בלוג הצועד The VValker's blog

את מלאכת הבטחון השארנו בידיים של הממשלות המקיפות אותנו. זה היה חלק מההבנה שהגענו אליה עם ראש הממשלה הישראלי, שהעביר את זה לנשיא האמריקאי שאמר את זה גם לרוסים. העולם לא יפריע לנו, וגם ידאג להגנה שלנו (אבל יפרק את האטום, ויכריז שביתת נשק עולמי), ואנחנו לא ננצל את מה שיש בידינו כדי לבנות כח שיתחרה בכח הצבאי הקיים בעולם. למרות שיכולנו לעשות זאת.
ובשנתיים-שנה וחצי הראשונות לא היה צורך, כי הסביבה סיפקה לנו את כל ההגנה.
ההסכמה הנוספת שלנו היתה, שלא נספר על עצמינו לעולם, אלא דרך הפילטר שהם יקבעו. כך קיבלנו עיתונאיות מכל העולם שכתבו כל מיני סיפורי פוגי על "המרכז לחקר אותות מן העולם האחר" תוך כדי התפשטות, וזה היה תחביב שלנו, ביחוד של ס., להפשיט אותן, ראשונות היו האיטלקיה והספרדיה שכבר כתבתי עליהן, אחר כך באו אחרות (גם ישראליות, שתמיד שיחקו אותה "קצינות צבא" בהתחלה) ו"עיתונאית" נהפך אצלנו למילת סלנג לכל בחורה שמישהו הביא. חוץ מהן היתה גם הזמרת (שהתאהבה בקויסטי איש השמש ששבר את ליבה), והסופרת, אהבנו אותן מפורסמות, אבל לא רק. מהסיבה הזאת, את רונה אף פעם לא הבאתי אל המתחם, וגם אחרים, עם החברות הרציניות שהיו להם, נפגשו בחוץ, כי בפנים שררה אוירה מתמדת של רעב ל"עיתונאיות" ואורגיות, בניצוחו של ס. שצפה על הכל עם ה"עין" שהתקין מעל המסך שלו, מן התחנה הלונדונית. בדצמבר 78 (1 בדצמבר תמיד היה לי יום של פרידות) זה נגמר. היא הודתה שכבר זמן רב היא אוהבת מישהו אחר, רגיל, מהתנועה שלה. אז גם התחילה להיגמר בכלל, כל האוירה של הימים הראשונים.

כשהתחילו להירצח ולהיעלם "הדודים הטובים" (וגם העיתונאית הספרדיה שראיינה אותנו) ציפינו שהצבא, המשטרה ושאר "כוחות הבטחון" המקומיים והעולמיים יגנו עליהם ועלינו, וימנעו את המשך מעשי הרצח. אבל לרוה"מ שבזכותינו קיבל את התואר "מלך המזרח התיכון החדש" (אם לא "הגלובוס החדש") היו העדפות אחרות, כמו למשל לנזוף בחפא ("קפטן זלופהאד" כך כינו אותו בסיפורים העיתונאיים) על התנהגות לא נאותה כלפי אורח. מדובר במתנחל האדמוני, אותו אדם מגעיל בעל מבטא אמריקני שהשתולל אצלנו ותבע מן ה"קפטן" להעביר לידי המתנחלים את התחנה שלנו הסמוכה להתנחלות החדשה "חומה" שהקים שר החקלאות של ממשלת האחדות באזור הכפר אל-ג'יב ("אתם זרים כאן, או שאתם בעדנו ועוזרים לנו לחסל את האויבים שלנו או שאתם עפים בחזרה לכוכב שלכם או מאיפה שבאתם ולא אכפת לנו כל הכח שלכם. אנחנו יש לנו הבטחה אלוקית"). ה"קפטן" נאלץ להפעיל קרן כדי להדוף אותו כמה מטרים. אכן התנהגות לא נאותה. גם לצבא ולכוחות הבטחון היו אינטרסים משלהם (ולאותו שר חקלאות מדובר וגם לסגן הרמטכ"ל מן המושב שבעמק יזרעאל, היתה ללא ספק יד בדבר), ובכלל, לכולם היו יותר מדי אינטרסים, העולם מסביב התחיל להתפורר במהירות, ולא היה עם מי לדבר. גם בארצות אחרות, זה לא היה יותר טוב.

