בלוג הצועד The VValker's blog

רק חבל שבגיל מאוחר כל כך. (למה נאצים חיים הרבה?)

ובלי להישפט על מעשיו.

כן יאבדו.

סיבות לאבל בימין הישראלי, יש הערב.

כולם היו שם ולא חשוב אם הם יודעים זאת או לא.

מי שקבע לנו את זה, כבר מסוף הגן, הכיר לפני ולפנים עולמות שחשבתי שרק אני מכירם, והתכוון בודאי לעשות מהם מאחז צבאי, אולי במלחמה הפראפסיכולוגית שהתנהלה בין בריה"מ לבין המערב, ואולי במלחמה אחרת. מלחמות תמיד יש.

"אתה חושב שיש רצון חופשי. לנו אין רצון חופשי ולאף אחד בעצם אין רצון חופשי ואתה אל תנסה להסית פה אנשים לחשוב שיש רצון חופשי."
נראה שהפחד שאסית אנשים לגלות את אותו "רצון חופשי" הוא שמנע מאלה ששיגרו לי את המסר להגביל באמת את מעשי באותם ימים ולא רק באותם ימים. עדיף היה להם שאהיה היכן שאני רוצה מאשר שאהיה איתם ואשפיע על המגוייסים האחרים.


"העולם כפי שאנחנו רואים אותו, המוקד שלו אינו בכדור הארץ כי אם בחור השחור הקרוב ביותר לכאן. משם הוא בא ולשם מחוברים עדיין חוטי העולם" (מוח ה.)

החידה הגדולה היא לא איך נעשו כל הדברים אלא איך, למרות שאני אמור לא לדעת ולא לזכור, אני כן זוכר.

נסיונותי להכניס את התגובה ההיא צלחו רק בפעם ה12, ורק כששיניתי את שמי ל"חייזר כחול 12", והיא הופיעה בתור תגובה 105.
לא. אל תחפשו אותה שם.

כי אחרי ששלחתי להם תגובה לגלגנית ביקורתית על העובדה שהייתי צריך להתחפש כדי להיכנס, גיליתי, לאחר כמה שעות שבהן הייתי עסוק בדברים אחרים (תאמינו או לא, יש לי חיים גם מחוץ לאינטרנט), שהתגובה שוב הוסרה!!!
למה???
לא בגלל שהיו בה תכנים יותר מתלהמים מתגובות, בוודאי לא מאלה שהופיעו היום במאמר של גדעון לוי.
היא גם לא קיצונית יותר מתגובות אחרות שנתקבלו שם.
בוודאי לא בגלל בעיות בניסוח ובתחביר (שגם אותן ניתן למצוא בשפע בתגובות שכן התקבלו).
אז למה כן?
או בגלל עצם העובדה שהתגובה נכתבה ע"י הצועד בנעליו
או, בגלל שהצועד בנעליו עבד על רשת שוקן (אחרי שלא היתה לו ברירה), ורשת שוקן לא יכולה לסבול פגיעה שכזאת בכבודה.
הווה אומר: תגובות תת-רמה (לא חשוב מאיזה צד פוליטי) – לא פוגעות בשמו הטוב של הארץ.
אבל שמישהו הצליח לסדר אותם – את זה הם לא יכולים לסבול!
אז מה עושים? מוחקים.

כמו שאמרתי: "הארץ" – ילד מגודל וחמום מוח.
ברגע האמת: שום אינטליגנציה, שום הומור עצמי. שום לקיחת הפסד בכבוד (ובמאבק לגמרי מיותר).
שום אנשים חושבים ושום נעליים.
הכל – עניין של כבוד.
הבוז לכם, "הארץ".

או שקל להם ונוח יותר לקרוא תגובות קצרות ומתלהמות מהבטן, נושאות כינויים מתלהמים, ואת התגובות המסובכות יותר זורקים לפח?
או שאולי הם כועסים שלפני כמה ימים חשפתי את ערוותם (תגובות 78 ו98)?.

בכל אופן, נסיון שני שלי היום לשלוח תגובה למאמרו הנכון של גדעון לוי. אז אם לא תקראו את זה שם תקראו את זה כאן:

