בלוג הצועד The VValker's blog

גב' זלמנסון לא התלבטה הרבה, ובעזרתם האדיבה של קוראי הבלוג של הסטוריון מצעד המחץ, שממש הציעו המון המשכים לסיפור מלפני שבועיים, החליטה להביא את הילד לעולם, לפלצותם המוחלטת של הרופא, מזכירתו ובעלה, שהיתה לו נסיעה פתאומית לצורכי עסקים, ומהמקום אליו נסע שלח לה כעבור שבועיים תביעת גירושין.
הגב' אגב לא נשארה הרבה זמן לבד, כעת היא חיה עם צלם הCNN שנשלח אל בית החולים ביחד עם מאות צלמי רשתות מרחבי העולם, כדי לסקר את לידת ילד האנטנות הראשון, שנקרא זלמן ע"ש הסבא של האמא, שבין המכתבים ששלח בעלומיו לחברתו מאניה (ולימים רעייתו, הלא היא סבתא מאניה מדגניה) נמצאה השורה שתמיד היתה סתומה משהו, ורק כעת הבינו אותה כשורה נבואית: "ונכדינו, יש להאמין כי עין אשר אין כמותה תזדקר להם כקרן מעל למראשותם, לקלוט אוושות תבל רבה ולשמוע שירת הכוכבים".
לא שלא היו בעיות, כל מיני סוכנים בלבוש אזרחי או אזרחים בלבוש סוכני שהסתובבו במחלקה שבבית החולים וגם הגיעו לגב' זלמנסון הביתה והציעו לה הצעות של ויתור על הילד לטובת המחקר הבטחוני החשוב של המדינה, ואף איימו עליה שבתום החגיגות של רשתות הטלוויזיה הזרות, היא תיעלם יחד עם בנה ולא ימצאו אותה. אבל חברתה הטובה יואל, שבעצמה עבדה בעבר בשב"כ, עמדה בדלת וחסמה אותם בגופה, וגם ג'רי הצלם שהסתובב בכל מיני מדינות, שמר על קוליות.
זלמן הקטן נח כעת בעריסתו, שתי אנטנותיו החמודות נוצצות (ועדיין באים כולם לצלם אותו) ועוד צפויות לו גדולות ונצורות.

(סיפור עם הסטוריוני מתקופת בית הספר בטרם נתלש)

זמן רב לפני הופעת האנושות בכדור הארץ, היה מאדים כוכב משגשג ופורה, והתפתחו בו תושבים מיוחדים שהיו שונים מתושבי כדור הארץ, וגם יותר מפותחים. הם שלחו חלליות לכדור הארץ שנים רבות לפני התפתחותו שם. ערים שלמות התפתחו שם, וזה היה המקום היפה ביותר במערכת השמש.
היו שם תושבים שידעו לשנות את עצמם בעזרת מחשבות, והם יצרו במחשבתם את הערים הגדולות, וגם ידעו לפרק אותן במחשבות.
באחד הימים התפרץ במאדים הר געש, ובכח המחשבה תפסו המאדימים גוש שנפלט ממנו ושלחו אותו אל החלל. זהו פבוס שאנחנו מכירים כיום כירח של מאדים. אחריו שלחו תושבי מאדים גושים נוספים שיצאו מתוך הרי געש אל החלל, ובהם הטמינו מסרים טלפתיים באמצעותם קשרו קשרים עם תושבי כוכבים אחרים.
וכך שגשגה התרבות במאדים עד שיום אחד, כפי שמספר לנו F, כיום נשיא הכוכב, התחיל הכל לרעוד ולהתייבש, כל הרי הגעש פלטו אש ולא היה בכח המחשבה המאדימי לעצור את האש שהתקדמה ושרפה לחלוטין ערים רבות. החום היה עצום וגם המחנק. תושבי מאדים התחילו לגווע ולהיעלם עם הרוח.
מה קרה שם?
מסלולו של מאדים היה אז בין ארץ ונוגה, עד שכנראה בשנת 1310 לפנה"ס, הגיע כוכב מבחוץ אל מערכת השמש והתקרבותו אל כוכבי הלכת עוררה אסונות רבים. שני כוכבי לכת התרסקו וכיום הם האסטרואידים, פלוטו שהיה קרוב לשמש התרחק והפך לכוכב קר, ומסתבר שגם מאדים ניזוק. הכוכב הזר משך את מאדים ממסלולו לעבר השמש, ומאדים נמצא לחוץ בין שני כוכבים לוהטים. רק בגלל המרחק הרב לא נכחד מאדים לגמרי, אך כל אוכלוסייתו גוועה.
אז נמשך מאדים בכח אלמוני למסלול שבו הוא סובב כעת.