מאז ששרפו לנו את התחנה בלונדון, לא יצאנו מן המתחם בסיני, הרחוק מישובי אדם צפופים ולכן הרגשנו בו הכי בטוח (על שמירת התחנות בעולם הופקדו ילידי מעבדה מן המין המתכתי). אבל דבר חדש קרה: חפא התחיל לאמן אותנו בהגנה עצמית. מכיוון שהיינו כולנו יחד, קל היה לארגן אותנו לפי קבוצות שעסקו בתורנות באימוני קרב מגע (אותם הדריך חפא בעצמו, שדווקא די חיבב את הכינוי העיתונאי שכולנו אימצנו לו) ובסיורים סביב המתחם. מלאכת הפיקוד ניתנה לס. ול"כוכבי". נשק סירב בינתיים חפא לתת לנו, וזו היתה התנגדות עקרונית. פעם ריתק למשך שבוע את ס., רק משום שהציע לצאת ולגנוב לכולנו נשק מן החיילים הישראלים והמצרים שמסביב.
אין זה אומר שלא הפסיקו לבוא אלינו מן העולם שבחוץ, באמצעות החטאפה, אבל במחתרת.
בתחילת דצמבר חגגנו את החתונה של קויסטי איש השמש וחברתו דורייה. בין האורחים אנדריי סחרוב, שר המדע בממשלה הרוסית החדשה שבראשה עמד צעיר בשם מיכאל משהו וג'ון לנון (עם אשתו) שבא לדבר עם סטולי הגנוב על הפקת אלבום משותף. היה קר מאד מסביב, אבל לנו היה חימום, על ההרים האלוהיים ריצדו האורות מן המכונה של סטולי הגנוב שגם ניגן עם הלהקה, ולנון הצטרף אל החתן והכלה בשיר חתונה גלקטי שלימד אותם חפא שבעצמו ערך להם את הקידושים. אחר כך עלה הירח המלא והאיר את הנופים הוורודים בבקעה הסגורה בין הרים מסולעים, ורקדנו כל הלילה והצטרפה אלינו קבוצה של מטיילים ומטיילות מכל העולם שהזדמנה לאיזור.

בשעת בוקר מוקדמת קרא לי חפא וביקש שאקרא גם לצבי ולסטולי הגנוב. הוא הודיע לנו שהוא קיווה שלא יבוא הרגע הזה, אבל כעת עליו לנסוע לבקש תוספת כח גלקטית, כי בלעדיה לא נוכל להמשיך להיות פה לאורך זמן. הוא אמר לצבי וסטולי הגנוב שלא יספרו על היעדרותו לאף אחד, ויתנהגו כאילו הם לא יודעים כלום. אותי הוא צירף אליו כי "למאורעות הבאים יהיה דרוש הסטוריון". בחוץ טייל זוג לאור השחר, ג'ון ויוקו שנשארו לישון אצלינו. בהברקה רגעית הציע צבי לחפא שיצרף גם אותם, בתור מייצגים של כדור הארץ, ולהפתעתנו חפא הסכים.

היינו בסופו של סוף שבוע בסיני, באזור שקיבלנו בין השטח שהוחזר למצרים לשטח שנשאר בידי ישראל, על פי ההסכמים הסופיים. בלב המדבר, קרוב לסנטה קתרינה, עמדנו להתחיל בהקמת תחנת הממסר העולמית הראשית, והיינו עתידים להימצא שם הרבה. סוף השבוע היה כולו מסיבת דיסקו ענקית שהוזמנו אליה כל המצרים והישראלים באזור כרגיל בניצוחו של סטולי הגנוב והלהיטים המטריפים שהביא ואף אחד לא ידע מאיפה, הוא גם הופיע בעצמו עם להקתו החדשה Stolens of Swing שביצעה בעיקר ביצועים מדליקים ללהיטים מוכרים. האביב חגג בכל בטירוף, על רקע הנוף הקוסמי, ואז ניגש אלי צבי, היחיד בערך בחבורת המחץ שטרח להתעדכן בחדשות, וסיפר שחבר הכנסת וראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, שלשנינו יצא לדבר איתו באופן אישי, נרצח כבר לפני 3 ימים ביריה אחת ע"י חולה נפש שהשתמש באקדח גנוב, ביציאה מבית מכריו בקצה רח' הפלמ"ח בירושלים. חפא אמר מיד שזה לא חולה נפש וזה לא הרצח האחרון, ועוד יהיו כאלה דומים מאד. הוא היה מודאג מאד. ואכן כשביררנו את העניין התברר שתלמיד הישיבה מהרחוב הסמוך ל"מגרש הפועל" בקטמון הישנה, זה שהתאבד אחרי יומיים ב"הסתכלות הפסיכיאטרית" טלפן שעתיים קודם למשטרה והציג את עצמו כ"לאומן כדור-ארצי", והבטיח שינקום ב"'ידיד החייזרים' ומשתף הפעולה הישראלי הראשי עם שלטון הכיבוש שלהם בכדור הארץ". באותה לשון השתמשו המודיעים האלמוניים בכל מעשי הרצח הבאים כנגד אנשים שנחשדו כ"ידידינו" בין אם היו כך בין אם לא. ברוב המקרים הבאים, אגב, הרוצחים לא נתפסו.

