בלוג הצועד The VValker's blog

כשבאנו למחנה, מצאנו את כולם עומדים המומים. הם אפילו לא שמו לב שבאנו מן החוץ.

כדורי האש, שנורו על המחנה משלושה כיוונים בלתי מזוהים, הן בצד הישראלי והן בצד המצרי, נבלמו בדרך כלל באויר על ידי הגג השקוף שאותו סיימנו למתוח מעל למחנה זמן קצר לפני הנסיעה. אולם הגג לא כיסה הרמטית את כל אזור המחנה, ובאחת הפינות התגלגל כדור פנימה ושרף את שורת המבנים המערבית, שבאחד מהם גרו קויסטי ודורייה שהתחתנו, ולא היו מוכנים לישון תחת "גג שקוף" אפילו שידעו שהגג אינו אטום באמת, והוא קולט את כל הקרינה הטובה מבחוץ ומסנן רק את מה שרע. הם נמצאו שם באותה שעה, ושניהם נספו.

את קויסטי איש השמש הכרתי שמונה שנים, הוא היה אחד מהראשונים בחבורת המחץ, אחרי צבי ואחרי. הוא אהב לנגן בגיטרה וחלם להיות זמר גדול. בעינינו, הוא היה. דורייה הצטרפה אלינו לפני כשלוש שנים בערך, היא היתה מבוגרת מקויסטי בשנתיים (הוא צעיר ממני) והם היו זוג לוהט כמעט מהרגע הראשון. אם ניתן למצוא נחמה, הרי היא בכך שהם מתו יחד.

ג'ון, ששר איתם בחתונתם שיר שנקרא "אהבה טובה לנֵצח", הקדיש לזכרם כששב לכדוה"א ושמע על מותם, הקלטה ובה גירסה מחודשת, בליווי גיטרה טלפתית, של Sun King, שירו הישן מ"אבי רואד", אותו שיר שפעם הוא אמר שבא אליו דרך חלום.

ס., שהיה חברו הטוב ביותר של קויסטי, דרש לנקום מיד. כשראה את חפא תבע ממנו, כמעט במכות, שיתן לו לצאת עם כמה מהחבר'ה, למצוא את המקומות שמהם נורו הכדורים, ולטפל באלה ששלחו אותם כמו שצריך, שיהיו ישראלים, שיהיו מצרים, או שיהיו בני השטן. גם אחרים הצטרפו אליו וכמעט פרץ מרד במחנה. במאמץ רב עלה בידי סטולי הגנוב להרגיע אותם ולהסביר להם מדוע אסור לנו להתנהג בדרך זו. חפא גם הסביר לו שכנראה מקור הכדורים חיצוני ולכן מה שס. רוצה לעשות הוא מסוכן פי שתיים ממעשה רגיל של נקם כנגד מקורות לא מזוהים.

האחרים רק עמדו בצד, לרובם דמעות בעיניים, ובפעם הראשונה נראינו כולנו כה מוכים, גלמודים. במערב עדיין בערה באש שלא מן העולם הזה שורת הבניינים ואי אפשר היה אפילו לחלץ את הגופות, אף אחד גם לא היה מסוגל להניע את עצמו לשם, עד שחפא ביקש מס. ומסטולי הגנוב שיבואו שניהם לכבות איתו את האש. הרגשנו את מחשבתו הכואבת, שהוא היה יכול למנוע את זה.

למחרת יצאו רוב חברי חבורת המחץ להלוויה בעיר "סָנְמֵן", עיר הולדתו של קויסטי. חפא עמד על כך שכמה יישארו, וביניהם אני, שחייב לגמור לסכם ולכתוב את ההסטוריה של הנסיעה, עד שתגיע תוספת הכח בעוד שבועיים.
לחשוב על הדברים האלה במצב שבו היינו, זה דרש באמת שליטה חייזרית.

