אם הבית לא היה נחרב (מעין קטע של הסטוריה אלטרנטיבית)

הוא היה נהפך ברבות הימים לגורם זניח בהסטוריה היהודית-ישראלית-ארץ ישראלית.
במשך הזמן היו היהודים בעצמם עוזבים את הדת או מתמרדים נגד שלטון הכהנים, מקימים מסגרת אחרת, מוצאים אמונות חדשות, אולי מתבוללים.
בית המקדש היה נהפך לאתר הסטורי, ואולי היה עומד עד היום כמו המקדשים ביוון, הפירמידות במצרים ובמקסיקו, מושך אליו תיירים וארכיאולוגים.
היום היתה עומדת כאן מדינה שרוב הסיכויים שהיתה נקרית "יהודה" ולא "ישראל", אבל היא לא היתה דומה ליהודה של המתנחלים, אלא הרבה יותר נאורה, דמוקרטית ובעלת תרבות עשירה ושמחה, נשענת על יסודות הסטוריים איתנים, ללא טראומת שנים ארוכות של גלות, רדיפות, פוגרומים ושואות.
לא בטוח שה'יהודים' שהיו חיים בה היו מאד דומים לנו ומזכירים אותנו. אולי, את מי שנהיה בעתיד, אם נתגבר על הרשע הפנימי.
שבהרבה הוא נוצר מתוך הרגלם של היהודים להיות מפורדים ומפולגים, נרדפים ומפוחדים בקהילות קטנות, הרגל שהיה קיים בימי בית שני, אך בשל נסיבות הסטוריות, רק הלך והתפתח לדרגת אומנות.
מדינתינו גם היתה מתפרשת על שטח יותר רחב, היינו עם גדול יותר, גאה וחי בשלום עם סביבתו (שאולי היתה מחזיקה בדת אחרת מן האיסלאם, שקם תוך התחרות עם הנצרות שירשה כאן את מקומינו. מצד שני, אם היינו העם שמסוגל לדברים שתיארתי, יתכן שהנצרות לא היתה נוצרת או שהיא היתה, בהבדלים מסויימים, הדת שלנו.

פורסם היום גם במדור התגובות של "הארץ".

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית – הכוכב המדברי

כוכב הלכת הראשון אליו הגיע חפא כשנחטף בילדותו מכדור הארץ.
הכוכב נמצא תחת אחריותם של רחפני מסדר הדבורה הראשונה (הזמזומים), המאמינים שזהו הכוכב הראשון שאליו הגיעו המורדים של תמקט, אדם הדבורה הקדום, לאחר שצלחו את החור השחור ומכאן התחילה, לפיכך, התפשטותו ביקום של המין האנושי, שנולד לפי סברת רוב היצורים האינטליגנטים ביקום, מאותם אדמי דבורה קדומים.

"אחרי זמן רב הם התעוררו בעולם מדברי, מלא חול וחום ויחד עם זאת האויר בו נוח מאד לנשימה, אויר נעים, אפשר להגיד.
רחפני הדבורה הראשונה הביאו את שלושתם לשם כדי לחקור את התפתחותם בתור גורים של הצורה האנושית, וזמן רב השאירו אותם שם לבד, כדי לראות כיצד ינהגו. לצידם, בתוך החולות, היה שקוע בניין בית הספר שלהם שנתלש ביחד איתם.

בשמים שמעליהם עמדו שתי שמשות: אחת גדולה, חזקה ומחממת, ואחת קטנה יותר שבימים הראשונים לא זיהו אותה כלל כשמש ורק מאוחר יותר למדו לזהות ולהכיר את החום שלה. וזו היתה דווקא השמש הקרובה יותר.

