לאן תסתובב הדלת מכאן?


לא, זאת עדיין לא הודעת פרישה.

כרגע אני בעייפות מסויימת, וגם במאבק בין החיים שמחוץ לבועה האינטרנטית לבין החיים שבתוכה, ידם של הראשונים גוברת לאחרונה.

גם אין לי כבר את אותו הכיף של פעם להיות הסטוריון מצעד המחץ, בחיים שכבר די רחוקים ועוד ילכו כנראה ויתרחקו מן הספרה הזאת, שהתחילה כמחוות רטרו לנעורים שהיו שאפשר היו יהיו. כוכב רחוק, שאולי כבר אינו נמצא שם, ורק האור שלו עדיין מאיר על שמי ההווה, השונים כל כך.
במאה הקודמת, לפני שהיה אינטרנט (אני מרגיש באמת כמו סבא גמור), כתבתי הרבה בלוגים בצורת ספרים-מחברות, שנכתבו כיומן, עד שנגמרה המחברת, אבל הרבה הרבה פעמים כשהמחברת נגמרה, הסתכמה איתה גם תקופה שלמה. נפרדתי מאיזה חדר של האני שלי ועברתי לחדר אחר. ואולי הסטוריון מצעד המחץ/הצועד בנעליו הוא עוד מחברת כזאת. אולי גם באינטרנט מחברות יכולות להיגמר.

גם לפחות כרגע, אני מרגיש שהסיפור של בלוג אלמוני, עם ההתחייבויות שנטלתי על עצמי לגבי האלמוניות הזאת, מיצה את עצמו. אני חושב שכתבתי את זה כבר, שהגעתי לפרשת דרכים בנושא הזה. הלכתי די רחוק באלמוניות, אולי אפילו יותר מרחוק (על מי אני עובד , האח הגדול בטח יודע הכל ואנחנו במדינת שב"כלנד חיים), לקחתי את הבלוג הרבה יותר רחוק ממה שחשבתי בהתחלה שהוא יגיע, אבל יש קטע שמעבר לו קשה להתקדם, במסגרת האלמוניות (עאלק) וחוקי הטשטוש והערפול הספציפיים שנטלתי על עצמי במשחק של הבלוג הזה, של הפרסונה שבה הייתי גם טוקבקיסט צמרת לעת מצוא. (לא יודע אם זו מחמאה עצמית או להיפך. כרגע אני קצת מחוץ לעניין ותוהה איך הייתי כל כך בתוכו לפני חודשים כל כך מעטים), לפחות אם אני רוצה להיות רציני או כן ולו כלפי עצמי.
ומצד שני, ברור לי שבלוג חשוף יותר, בו אולי ינתנו גם פרטים מתעודת הזהות שרשם לי משרד הפנים, ומעבר לזה, פרטים הקשורים בחיים שלי כעת שההחלטה שלי לא לחשוף אותם גם הגבילה באיזה מקום את החופש, את הקליחה של הכתיבה שלי, לא יוכל להיות, מכל מיני סיבות, להצהיר בגלוי על הקשר שלו אלי. ישנם דברים שאמרתי כצועד/ההסטוריון שכ(מי שאהיה בבלוג ההוא) לא אוכל לומר. כצועד/ההסטוריון שחררתי אצלי צד מופרע, בועט, משתלח בלי חשבון שתחת שם ידוע אהסס יותר לשחרר אותו. מסיבות פסיכולוגיות ומסיבות של סיכון גורמים הנוגעים בדבר. ישנם דברים שאהיה חייב לדבר עליהם גם שם, בעולם הגלוי (ואולי בכלל, משם אתם כבר מכירים אותי), אבל הם יצטרכו להיות ברמה אחרת.