הכחול או מי שחפא כינה אותו השליט של החלל נראה בסך הכל כמו עין קטנה רוטטת, או כמה קוים כחולים רוטטים שבהצטרפותם יצרו צורה של עין, והיו מופיעים ומתעמעמים בעלטה הכהה במיוחד שאפפה את השולחן, אם ניתן לקרוא ככה לתחום המאורך שנראו בו כמו קוים מלבניים דקיקים מאד, כמעט בלתי נראים, שבו היו נמצאים מנהיגי הפדרציה, ידעתי שהם נמצאים שם למרות שרק את הכחול הייתי מסוגל לראות, ולרגעים היה נדמה לי שה"עין" ממקדת בי באופן מיוחד את הסתכלותה, אבל חפא הסביר לי שזו לא באמת עין. ובכל זאת הייתי בטוח שהשליט מרגיש בי. חפא התקרב אל התחום של מנהיגי הפדרציה ולידו עמד מי שחפא הציגו בתור המתורגמן וגם המתווך בין ידע התבונה הגלקטית לשלטונות הפדרציה, ובעיני הוא משום מה נראה דומה לסטולי הגנוב.
אני ישבתי בעומק המרחב האולמי יחד עם כל נציגי הפדרציה שכבר היו מוכרים לי מן הדיון הקודם, אלה שחפא ביקש את תמיכתם בתוספת כח בשבילנו, ובגלל אי יכולתם להכריע הובא הנושא להכרעת הכחול.
השליט רטט יותר מהר, והיה נראה לי עצבני. היה ברור לי שהוא פסק מיד פסיקה חדה וחלקה. המתורגמן שכבר הכיר אותי שידר אלי חיוך, וחפא סימן לי תנועת נצחון.
היה גם מישהו שלא היה מרוצה, סביב מה שאולי היה הצואר של אותו יצור ששמתי לב אליו כבר קודם וגם אני וגם ג'ון החלטנו שהוא לא נחמד, זעו בחוסר נוחות כעין כדורים קטנטנים של אש כתומה.

השליט הכחול פסק שיש לשלוח אלינו כח, והוא יישלח תוך מספר שעות, ועל פי מושגינו שלושה שבועות. כך שהיה לנו עוד זמן עד שנחזור לכדור הארץ. אותו ניצל חפא לקחת אותנו למספר מקומות מעניינים שעליהם אספר אולי בעתיד, שגם יצא לי עוד לחזור אליהם שוב. כפי שסיפרתי, ג'ון ויוקו החליטו להישאר שם עוד כמה שבועות בהם ילמדו לנגן בגיטרה טלפתית. גם אני לקחתי במקום ההוא, שנקרא "זהיסו" גיטרה קטנה, כדי שסטולי הגנוב יחבר לי אותה כמו שהוא יודע למשדר הטלפתינט. ידעתי שיכולים לצאת מזה דברים מעניינים. לסיכום העניין עם ג'ון ויוקו, הם התגלו כשני אנשים מאד נחמדים אבל גם מרושעים, בעיקר כשיצא להם להעביר קטעים על חשבון פול מקרטני ולינדתו, קטעים אותם הריצו כמעט כל הדרך, ונראה לי שיש להם ממש אובססיה לגביהם.

החטאפה הנחית אותנו בחזרה לא בדיוק במחנה, אלא די הרבה ק"מ מדרומה לו. היתה שעת תחילת הערב בסיני, וחפא גילה שנגמרה האנרגיה של כלי הטיסה השקוף. דבר שאפשר לסדר אותו, אבל חפא העדיף שנישאר בלילה במקום ההוא. נכיר קצת את הסביבה שמבחוץ. את המקום זיהינו עפ"י מפת הנייר הסטנדרטית מלאת הסלוטייפ שלי כנוואמיס. הנוואמיס אלו בתי אבן קטנים שזמנם קדמון מאד ולא ידוע מי בנה אותם. צורתם עגולה כמעט והם בנויים ללא טיט. מדריך קבוצת המטיילים שבילתה איתנו בחתונה של קויסטי ודורייה לפני שנסענו אל הפדרציה, סיפר לנו על הבתים האלה בדיוק, שהבדווים מאמינים שבני ישראל בנו אותם כדי להתגונן מפני הזבובים שתקפו אותם בחום המדבר. לי נראו הבתים כבתיהן של רוחות רפאים, ודמיינתי את הרוחות האלה מביטות אלינו מן הפתחים הקטנטנים. לחפא היה הסבר אחר.
לדבריו אלה בתים שנועדו לאגירת חלומות. הוא ראה בתים כאלה בכוכב הראשון אליו נחטף בהיותו גור. אותו כוכב נחשב כביתם ההסטורי של חברי מסדר רחפני הדבורה הראשונה שהיו בין מוריו בבית הספר של התבונה הגלקטית (והם אלה שגילו אותו למעשה). רחפנים אלה, שצורתם דומה לצורת אדם-דבורה, נהגו לאגור חלומות במבנים דומים מאד למבנים כאלה. חפא סיפר לי שקיימת בגלקסיה סברה, שכל בני המינים הדומים לנו, מקורם ביצורי הדבורה האלה, והוא תוהה אם אין הבתים האלה עדות לא רק לביקורם של יצורי הדבורה בעבר בכדור הארץ, אלא גם חיזוק לסברה שיש קשר בין יצורי הדבורה למין האדמי.