חפא וחבריו מצאו שהאוויר שהם נושמים רווי במעין משהו שהרווה את צמאונם והם לא היו זקוקים למים, ובימים הראשונים גם לא חשו רעבים. אחר כך התחיל הרעב להציק להם, והם התחילו ללכת וללכת, בלי הפסקה, עד שהגיעו אל בתי האבן הקטנים, שכמוהם ראינו חפא ואני באתר הנוואמיס בסיני. בכוכב המדברי ההוא, השתמשו אלה שהיו כעת תושבי הכוכב בבתים האלה כדי לאגור חלומות. להפתעתם של השלושה, הם הבינו את הדברים האלה בלי שתושבי הכוכב, נמוכי קומה ואדיבים מאין כמותם, יספרו להם, וחפא הבין שבכולנו חבויה יכולת לטלפתיה, אך אין לנו התנאים לעשות בה את מלוא השימוש האפשרי.
להפתעתו, הזמינו אותם תושבי הכוכב להתארח באחד מבתי האבן הקטנים. התושבים עצמם גרו במקום אחר, והבית עמד כולו לרשותם של חפא, אהובתו והחבר הנוסף.
ימים רבים הם גרו שם."
אותם תושבים של הכוכב, שהשתמשו בשקי חימר כדי לאסוף את החלומות שנאגרו בנואמיס, לא השתייכו בעצמם לגזע רחפני הדבורה (אותם עצמם פגש חפא הרבה יותר מאוחר), ויתכן שהתקיימו בכוכב עוד לפני שרחפני הדבורה הגיעו.
רחפני הדבורה גרים ברובם מחוץ לכוכב, ובתושבים המקוריים הם רואים את "שומרי הכוכב". לכן הם נותנים להם יחס של כבוד.

חפא וחבריו גרו בכוכב המדברי עד שהוא נכבש במלחמה קוסמית בידי היתושים הגדולים שפעלו בשירותו של גזע שנקרא הסנולימים.
לפי חישובי הימים של חפא, יום הכיבוש תואם בכדוה"א ל14 באוגוסט, שהוא גם יום ההולדת של הבלוג הזה.
חפא זכה להשתתף גם בשחרור הכוכב ע"י הפדרציה.
לשם גם אנחנו נגיע.

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית – מסדר רחפני הדבורה הראשונה

מסדר רחפני הדבורה (הזמזומים) הוא מסדר רחפנים שאחדים מחבריו, שהיו גם חוקרים בבית הספר העליון של התבונה הגלקטית, הם אלה שחטפו את חפא בילדותו, והביאו אותו בתור גור אדמי מכדור הארץ לכוכב זמזום (הכוכב המדברי), והם גם עזרו לו בהמשך להתחמק מהשבי ולהגיע גם כן אל בית הספר של התבונה הגלקטית.
רחפני הדבורה מאמינים שהכוכב המדברי הוא העולם הראשון בו נחתה חלליתם של המורדים, אדמי הדבורה הקדמונים הנחשבים לאבותיהם של כל סוגי המין האנושי ביקום, לאחר שחלליתם הגיחה מן החור השחור והם רואים את עצמם כאחראים על הכוכב הזה למרות שרובם אינם גרים בו.
רחפני המסדר מאמינים שהמייסד של מסדרם הוא תמקט, הלוחם הקדום עצמו ושהם עצמם משמרים בצורתם את צורת אדם הדבורה הקדום.

צניחה בארובה שאין לה תחתית

אי אפשר לתאר את הכלום שבו נמצאים, כשלא נמצאים בשום מקום.
אפלה אינסופית, אפלה מוחלטת לחושים, אין לתודעה במה להיאחז, מה לספר לעצמה.
רק ידיעה עמומה שבאיזשהו מקום משהו קיים.
אולי זה אני.
ניצוץ שביר מתחת לטונות של עלטה, בחלל ובזמן. לא, בכלום.

אנחנו שבעה: המתורגמן, עוזר הטייס, סטולי הגנוב, שני לוחמים, Wangoon ואני. החללית שלנו היתה בדרך אל מקום המפגש שקבע חפא, וכדי לצאת סופית מתחום שלטון האופל הגלקטי נכנסנו אל תוך שטח צר בין שני שדות כבידה ושם נתקלנו במארב. כדי לחמוק היינו מוכרחים לבצע ביטול יקום, בתנאים הכי קשים.

ועדיין לא החזרנו את היקום.
אסור להירדם, להירדם כאן זה להתאיין.
Wangoon מאי שם בעלטה משדרת לי לשמור את הידיים פרושות לצדדים.
מרגיש כמו צניחה בארובה שאין לה תחתית.
מפעם לפעם יוצאים מזה ומגיחים כמו התעוררות משינה אל יקומים מקבילים, נזרקים אחורה וקדימה בזמן המתעקל.
הייתי פרק זמן בעולמם של אדמי הדבורה.
גם חייתי במה שנראה כמו הסטוריות אלטרנטיביות מקבילות.
ועדיין מחפשים אותנו שליחי האופל, ומבעד לחשכה בעיניים סומות אני מנהל איתם קרבות חרב, למרות שיש לי רק אחיזת חרב.