מכל מקום, כרגע אני לא ממהר לפתוח את הבלוג ההוא, החדש, שכל קישור בינו ובין הבלוג שאתם קוראים כרגע יהיה על אחריות הקורא.
גם מפני שאין לי כרגע את ההתלהבות שהיתה לי פעם ממגרש המשחקים הוירטואלי הזה. כללית אני במין מנוחה מהאינטרנט, אולי התפכחות (לא, לא גמילה) מהמדיה שהעסיקה אותי והיה לי גם הרבה זמן אליה ב5 השנים האחרונות, על כל תהפוכותיהן. החיים כופים את שלהם, בזמן האחרון, בקצב אכזרי וכנראה שעוד יכפו. על חלק מזה אני כתבתי ודיברתי, אך יש מקום שסכר הכתיבה עשוי לא להספיק. ואולי המלים שלי לא מספיקות. ואולי לכל דבר עת, וכרגע לא עת לכתיבה היא, ואם כן אז לאו דווקא בבלוג.
אבל הרגע של הבלוג ההוא עוד יגיע, ואז מי שידע שזה אני ידע, מי שישער ישער, ומי שלא, אז לא. אולי גם את הבלוג הזה אשמור בצד (מציעים לי להעביר אותו דירה, אני עוד לא השתכנעתי סופית לגבי כל היתרונות במקום ההוא, שם אני לא יכול לראות למשל כמה נכנסים אלי וגם אצטרך להחליף/לשדרג מחשב, לא זול בשבילי כרגע) כאשר יעלו בי דברים המתאימים לרוח "הצועד" (כמו למשל המשך סיפורי חפא וההסטוריה האלטרנטיבית, שלא היו לי לאחרונה), ובטוח שעוד יעלו. הישות-רוח התקופה איננה מתה אף פעם, כמו שלא מתו אף פעם הנעורים ההם שבהשראתם ייסדתי את הבלוג.

לכן, כאמור, זאת לא הודעת פרישה, רק מן התנצלות שלא הייתי כאן בתקופה האחרונה, וגם התנצלות מראש אם לא אהיה בזמן הקרוב.
חג שמח לכל קוראי וגם לאלה שנכנסו בטעות

פינת הנוסטלגיה

משהו שכתבתי היום לפני שנתיים בדיוק, ימים שהייתי בהם כולי בתוך הההסטוריה האלטרנטיבית:

המנהרות (סיפורו של חפא ג')
במנהרות האטומות צוּפְפוּ כל שוכני היקום, לפחות כך היה נדמה לחפא, דחוקים זה לזה, בלא יכולת לזוז, בתוך לחות חמה ואיומה, כאשר נוזל חום בעל ריח רע שהוזרם מפעם לפעם מאי שם בנתזים שצלפו בעור, משמש בתור המזון האחד לכולם. ונוראה במיוחד היתה ההרגשה שכל הזמן יש משהו בלתי נראה שדוחף אותם מאחור או מקדימה, ואם לא ייזהרו הם צפויים בכל רגע להירמס. וחפא ראה הרבה חייזרים נרמסים. מזל שהוא וחבריו נמנו עם היצורים הגבוהים יותר, ויכלו לתת ידיים אחד לשני, לשמור אחד על השני מבעד לגושי החיים המצפצפים, הנושמים והנדחסים שהפרידו ביניהם. חפא חשב שימות רק מן הריח הרע, שלא ברור אם נוצר מן הגז האחיד שהוזרם, גז שכפי שילמד חפא אחר כך, פותח במיוחד כדי שיהיה בר-נשימה לכל סוגי החייזרים שהיו דרושים לעבדוּת ולחיוּל באזוריה השונים של הפדרציה, או שנוצר מכל הפרשות הגוף.

כאמור, כל הזמן דחף אותם משהו, מקדימה או מאחורה, עד שהגיעו למעין אולם, שהיה נוח מעט יותר, למרות שבו הם היו נאלצים להימצא עד לברכיהם בתוך נוזל חום וכל מיני נוזלים אחרים. אבל לפחות היה מעט מקום להתרווח.
חפא התחיל לתהות אם יש איזה הגיון או מטרה בכל זה, והיה חשוב לו להגיע למסקנה כמה שיותר מהר, כדי שידע לאן הם הולכים ואולי לנסות להימלט. הוא לא הפסיק לרגע לחשוב על כך שהוא את חבריו חייב להחזיר לכדור הארץ, כי הם באו לכאן בגללו. לימים יבין עד כמה היתה מחשבה זו מצחיקה בתנאים ובמקום שבו הם היו, אבל מצחיקה ככל שתהיה, מחשבה זו היא שככל הנראה החזיקה אותו, ונתנה לו את הכח להחזיק אותם.