כדורי אש רושפים ורועמים עלו לפתע בקו הרקיע, וצנחו מאחורי ההרים. חפא אמר לי מייד שזה הכיוון של המחנה שלנו, וזה לא נראה לו טוב בכלל. לא היה זמן להשתהות. גם לא לתקן את הכלי. פתחנו בריצה לכיוון המחנה, וכשהיינו קרובים כבר לשם הבנתי מה הכדורים האלה מזכירים לי. כמוהם בדיוק נראו ה"חרוזים" על "צווארו" של היצור ה'לא נחמד' מן האסיפות ב פדרציה. חפא הסכים אתי.
הוא אמר שה'יצור' הוא נופלדנס, יריב ידוע של השליט הכחול, שגם אותנו לא אוהב כל כך. אם ידו בדבר, זה מוכיח את מה שחפא חשד מזמן: שלמרד של כדור הארץ נגדינו יש תמיכה חיצונית.
ואם התמיכה במרד באה מיצור בדרגתו של נופלדנס, הוסיף חפא והרהר, הרי שגם מעמדו של הכחול בסכנה.
אחר כך ביקש ממני לשכוח בינתיים את כל הדברים האלה, שהם עניינים של "פוליטיקה שמחוץ לכדור הארץ", ולא צריכים עדיין להטריד אותי.

הגענו למחנה, ושם באמת לא היה לי זמן לזכור את הדברים, מפאת מה שקרה.

לאט לאט גם זיהיתי דמויות, וכאשר חפא דיבר וסיפר עליהן, ידעתי על מי הוא מספר.
ידעתי כבר שהם ותיקים מאיתנו כמעט במיליארד שנה. את כל השלבים שאנחנו עוברים כעת, הם כבר הספיקו לשכוח.
בשביל רובם אנחנו בעל חיים בפלנטה לא מעניינת, נידחת, שגם המחצבים בה הם לא משהו. לכל היותר, אנחנו ילדים מפגרים בשבילם. הם לא מתרשמים ממשחקי הטכנולוגיה שלנו, זה אחד מהדברים שהם, כבר בגיל הילדות שלהם, הספיקו לשכוח.
אבל יש כאלה שטוענים אחרת.
למשל, אלה שחטפו את חפא בתור גור, וחפא עצמו.
הם טוענים שכדור הארץ מתקרב מאד להגיע לגיל בגרות.
ויש צורך לשמור עליו. גם מפני עצמו. לטפל בו, בטרם ישמיד את עצמו ב"ענן האבק" שהתחיל לעלות משם, בערך 35 הקפות שמש לפני הנסיעה הזאת שאליה לקח חפא אותי ואת הזוג שישב כמוני, המום מן העלטה ומן המראות שהתחילו להתגלות מתוכה. הזוג שאחד ממנו חלם על עולם ללא ארצות.

אחר כך הביאו לג'ון גיטרה טלפתית מן הכוכב זהיסו, והוא ויוקו כל כך התלהבו מן האוירה, השלווה והמראות, שהחליטו להישאר עוד זמן נוסף וללמוד לנגן בגיטרה הזאת. קינאתי בהם. גם אני רציתי להישאר. אבל עוד היו לי הזדמנויות לחזור לשם.

