בלוג הצועד The VValker's blog

תוך כדי עיון חוזר בפוסטיי הישנים, גיליתי שכבר כתבתי פעם על זמן אפשר.
לטובת הקוראים החדשים, שקוראים את ההסטוריה האלטרנטיבית, המתרחשת כולה בזמן זה, אני מעלה בפעם השנייה את הפוסט ההוא, מאוקטובר.

חפא היה אומר לנו שזה לא נכון שיש רק עבר, הווה, עתיד.
אותו לימדו במקום הרחוק ההוא, שיש גם זמן נוסף: זמן אפשר. הוא זמן שמתקיים בדיוק כמו שמתקיימים הזמנים שאנחנו מכירים.
יש בין הבלוגרים דיון אם מותר לכתוב בדיות, להציג את עצמך כמי שאתה לגמרי לא. חפא מן הסתם היה אומר שזאת בדיוק כתיבה על עצמינו בזמן אפשר.
החיים בחברה הזאת של בני אדם על כדור הארץ, לא בדיוק סובלים את מי שמדבר על עצמו בזמן אפשר, בעיקר לא אלה שמבקשים ממך קורות חיים. אדם יכול, כמובן, לספר על עצמו בזמן אפשר. אך אם הוא לא יסייג את עצמו מראש בשלטים החל מ"סתאאם" ועד ל"סיפור דמיוני – כל קשר למציאות מקרי בהחלט", וייתפס במכונת הזמן שלו כשהוא נוהג ללא רשות בזמן אפשר – הוא ישלם על זה מחיר חברתי שעשוי להיות קשה. (הוא עלול, בעצם, לשלם גם על עצם השימוש במכונת זמן).
אולי הבלוג הוא המקום בדיוק המתאים כדי לספר על עצמנו בזמן אפשר בלי שנצטרך להיענש. הוא גם הזדמנות לבחון איפה אנחנו נמצאים בזמן אפשר. שהרי איפה אנחנו בעבר ואיפה אנחנו בהווה אנחנו יודעים, ואיפה אנחנו בעתיד אף פעם לא נדע (בעצם, מאין אני יודע?), אבל זמן אפשר אולי הוא הזמן המעניין באמת שלנו.

אחרי ההלוויה נסעו כולם לבקר את המשפחות והארצות הישנות שלהם בחוץ, וקיבלו אישור מחפא להיות בחוץ שבוע. חפא בעצמו חזר מוקדם למחנה.
גם צבי חזר אחרי שלושה ימים, והספיק להביא דרישת שלום מן ההורים שלי, שגרו בשכנות להורים שלו במגדל היוקרתי "מצפה יער 27" אליו עברו שתי המשפחות לאחר שהבתים הקודמים הפכו להיות חלק מן המתחם הראשי שהוקף בגדר גבוהה.
הוא סיפר לי שברחוב שמחוץ למגדל ממתין כבר שבועיים רכב של המשטרה הצבאית, ואם אבוא לשם הם יעצרו אותי באשמת אי התייצבות לצו גיוס שמעולם לא שלחו לי.
עכשיו הבנתי למה עמד חפא על כך שאשאר במחנה.

אומרים שתפקידו של רוה"מ בישראל היה תמיד תפקיד למראית עין ובעניינים שולטת למעשה חונטה צבאית בטחונית. באותם שבועות, נדמה שגם תפקידו למראית עין של רוה"מ ניטל ממנו אחרי שסגן הרמטכ"ל הדיח את הרמטכ"ל וטנקים התקרבו אל בניין הכנסת.
בלבנון התחממה הגזרה ובמצרים הושם הנשיא במעצר.
חיילים ישראלים שסיירנו סמוך לעמדה שלהם ביום שצבי חזר, שמענו אחד מהם אומר לשני: "שמעת מה קורה בארץ, שמים בכלא את כל הזבלים, ההומואים השמאלנים והפרופילניקים."
ברוסיה השתלט הצבא על המבנים האטומיים והורה לחדש בהם את הפעילות. ידידינו אנדריי סחרוב הודח מתפקידו כשר המדע.

