מסע החיים (אל ארץ מבוא השמש)

"לא להשאיר עקבות
לא לפזר סימנים
אני במקום הזה ממילא אינני נשארת.
לא לכתוב מכתבים
לא לאסוף מזכרות,
תצלומים,
לא לסדר אותם בשלשות באלבומים.
לא לאסוף מסמכים,
לא לאגור בקיץ
לא לסיד, לא לשפץ
לא להתנחל.
בחושך לפרוש מן השירה העוברת
אולי אחרי מחלה קשה
כמו רחל.
הענין הזה לא חשוב ולא נכבד
אבק דרכים
מתמר לרקיע.
אין לי צורך להגיע"
(דליה רביקוביץ, 1983).

פלירט מתמשך עם המוות, הגיע אתמול להגשמתו.
אומרים: מחלה דכאונית. ואולי זה רצונה של דליה רביקוביץ להתאחד עם האב, שנדרס כשהיתה קטנה, ודמותו שזורה בשיריה לכל אורך החיים.

"והוא אינו מדבר לי מלת אהבה אחת
למרות שהיה בשכבר הימים אבא שלי
ולמרות שאני הייתי הבת הבכורה שלו
הוא אינו יכול לדבר לי מילת אהבה אחת".
אחד מהשירים המוקדמים. לפעמים השירים המוקדמים, הראשונים האלה, הם כרטיס הביקור הטוב ביותר של המשורר. אני לא אומר שהמאוחרים אינם טובים. מנקודת מקומם הרעננה, הם מציגים הצהרה שהיא תמונה כללית שיודעת גם את הסוף.
לא את כולו. כי "רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה".
היא תמיד רצתה להכיר אותו, גם כן.

"הוגד לי כי יש דרך אל ארץ מבוא השמש
ואל נכון לא הוגד לי
אם שמה אוכל לבוא.

לא נמצא לי חבר לדרך
אז פניתי שמה ללכת
אל ארץ מבוא השמש
עשו לי זהב רכבו.

ועוד הוגד לי: מקדם, בארץ מבוא השמש
היו מלכי ארץ
אשר אין שוה בגאונם.

ואומר בלבי: אם אגיע אל ארץ מבוא השמש
יותן לי כיסא מלך
וגם שלמת ארגמן.

ואל נכון לא הוגד לי, אכן מלבי בדיתי
כי בארץ מבוא השמש
יהיה לי שלום עד עולם."





*****

ושוב חלל. יצאנו מביטול היקום, רואים כוכבים. גם החללית חזרה, אנחנו בתוכה.
Wangoon מעסה אותי, המתורגמן מביא שמנים ומעסה את האחרים, עד שנתאושש. נחזור לגמרי לחיים.

אנחנו נמצאים באחד מקצוותיה המרוחקים, הצפוניים של הגלקסיה. כמעט מחוץ לה. ענן כבד ורב שנות אור של אבק קוסמי מסוכך על חלל זה, ושלטון האופל אינו מגיע כיום לכאן.
ממול רואים כוכב לכת אחד קרוב, בולט, לבן בתכלת סגלגלה, צף בחלל. קצת יותר רחוק ממנו שתי שמשות, אחת קרובה וקטנה, עם אור חלש, אחת רחוקה וענקית.
הכוכב הזה הוא המטרה שלנו.

משם התחיל הכל.
שם, כך אומרים, נחתו אדמי הדבורה שבאו מן החור השחור, והתחילו להפיץ ביקום את האדמיוּת, אליה אנחנו שייכים.
שם היתה גם התחנה הראשונה של חפא כשהתחיל מסע הלימוד שלו בחלל, שאת הידע ממנו הביא לכולנו. חפא ראה את הכוכב נכבש בידי יתושי ענק. הוא גם השתתף בשחרורו.
שם הוא מחכה לנו גם כעת, במקום המפגש שקבע בעת הההתפזרות, עם כל חבורת המחץ המתאספת מחדש, כדי להצטרף למלחמה להפיל את שלטון האופל הגלקטי, לשחרר את כדור הארץ ולחדש בו את הנאורוּת.
עוד מעט תיכנס החללית למסלול ההקפה, במטרה לנחות ליד שער הזהב, שער הכניסה העתיק.