בפעם הקודמת הצליח חפא לשכנע את הפדרציה ואת הקולקטיב החייזרי לתת לו את המינוי. גם אז זה לא היה קל, ורק בגלל תמיכת המורה הבכיר מבית הספר של התבונה הגלקטית אישרו לו, בסוף.
הפעם גם תמיכת המורה הבכיר לא היתה מספקת. מפני שמדובר היה בתוספת כח שפירושה הוספת מאסה לאיזור מערכת השמש שלנו, שלמרות שהיא נידחת, יש התחרות של בעלי אינטרס על המרחב שבו היא נמצאת, והם פוקחים עין אחד על השני, וכניסתה של כל מאסה שהיא, גם קטנה יותר ממה שחפא ביקש, לאיזור, עלולה לערער על מאזן הכוחות בין בעלי האינטרס, ולאיים על השלום והשלמות בפדרציה, שהושגו בדי עמל.

חלק מהדיון הארוך שהיה שם הצלחתי להבין. בעיקר את מה שאמר חפא. הוא עמד על כך שעניין זה אסור שיוכרע בפורום הרגיל, כשעמיתיו השיבו לו, במשך מה שנראה כמו "שעות על שעות" (צויידתי בשעון מיוחד, רב ספרתי, ועליו זה לא נראה כמו זמן רב) לא הצלחתי, למרות הטלפתינט הענק שנראה כאילו גודלו כגודל כל כדור הארץ וצורתו כצורת מערה, לעקוב, הכל נשמע לי כמו מלמולים ורשרושים וקשקושים, ותוך כדי הדיון נרדמתי פעמים רבות, וחלמתי חלומות שכל אחד מהם נראה לי כמו פרק שלם של חיים. ואולי אלה לא היו חלומות.
כשהתעוררתי, הבנתי שהוסכם להעלות את הנושא לדיון בפורום העל, בנוכחות הכחול.

היה חושך ממין שלא נתקלנו בו. לא בדיוק חושך, משהו שקשה להגדירו, כי לא ראינו מעולם דבר כזה קודם. מעין עלטה שקופה או חלולה, עלטת מרחב כזו, שלאט לאט התברר לנו שהיא סוג של תאורה.
תאורה שאינה בנויה להרגלים שלנו.
ולהתרגל אליה, דומה היה שלוקח לנו שעות רבות, אולי ימים, ואולי כלום. זמן שאין להגדירו.
וכשהתרגלנו, היינו יושבים בחללו האדיר של משהו שהיה ברור לי שהוא סוג של אולם, והתכנסו בו המון…
אני לא ראיתי אותם, אבל היה ברור לי שהם ישנם.

חפא סיפר לי עליהם בדרך, ועוד קודם, כשחיכינו יום שלם על ההר, העננים כיסו את הירח והכוכבים אותו לילה וחפא אמר שצריך לחכות, לא הבנתי למה. מלמעלה השקפנו על המחנה, והוא סיפר לנו על תולדות הפדרציה שאליה אנחנו נוסעים, כדי לבקש כוח, על היקום וכל השאר.
על התבונה הראשונה היא התבונה של המפץ הקוסמי. קוראים לה גם התבונה של הקרן הבהירה. אין לה קשר לחייזרים או לאדמים, או כל חי אחר. אחריה ישנה התבונה הגלקטית שנוצרה כשכבר נוצר הזמן, נוצרו הגלקסיות, נוצרו החללים האפלים. היא מתחלקת לתבונה בהירה ולתבונה אפלה. היא כן קשורה לחיים. היא סופחת אותם כדי להתקיים.
ונוהגים לומר, שהיא ממנה סוכני משנה.
על מאבקם של לוחמי הקרן הבהירה כנגד כהני התבונה האפלה וכנגד מלכודותיהם של סוכני המשנה, המסוכנות יותר מן החללים האפלים.

ועוד סיפר, על לוחמי אבק הכוכבים ועל הקולקטיב החייזרי, ואיך נחטף הוא בתור גור והצטרף אל לוחמי הקרן הבהירה, ואיך הפך להיות חפא.

רק במוצאי שבת ה8 בדצמבר קיבל את "אישור ההמראה". עתידים היינו לחזור ב16 בינואר.