מאז שנת 2000 הצבא והשב"כ נמצאים במבצע של הנצחת שלטונם.
רצח רבין קטע תהליך שסופו הבלתי נמנע היה חיסול שלטונם מאחורי הקלעים בחברה הישראלית. לא מפני שרבין היה כ"כ איש של שלום כמו שמתארים אותו, אלא משום שאלה היו התוצאות הבלתי נמנעות של המהלך ההסטורי שעשה.
במהלך תק' נתניהו המתינה החונטה לעליית ברק, בשר מבשרה, לשלטון, מחופש ל"יונת שלום" ו"ממשיכו של רבין".
האמת היא שעוד לפני עליית ברק כבר נקבעו היעדים, כבר סומנו המטרות לחיסול, רק חיכו שברק, "היונה", ייתן את הגושפנקה כי זה תמיד היה תפקידה של העבודה, לעשות את הדברים שהימין מצהיר, אבל לא יעיז לעשות לבדו.
באביב 2000 התחילו להתבצע המהלכים להבערת השטח לקראת אינתיפאדה חדשה, שכפי שכולנו רואים כיום, המרוויחה העיקרית ממנה היתה החונטה הצבאית-שב"כית, והיא גם זו שתכננה אותה, במהלכים יזומים של התגרות ברשות הפלשתינית (ובערביי ישראל), תוך כדי סילוקם, בתואנות שונות, של מתנגדים פוטנציאלים למהלך (כולל רשימת פיטורים של "גורמים חתרניים" גם מהעבודות הכי לא-פוליטיות, עפ"י רשימה שהכין השב"כ או גוף כפוף).
תאריך חשוב בתהליך "הפיכת הנגד" הזה הוא יום מינויו של דיכטר לראשות השב"כ. שמו מוזכר ע"י לוי פעמיים ולא בכדי.

ובינתיים, כבר נסיון עשירי. בשביל העיקרון, ובגלל שהיום במקרה יש לי זמן, אני אמשיך לנסות ולספור.

לפחות נכה נפש אחד, שלא היה סתם פרנואיד. באמת הרגו אותו.

ששה שוטרים גיבורים, חובש מד"א (שביעיית האמיצים + כלב).
חסמו לו את הפה, שייחנק בקיאו.
גררו אותו עם הראש במדרגות.

ושום אישום בפלילים. הבנים של השופטת כנראה בריאים.
מח"ש מצאה את הבני זונות נקיים מכל דופי.
ובאמת, הם בסך הכל שירתו את הקוד האתי האמיתי של מדינת סדום: ניקו אותה ממי שצריך, כמו שצריך. אז למה שישבו בבית סוהר?

למרות שכבר יכול היה לקלוט, לא יכול היה לעשות עם זה כלום, והוא שב לחפש את טור הילדים שגויסו בגיוס המוקדם, ועדיין ראה אותם הולכים אחרי מי שפניו נשארו מוסתרות, ואולי זה רק מפני שאין הוא יודע בדיוק מה לעשות בעצם עם הילדים האמורים לפרוץ אל הדבר המיוחד שאליו יועדו מרגע בחירתם.
ודומה שהיו מוכנים הפעם יותר משבימים הראשונים, להקשיב למה שיודע הוא ולהצטרף אליו. אבל הוא התחיל להבין עד כמה מסוכן עבורו לשתף אותם בזה.

---

כמה מהילדים חסרים בטור ההולך, והוא יודע שזה לא במקרה. חסר איציקו התאום של זורו, חסר עֵלי חנניה, וחסרים עוד כמה. דווקא אלה שתמיד הולכים על ידו כדי להשגיח עליו. כנראה נשארו לארוב לו בנקודת היציאה, הבינו כבר שלשם הוא תמיד חוזר, בכל הפעמים שהצליח להיעלם להם, תמיד כאשר פנה לכיוון שאליו אסר האיש שבראש הטור להסתכל, איפה שתמיד דימה הוא לראות שם איזה קו בוהק. מן האזהרות שהזהיר אותם האיש אם יסתכלו, מפחדים אפילו איציקו וחנניה עלי, ואפילו זורו, כאשר הוא בא. אבל לא הוא, אולי משום שבעצמו, חשב, כבר נמצא מעֵבֵר, ומה כבר יכול לקרות לו עכשיו? אבל מה שזה אומר, שהלילה הוא לא יגיע אל המקום שלו, מקום ההתחברות הסודי שכדי להגיע אליו צריך לעבור שוב ליד נקודת היציאה. אבל ממילא לא חשב לחזור לשם הלילה, כי בלילה הקודם גילה את המשכו הדרומי של הנהר. כבר מזמן ידע שיש שם נהר, וגם הנהר מוליך לאן שהוא צריך להגיע.

---

במורד, מתחת לשורת הבניינים שנבנו לא מזמן, בהמשך הכביש ראשי הרחב שבשעה הזאת האירו האורות הכתומים החדשים על ריקותו, זרם פעם הנהר, לפני שהיתה העיר. וכשזיהה את המקום, חזר והיה הנהר, ומשהו אדיר זרם בו, אולי מים, אולי משהו אחר, כסוף, נוצץ כמו מפתח חדש לגמרי.
וגם להקות הפרפרים של הלילה, אלה שבאות בסוף נובמבר כדי לאסוף את שאריות הקיץ, נעו שם כגל.
להגיע אל המישור הרחב, עוד לפני סוף הלילה.
השאיר את האחרים מאחוריו, שקועים בנסיון לצוד קרפדה בחשכה.