זהו, עכשיו בדיוק אני שנה פה, 252 פוסטים, 94 מהם הסטוריה אלטרנטיבית (סטטיסטיקה מלאה בקרוב), 21 (מספר סמלי) בחודש זה. 5125, יתכן שאני לוקח חופשה קצרה, כך שאם לא אהיה תודה מראש לכל המברכים!

הודעה למתחזה היקר

לא נעים שאני צריך להתעסק עם דברים כאלה ביומהולדת של הבלוג, אבל כנראה זה חשוב:

יש איזה חמוד ששולח לאחרונה הודעות בשמי לטוקבקים של הארץ, ולעוד מקומות.
כבר יותר משנה יש לו חשבון איתי, אולי כי הוא חושב שאני זייפתי פעם תגובות שלו, אולי מסיבות אחרות.
הוא משתמש בכינוי שלי "הצועד בנעליו" כדי למסור הודעות שבעיקר מגינות כביכול על בעלי פרופיל 21, בדרך כלל בסגנון "אני מוחה על ההסתה נגד בעלי פרופיל 21", ובעצם ברור שהן באות להשחיר את דמותם, או את דמותי. סוג אחר של תגובות שהוא כותב בשמי, מתאר את חיי האומללים, כביכול, כבעל פרופיל 21. נראה שמי ששולח את התגובות האלה רוצה שני דברים:
1. להציג את בעלי פרופיל 21 בצורה מגוחכת שתצדיק את יחס החברה אליהם.
2. להציג אותי בצורה מגוחכת, שתגרום לי להתבייש לכתוב, להסתתר או להחליף כינוי.

מכיוון שאני יודע מיהו, כלומר מה כינוי הרשת החביב עליו כשהוא לא מזייף הודעות שלי (אף הוא כינוי לא ממש מקורי), לא נשארתי חייב, ופרסמתי גם אני הודעות בשמו, שהציגו אותו באור שונה מן האור () שבו הוא היה רוצה להציג את עצמו.

עכשיו אני מכריז על התנתקות חד צדדית.

אתה שומע, מנייאק?
תמשיך לפרסם את ההודעות שלך כמה שאתה רוצה.
אני לא אגיב, אבל אני גם לא איעלם, להיפך. אמשיך לכתוב, ובכינוי הזה. הקוראים שעוד לא מכירים אותי, ילמדו להבדיל בין "הצועד" האמיתי לבין "הצועד המזוייף", על פי הרמה.

ואולי דווקא, מתחזה יקר שלי, יש לי אינטרס שתמשיך עם ההודעות המטומטמות שלך. אולי מעז יצא מתוק, ומתוך שלא לשמה, תגרום שאנשים ישימו לב יותר לסטיגמה הלא צודקת שיש על בעלי פרופיל 21, נושא שמושתק. יש מעל 104,000 בעלי פרופיל 21 בארץ. על רובם יש סטיגמה לא מוצדקת, ורק כמה משוגעים כמוני כותבים על זה, לפעמים. מי יודע, אולי בכתיבתך היומיומית תמצא את עצמך, שלא בטובתך, מקבל יום אחד את אות "יקיר הפרופילניקים".

אם הבית לא היה נחרב (מעין קטע של הסטוריה אלטרנטיבית)