כיצד הוקמה האנושות במאדים לתחיה.
זמן רב תהו תושבי כוכבי הלכת נוגה וארץ על קנקנו של מאדים ששט בודד וחסר חיים בחלל.
חלליות מנוגה שנחתו עליו, גילו עצים ופרחים שם, וכשנקשרו קשרים בין ארץ לנוגה, הוחלט פה אחד לשלוח חללית משותפת לשם.
החללית "זהיסו" נחתה במאדים ב27 בנובמבר, שנת 19xx, האסטרונאוטים סיירו במכתש שצורתו צורת אגוז, ולפתע הבחינו בגופות של אנשים גבוהים וכהים מאד. גם במקומות אחרים נמצאו גופות כאלה. גופתו של אחד האנשים הובאה לחללית, ושם, באמצעות אויר שהוזרם לגופו מהמכונות המיוחדות, הוחזר האיש לחיים וזהו F, נשיא הכוכב כיום, אשר בכח יכולתם של המאדימים להפוך גם את מחשבותיהם למאדימים נוספים, ברא סביבו אוכלוסייה שלמה וגם החיה את יתר התושבים, שהתחילו להקים ערים חדשות מסביב למכתש שבו מצאו אותם האסטרונאוטים.

האם את/ה טיפוס חורפי או קייצי? ולמה
אני טיפוס סתווי. אוהב את הזמן שבין ספטמבר לינואר.
מתבלבל באביב, מזיע בקיץ, ואחרי ינואר בכלל אין למצוא אותי.

האם את/ה מאלה שבגשם מתלהב/ת וקופצ/ת לתוך שלוליות ונרטב/ת לגמרי ועושה דאווינים מאגניבים כאלה? או שאת/ה מעדיפ/ה להישמר יבש/ה מתחת למטרייה ולהגיע בשלום הבייתה הישר לתוך הספה החמה עם השוקו החם והטעים??
אני מעדיף לעשות דאווינים מאגניביים כאלה, כי אין לכם מושג מה זה להתייבש אחר כך בספה החמה ועם השוקו החם והטעים.

מה עדיף? שלג, ברד או גשם?
שלג.

השלם/ימי את השיר: "כי חורף וגשם מטפטף על העורף..חורף, צריך…."
לקחת אויר, לנשום לאורך.

כמה פעמים את/ה מצטננ/ת בחורף ממוצע?
אל תגרמו לי לפתוח פה לשטן הקוסמי.

עם כמה שמיכות את/ה ישנ/ה? עם כמה שכבות של בגדים?
בלי. בכלל.

כמה פעמים נתקע לך המגף בלולית כשהיית קטנ/ה?
מה זו הלולית הזאת? שם חדש לסורגים של לול התינוק? לא זוכר, ולא נראה לי שהייתי שם עם מגפיים.

של נגיד בנק ישראל, שוקלת ממשלת ישראל לייבא גם שר חדש לבטחון פנים, אף הוא מארה"ב.
לאחר שיגוייר (כהלכה) יהיה עליו להתמודד עם המהומות החברתיות שנגרמו עקב הצלחת מדיניותו של הייבוא הקודם, נגיד בנק ישראל. הוא יצטרך ליישם את הנסיון שנצבר בטיפול בחשודי הטרור בארה"ב אחרי ה11/9.

(ידיעה עתידית)

