First uploaded in October 2004 and also in July 2005:

What happens to the thoughts, in these moments when the head is empty, and it seems that I can't think of anything?
Zvi has an answer: thoughts are wandering. Literally, like birds, they migrate to another mind. Someone else is thinking our thoughts. It also happens that we think someone else's thoughts. The energy of thought is a reservoir, which we all share. This was also said by חפא who studied at the high school of galactic intelligence. Zvi says that this pool is much smaller than we think, so it should share it in line, using the "warm consciousness" method.
To me it seems absurd but frightening: can someone steal our thoughts? Zvi says that stealing is impossible. Thoughts that were first burned into our brains, they have their own memory, something that is like imprinting in birds, they remember who they belong to. But someone can think the thoughts are his own. And we too, of course, accept someone else's thoughts, and make the mistake of thinking it's ours.
I mean, maybe someone else in the world is thinking the thoughts of the real marcher, and I'm unknowingly stealing his thoughts? And maybe I don't even know what my thoughts are, because many times they are with someone else? Zvi says "Rabbi Yehuda used to give signs in them". There are ways to paint our thoughts and those of others with recognizable colors, and thus recognize when they come back, to whom they belong. Our thoughts have a "warmer" color, he says. I tried several times to practice the method he showed me, but I don't have the patience he has and maybe because it's hard for me to accept it. "You don't have to believe, you just have to practice." …does not helping.
And the most interesting thing is what he says about memories. Yes, even the most personal memories are photographed together with the thoughts, and travel with them as something that is a kind of "image file" while they, the thoughts, travel and land in another brain. But here, says Zvi, everyone's ego, that is, the internal defense mechanism (why doesn't it protect against escaping thoughts?) has a kind of stoppage, in which it simply avoids recognizing the memories. "You are not allowed to enter this mind. Thank you" it says to the memories, which remain in the background of the alien mind as white noise. And yet it is possible that they enter inside: in dreams, yes, those dreams that look like a long film in which I live someone else's life, in all kinds of faraway places that may not resemble anywhere I have ever been in my life. So when you have such dreams then you will know, as Zvi said, that these are someone else's memories. And someone else, maybe at the same time, dreams your memories and knows everything about you. So be careful.

Note: This post is based on ideas that Zvi and I started thinking about even before we met חפא and continued with them during his first absence. חפא also had statements on the subject, of which I brought a small line, but this time I preferred to leave him "outside"

על מה שאנחנו חושבים ועל מה שנדמה לנו שאנחנו חושבים

הועלה לראשונה באוקטובר 2004 וגם ביולי 2005:

מה קורה למחשבות, ברגעים האלה שהראש ריק, ונדמה שאני לא מסוגל לחשוב על כלום?
לצבי יש תשובה: המחשבות נמצאות בנדידה. פשוטו כמשמעו, כמו ציפורים, הן נודדות אל מוח אחר. מישהו אחר חושב את המחשבות שלנו. קורה גם שאנחנו חושבים את המחשבות של מישהו אחר. אנרגיית המחשבה היא מאגר, שכולנו חולקים בו. את זה אמר גם חפא שלמד בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית. צבי אומר שהמאגר הזה קטן הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ולכן צריך להתחלק בו בתור, בשיטת "התודעה החמה".
לי זה נראה אבסורדי אבל מבהיל: מישהו יכול לגנוב לנו את המחשבות? צבי אומר שלגנוב אי אפשר. מחשבות שנצרבו לראשונה במוח שלנו, יש להן זכרון משל עצמן, משהו שהוא כמו הטבעה אצל ציפורים, הן זוכרות למי הן שייכות. אבל מישהו יכול לחשוב שהמחשבות הן שלו. וגם אנחנו, כמובן, מקבלים את המחשבות של מישהו אחר, וטועים לחשוב שזה שלנו.
זאת אומרת, אולי מישהו אחר בעולם חושב את המחשבות של הצועד האמיתי, ואני בלי לדעת גונב את המחשבות שלו? ואולי אני בכלל לא יודע מה הן המחשבות שלי, כי הרבה פעמים הן אצל מישהו אחר? צבי אומר ש"רבי יהודה היה נותן בהן סימנים". יש דרכים לצבוע בצבעי היכר את המחשבות שלנו ושל אחרים, וכך לזהות כשהן חוזרות, למי הן שייכות. למחשבות שלנו יש צבע "חם" יותר, הוא אומר. ניסיתי כמה פעמים להתאמן בשיטה שהוא הראה לי, אבל אין לי את הסבלנות שיש לו ואולי מפני שקשה לי לקבל את זה. "אתה לא צריך להאמין, אתה צריך פשוט להתאמן". לא עוזר.
והכי מעניין זה מה שהוא אומר בקשר לזכרונות. כן, גם הזכרונות הכי אישיים מצולמים יחד עם המחשבות, ונודדים איתן בתור משהו שהוא מעין "קובץ תמונה" בשעה שהן, המחשבות, נודדות ונוחתות במוח אחר. אבל כאן, אומר צבי, יש לאני של כל אחד, כלומר למנגנון ההגנה הפנימי (למה הוא לא מגן מפני בריחת מחשבות?) סוג של עצירה, שבו הוא פשוט נמנע מלזהות את הזכרונות. "אין לכן רשות כניסה למוח זה. תודה" הוא אומר לזכרונות, הנשארים ברקע של המוח הזר בתור רעש לבן. ובכל זאת יש מצב שהם נכנסים פנימה: בחלומות, כן, אותם חלומות שנראים כמו סרט ארוך שבו אני חי את חייו של מישהו אחר, בכל מיני מקומות רחוקים שלא דומים אולי לאף מקום שהייתי בו בחיים. אז כשיש לכם חלומות כאלה אז תדעו, כה אמר צבי, אלה זכרונות של מישהו אחר. ומישהו אחר, אולי באותה שעה, חולם את הזכרונות שלכם ויודע הכל עליכם. אז תיזהרו.

הערה: הפוסט הזה מבוסס על רעיונות שצבי ואני התחלנו להרהר בהם עוד לפני שפגשנו את חפא והמשכנו בהם גם בתקופת היעדרותו הראשונה. גם לחפא היו אמירות בנושא, מהן הבאתי שורה קטנה, אך העדפתי בפעם זו להשאירו "בחוץ".