באביב שלִפנֵי הפרחים פרחו בטירוף.
אנשים יצאו אל הגנים הבוטניים שנפתחו ליום אחד בחינם, ומצלמות בידיהם.
באוניברסיטת תל אביב הפגינו נגד הקיצוצים. והשוטרים באו מודלקים, מרוב הבלגה יום קודם, בהפגנת המתנחלים.
הוועדה החליטה על התרופות בסל הבריאות, מי יחיה ומי ימות.

באביב שלפני, שר האוצר בישר על ירידה באבטלה
ומכבי, כרגיל, ניצחה וניצחה. גם הקבוצה התורכית בפניה לא עמדה.
ומפלגת המעמד הבינוני איימה שלא לתמוך בתקציב, איש לא הבין בדיוק למה.
ובאינטרנט, פרחו הבלוגים.
ואחד, הסטוריון מצעד המחץ, כתב שם דברים
שלא נראו קשורים
לכלום. על מצעדים, או על עבר קרוב דמיוני.

באביב שלפני, עוד היה לאן לברוח
ומי שלא רצה להביט נכוחה,
עדיין היו לו אפשרויות.

את מלאכת הבטחון השארנו בידיים של הממשלות המקיפות אותנו. זה היה חלק מההבנה שהגענו אליה עם ראש הממשלה הישראלי, שהעביר את זה לנשיא האמריקאי שאמר את זה גם לרוסים. העולם לא יפריע לנו, וגם ידאג להגנה שלנו (אבל יפרק את האטום, ויכריז שביתת נשק עולמי), ואנחנו לא ננצל את מה שיש בידינו כדי לבנות כח שיתחרה בכח הצבאי הקיים בעולם. למרות שיכולנו לעשות זאת.
ובשנתיים-שנה וחצי הראשונות לא היה צורך, כי הסביבה סיפקה לנו את כל ההגנה.
ההסכמה הנוספת שלנו היתה, שלא נספר על עצמינו לעולם, אלא דרך הפילטר שהם יקבעו. כך קיבלנו עיתונאיות מכל העולם שכתבו כל מיני סיפורי פוגי על "המרכז לחקר אותות מן העולם האחר" תוך כדי התפשטות, וזה היה תחביב שלנו, ביחוד של ס., להפשיט אותן, ראשונות היו האיטלקיה והספרדיה שכבר כתבתי עליהן, אחר כך באו אחרות (גם ישראליות, שתמיד שיחקו אותה "קצינות צבא" בהתחלה) ו"עיתונאית" נהפך אצלנו למילת סלנג לכל בחורה שמישהו הביא. חוץ מהן היתה גם הזמרת (שהתאהבה בקויסטי איש השמש ששבר את ליבה), והסופרת, אהבנו אותן מפורסמות, אבל לא רק. מהסיבה הזאת, את רונה אף פעם לא הבאתי אל המתחם, וגם אחרים, עם החברות הרציניות שהיו להם, נפגשו בחוץ, כי בפנים שררה אוירה מתמדת של רעב ל"עיתונאיות" ואורגיות, בניצוחו של ס. שצפה על הכל עם ה"עין" שהתקין מעל המסך שלו, מן התחנה הלונדונית. בדצמבר 78 (1 בדצמבר תמיד היה לי יום של פרידות) זה נגמר. היא הודתה שכבר זמן רב היא אוהבת מישהו אחר, רגיל, מהתנועה שלה. אז גם התחילה להיגמר בכלל, כל האוירה של הימים הראשונים.

