הפדרציה הבין-פלנטרית (3)

וכאן מתחלקת ההסטוריה של חבורת המחץ לשתי גירסאות:

לפי גירסה אחת, גירסת הזמן הרגיל, חפא אכן הגיע אלינו, אבל הכח שהבטיח בושש לבוא. אולי לא הצליח ידידו הכחול במשימתו להשתלט על הגלקסיה, ואולי הצליח, אבל כמו שקורה לשליטים רבים כשהם מגיעים לשלטון, שכח את הבטחותיו לחברו. לא יצא מכל הסיפור הזה הרבה, חוץ מזכרון מצעד המחץ שדרך להיטיו המשודרים, עברו רבים מהשדרים הטלפתיים המוצפנים שחפא וחברי חבורתנו שלחו זה לזה, מתי שלא התראינו.

לפי גירסת ההסטוריה האלטרנטיבית, בה ניסיתי לנבא בזמן אפשר את מה שהיה קורה לו היו תכניותיו של חפא מתקיימות.
לאחר שנים אחדות שבהן הנהיג חפא בהצלחה תכנית עולמית של שלום, השכלה ורווחה בכל כדור הארץ, הודח השליט הכחול בהפיכה שנעשתה במרכז הגלקסיה. כל המכשירים שעמדו לרשותינו הפסיקו לפעול וקואליציה של אופל גלקטי, בסיוע משתפי פעולה ארציים תאבי מלחמות והון, השתלטה, בערך בשנת 1985, על כדור הארץ ויצרה משטר של התנכלות והתעמרות כנגד רוב בני האדם. אולי מה שהיה תמיד, חוץ מהשנים של שלטון חפא, אבל קשה הרבה יותר, אכזרי ובלי ריכוכים, חוץ מבמובלעות דוגמת "מדינת תל אביב החופשית"***** ודומותיה, שם המשיכו "החיים הטובים" כאילו לא קרה כלום, והם היו טובים אף יותר. מקומות אלה היו קרובים לנציבויות השלטון הגלקטי בכדוה"א, ונהנו, זמנית, מטובו.

כל חבורת המחץ התפזרה והסתתרה, על פי הוראתו הנוקשה של חפא, לפני שנפרדנו בחוף הטלפתיה בכנרת, "להיעלם בפינות העולם" עד שיבוא הרגע שבו נוכל לשוב ולהיפגש. כל אחד מצא את עצמו לבד אי שם בעולם קשה ורודף. לא את הסיפורים של כולם סיפרתי, רק את סיפוריהם של צבי, של סטולי הגנוב ושלי.
עברו שלוש שנים, עד שחללית חילוץ ובה סטולי הגנוב, המתורגמן ועוד אנשי צוות מצאה אותי, כשמספר מותווה על מצחי, ולקחה אותי אל כוכב מדברי מחוץ לגלקסיה, שבו נפגשנו כולנו לבסוף עם חפא ועם כוחותיו של הכחול שמרדו נגד המשטר הגלקטי.
הצטרפנו אל הכוחות להסתערות כללית על הגלקסיה. הגענו לכדור הארץ ומצאנו אותו במצב של חורבן. איזורים שלמים שהכרתי שקעו בשטפונות ענק שנגרמה עקב המסת קרחונים שנגרמה במזיד ע"י כוחות קואליציית האופל, לפני שעזבו את כדור הארץ. גם שאר העולם לא נראה טוב יותר. רעידות אדמה הרסו את מרבית הבתים ובשטח שנותר מישראל קם משטר משיחי שכלא את המתנגדים לו במחנה מעצר ענקי על חוף לטרון.

כאן קיבלו אנשי חבורת המחץ אפשרות ורשות לפרוש מעלילת הזמן האלטרנטיבי ולשוב לזמן הרגיל, בו כל הדברים האלה עוד לא קרו. רק סטולי הגנוב, צבי, עלווה, וחפא נשארו איתי מכל החבורה בבתיו של כפר יווני נטוש, משם אספה אותנו שוב חללית החילוץ כדי להביא אותנו אל הכחול שמצפה לנו במיוחד, כפי שאמר המתורגמן, באותו כוכב לכת לבן, במרחק 10 שנות אור מכדור הארץ.