גם השאה הפרסי נרצח, כך התברר, בשבוע שלפני שחזרנו. זכרנו אותו מהביקור שביקר אותנו עם בני משפחתו במתחם הראשי בדיוק לפני שנה, בו ביקש שניתן לו חומת הגנה מפני מה שכינה "כוחות הדת". נתנו לו. בעיקר זכרנו את המורה לעברית שלו ושל בני משפחתו שהצטרפה, בחורה יהודיה מטהראן, אשה מהממת ביופיה, שסיפרה לנו שבני משפחתה כמעט עלו לישראל לפני 20 שנה.

הנשיא האמריקאי, אדם אמיץ וישר שלא התחבא כמו האחרים בחומת התעלמות גם אחרי שנרצחו שבעה שגרירים שהיו "הדודים הטובים" האמריקאיים, דיבר עם חפא דרך המסך, ואמר שלמרות מאמציו, אמריקה לא תוכל להבליג נוכח חידוש הפעילות בכורים הרוסיים, ותיאלץ לחדש את הפעילות בכוריה היא. הוא ממש התחנן בפני חפא שיביא כבר את הכוחות שהוא בטוח שעומדים לרשותו, כדי שיצילו את העולם. באותה שעה לא הייתי כלל בטוח שהם יבואו.
הנשיא הבטיח לחפא שכוחות הבטחון האמריקאיים יוסיפו להגן על המתחמים שלנו שבתחומה הטריטוריאלי של ארה"ב, והם אכן עשו כך. במקומות אחרים, נאלצו המתכתיים להתגונן יום יום בפני מתקפות אש. לו היו בני אדם, לא היה אף אחד מהם נשאר בחיים. הם הצליחו לשמור על המתחמים. בלונדון תפסו כוחות בטחון בריטיים בהוראת ראש הממשלה החדשה מארגרט תאצ'ר את התחנה השרופה, והודיעו שלא יחזירו אותה לידינו. בארגנטינה שוב התחילו להיעלם אנשים (חבורת המחץ היתה שם בגמר המונדיאל ומשם נסענו לחגוג לילה סוער באמסטרדם, אח אמסטרדם).
יום אחרי שדיבר איתנו נשיא ארה"ב, כבר לא פעל אותו המסך שדרכו הוא דיבר. מכשירים פתאום לא נענו לנו, וזה היה כמו בימים שלפני שהתחילה ההסטוריה האלטרנטיבית (5.3.77), כשהמכשירים פעם פעלו ופעם לא ולא היינו בטוחים שהמערכת בכללותה תפעל בזמן. פחדנו שאנחנו חוזרים לבראשית, שלא לומר לתוהו ובוהו.

החבורה חזרה, ואלה שבאו יבשתית סיפרו שג'יפים לבנים הולכים וסוגרים על המחנה מכל צדדיו.
הצהרות של איום במלחמה נישאו מפי ראשי הצבא הישראלים והמצריים.
פה ושם שמענו מרחוק קולות של ירי.

היינו לבדינו לגמרי, ההרים השחורים והשמש הקופחת בחום של ינואר נראו גם הם עויינים.
מוקפים על פלנטה ושמה כדור הארץ.

ביום שני, ה28 בינואר, נחתו ובאו לעזור לנו כוחות הזומזז

כשבאנו למחנה, מצאנו את כולם עומדים המומים. הם אפילו לא שמו לב שבאנו מן החוץ.

כדורי האש, שנורו על המחנה משלושה כיוונים בלתי מזוהים, הן בצד הישראלי והן בצד המצרי, נבלמו בדרך כלל באויר על ידי הגג השקוף שאותו סיימנו למתוח מעל למחנה זמן קצר לפני הנסיעה. אולם הגג לא כיסה הרמטית את כל אזור המחנה, ובאחת הפינות התגלגל כדור פנימה ושרף את שורת המבנים המערבית, שבאחד מהם גרו קויסטי ודורייה שהתחתנו, ולא היו מוכנים לישון תחת "גג שקוף" אפילו שידעו שהגג אינו אטום באמת, והוא קולט את כל הקרינה הטובה מבחוץ ומסנן רק את מה שרע. הם נמצאו שם באותה שעה, ושניהם נספו.

את קויסטי איש השמש הכרתי שמונה שנים, הוא היה אחד מהראשונים בחבורת המחץ, אחרי צבי ואחרי. הוא אהב לנגן בגיטרה וחלם להיות זמר גדול. בעינינו, הוא היה. דורייה הצטרפה אלינו לפני כשלוש שנים בערך, היא היתה מבוגרת מקויסטי בשנתיים (הוא צעיר ממני) והם היו זוג לוהט כמעט מהרגע הראשון. אם ניתן למצוא נחמה, הרי היא בכך שהם מתו יחד.