כשהתחילו להירצח ולהיעלם "הדודים הטובים" (וגם העיתונאית הספרדיה שראיינה אותנו) ציפינו שהצבא, המשטרה ושאר "כוחות הבטחון" המקומיים והעולמיים יגנו עליהם ועלינו, וימנעו את המשך מעשי הרצח. אבל לרוה"מ שבזכותינו קיבל את התואר "מלך המזרח התיכון החדש" (אם לא "הגלובוס החדש") היו העדפות אחרות, כמו למשל לנזוף בחפא ("קפטן זלופהאד" כך כינו אותו בסיפורים העיתונאיים) על התנהגות לא נאותה כלפי אורח. מדובר במתנחל האדמוני, אותו אדם מגעיל בעל מבטא אמריקני שהשתולל אצלנו ותבע מן ה"קפטן" להעביר לידי המתנחלים את התחנה שלנו הסמוכה להתנחלות החדשה "חומה" שהקים שר החקלאות של ממשלת האחדות באזור הכפר אל-ג'יב ("אתם זרים כאן, או שאתם בעדנו ועוזרים לנו לחסל את האויבים שלנו או שאתם עפים בחזרה לכוכב שלכם או מאיפה שבאתם ולא אכפת לנו כל הכח שלכם. אנחנו יש לנו הבטחה אלוקית"). ה"קפטן" נאלץ להפעיל קרן כדי להדוף אותו כמה מטרים. אכן התנהגות לא נאותה. גם לצבא ולכוחות הבטחון היו אינטרסים משלהם (ולאותו שר חקלאות מדובר וגם לסגן הרמטכ"ל מן המושב שבעמק יזרעאל, היתה ללא ספק יד בדבר), ובכלל, לכולם היו יותר מדי אינטרסים, העולם מסביב התחיל להתפורר במהירות, ולא היה עם מי לדבר. גם בארצות אחרות, זה לא היה יותר טוב.

מאז ששרפו לנו את התחנה בלונדון, לא יצאנו מן המתחם בסיני, הרחוק מישובי אדם צפופים ולכן הרגשנו בו הכי בטוח (על שמירת התחנות בעולם הופקדו ילידי מעבדה מן המין המתכתי). אבל דבר חדש קרה: חפא התחיל לאמן אותנו בהגנה עצמית. מכיוון שהיינו כולנו יחד, קל היה לארגן אותנו לפי קבוצות שעסקו בתורנות באימוני קרב מגע (אותם הדריך חפא בעצמו, שדווקא די חיבב את הכינוי העיתונאי שכולנו אימצנו לו) ובסיורים סביב המתחם. מלאכת הפיקוד ניתנה לס. ול"כוכבי". נשק סירב בינתיים חפא לתת לנו, וזו היתה התנגדות עקרונית. פעם ריתק למשך שבוע את ס., רק משום שהציע לצאת ולגנוב לכולנו נשק מן החיילים הישראלים והמצרים שמסביב.
אין זה אומר שלא הפסיקו לבוא אלינו מן העולם שבחוץ, באמצעות החטאפה, אבל במחתרת.
בתחילת דצמבר חגגנו את החתונה של קויסטי איש השמש וחברתו דורייה. בין האורחים אנדריי סחרוב, שר המדע בממשלה הרוסית החדשה שבראשה עמד צעיר בשם מיכאל משהו וג'ון לנון (עם אשתו) שבא לדבר עם סטולי הגנוב על הפקת אלבום משותף. היה קר מאד מסביב, אבל לנו היה חימום, על ההרים האלוהיים ריצדו האורות מן המכונה של סטולי הגנוב שגם ניגן עם הלהקה, ולנון הצטרף אל החתן והכלה בשיר חתונה גלקטי שלימד אותם חפא שבעצמו ערך להם את הקידושים. אחר כך עלה הירח המלא והאיר את הנופים הוורודים בבקעה הסגורה בין הרים מסולעים, ורקדנו כל הלילה והצטרפה אלינו קבוצה של מטיילים ומטיילות מכל העולם שהזדמנה לאיזור.

בשעת בוקר מוקדמת קרא לי חפא וביקש שאקרא גם לצבי ולסטולי הגנוב. הוא הודיע לנו שהוא קיווה שלא יבוא הרגע הזה, אבל כעת עליו לנסוע לבקש תוספת כח גלקטית, כי בלעדיה לא נוכל להמשיך להיות פה לאורך זמן. הוא אמר לצבי וסטולי הגנוב שלא יספרו על היעדרותו לאף אחד, ויתנהגו כאילו הם לא יודעים כלום. אותי הוא צירף אליו כי "למאורעות הבאים יהיה דרוש הסטוריון". בחוץ טייל זוג לאור השחר, ג'ון ויוקו שנשארו לישון אצלינו. בהברקה רגעית הציע צבי לחפא שיצרף גם אותם, בתור מייצגים של כדור הארץ, ולהפתעתנו חפא הסכים.