ההסטוריון ממליץ

אני מניח שאיזשהו אחוז מכם, נתקע אתמול בפקקים של כביש החוף, בדרכו ל/מאתר החרמון החסום, או לאתרי הרקפות שאי אפשר היה לראות מרוב אנשים.
אני, חוץ מלשמוע בחדשות על הפקקים שלכם, ישבתי כל השבת עם תחנת המוסיקה הכי טובה ברדיו ונהניתי. בשבת משדרים בעיקר את קלסיקות הלהיטים של שנות ה-60 עד אמצע ה70, ובלילה גם את שנות ה80. בשבת יש גם את רוני ידידיה, חגיגה למי שרוצה לשמוע שירים שהוא לא שמע מזמן, ולנסות לזהות זמרים ישראלים בתחפושת לועזית. גם בשאר השבוע מוסיקה בטוב טעם, עם שדרנים שלא מפריעים. משמיעים גם הרבה ג'אז ובלוז.
מי שרוצה לשמוע קצת יותר מרשימת הלהיטים הגלגל"צית, שיעביר ל88FM. אני התנחלתי שם, ולא מתכוון להתפנות.

We are stardust, we are golden

"אנחנו אבק כוכבים, אנחנו זהב"
שורה של ג'וני מיטשל מתוך שיר על וודסטוק, מסכמת מאד את רוח שנות ה60, שנים שתמיד אני מצטער שהייתי קטן מדי להיות בהן, שורה שמביעה את ההרגשה של נערי שנות ה60 לגבי עצמם.
"ואנחנו צריכים להביא את עצמנו חזרה אל הגן". כלומר, גן עדן האבוד.

כמוהם גם אני, וכמוני אולי גם כל מה שנקרא "השמאל הישראלי" – הציוני הנעלב, בדיוק כמו היהודי הבורגני ההמום, בנה הטוב של המולדת שהמולדת יורקת עליו, זה שלאט לאט, מישהו מדיר אותו מן המדינה, והוא עוד מחכה להפיאנד, זה שיחזיר אותו אל אותו הגן שאבד, תהיה משמעותו אשר תהיה.
שהרי אנחנו יפים, אנחנו צודקים. לא עשינו כל רע.

מתי קיבלתי את צו הגירוש שלי מן המדינה, מן החברה הישראלית, מן הציונות שהקימו אבותי ובני דורם?
ב1980 היכתה בי ההכרה, כאשר קיבלתי פרופיל 21.

צריך להבהיר:
פרופיל 21, למרות שהוא ניתן לא רק, ואולי בעיקר לא, על סיבות של אי בריאות נפשית, משמעותו החברתית היא סימון האדם תחת סטיגמה של אדם לא יציב ולא אמין, וגם מסוכן, שהרי אדם כזה נחשב חולה נפש, ומכאלה פוחדים כמו שפעם פחדו ממכשפות.
ויש לי את הסיבות להאמין שהממסד, בזרועותיו השונות כ"משמר הרוע הישראלי", השתמש, וזה קרה לא פעם ולא פעמיים ביכולת שלו לסמן פרופילים ובכלי ששמו פרופיל 21 למטרה פוליטית, להרחיק מן החברה סוג מסויים של אנשים, לגרום שלא יקשיבו להם ולא תהיה להם השפעה על החברה.
למרות שהם עשויים להיות יציבים, יותר מהרבה אחרים, ואולי דווקא בגלל זה.
והממסד גם העניש בצורה כזאת והתנקם באנשים "לא מרובעים", בעלי מנת משכל גבוהה וחשיבה אחרת, שבגלל חריגותם זו, שהיא חריגוּת חיובית, לא הסתדרו עם המערכת, או היה חשש שלא יסתדרו עם המערכת.
ובאמצעות הענשתם ביקש "משמר הרוע" לחנך את כל האחרים למען יראו וייראו, ויהיו קונפורמיסטים כמו שמבקשים מהם, לא מבריקים, לא חריגים, לא יוצאי דופן.
ויש שיגידו שלכך, ורק לשם כך, ה'פרופיל 21' בכלל נוצר, השיטה המקבילה ב'דמוקרטיה הציונית היחידה במזרח התיכון' (שעבודה-מרצ לדורותיה היא שותפה מלאה בבניינה) לאישפוזים הפוליטיים במדינות טוטליטריות ידועות.