ג'ון, ששר איתם בחתונתם שיר שנקרא "אהבה טובה לנֵצח", הקדיש לזכרם כששב לכדוה"א ושמע על מותם, הקלטה ובה גירסה מחודשת, בליווי גיטרה טלפתית, של Sun King, שירו הישן מ"אבי רואד", אותו שיר שפעם הוא אמר שבא אליו דרך חלום.

ס., שהיה חברו הטוב ביותר של קויסטי, דרש לנקום מיד. כשראה את חפא תבע ממנו, כמעט במכות, שיתן לו לצאת עם כמה מהחבר'ה, למצוא את המקומות שמהם נורו הכדורים, ולטפל באלה ששלחו אותם כמו שצריך, שיהיו ישראלים, שיהיו מצרים, או שיהיו בני השטן. גם אחרים הצטרפו אליו וכמעט פרץ מרד במחנה. במאמץ רב עלה בידי סטולי הגנוב להרגיע אותם ולהסביר להם מדוע אסור לנו להתנהג בדרך זו. חפא גם הסביר לו שכנראה מקור הכדורים חיצוני ולכן מה שס. רוצה לעשות הוא מסוכן פי שתיים ממעשה רגיל של נקם כנגד מקורות לא מזוהים.

האחרים רק עמדו בצד, לרובם דמעות בעיניים, ובפעם הראשונה נראינו כולנו כה מוכים, גלמודים. במערב עדיין בערה באש שלא מן העולם הזה שורת הבניינים ואי אפשר היה אפילו לחלץ את הגופות, אף אחד גם לא היה מסוגל להניע את עצמו לשם, עד שחפא ביקש מס. ומסטולי הגנוב שיבואו שניהם לכבות איתו את האש. הרגשנו את מחשבתו הכואבת, שהוא היה יכול למנוע את זה.

למחרת יצאו רוב חברי חבורת המחץ להלוויה בעיר "סָנְמֵן", עיר הולדתו של קויסטי. חפא עמד על כך שכמה יישארו, וביניהם אני, שחייב לגמור לסכם ולכתוב את ההסטוריה של הנסיעה, עד שתגיע תוספת הכח בעוד שבועיים.
לחשוב על הדברים האלה במצב שבו היינו, זה דרש באמת שליטה חייזרית.

הכחול או מי שחפא כינה אותו השליט של החלל נראה בסך הכל כמו עין קטנה רוטטת, או כמה קוים כחולים רוטטים שבהצטרפותם יצרו צורה של עין, והיו מופיעים ומתעמעמים בעלטה הכהה במיוחד שאפפה את השולחן, אם ניתן לקרוא ככה לתחום המאורך שנראו בו כמו קוים מלבניים דקיקים מאד, כמעט בלתי נראים, שבו היו נמצאים מנהיגי הפדרציה, ידעתי שהם נמצאים שם למרות שרק את הכחול הייתי מסוגל לראות, ולרגעים היה נדמה לי שה"עין" ממקדת בי באופן מיוחד את הסתכלותה, אבל חפא הסביר לי שזו לא באמת עין. ובכל זאת הייתי בטוח שהשליט מרגיש בי. חפא התקרב אל התחום של מנהיגי הפדרציה ולידו עמד מי שחפא הציגו בתור המתורגמן וגם המתווך בין ידע התבונה הגלקטית לשלטונות הפדרציה, ובעיני הוא משום מה נראה דומה לסטולי הגנוב.
אני ישבתי בעומק המרחב האולמי יחד עם כל נציגי הפדרציה שכבר היו מוכרים לי מן הדיון הקודם, אלה שחפא ביקש את תמיכתם בתוספת כח בשבילנו, ובגלל אי יכולתם להכריע הובא הנושא להכרעת הכחול.
השליט רטט יותר מהר, והיה נראה לי עצבני. היה ברור לי שהוא פסק מיד פסיקה חדה וחלקה. המתורגמן שכבר הכיר אותי שידר אלי חיוך, וחפא סימן לי תנועת נצחון.
היה גם מישהו שלא היה מרוצה, סביב מה שאולי היה הצואר של אותו יצור ששמתי לב אליו כבר קודם וגם אני וגם ג'ון החלטנו שהוא לא נחמד, זעו בחוסר נוחות כעין כדורים קטנטנים של אש כתומה.