בהדרגה גילה חפא כי יש בקרבתו יצורים שהוא יכול לתַקְשֵר איתם, והם אכן דיברו איתו. גם איש הדָבּוּר, זה שהיה בא אליו בחלימות כאשר גרו בבית הנוואמיס בכוכב המדברי, והיה מלמד אותו דברים, שב אליו, בעיקר ברגעים שבהם חישבה עייפותו להכריע אותו ולהפילו אל מתחת לנוזל החום. הוא היה מחזק אותו שלא להיכנע לעייפות, ומדריך אותו מה לעשות. "מה, גם אתה שבוי פה?" שאל אותו חפא בפעם הראשונה ששב אליו "אותי הם כבר לא יכולים לשבות, אך רבים מבני כוכבי, הם כאן" השיב איש הדבור.

אחר כך שבו ודחסו אותם במנהרות, ושוב באולמות וחוזר חלילה, אבל לחפא וחבריו ועוד קבוצה של חייזרים שתיקשרו אותם, כבר היתה תכנית.
החייזרים סיפרו להם שכולם מובלים להיות חיילי כפייה של אלה ששבו אותם, שנמצאו בתוך מלחמה קוסמית גדולה. בכל פעם שהרגישו בדחיפה הגדולה, או שהובאה קבוצת שבויים חדשה, או שקבוצה גדולה הוצאה אל המלחמה. ובכל פעם שנהרגו יותר מדי חיילים, בא תורה של קבוצה חדשה להיות מוצאת לגיוס. גם תורם יגיע.
חפא והחייזרים הגיעו למסקנה, שבקצה של כל זה יש משפך אחד ענקי, אליו נשפכים בו זמנית שבויים מכל המנהרות המקבילות, אל תוך משטח ענק, פתוח.
אף אחד אינו מסתכל על השבוי הבודד.
"בעיניהם כולנו זרימה, לא יותר, ולא יהיה אכפת להם אם תחסרנה להם כמה טיפות".
את הרגע הזה של ההישפכות יש לנצל. לברוח, בכל הכוחות.
אחד מהחברים החייזרים גם ידע לאן. זו לא היתה הפעם הראשונה שהוא היה שבוי כאן.
ושם, בקצה של הכיוון אותו תיאר להם היטב, עד שגם מוחותיהם האדמיים, האיטיים כל כך בטלפתיה תלת מימדית, קלטו, ייפגשו כולם.
אותו חבר גם יַדָע לאן הם יֵלכו משם.

ביעור חמץ מס' 3

לֹא בֶּאֱמֶת כּוֹתֵב

מַעְתִּיק

מִמִּישֶׁהוּ אַחֵר

שֶׁהוּא אֲנִי בִּזְמַן אַחֵר

אֲנִי רַק צֵל

שֶׁל זְמַן אֲמִתִּי

נכתב במקור ב4/10/06

השמטה (ערך אנציקלופדי)

השמטה היא תהליך או מכלול תהליכים שבאמצעותם משוחררים צעירים שצה"ל אינו חפץ בהם מן המערכת הצבאית. אל ההשמטה נלווה במשך השנים מתן "אות קין" (סטיגמה) למושמטים שגרם לקיפוחם במישור האזרחי כגון בשוק העבודה ובתחום הלימודים הגבוהים, ובמקביל וכתוצאה להדרה כללית בחברה, מה שהפך לא פעם את ההשמטה מהצבא לשלב ראשון בתהליך השמטה כללית מהחברה, ובדרך זו שימשה ההשמטה ככלי פוליטי של "יראו וייראו" לגיבוש השבט סביב מטרות ההגמוניה הפוליטית-בטחונית במדינה המשתמשת בצבא כמיתוס מגבש תוך הקרבת המושמטים (בין קבוצות אוכלוסיה אחרות) כקורבן חטאת – שעיר לעזאזל, ותוך כדי כך השתדלה המדינה להיפטר מ"בלתי רצויים" שאינם יעילים לה להשגת מטרותיה במזה"ת, או שעצם קיומם מאיים על הנאראטיב הציוני המושלט.