צו הגירוש שלי מן החברה הישראלית כבר היה כתוב על הקיר שנים אחדות קודם לכן.
בקיץ 1980 זה היה בפעם הראשונה על מסמך כתוב (שאגב העלימו לי אותו במשך השנים).
אבל שנים רבות עדיין, סירבתי להבין, לעכל, ראיתי את עצמי כחלק חיובי מן החברה, כאילו הכל זו תאונה, אי הבנה קטנה, החברה רק צריכה לתקן את הטעות, לטהר את שמי, ואז אני אסלח ואמחל, והכל יהיה בסדר.
הכל היה משחק בגרבייג' טיים.

זאת לא היתה תאונה, זה משהו מהותי, במבנה של המערכת.
את התעודה הכחולה שאני קיבלתי לפני לא מעט שנים, אפשר לראות בתור סמל.
כי בשנים האחרונות, זה מה שקורה לכל "השמאל הציוני" שמצביע עדיין יח"ד-מרצ, אולי כמה מהם עוד מצביעים עבודה.
כל אלה, גם אם שירתו בצבא, קיבלו בהדרגה פרופיל 21 מן המדינה הציונית, מן ה'דמוקרטיה היהודית' (למרות שכמו שכתבתי, יש להם מניות מלאות בבניינה). וזה תהליך שהתחיל מאז, בערך עם עליית הליכוד לשלטון.
אני, לפחות, נפטרתי מן הצורך לשרת אותם, את אלה שהמדינה מעדיפה במקומינו. לא רדפתי אחרי ילדים פלשתיניים כדי לשמור על התנחלויות, לא בניתי לבנים בחומה בשביל 'ממשלות האחדות' השונות. גם ב'שלום הגליל' האומלל לא השתתפתי.
יכול להיות שגם אני לא הייתי אמיץ מספיק, יכול להיות שברוחי המשכתי באיזה מקום להיות מוכן לשרת את המערכת, להאמין כמו איזה נער וודסטוק באיזה הפיאנד שלא קיים.

כי מעוות לא יוכל לתקון, ואי אפשר ליפות את המכוער. ואלה כנראה דברים שיכולתי, הייתי צריך להכיר בהם מזמן.

או שנמשיך לשרת אותם ולהגיד שמה שיורד לנו על הפנים זה גשם, או שהגיע הזמן להחליף את המנטרות המיופיפות של שנות ה60 למשהו אחר, מעודכן יותר ונושכני.
האם אנחנו, 'הטובים והצודקים' מסוגלים לעשות זאת?

נדם קול הברווז

דודו גבע הלך אתמול לעולמו.

לעולם כבר לא נדע, איך להכין את פצצת החומוס.

בכוכב אפסילון יקטירו קטורת לזכרו.

הו, גדעון, תבין אותם

בבקשה, אל תתעלל בהם.
בארבעת השנים האחרונות, הם היו עסוקים עד מעבר לראש במלחמה נגד התכנית הכלכלית של נתניהו והממשלה התאצ`ריסטית.
זכורה הפגנת ה400,000 בכיכר למען ויקי קנפו וחברותיה החד הוריות.
ומופע ההצדעה של מיטב אמני ישראל היפים והאמיצים למען מחוסרי הבית בכיכר הלחם, מופע ההזדהות שלהם עם נהגי באר שבע וכו`.
זכורה גם עצומת הסופרים גרוסמן, שלו, יהושע וכל האחרים נגד היחס כלפי עובדי חברות כח האדם בכי"ל ובשאר המדינה.
גם גירושם בסגנון נאצי של העובדים הזרים לא נתן מנוח ליפי נפשנו לתפארת.
מתי היה להם גם זמן להתעסק בנושא הפלשתיני, הרי אי אפשר בבת אחת להתעסק בהכל…

ובמלים אחרות: אין לצפות לכלום מהקרוי במקומותינו "השמאל הישראלי". הוא סוס מת. ותמיד היה.
סך הכל אסופה של בורגנים, שכשמנקים להם את השטח מאומללים, עובדים זרים וערבים, הם די מרוצים. ולא חשוב מי עושה להם העבודה.
נכון, כשמדובר בפלשתינים, הם קצת מזילים דמעות. בעיקר, כאשר זה מצטלם טוב בעולם.