עולות בי מחשבות: מתי יגיע הזמן להחזיר את היקום, והאם זה יהיה באמת אותו יקום?
אולי אותו יקום כבר לא יהיה קיים יותר?

יולי: Wangoon

"לא פעם אחת שאלנו את השאלה, למה נבחרנו דווקא אנחנו.

ואולי השאלה המעניינת באמת היא איך כולם הסכימו, מה היה בחפא שהיפנט את כל החבר'ה שהיו איתנו, לרצות לעזור לו לשנות את העולם, למרות שלא ידענו בדיוק איך אמורים כל הדברים שאנחנו עושים לשנות את העולם. עד לרגע האחרון הטלנו ספק.

אני לא בטוח שכולם רצו לשנות את העולם.
אני, כנראה, רציתי."

להסטוריה האלטרנטיבית יש, החל מיולי, גם פריקוול שבו כתבתי עד עכשיו 5 פוסטים. זה נכתב ב13/7.

הקיץ יוקד, בעונה כזאת יש כאלה שמחפשים מקום לבטל את היקום.

החללית ניתרה בין חיות חלל וחלליות רוקדות עד שהגיעה למעבר נסתר בין שני צוקים. והיו גם שירים, והיתה גם זאת, ב18 לחודש:

Wangoon
ידענו על הכחולות שהן באו מכוכב לכת רחוק למדי מכדור הארץ, אי שם בשפיץ הדרומי של הגלקסיה.
שמענו גם שלחפא היה סיפור עם אחת מהן, בזמן שהשתתף במלחמה הגלקטית שהיתה, בתור חלק מצוות לחילוץ שבויים.
כשראיתי את הכחולה שמעכשיו אקרא לה WANGOON כי ככה בערך שידרה לי הטלפתיה שלה כשהתעניינתי בשמה, הבנתי מה משך את חפא בנשים הכחולות.
אספנו אותה בתחנה השניה שהחללית ניתרה אליה אחרי ערפילי העבר. זה היה איזה כוכבון קטן, ששימש כתחנת המתנה ומעבר של נוסעי חלל וחלליות משא, כאלה יש הרבה. המתורגמן, שיש לו הכי הרבה שעות טיסה והיכרות עם מקומות כאלה, אמר שהוא רואה ידידה שלו בין המוני החייזרים המחכים לחלליות במשטח מחופה גג שאפשר בקושי לקרוא לו לובי. עוזר הטייס אמר שאין זמן עכשיו לידידות שלו, והספיק לנו החייזרים שרדפו אחרינו בגלל ה21 שעל המצח שלי. המתורגמן אמר שהיא גם לוחמת וכדאי לצרף אותה אלינו.

היא עמדה שם, כחולה לגמרי, בצבע עמוק מאד. ראש קרח, עיניים חתוליות מאורכות, פה ואף קטנים מאד.
גוף של אשה, ללא ספק.
לא לבושה כלום, חוץ ממחרוזת האבנים העגולות שעל צוארה.
רק במשולש הבולט בכחול היותר כהה שלו, היו שיערות.
כל היתר, פרווה משיית.
הדבר הכי סקסי שיש ביקום.
היא קלטה אותי מיד ומצאתי חן בעיניה. הכחולות עושות רק מה שהן רוצות.
הן מדברות רק בטלפתיה, לא משמיעות שום קול, רק כשהן…
ואיזה הנאה יש בצליל שהן משדרות.

כשחיבקתי אותה הרגשתי מבעד לפרווה הנעימה, הרכה, את הגוף החזק, הבריא שלה. הכחולות מגינות על עצמן. יש זכרים בכוכב שלהן, אבל בהם הן משתמשות בעיקר להפרייה (וגם את זה הן מסוגלות לעשות אחת עם השנייה, וכך הן מעדיפות בדרך כלל!),כלומר, הן מסוגלות להזדווג גם איתם בשביל סקס, אבל הזכרים האלה הם בשבילן רק חלק מן האוסף. שאלתי את עצמי מה הזכרים המסכנים האלה עושים עם החיים שלהם.