השליט הכחול פסק שיש לשלוח אלינו כח, והוא יישלח תוך מספר שעות, ועל פי מושגינו שלושה שבועות. כך שהיה לנו עוד זמן עד שנחזור לכדור הארץ. אותו ניצל חפא לקחת אותנו למספר מקומות מעניינים שעליהם אספר אולי בעתיד, שגם יצא לי עוד לחזור אליהם שוב. כפי שסיפרתי, ג'ון ויוקו החליטו להישאר שם עוד כמה שבועות בהם ילמדו לנגן בגיטרה טלפתית. גם אני לקחתי במקום ההוא, שנקרא "זהיסו" גיטרה קטנה, כדי שסטולי הגנוב יחבר לי אותה כמו שהוא יודע למשדר הטלפתינט. ידעתי שיכולים לצאת מזה דברים מעניינים. לסיכום העניין עם ג'ון ויוקו, הם התגלו כשני אנשים מאד נחמדים אבל גם מרושעים, בעיקר כשיצא להם להעביר קטעים על חשבון פול מקרטני ולינדתו, קטעים אותם הריצו כמעט כל הדרך, ונראה לי שיש להם ממש אובססיה לגביהם.

החטאפה הנחית אותנו בחזרה לא בדיוק במחנה, אלא די הרבה ק"מ מדרומה לו. היתה שעת תחילת הערב בסיני, וחפא גילה שנגמרה האנרגיה של כלי הטיסה השקוף. דבר שאפשר לסדר אותו, אבל חפא העדיף שנישאר בלילה במקום ההוא. נכיר קצת את הסביבה שמבחוץ. את המקום זיהינו עפ"י מפת הנייר הסטנדרטית מלאת הסלוטייפ שלי כנוואמיס. הנוואמיס אלו בתי אבן קטנים שזמנם קדמון מאד ולא ידוע מי בנה אותם. צורתם עגולה כמעט והם בנויים ללא טיט. מדריך קבוצת המטיילים שבילתה איתנו בחתונה של קויסטי ודורייה לפני שנסענו אל הפדרציה, סיפר לנו על הבתים האלה בדיוק, שהבדווים מאמינים שבני ישראל בנו אותם כדי להתגונן מפני הזבובים שתקפו אותם בחום המדבר. לי נראו הבתים כבתיהן של רוחות רפאים, ודמיינתי את הרוחות האלה מביטות אלינו מן הפתחים הקטנטנים. לחפא היה הסבר אחר.
לדבריו אלה בתים שנועדו לאגירת חלומות. הוא ראה בתים כאלה בכוכב הראשון אליו נחטף בהיותו גור. אותו כוכב נחשב כביתם ההסטורי של חברי מסדר רחפני הדבורה הראשונה שהיו בין מוריו בבית הספר של התבונה הגלקטית (והם אלה שגילו אותו למעשה). רחפנים אלה, שצורתם דומה לצורת אדם-דבורה, נהגו לאגור חלומות במבנים דומים מאד למבנים כאלה. חפא סיפר לי שקיימת בגלקסיה סברה, שכל בני המינים הדומים לנו, מקורם ביצורי הדבורה האלה, והוא תוהה אם אין הבתים האלה עדות לא רק לביקורם של יצורי הדבורה בעבר בכדור הארץ, אלא גם חיזוק לסברה שיש קשר בין יצורי הדבורה למין האדמי.

כדורי אש רושפים ורועמים עלו לפתע בקו הרקיע, וצנחו מאחורי ההרים. חפא אמר לי מייד שזה הכיוון של המחנה שלנו, וזה לא נראה לו טוב בכלל. לא היה זמן להשתהות. גם לא לתקן את הכלי. פתחנו בריצה לכיוון המחנה, וכשהיינו קרובים כבר לשם הבנתי מה הכדורים האלה מזכירים לי. כמוהם בדיוק נראו ה"חרוזים" על "צווארו" של היצור ה'לא נחמד' מן האסיפות ב פדרציה. חפא הסכים אתי.
הוא אמר שה'יצור' הוא נופלדנס, יריב ידוע של השליט הכחול, שגם אותנו לא אוהב כל כך. אם ידו בדבר, זה מוכיח את מה שחפא חשד מזמן: שלמרד של כדור הארץ נגדינו יש תמיכה חיצונית.
ואם התמיכה במרד באה מיצור בדרגתו של נופלדנס, הוסיף חפא והרהר, הרי שגם מעמדו של הכחול בסכנה.
אחר כך ביקש ממני לשכוח בינתיים את כל הדברים האלה, שהם עניינים של "פוליטיקה שמחוץ לכדור הארץ", ולא צריכים עדיין להטריד אותי.