הוא היה נהפך ברבות הימים לגורם זניח בהסטוריה היהודית-ישראלית-ארץ ישראלית.
במשך הזמן היו היהודים בעצמם עוזבים את הדת או מתמרדים נגד שלטון הכהנים, מקימים מסגרת אחרת, מוצאים אמונות חדשות, אולי מתבוללים.
בית המקדש היה נהפך לאתר הסטורי, ואולי היה עומד עד היום כמו המקדשים ביוון, הפירמידות במצרים ובמקסיקו, מושך אליו תיירים וארכיאולוגים.
היום היתה עומדת כאן מדינה שרוב הסיכויים שהיתה נקרית "יהודה" ולא "ישראל", אבל היא לא היתה דומה ליהודה של המתנחלים, אלא הרבה יותר נאורה, דמוקרטית ובעלת תרבות עשירה ושמחה, נשענת על יסודות הסטוריים איתנים, ללא טראומת שנים ארוכות של גלות, רדיפות, פוגרומים ושואות.
לא בטוח שה'יהודים' שהיו חיים בה היו מאד דומים לנו ומזכירים אותנו. אולי, את מי שנהיה בעתיד, אם נתגבר על הרשע הפנימי.
שבהרבה הוא נוצר מתוך הרגלם של היהודים להיות מפורדים ומפולגים, נרדפים ומפוחדים בקהילות קטנות, הרגל שהיה קיים בימי בית שני, אך בשל נסיבות הסטוריות, רק הלך והתפתח לדרגת אומנות.
מדינתינו גם היתה מתפרשת על שטח יותר רחב, היינו עם גדול יותר, גאה וחי בשלום עם סביבתו (שאולי היתה מחזיקה בדת אחרת מן האיסלאם, שקם תוך התחרות עם הנצרות שירשה כאן את מקומינו. מצד שני, אם היינו העם שמסוגל לדברים שתיארתי, יתכן שהנצרות לא היתה נוצרת או שהיא היתה, בהבדלים מסויימים, הדת שלנו.

פורסם היום גם במדור התגובות של "הארץ".

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית – הכוכב המדברי

כוכב הלכת הראשון אליו הגיע חפא כשנחטף בילדותו מכדור הארץ.
הכוכב נמצא תחת אחריותם של רחפני מסדר הדבורה הראשונה (הזמזומים), המאמינים שזהו הכוכב הראשון שאליו הגיעו המורדים של תמקט, אדם הדבורה הקדום, לאחר שצלחו את החור השחור ומכאן התחילה, לפיכך, התפשטותו ביקום של המין האנושי, שנולד לפי סברת רוב היצורים האינטליגנטים ביקום, מאותם אדמי דבורה קדומים.

"אחרי זמן רב הם התעוררו בעולם מדברי, מלא חול וחום ויחד עם זאת האויר בו נוח מאד לנשימה, אויר נעים, אפשר להגיד.
רחפני הדבורה הראשונה הביאו את שלושתם לשם כדי לחקור את התפתחותם בתור גורים של הצורה האנושית, וזמן רב השאירו אותם שם לבד, כדי לראות כיצד ינהגו. לצידם, בתוך החולות, היה שקוע בניין בית הספר שלהם שנתלש ביחד איתם.

בשמים שמעליהם עמדו שתי שמשות: אחת גדולה, חזקה ומחממת, ואחת קטנה יותר שבימים הראשונים לא זיהו אותה כלל כשמש ורק מאוחר יותר למדו לזהות ולהכיר את החום שלה. וזו היתה דווקא השמש הקרובה יותר.

חפא וחבריו מצאו שהאוויר שהם נושמים רווי במעין משהו שהרווה את צמאונם והם לא היו זקוקים למים, ובימים הראשונים גם לא חשו רעבים. אחר כך התחיל הרעב להציק להם, והם התחילו ללכת וללכת, בלי הפסקה, עד שהגיעו אל בתי האבן הקטנים, שכמוהם ראינו חפא ואני באתר הנוואמיס בסיני. בכוכב המדברי ההוא, השתמשו אלה שהיו כעת תושבי הכוכב בבתים האלה כדי לאגור חלומות. להפתעתם של השלושה, הם הבינו את הדברים האלה בלי שתושבי הכוכב, נמוכי קומה ואדיבים מאין כמותם, יספרו להם, וחפא הבין שבכולנו חבויה יכולת לטלפתיה, אך אין לנו התנאים לעשות בה את מלוא השימוש האפשרי.
להפתעתו, הזמינו אותם תושבי הכוכב להתארח באחד מבתי האבן הקטנים. התושבים עצמם גרו במקום אחר, והבית עמד כולו לרשותם של חפא, אהובתו והחבר הנוסף.
ימים רבים הם גרו שם."
אותם תושבים של הכוכב, שהשתמשו בשקי חימר כדי לאסוף את החלומות שנאגרו בנואמיס, לא השתייכו בעצמם לגזע רחפני הדבורה (אותם עצמם פגש חפא הרבה יותר מאוחר), ויתכן שהתקיימו בכוכב עוד לפני שרחפני הדבורה הגיעו.
רחפני הדבורה גרים ברובם מחוץ לכוכב, ובתושבים המקוריים הם רואים את "שומרי הכוכב". לכן הם נותנים להם יחס של כבוד.