היו שעות שWangoon היתה עם המתורגמן. פעם אחת היתה גם עם סטולי הגנוב. עוזר הטייס ושני הלוחמים בכלל לא התעניינו בנקבות, נדמה לי שהם התעניינו אחד בשני.
בכל פעם שהיא היתה עם מישהו, כל החללית הרגישה ורעדה מעוצמת הצליל.
רוב הטיסה, היא היתה איתי, גם כשנכנסה החללית בין המצוקים.

החייזרית הראשונה שלי.

יוני: ההסטוריון חוזר לתיכון

משירי חזרה לתיכון

א. מבט על תמונת מחזור ישנה

במסגרות ישָנות
פנים חמוּרות, מבטיחות
לשחֵר לטרף העולם
בשחור לבן.

הכל נקי מכבר
ממשקעי הילדות, חלפו עברו.
התחלות חדשות
צלולות כבדולח
של הזמן המבוגר.
לא יהיה לנו עוד זמן מבוגר כזה.

חכמים היו הצֲלמים
שידעו להקפיא את הרגע.
הטֶרֶם שבין מה שהיה
ומה שלא יהיה.

ינואר-יוני 2005

ב.

כמו האדמה שלא יודעת
מרחקים אסטרונומיים
כך אמיתוֹת בית הספר
ישנות, פשוטות
מתחת לשמש האחת.
חדרי הכיתות שאינם משתנים
אלה רק אנחנו, שחולפים
מתרחקים. מסתבכים.

נכתב ב4/6 בקטגוריה שירה ותרגום בה נכתבו גם תרגום חוזר לOn the Border (אגב, אל סטיוארט הוציא לאחרונה אלבום חדש, בגיל 60) ושיר טיולים.

וההסטוריה האלטרנטיבית עושה סיכומי ביניים, ויוצאת לחופשה מכדור הארץ.

"החלל היה אטום וסמיך, בקושי נראו דרכו כוכבים.
התברר לי שאנחנו טסים בתוך ענן אבק קוסמי, והוא הלך ונעשה סמיך, דרך המסך שהראה את כל מה שנמצא בחוץ.

המתורגמן הסביר שעדיין לא יצאנו מהשטח העויין, והדרך הטובה ביותר להסוות אותנו היא להיכנס אל תוך עומק האבק. המתורגמן היה טייס מנוסה, אך ידעתי שבשלב כלשהוא נצטרך למצוא מקפצות חלל, ותהיתי אם יש סיכוי שמישהו החביא מקפצות כאלה בתוך האבק.
כמו כתשובה, התחילו להגיע צלילים מאי שם. לא שמעתי אותם באוזניים. גם אי אפשר להגיד שחשתי אותם בגוף. מין ידע חיצוני היה לי, שהם ישנם. הם היו נעימים מאד, למרות שהם דמו די מעט לאיזה שהם צלילים שפעם שמעתי. היה בהם משהו שהרגשתי שהוא סוחף, לא אותי, אלא את אותו משהו שששמע אותם בפעם הראשונה, אבל הוא קשור אלי. לא בחללית, אבל גם לא מחוץ לה. אי אפשר היה לקבוע איפה הדבר הזה נמצא.
אחר כך הצלילים הגיעו גם אל הגוף המוכר שלי, ועטפו אותו בהרגשה נעימה. השתדלתי לא להירדם. פתאום החללית נדחפה קדימה.
ושוב היינו בתוך חלל מלא כוכבים, ממול ראינו את קצהו של ענן האבק, מוקף אור שהזכיר דמדומי ערב."

ערפילי העבר 14/6

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית – חוף הטלפתיה

חוף ליד הכנרת, אליו סמוך צריף, במרחק הליכה של שעה וחצי מטבריה.
שם התקיים המפגש הראשון של המשולש הסגול, ושם גם נפגשנו כולנו בפעם האחרונה על כדור הארץ כשבמהלך המפגש נודע לנו שקואליציית האופל הגלקטי השתלטה על העולם וכולנו היינו חייבים להתפזר במהירות.
יותר משלוש שנים עברו מאז עד שפגשתי שוב מישהו מהחבורה.