דבר דחיתי את "תכנית הטיפול" כי התנגדתי לזה שמישהו בן גילי כמעט יקח על עצמו, גם אם זה מתוך כוונות טובות מבחינתו, אחריות "לשקם" אותי שיקום שבעיני עצמי כלל לא הייתי זקוק לו, העובדה שהתעקשתי לשמור על עצמאות ראיית העולם שלי, היא שהביאה את המערכת להחליט למדר אותי משירות הצבא.