הגב' זלמנסון (שם בדווי בדוי) היתה מעט לא מאופרת ואפשר לומר מבוהלת כשהגיעה למעבדת האולטרסאונד. ואפשר להגיד שבצדק, שכן למרות דברי ההרגעה שנסך הרופא בהודעתו הטלפונית ("לא משהו שחייב להדאיג, עניין קטן אבל בכל זאת כדאי שנדבר") אי אפשר שלא להילחץ כאשר מטלפנים אליך בשבע בבוקר, וגם העובדה שהרופא עצמו טרח להתקשר ולא הטיל את זה על מזכירתו, בנסיבות האלה יש בה משהו מטיל אימה.
"אהמ… תשתי קפה" שאל הרופא בחיוך אדיב. לגב' זלמנסון לא היה זמן לזה. "מה קרה? מה גיליתם אצל העובר שלי? חולה לב, חס וחלילה, משהו אחר?" "לא לא לא, שום דבר כזה. שבי בבקשה, תרגישי בנוח. גילה, בבקשה תכיני לאורחת את הקפה הטוב שלך" פנה הרופא למזכירתו. "לא, לא, אני לא אשב, אני לא רגועה עד שאשמע את האמת. אל תלך איתי סחור סחור, אני יודעת שאם קראת לי כל כך מוקדם בבוקר, אני יודעת שמשהו לא בסדר אצל העובר. ואל תפחד, אני חזקה לשמוע כל דבר".
"טוב, אדבר איתך גלויות" אמר הרופא, שעוד לא מצאתי לו שם בדוי. "קודם כל, אני חייב להגיד, לא מצאנו אצל בנך העתיד להיוולד במז"ט, שום מחלה. אין לו חס וחלילה שום מום בלב וגם לא איזושהי נכות. בסך הכל מדובר בתינוק בריא מאד. אבל אני חייב לשאול אותך משהו, האם את ובעלך מרבים בצפייה בטלויזיה?" "לא משהו, אני, בצהריים רואה היפים והאמיצים וחדשות של חמש, בערב בעלי בא ורואים חדשות ואחרי זה מה שיש, יאיר לפיד וכאלה, אפילו לכבלים אנחנו לא התחברנו. אבל מה לעזאזל זה קשור?"
"קורה שהשארתם את המכשיר פתוח בלילה?"
"קרה כמה פעמים, ששנינו היינו על הספה בזמן שהקרינו סרט, ושכחנו לכבות" הודתה הגב', והרופא מיהר ורשם משהו על הדף שלפניו.
"וסלולרי, יש לכם? אתם מרבים להשתמש בו?"
"אני לא צריכה כי אני בד"כ בבית, ובעלי יש לו מכשיר מהעבודה, הוא לא משתמש בו לסתם שיחות כי בודקים את זה ומקפידים. אבל תגיד כבר מה אתה שואל את כל השאלות האלה, ואיך זה קשור לילד שלי?"
"טוב, אני אסביר לך. מצאנו אצל הילד שלך תופעה שעד כמה שידוע לי, אין לה תקדים רפואי. לילד שעתיד להיוולד לך יש אנטנות!"
"מה זאת אומרת, כמו השכנה שלי ציפי שהילד שלה קולט כל דבר והיא אומרת שהוא ילד עם אנטנות?"
"לא, אני מתכוון לאנטנות ממש. גילה!" ומיד הביאה המזכירה הנאמנה את צילומי האולטראסאונד, וגב' זלמנסון יכלה להיווכח כי מכל צד מצידי ראשו של עוברה צומח מוט קטן ודק, בעל צבע מתכתי.
לאחר שהשיבו הרופא ומזכירתו גילה את גב' זלמנסון מעלפונה, הושיבו אותה על הכסא ונתנו לה מים לשתות, אמר הרופא: "אני חייב לומר לך שיש כאן בעיה. ילד עם אנטנות זה דבר שלא מתאים לכאן, לעולם הזה. אני לא מדבר על מחיר הנידוי והביזוי החברתי שילד עם מראה שונה יאלץ לשלם אם תחליטי להביא אותו לעולם, גם לא על המפגע האסתטי, מה עוד שאני צופה שהאנטנות האלה רק יגדלו ויצמחו. אני מדבר על זה שילד שקולט הכל זה דבר מסוכן מאד. לא רק אתם לא תוכלו להסתיר שום דבר מפניו, אף אחד לא יוכל. רשויות יפחדו מפניו ותיאלצו לסבול במוקדם או מאוחר כל מיני הצקות. האנושות בכלל לא ערוכה עוד לתקדים הזה ולהשלכות החברתיות, הפוליטיות, המוסריות וכן, גם כלכליות העשויות להיגזר מזה שבישראל, או באיזשהו מקום בעולם, נולד ילד עם אנטנות. את ובעלך, בטח ובוודאי שלא תוכלו להתמודד עם זה. בקיצור, גב' זלמנסון, אני מציע לך, כל עוד אפשרי הדבר, לנצל את שירותינו הטובים ולמנוע את הבאת ה…הדבר הזה לעולם!"
מה תעשה גב' זלמנסון? האם תבחר בדרך שהציע לה הרופא או תחליט בכל זאת להביא לעולם את ילד האנטנות העברי הראשון? ומה אתם/ן הייתם/ן עושות/ים?
ושאלה למתקדמים: אם תבחר הגב' באפשרות השניה, איך באמת ייראו חייו של העולל?
אשמח לקרוא תשובות, מכל סוג.