לאט לאט נעלמו ה"דודים הטובים", כך קראנו לאלה ששיתפו איתנו פעולה, מן השטח, והאווירה הלא נעימה שהתחילה כבר בערך מאז שנפרדתי מרונה בדצמבר 1978, וחשתי בה בכל פעם שיצאתי אל מחוץ למתחם, הלכה וקיבלה משמעות מאיימת. כבר לא היה מה לדבר על לצאת לרחובות אפילו עם שכפ"ץ כפול. מזל שהיו לנו מעבר המסכים והחטאפה איתם יכולנו בכל רגע לעבור בין בית לבית בלי לצאת החוצה, ורוב הזמן היינו אצל החבר'ה שבstation הלונדוני. כשהחמיר המצב חפא המליץ שנהיה כולנו בסיני, שם זה המקום הכי בטוח. ואכן, בספטמבר כשבאנו כולנו לשם לחגוג שנתיים להיותו של חפא בפלנטה, הותקף הstation הלונדוני ע"י להביורים ונשרף כולו.

חפא היה צריך להחליט בקרוב מאד על נקיטת פעולה.

יש לה שני פנים.
הפן המואר שלה, שחפא קרא לו התבונה הגלקטית הטובה.
והפן האפל, אפל מאוד, שנקרא גם התבונה הגלקטית האפלה.
במקום שבו חפא למד, חוייבו ללמוד את שני ההיבטים על כל עומקיהם. השקפת בית הספר הייתה שאין להפריד בין שני צדדיה של התבונה הגלקטית. אבל התלמידים בחרו בסיום המסע המסכם אם ללכת 'בדרך המאחדת', או לבחור רק בצדדיה של התבונה הטובה, או להפוך לכוהניה של התבונה האפלה. רבים בחרו בדרך הזאת, ומלחמות בין התלמידים הן דבר נפוץ בהסטוריה כפי שלמד אותה חפא.

בהרחבה סיפר לנו חפא על הדברים האלה, רק לאחר שנאלצנו להגיע בעצמנו אל חלק מהמקומות שהוא למד בהם, וללמוד, מוקדם יותר ממה שקיווה שנצטרך, את דרכי לוחַמָת הקרן הבהירה שהן הקשות מכל. למעשה הוא קיווה שלא נצטרך בכלל להגיע למרחבים האפלים האלה, כי כדור הארץ בו תופעל התכנית בהנהגתו יהיה מקום שקט וישרור בו שלום עולמי. ובזמנים הראשונים, היה נדמה שכך זה באמת יהיה.

Galactic intelligence has two faces.
Her bright face, which חפא called the good galactic intelligence.
And the dark face, very dark, also called the dark galactic intelligence.
In the place where חפא studied, they were required to study both aspects in all their depth. The view of the school was that the two sides of the galactic intelligence should not be separated. But the students chose at the end of the concluding journey whether to follow 'the unifying path', or choose only the side of the good intelligence, or become the priests of the dark intelligence. Many chose this path, and wars between students are a common thing in history as חפא learned it.