המושמטים, אלה שעוברים את תהליך ההשמטה, מחולקים לשתי קטגוריות כלליות:

מושמטים רצוניים (אקטיביים) או רצוניים לכאורה: המשתפים פעולה עם תהליך ההשמטה שלהם ואף מעוניינים בו, כאשר לא פעם הם למעשה מתומרנים אליו באמצעות ההרגשה הניתנת להם שהדברים נעשים לפי בחירתם. בקטגוריה זו אפשר לכלול חלק לא קטן מאלה שנהוג לקרוא להם משתמטים או נמנעים או סרבנים.

מושמטים בלתי רצוניים: מושמטים שאינם משתפים פעולה עם תהליך ההשמטה שלהם, את חלקם אין אפשרות לגייס בשל מצב בריאותי לקוי, חלקם מושמטים מסיבות ביורוקרטיות כגון עודפי כח אדם, או השתייכות לקבוצות בלתי רצויות (כגון קבוצות "קב"א נמוך") או מיעוטים בלתי רצויים, עמדות פוליטיות בלתי מקובלות בזמן נתון, או אופי אישי מורכב או חריג שהצבא חושש לקחת אחריות עליו. אפשרי גם שהשמטה נעשית כעונש או נקמה, בבחינת "יראו וייראו" כנגד מי שלא גילה מוטיבציה מספקת בתהליך הגיוס. ידוע שאנשים הושמטו, לפחות בעבר, גם על רקע הומוסקסואלי.

ההשמטה בישראל נעשית במספר דרכים. הדרך הנפוצה היא באמצעות פרופיל 21 המתחלק ל"נפשי" ו"גופני" (למרות שבין מקבליו עשויים להמצא כאלה הבריאים בגופם ונפשם, אך הגישה הביורוקרטית הצה"לית לוחצת לסווג את מקריהם כסוגים של מחלה), ויתכן שדבר זה כעצמו משמש בידי הצבא ככלי פוליטי למען 'יראו וייראו', או שהיא נעשית באי משלוח צווי גיוס (לערבים). קיימות גם השמטות באמצעות פטור מטעמי הכרה דתית לנשים (יהודיות בלבד), פטור מטעמי אי-התאמה (לרוב לאנשים שהצבא מביא אותם לכליאה ממושכת באמצעות לחץ כלכלי על משפחותיהם), פטור לקבוצה מצומצמת מאוד מטעמי מצפון ו"הסדר" דחיית שירות בתמורה להתחייבות לחיי עוני מחפיר לבחורי ישיבה חרדים, תלמידי דת דרוזים ובמידה מצומצמת יותר – עדי יהווה.

בחברה הישראלית שלטת ומושלטת תפיסה, הרואה בשירות הצבאי את הביטוי היחיד לנאמנות למדינה וקריטריון לאיכות אנושית ובריאות נפשית, תפיסה שלמרות הביקורת ההולכת וגדלה עליה, ממשיכה להיות מוכתבת בציבור הישראלי דרך פוליטיקאים בכירים, קצינים ואנשי תקשורת, מערכת החינוך וגורמים נוספים המשרתים את קבוצות הכח השלטוניות בידיהם משמשת ההשמטה ככלי פוליטי להדרה חברתית כוללת כלפי "בלתי רצויים": קבוצות (כגון שמאלנים), מיעוטים (בעיקר ערבים) ויחידים שלא התאימו למיתוס "היהודי החדש" הציוני וגם כיום אין הממסד מעוניין לקחת אחריות עליהם ולעזור להם להשתתף בשיח החברתי (כגון עניים, חולים ובעלי חריגויות).
כלפי המושמטים מוחדרות סטיגמות שונות, אשר גרמו לכך שישאו איתם לכל מקום "אות קין" של אנשים הנחשבים או חסרי בגרות נפשית, יכולת לקחת אחריות כלפי או לא נאמנים למדינה, או בלתי יציבים נפשית (אם הם מושמטים על סעיפי בריאות נפשית) או בני אדם פגומים (אם הם מושמטים על סעיפי בריאות פיסית). יש נטיה לכנות את כל המושמטים או אחוז גבוה מהם בכינוי "משתמטים", דבר אשר משרת את מטרתם של יוצרי ההשמטה בכך שהוא מסתיר ומצפין את חלקם בתהליך.