נכתב כתגובה למאמר של גדעון לוי ב"הארץ".

המשטרה הצבאית עשתה זאת!

סוף סוף, לאחר שמונה שנים עלה בידם של בחורינו המצויינים ללכוד את הטבח הסורר.
עדיין לא נמסרו כל הפרטים, אך ברור שהטבח התכוון למסור לידי אויבינו את המתכון הסודי שפותח במטבח הקרייה, זה שאמור היה להביא להשמדתם הסופית.
ושאר המידע יימסר באלבום המבצע המפואר, שיופיע בקרוב בכל חנויות הספרים, עם תמונות בצבע וסיפוריהם האישיים של הלוכדים האמיצים, ועם בונוס מיוחד: דיסק של שירי המבצע, שנכתבו כולם ע"י קצח"ר ומבוצעים בידי מיטב הלהקות הצבאיות.

תשובות לשאלון השבועי

* אין חוקים באהבה ובמלחמה
וגם אין כל הבדל אחר בין השניים.

* חבר אמיתי ידקור אותך בחזה
יש בזה משהו.
אבל מצד שני, לא כל מי שדוקר אותך בחזה, הוא חבר שלך.

* התענוג הגדול ביותר בחיים הוא לעשות מה שאנשים אומרים שלא תוכל
התענוג הגדול ביותר בחיים שלי הוא לא לחיות לפי מה שאנשים אומרים.

* אנו יוצרים את עתידנו וקוראים לזה גורל
הלוואי וזה היה מדוייק.

* יש מי שבשבילו הבדידות היא בדידותו של המוגבל, ויש מי שבשבילו הבדידות היא בריחה מהמוגבל
ויש מי שבוחר במוגבלות בשביל לברוח מהבדידות.

* האמנות מצילה אותנו מהאמת
איזה אמת?

ובאותו עניין, כמעט

את השיר הזה כתבתי כתגובה לשיר שהופיע בפוסט הזה, שנקרא "יוסי, ילד שלי קרבי".

בעזרת התבונה הגלקטית הטובה תתברך
זה הילד, יהיה לו שכל רב
יותר מאמו, דודיו, מוריו ומחנכיו
הוא ימצא לבדו את דרכיו.
ולא יצטרך להיות מ"פ בסיירת לתפארת המדינה
ובדרכו שלו, ליקום יתרום תרומה
גם אם לא יהיה בצבא משהו מיוחד
ואפילו, בעזרת האל, יהיה לו פרופיל 21.
עדיין יוכל להיות אנושי ונפלא
גם אם פולישוקית טפשה להחרים אותו תקרא
כי המהפכה, היא תבוא מצעירים שכמותו
לא מן התקועים בשעבר זמנו.

ואותה אמא "שמאלנית" יקרה
אולי תואיל להביט סביבה
ולהסביר לנו, למען החלל, במה היא שמאלנית
הרי היא בוודאי תומכת בתכנית הכלכלית
הרי ביבי גאון, המובטלים (וכל אלה שמחוץ לת"א) אשמים
והיא, בסך הכל, לא רוצה לראות ערבים.

ואולי זה מיותר, אבל אני רוצה להבהיר: אני לא קורא לאנשים לא לשרת. מי שזה המסלול שלו, זאת השאיפה שלו – בכיף לו. אבל לא כולם מתאימים להיות חיילים, ולא כולם גם צריכים. אני רק רוצה שיפסיקו למדוד כאן אנשים לפי "אם הם עשו צבא" ומה הם עשו צבא, כי כך אנחנו מפסידים אנשים נפלאים, מלח הארץ לא פחות (לפחות) מהלוחמים בצה"ל.