כל מה שהנוסע או הנודד צריך:
קורא עולמות מדרגה א'
קורא עולמות מדרגה ב'
מַשְדֵר מחובר לטלפתינט
כמה מסכים, שניים או שלושה יספיקו
ומחולל ה"חטאפה".
המהדרין, או המופרעים באמת, יוסיפו דיסקטים (חפא נתן לזה שם אחר, כמו גם לכונן ולצורב, זה רק אני קורא להם כך, במושגים בני "ימינו", על דרך ההשאלה).

חפא הבטיח לנו שכשנגמור את הפרוייקט, שזה גם סוג של לימוד (לכן לא נורא שאנחנו לא הולכים בכלל לבית ספר), הוא יראה לכל אחד מאיתנו איך להכין ערכה אישית כזו, שאפשר יהיה לשים אותה בכל כלי, אפשר גם עם כיסוי אטום, גם עם כיסוי שקוף. בדיוק כמו שחפא בעצמו עשה, כשהיה קרוב לסיום לימודיו העל גלקטיים, ובנה לבד את הכלי, זה שאיתו חזר. בינתיים, יכולנו לנסוע במכוניות או כלים אחרים שעמדו לרשותינו שבהן הותקנה הערכה, אבל הערכה היתה בערבות של המערכת הגדולה, לא יכולנו להשתמש בה או להתקין אותה לבדינו.
אז עוד היה שקט, השלווה האופורית נמשכה עם השירים של סטולי הגנוב והכל. הדברים כמו שהתחוללו אחר כך, גרמו לנו ללמוד להתקין את הדברים טיפה מוקדם יותר.

בשנה ההיא היתה אופוריה כיפית בכל מקום, בעולם, אצלנו, שסימנו אותה, מחוץ לכל סיפורי השלום הפתאומי שפרץ בין מדינות, התרופות המהפכניות שנמצאו והדיווחים על "הפחתת האטום בעולם" השירים שליוו ברקע, אלה שסטולי הגנוב שלח לתחנות הרדיו שהטריפו את האנשים, ואת כל העולם סיקרן לדעת מאיפה השירים ואיזה אפקטים בדיוק יש בתוכם שגורמים לאנשים בכל מקום לאבד את איזון דעתם. רק אנחנו ידענו. בכל לילה היו מחכות לנו מעריצות מחוץ לגדר, והיינו אוספים אותן. היו לנו מכוניות כאלה בצבעים מדליקים של אדום וצהוב, שידעו גם להתעופף, להתקפל ולעשות להטוטים באויר. אף מכונית, כמו רוב הדברים שהיו לנו, לא קנינו בחוץ. מבפנים סופק לנו הכל. באוקטובר יכולנו כבר לעבור מרחקים דרך המכשירים, ולנחות אחד אצל השני. וכמובן היו ה"חטאפות" שאי אפשר להסביר מה זה, אבל זה כנראה הדבר הכי חשוב בכל המערכת. ובשיא שלהן היינו עושים את האורגיות עם העיתונאית הספרדיה, העיתונאית האיטלקיה, הזמרת ועוד אורחות חשובות, גם, ואחר כך זה נהיה בייחוד, מן העבר השני.

העיתונאיות היו הראשונות שבאו כשניתן איזה אישור לכתוב משהו, אבל עדיין לא את הרוב. למרות שכולם כבר ידעו הרבה דברים, חפא סיכם עם הממשלות לשמור על עמימות ולדבר רק בלשון שלא מסגירה כלום, שבה כבר כתבו בעבר כתבות על נושאים מסתורין בלי מחוייבות להגיד משהו, כמו "מסתורי הבית הבודד" "משהו קורה על הגבעה ההיא, אנשים מאמינים שהם שומעים קולות מעולמות אחרים" וכו', שום מילה על המעורבות הממשלתית, בדיוק כמו שסיכמנו עם ראש הממשלה כששוחררנו, וגם על נסיונות הקנייה של החברות האמריקאיות שכפי שהתברר אח"כ, לא הפסיקו להפעיל לחץ על חפא כל אותם ימים. אבל הוא עמד בלחץ ודאג להרחיק אותנו מן הבעיות האלה וזה היה יפה מאד מצידו, גם כל יתר המרחב שהוא נתן לנו באותם ימים, כדי שלא נרגיש בבעיות. אנחנו לא הערכנו את זה מספיק, שאלנו מתי כבר נהיה מפורסמים ונדבר אל כל העולם, לא היתה לנו סבלנות, בינתיים הוא איפשר לנו לדבר עם העיתונאיות שהתחייבו לא לכתוב בינתיים כלום ממה שסיפרנו להן, לפעמים כשהן יושבות ומראיינות אותנו לגמרי בלי בגדים, ועל כל הנסיעות וה"חטאפות" שבהן שיתפנו אותן שיתוף מלא.
העיתונאית הספרדיה נמצאה מתה אחרי שנה וחצי, ומאד היה חבל לנו עליה. אנחנו די בטוחים שזה מפני שהיא ניסתה לספר דברים בטרם עת.