אט"יפדיה – האנציקלופדיה הגלקטית החופשית

Dropouting (encyclopedic entry)

Dropouting is a process or set of processes through which young people who the IDF does not want are released from the military system.
The dropouting has been accompanied over the years by the giving of a stigma to the dropouts that caused them to be deprived at the civil level, such as in the labor market and in the field of higher studies, and at the same time and as a result of general exclusion in society, which often made the dropout from the army a first step in the process of general dropout from society. In this way, Dropouting served as a "see and fear" political tool for forming the tribe around the goals of political-security hegemony in a country that uses the military as a crystallizing myth while sacrificing the dropouts (among other population groups) as a scapegoat, while trying to get rid of "unwanted" that they are ineffective for achieving the state goals in the Middle East, or that their very existence threatens the dominant Zionist narrative.

The dropouts, those that go through the dropouting process, are divided into two general categories:

Voluntary (active) or seemingly voluntary dropouts: The dropouts cooperate with their dropouting process and are even interested in it, when more than once they are actually manipulated into it through the feeling given to them that things are done of their choice. This category can include quite a few of those who are commonly called dodgers or abstainers or refusers.

Involuntary droputs: Dropouts that do not cooperate with their droputouting process, some cannot be recruited due to poor health, some have been dropouted for bureaucratic reasons such as manpower surplus, or belonging to unwanted groups (such as "low Quality groups") or minorities undesirable, unacceptable political positions at a given time, or a complex or unusual personal character for which the military is afraid to take responsibility.
It is also possible that dropouting is done as a punishment or revenge, as a "see and fear" against those who did not show sufficient motivation in the recruitment process. It is known that people have droppedout, at least in the past, also on a homosexual background.

Dropouting in Israel is done in a number of ways. The common way is through  "profile 21" that is divided into "mental" and "physical" (although among its recipients may be those who are healthy in body and mind, but the IDF bureaucratic approach presses to classify their cases as types of illness), and this may itself be used by the military as a political tool For the sake of 'see and fear', or it is done by not sending recruitment orders (to the Arabs).
There are also dropoutings through exemption for reasons of religious recognition for women (Jews only), exemption for reasons of "mismatch" (usually for people whom the army brings to prolonged incarceration through economic pressure on their families), exemption for a very small group for reasons of conscience, and the "arrangement" ("Hesder") of deferring service in exchange for a commitment to a life of abject poverty for ultra-Orthodox yeshiva students, Druze religious students and to a lesser extent – Jehovah's Witnesses.

Israeli society is dominated by a perception that sees military service as the only expression of loyalty to the state and a criterion for human quality and mental health, a perception that despite growing criticism, continues to be dictated to the Israeli public by senior politicians, officers and media people, the education system and other factors that serve the ruling power groups building the dropouting as a political tool for comprehensive social exclusion towards the "undesirable": groups (such as leftists), minorities (mostly Arabs) and individuals who did not conform to the "new Jewish" Zionist myth, and even today the establishment is not always interested in taking responsibility for them and helping them participate in the social discourse (such as the poor, the sick and those who have 'anomalies').
Various stigmas are implanted about the dropouts, which have caused them to carry with them everywhere the "Cain signal" of people who are considered or mentally immature, unable to take responsibility for or unfaithful to the state, or mentally unstable (if they have been dropouted on mental health clauses) or "damaged" / 'impaired' people (if they have been dropouded on physical health clauses). There is a tendency to call all dropouts or a high percentage of them "dodgers", which serves the purpose of the creators of the dropouting by hiding and encrypting their part in the process.

Etipedia – The Free Galactic Encyclopedia

מושמטים (ערך אנציקלופדי)

מושמטים הם אלה שעברו תהליך השמטה, ומחולקים לשתי קטגוריות כלליות:

מושמטים רצוניים (אקטיביים) או רצוניים לכאורה: המשתפים פעולה עם תהליך ההשמטה שלהם ואף מעוניינים בו, כאשר לא פעם הם למעשה מתומרנים אליו באמצעות ההרגשה הניתנת להם שהדברים נעשים לפי בחירתם. בקטגוריה זו אפשר לכלול את אלה שנהוג לקרוא להם משתמטים או נמנעים או סרבנים.