****מדינת תל אביב החופשית (1) ,(2), (3), (4)

הפוסטים הקודמים:
הפדרציה הבין-פלנטרית (1)
הפדרציה הבין-פלנטרית (2)

הפדרציה הבין-פלנטרית (2)

לימודיו של חפא בבית הספר של התבונה הגלקטית הופסקו בטרם-מועד.
מלחמות שאף פעם לא די להן גם בעומק היקום טומן הסוד, הגיעו עד סמוך למערכות שבהן ממוקם בית הספר, ומישהו במנגנון ניהול הפדרציה החליט שגם תלמידים ומורים של בית הספר, שהיו עד כה פטורים מגיוס למלחמות, יגוייסו.
חפא דווקא שמח להתגייס, וביחד עם מורהו הבכיר, שהיה גם ראש צוות המחקר בחללית שחטפה אותו מכדור הארץ, הצטרף אל מסדר לוחמי הקרן הבהירה***, מסדר שתפקידו העיקרי, גם בימי מלחמה וגם בימים של שקט, לשחרר שבויים. גם זו מלאכה שאף פעם לא די לה.

באחת היממות, הציל חפא ממלכודת מוות יצור אחד שבוי, שדמה לעכביש כחול ורוטט והתגלה כמפקד זרוע של אחת מגיזרות הגלקסיה – תפקיד שמשמעותו אחריות לבטחונן של קרוב ל100,000 מערכות שמש. היצור, שהיה בוגר מסדר לוחמי הקרן הבהירה בעצמו, ציוות את חפא וחבריו אליו לזרוע, והם היו לידידים קרובים מאד, ידידות שבני אדם מעטים בכדור הארץ מכירים כמוה. לחפא התברר שגם היצור, כמוהו, למד בזמנו בבית הספר של התבונה הגלקטית ולא השלים את לימודיו בגלל המלחמות. לשניהם נותרה למעשה אותה עבודת סיכום להשלמת הלימודים.

ליצור הכחול ולחבריו היתה דעה משלהם על התנהלות השלטון המרכזי בפדרציה, שלא סיפק תמיכה מספקת לגיזרה בזמן שהמלחמה הגיעה אליה, ובכלל לא נתן לתושבי הגיזרה את הייצוג המגיע להם במוסדותיו.
כשסיימו חפא והכחול את המסע שהיה למעשה עבודת הסיכום הלימודית שלהם, נפרדו דרכיהם. הכחול נסע עם חבריו ישר אל המערכות של מרכז השלטון. גייסות רבים הצטרפו אליהם בדרך, וחפא שראה את הגייסות המצטרפים, הבין שהם נוסעים לבצע שם הפיכה. לחפא, לעומת זאת, היו תכניות משלו להשתמש בידע הרב שרכש לשינויים בכוכב מולדתו, כדור הארץ. הוא החליט שהגיע הזמן לממש את תכניותיו, וסיפר על כך לכחול, בבקשו ממנו אישור לחזור הביתה. הכחול בירך אותו לדרכו, והבטיח לו שכאשר יהיה בעמדה השליטה, ישלח אליו כוח לעזור לו. גם המתורגמן היה שם, והיה עד לשיחה הזאת.
כך הגיע חפא אלינו, אל חבורת המחץ.
חפא, בונה על הבטחת הכוח של הכחול, שלחפא לא היה ספק שהוא ייעשה אכן לשליט הגלקסיה, תיקשר איתנו עוד חודשים רבים לפני שהגיע, דרך האינטרנט הטלפתי**** (מושג שלא יכולנו להעלות על דעתנו באותם ימים), והורה לנו מה לעשות כדי שהעולם כבר יהיה מוכן לשינויים עד כמה שאפשר לפני הגעתו והגעת הכח. בין השאר לימד אותנו מה לעשות כדי שהאינטרנט הטלפתי יעבוד באופן קבוע.

***לוחמי הקרן הבהירה ומשנתם
****האינטרנט הטלפתי

הפדרציה הבין-פלנטרית (1)

היא תוצר של חיבור של ממלכות ותרבויות עתיקות בכמה מיליוני שנים מהתרבות האדמית על כדור הארץ.
הישויות שמרכיבות אותה הן בעלות נפח מוח ויכולת קליטה שונים ומפותחים משל הקוף הסמי-אדמי, ישות "לא מעניינת" בכפתור כחול אחד, די נידח ביחס למרכזי התרבות של הפדרציה, הסמוכים למרכז הגלקסיה, איפה שהתחילו החיים ביקום.
(ותודה לצבי, שבלעדיו לא הייתי מגיע לניסוחים המדוייקים האלה).