לבית הספר שאליו הייתי רשום לא הלכתי כמעט. יצאתי רק כדי להיפגש עם רונה שלא ידעה כמובן כלום מכל מה שאנחנו עושים. לא הבנתי למה לכל פגישה בחוץ חפא התעקש שאני אלבש שכפץ מיוחד וקשיח, אותו הייתי צריך ללבוש גם כשאני אצל רונה, שגם לה אסור היה לספר באופן רשמי על כלום. אבל גַרְבֵּל, נציגת הכיתה לשעבר והתנועה באורגיות של חבורת המחץ, ומסמר אורגיות בזכות עצמה, בטח סיפרה לה כל מה ששמעה מחברינו בין "ראיון אינטימי" אחד למשנהו. לפני שחבורת המחץ נהייתה שליטת העולם, גרבל הזאת התייחסה אלי כמו לזבל. באורגיות האלה נקמתי בה בצורה הטובה ביותר: לא נגעתי בה.

אבל אם נדמה לכם שרק כייפנו אז זו טעות. רוב הזמן היינו פשוט הפועלים שבנו ושכללו ושיפרו את המערכת, דאגו שיהיו לה עוד חיבורים, שיקיפו את .כל כל המשטח הגלובלי. מעל הבית שהיה שלי הוסיף חפא אגף נוסף (המשפחה שלי, כמו יתר המשפחות של בני החבורה, הועברו אל מקומות בטוחים ב"תחום הרגיל" וגם שכנים, כך נשארנו לגמרי לבדינו בבתים, אבל בעצם לא באמת לבדינו) ובו הוקמה דלת מסתובבת בין הצד האחד של האגף לצד השני, בו ניהל חפא את העניינים, כאשר היה נמצא (והוא לא תמיד היה נמצא). במקום שבו היה פעם הקיר המזרחי של חדרי, התנוסס מסך כמו מסך טלויזיה ענק בצבע סגול.

חפא אמר לנו שכאן אנחנו רשומים כ"חברה ישראלית". בשיחה שהיתה לצבי ולי עם רוה"מ ואנשיו כששוחררנו מהמעצר, אמרו לנו שאולי נגוייס בעתיד כעתודאים בצה"ל, ויבקשו מאיתנו להשתתף בהקמת האגף החדש, האגף למיזוג עולמות (מז"ע). למרות המרירות שהיתה לי עדיין על דברים שקרו בשבוע המעצר הראשון, לפני שרוה"מ חזר לארץ, הייתי מוכן לזה ונראה היה לי שזה הולך להיות עתידי, בעוד שנתיים.

שנתיים אחרי שרבין התפטר בגלל חשבון הדולרים, הוא נרצח בידי אלמוני שזיהה את עצמו בפתק ובשיחת טלפון שהשאיר בתור "לאומן כדור-ארצי, שביקש לנקום ב'ידיד החייזרים' ומשתף הפעולה הישראלי הראשי עם שלטון הכיבוש שלהם בכדור הארץ". רבין בעצמו דיבר עם ההסטוריון ועם צבי על החשש הזה שהביעו יועציו מפני אפשרות כזאת, בשעה שישב איתם, עטוי במשקפי שמש וקסקט, באותה מכונית אטומה שהסיעה אותם כששוחררו באישון לילה מהמעצר, כשאמר להם שהוא מבין שמה שקורה עכשיו משמעותו מהפכה שתשנה דברים יסודיים בתפיסה הישראלית והעולמית, אבל צריך זמן להכין את הציבור לכך בלי למוטט את יסודות הסדר הציבורי.
עד היום לא ברור אם תלמיד הישיבה הירושלמי שנתפס והתאבד כעבור יומיים, תוך כדי "ההסתכלות הפסיכיאטרית" אליה נשלח באמת היה קשור לכך, וממילא כבר קשה לזכור את הרצח, למרות שהסטוריונים כבר קבעו ש"רצח ה23 במאי 1979" הוא הרצח הראשון שפותח את מה שנקרא אחר כך "ההתקוממות העולמית/כדור ארצית" שהפתיעה ושיבשה הרבה מן התכניות והחלומות שהיו לאנשים מאז מארס 1977, למרות שחפא צפה גם אותה.