מושמטים בלתי רצוניים: מושמטים שאינם משתפים פעולה עם תהליך ההשמטה שלהם, את חלקם אין אפשרות לגייס בשל מצב בריאותי לקוי, חלקם מושמטים מסיבות ביורוקרטיות כגון עודפי כח אדם, או השתייכות לקבוצות בלתי רצויות (כגון קבוצות "קב"א נמוך") או מיעוטים בלתי רצויים (כגון ערבים), עמדות פוליטיות בלתי מקובלות בזמן נתון, או אופי אישי מורכב או חריג שהצבא חושש לקחת אחריות על התמודדות איתו. ידוע שבעבר הושמטו אנשים גם בגלל רקע הומוסקסואלי. בקצרה, כל אלה שלא נמצא עבורם תקן באפסנאות האדם הצה"לית.

במדינת ישראל, נעשית ההשמטה, בדרך כלל, באמצעות פרופיל 21 המתחלק לכאורה ל"נפשי" (שניתן גם לאנשים בריאים למען 'יראו וייראו', משום שביחס לנפש בכלל, החברה הישראלית נמצאת עדיין בתקופת האבן וכל "אבחנה נפשית" היא סטיגמה קשה) ו"גופני", או באי משלוח צווי גיוס (לערבים).

במשך שנים רבות סבלו מושמטים מהדרה חברתית ומקיפוח, ונשאו עליהם "אות קין" של "משתמטים" או של "פגומים", וזאת למעשה היתה תכליתו הפוליטית של מעשה ההשמטה – השמטה מהצבא כתחילתה של השמטה מהחברה והחיים בישראל.

אט"יפדיה – האנציקלופדיה הגלקטית החופשית

Dropouts' (encyclopedic entry)

Dropouts' are those that have undergone a dropouting process, and are divided into two general categories:

dropout's (active) or seemingly voluntary: the participants in their dropouting process and even interested in it, when often they are actually manipulated into it by the feeling given to them that things are done of their choice. This category may include those who are commonly referred to as dodgers or abstainers or refusers.

Involuntary dropouts: dropouts that do not cooperate with their dropouting process, some of which cannot be recruited due to poor health, some beeing dropout for bureaucratic reasons such as manpower surplus, or belonging to unwanted groups (such as "low IBA" groups) or Unwanted minorities (such as Arabs), unacceptable political positions at a given time, or a complex or unusual personal character that the military is afraid to take responsibility for dealing with. In short, all those for whom there is no standard in the IDF's human resources.

In the State of Israel, dropouting is usually done through a profile 21 that is ostensibly divided into "mental" (which is also given to healthy people for the sake of "see and fear", because in relation to the psyche in general, Israeli society is still in the Stone Age and any "mental diagnosis" is a severe stigma) and "physical", or by not sending recruitment orders (to Arabs).

For many years, dropouts suffered from social exclusion and deprivation, bearing the "mark of Cain" of "dodgers" or "defects," and this was in fact the political purpose of the act of dropouting – dropouting from the military as the beginning of dropouting from Israeli society and life.

Etipedia – The Free Galactic Encyclopedia

מריח לי חיסול

תחילתה של סדרה ישנה, או המשכה של סדרה קיימת.
אבל הניצוץ לא יכבה.
יהי זכרה ברוך.

אגב, אותה אוניברסיטה בת"א שסילקה אותה, בגלל שקראה להחרמתה, החליטה לפני מספר ימים למנוע כניסת ערבים ומושמטים מתחת לגיל 20. החלטה שבדיעבד, מוכיחה שהקריאה להחרמה היתה צודקת.

דום פתאומי ילווה תחושה כבר הרבה זמן של חיים מאומצים עד קצה גבול היכולת שהגיעו לסוף. אפור יהיה כמו היום הזה. האזהרות המשוגרות מן היד שעל המקלדת יישפכו אל ההסטוריה כמו יבבות ענות חלושה לפרוטוקול של הנצח האינטרנטי.
אשרי הניצוץ שכבה והצית להבה.