הגענו למחנה, ושם באמת לא היה לי זמן לזכור את הדברים, מפאת מה שקרה.

לאט לאט גם זיהיתי דמויות, וכאשר חפא דיבר וסיפר עליהן, ידעתי על מי הוא מספר.
ידעתי כבר שהם ותיקים מאיתנו כמעט במיליארד שנה. את כל השלבים שאנחנו עוברים כעת, הם כבר הספיקו לשכוח.
בשביל רובם אנחנו בעל חיים בפלנטה לא מעניינת, נידחת, שגם המחצבים בה הם לא משהו. לכל היותר, אנחנו ילדים מפגרים בשבילם. הם לא מתרשמים ממשחקי הטכנולוגיה שלנו, זה אחד מהדברים שהם, כבר בגיל הילדות שלהם, הספיקו לשכוח.
אבל יש כאלה שטוענים אחרת.
למשל, אלה שחטפו את חפא בתור גור, וחפא עצמו.
הם טוענים שכדור הארץ מתקרב מאד להגיע לגיל בגרות.
ויש צורך לשמור עליו. גם מפני עצמו. לטפל בו, בטרם ישמיד את עצמו ב"ענן האבק" שהתחיל לעלות משם, בערך 35 הקפות שמש לפני הנסיעה הזאת שאליה לקח חפא אותי ואת הזוג שישב כמוני, המום מן העלטה ומן המראות שהתחילו להתגלות מתוכה. הזוג שאחד ממנו חלם על עולם ללא ארצות.

אחר כך הביאו לג'ון גיטרה טלפתית מן הכוכב זהיסו, והוא ויוקו כל כך התלהבו מן האוירה, השלווה והמראות, שהחליטו להישאר עוד זמן נוסף וללמוד לנגן בגיטרה הזאת. קינאתי בהם. גם אני רציתי להישאר. אבל עוד היו לי הזדמנויות לחזור לשם.

בפעם הקודמת הצליח חפא לשכנע את הפדרציה ואת הקולקטיב החייזרי לתת לו את המינוי. גם אז זה לא היה קל, ורק בגלל תמיכת המורה הבכיר מבית הספר של התבונה הגלקטית אישרו לו, בסוף.
הפעם גם תמיכת המורה הבכיר לא היתה מספקת. מפני שמדובר היה בתוספת כח שפירושה הוספת מאסה לאיזור מערכת השמש שלנו, שלמרות שהיא נידחת, יש התחרות של בעלי אינטרס על המרחב שבו היא נמצאת, והם פוקחים עין אחד על השני, וכניסתה של כל מאסה שהיא, גם קטנה יותר ממה שחפא ביקש, לאיזור, עלולה לערער על מאזן הכוחות בין בעלי האינטרס, ולאיים על השלום והשלמות בפדרציה, שהושגו בדי עמל.

חלק מהדיון הארוך שהיה שם הצלחתי להבין. בעיקר את מה שאמר חפא. הוא עמד על כך שעניין זה אסור שיוכרע בפורום הרגיל, כשעמיתיו השיבו לו, במשך מה שנראה כמו "שעות על שעות" (צויידתי בשעון מיוחד, רב ספרתי, ועליו זה לא נראה כמו זמן רב) לא הצלחתי, למרות הטלפתינט הענק שנראה כאילו גודלו כגודל כל כדור הארץ וצורתו כצורת מערה, לעקוב, הכל נשמע לי כמו מלמולים ורשרושים וקשקושים, ותוך כדי הדיון נרדמתי פעמים רבות, וחלמתי חלומות שכל אחד מהם נראה לי כמו פרק שלם של חיים. ואולי אלה לא היו חלומות.
כשהתעוררתי, הבנתי שהוסכם להעלות את הנושא לדיון בפורום העל, בנוכחות הכחול.