אך בל נקדים את המאוחר. באביב 1977 היו ההסטוריון וחבריו בפסגת היקום של המבושמות המאושרת, שהם חשו שהיא מגיעה להם אחרי החורף הקשה ורב הספקות שעברו. בעצת המומחים שישבו עם ראש הממשלה במכונית שהסיעה את צבי וההסטוריון, הם מיעטו לצאת מן התחום המגודר, ובו המשיכו לפתח את המערכת ולשוות לה צורה. עכשיו יכלו לראות אחד את השני דרך מסכים, ובקרוב יוכלו לשגר את עצמם דרכם. גם המשיכו למתוח את החוטים בשביל שרתי הטלפתינט שאחד מהם, אותו אחד שהינדס את מכונת הזמן, עבד על האפשרות של חיבורם למקלדת שהיתה צמודה למסך שמחובר ישירות אל מחשב העל הענק, ודיבר על האפשרות שבמקום מחשב על יהיה לכל אחד מחשב קטן עם מקלדת, שיעשה את אותם דברים! אבל זה נראה מוגזם ועוד חזון למועד, אפילו בשביל חבורת המחץ.
בסוף מאי, אחרי ששוב בירך את שמעון פרס, ראש הממשלה החדש המיועד, הודיע מנחם בגין על פרישתו מפוליטיקה מפאת מצב בריאות וגיל מבוגר, ורצונו להקדיש את זמנו לבילוי נעים עם הנכדים וכתיבת זכרונותיו. בגין יחזור מקץ שנים, וייבחר כנשיא המדינה. שמעון פרס הזמין את מחליפו בראשות הליכוד עזר וייצמן להצטרף לממשלה הרחבה שהוא מקים ביחד עם ד"ש ותנועת "שלום ציון" בראשות אריאל שרון.

ביוני, למרות שכבר כמה חודשים לא היה בבית הספר, בא ההסטוריון למסיבת הסיום של כתה ט' אצל רונה מן הבית הגבוה, והתפלא שהיא בעצמה הזמינה אותו באמצע המסיבה לעלות איתה לגג, שם איפשרה לו בחפץ לב לעסות ולחפון את שדיה הגדולים החשופים, והוא הרגיש שזה, מכל מה שעשה בתקופה האחרונה, היה מה שהכי רצה לעשות. זו היתה תחילתו של רומן, שנמשך עוד שנה וחצי.

בעיתונים עדיין לא כתבו דבר, אבל גם הכותרות שכן היו דיברו על שינויים שנראו עד לפני זמן לא רב מוזרים. נשיא מצרים היה בארץ בביקור חשאי, והוא צפוי לבוא שוב בספטמבר, בגלוי, בראש משלחת של מנהיגים ערביים, וגם ברית המועצות מנהלת מו"מ על חידוש יחסים בקרוב, פתיחת השערים ובכלל נראה שמשהו משתנה שם לאחרונה במהירות, לטובה. נמסר גם על ירידה מפתיעה בשיעור זיהום האוויר במקומות "חשובים" בעולם. תושבי דרום הארץ חשו במיוחד איך האוויר, שמשהו בו היה עכור, נעשה שוב צלול ונעים. מחיר העיתון ירד בינתיים ל90 אג'.

בסוף אוגוסט חזר חפא לכדור הארץ מן המקום שבו למד, לדבריו, בבית הספר של התבונה הגלקטית שאף אחד חוץ ממנו לא ידע איפה זה בדיוק. ההסטוריון, צבי וסטולי הגנוב קיבלו את פניו ונסעו איתו לעמדה הראשית שעדיין מוקפת בגדר, אבל יש עליה ציורים עליזים ורעשנים עליהם עבד ההסטוריון עם חברים מהשכונה במשך כל הקיץ. שם קיבל עליו חפא באופן רשמי את הניהול והפיקוד הראשי על התכנית.