חפא וחבריו גרו בכוכב המדברי עד שהוא נכבש במלחמה קוסמית בידי היתושים הגדולים שפעלו בשירותו של גזע שנקרא הסנולימים.
לפי חישובי הימים של חפא, יום הכיבוש תואם בכדוה"א ל14 באוגוסט, שהוא גם יום ההולדת של הבלוג הזה.
חפא זכה להשתתף גם בשחרור הכוכב ע"י הפדרציה.
לשם גם אנחנו נגיע.

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית – מסדר רחפני הדבורה הראשונה

מסדר רחפני הדבורה (הזמזומים) הוא מסדר רחפנים שאחדים מחבריו, שהיו גם חוקרים בבית הספר העליון של התבונה הגלקטית, הם אלה שחטפו את חפא בילדותו, והביאו אותו בתור גור אדמי מכדור הארץ לכוכב זמזום (הכוכב המדברי), והם גם עזרו לו בהמשך להתחמק מהשבי ולהגיע גם כן אל בית הספר של התבונה הגלקטית.
רחפני הדבורה מאמינים שהכוכב המדברי הוא העולם הראשון בו נחתה חלליתם של המורדים, אדמי הדבורה הקדמונים הנחשבים לאבותיהם של כל סוגי המין האנושי ביקום, לאחר שחלליתם הגיחה מן החור השחור והם רואים את עצמם כאחראים על הכוכב הזה למרות שרובם אינם גרים בו.
רחפני המסדר מאמינים שהמייסד של מסדרם הוא תמקט, הלוחם הקדום עצמו ושהם עצמם משמרים בצורתם את צורת אדם הדבורה הקדום.

צניחה בארובה שאין לה תחתית

אי אפשר לתאר את הכלום שבו נמצאים, כשלא נמצאים בשום מקום.
אפלה אינסופית, אפלה מוחלטת לחושים, אין לתודעה במה להיאחז, מה לספר לעצמה.
רק ידיעה עמומה שבאיזשהו מקום משהו קיים.
אולי זה אני.
ניצוץ שביר מתחת לטונות של עלטה, בחלל ובזמן. לא, בכלום.

אנחנו שבעה: המתורגמן, עוזר הטייס, סטולי הגנוב, שני לוחמים, Wangoon ואני. החללית שלנו היתה בדרך אל מקום המפגש שקבע חפא, וכדי לצאת סופית מתחום שלטון האופל הגלקטי נכנסנו אל תוך שטח צר בין שני שדות כבידה ושם נתקלנו במארב. כדי לחמוק היינו מוכרחים לבצע ביטול יקום, בתנאים הכי קשים.

ועדיין לא החזרנו את היקום.
אסור להירדם, להירדם כאן זה להתאיין.
Wangoon מאי שם בעלטה משדרת לי לשמור את הידיים פרושות לצדדים.
מרגיש כמו צניחה בארובה שאין לה תחתית.
מפעם לפעם יוצאים מזה ומגיחים כמו התעוררות משינה אל יקומים מקבילים, נזרקים אחורה וקדימה בזמן המתעקל.
הייתי פרק זמן בעולמם של אדמי הדבורה.
גם חייתי במה שנראה כמו הסטוריות אלטרנטיביות מקבילות.
ועדיין מחפשים אותנו שליחי האופל, ומבעד לחשכה בעיניים סומות אני מנהל איתם קרבות חרב, למרות שיש לי רק אחיזת חרב.

עולות בי מחשבות: מתי יגיע הזמן להחזיר את היקום, והאם זה יהיה באמת אותו יקום?
אולי אותו יקום כבר לא יהיה קיים יותר?