הפדרציה עצמה היא יחסית צעירה, ונוצרה אחרי מאות אלפי דורות של נסיונות השמדה הדדית של היצורים אלה את אלה, ואת עצמם. שום דבר שחווה המין האנושי ועוד יחווה, הוא לא חדש. רק הווריאציות שונות ומצויות בקובצי ההיסטוריה הכבדים למאוד הטמונים באתרי הספריות של בתי הספר הגלקטיים הגבוהים לתבונה. כל כוכב לכת בשפתו, כל תרבות בשפת נסיונה.

ביני לבין צבי יש ויכוח, אם התרבויות-הישויות הגבוהות בכלל לא התעניינו אף פעם במין האדמי על כדוה"א, או שהיו זמנים שכן. אני טוען שדברים המסופרים בתנ"ך הם עדויות להשקעה כבדה שהיתה פעם בקוף הסמי-אדמי (כך בדיוק הוא מוגדר באתרי הזאולוגיה של בתי הספר הגבוהים), ושהדת המונותאיסטית היא סוג של השקעה כזאת, באמצעותה נועד "היהודי הנודד" לשדרג את הקוף הסמי-אדמי ולהפיץ בפלנטה ערכים "שמאלניים". רק בארץ-מדינת ישראל הזדבל הכל. צבי מטיל ספק בכל זה, ואומר שגם אם היו בעבר הקדום ביקורים של ישויות, הם היו קצרים מדי מכדי להשקיע השקעה כזאת.
מכל מקום, הפדרציה, הצעירה יחסית, נתקלה בסמי-אדמיים מהכפתור הכחול די במקרה, כשחללית מחקר שנוסעיה בכלל חיפשו מטמוני שביטים* שטבעי היה לחפשם במערכות רחוקות כאלה, החליטה לבדוק הודעות על גלים רדיואקטיביים שנקלטו ממקור לא מסומן בסביבה, שיתכן שהם מבשרים שלב מעניין בהתפתחות המינים הפרימיטיביים שקיומם משוער באזור יותר מאשר ידוע. זה לא באמת היה מעניין או דחוף למישהו בגלקסיה לבדוק את זה, אבל אם החללית כבר נמצאת בסביבה…

תגליותיהם של נוסעי החללית זכו לכותרות מרשימות באתרי התקשורת המדעיים של הגלקסיה, שבדרך אגב ציינו באותיות הקטנות, שהחוקרים, "על הדרך" לקחו איתם מהכפתור הכחול שלושה גורים "סמי-אדמיים" שהתגלו באופן מפתיע כמפותחים למדי. זאת אומרת, לא לקחו אותם איתם לחללית, אלא מיגנטו אותם, עם מבנה שאל תוכו הם נכנסו, אל זנב השביט שחקרו ובו גילו את המטמונים המעניינים, והיה באותם ימים בקירבה מספקת אל הכפתור הכחול. סוג של "טכניקת מקל ארוך" שהיה הדרך המומלצת להתעסק עם מיני חיים חדשים שנלקחים למחקר, ואף אחד לא ערער על דרך זו. מקרים בריאותיים לא נעימים כבר אירעו בגלל התעסקות עם יצורים לא מספיק מוכרים…
אחד משלושת הגורים היה חפא, שעל דרכו המיוחדת להיכרות קרובה יותר עם היצורים שלקחו-חטפו אותו, ואל בתי הספר של התבונה הגלקטית, כבר כתבתי.**

*מטמוני השביטים
**דרכו של חפא אל התבונה הגלקטית

הסתבר שהמצב לא קל כל כך

כמו שהוא היה נראה לנו בהתחלה.
קואליציית האופל הגלקטי אכן הובסה, וכוחותיה היו עסוקים בהסתלקות מן המערכות שהשתלטה עליהן, מן הסתם חזרה אל בורות האופל שבמרכז הגלקסיה. אל בתי הספר העתיקים של התבונה האפלה, משם צמחה.
אבל לא כל הישויות שהשתתפו במרד נגדה, הסכימו לקבל מחדש את מנהיגותו של השליט הכחול, זה שבהבטחתו היה תלוי שיקומו של כדור הארץ שידענו והכרנו. חברו ורעו של חפא, מי שנתן לנו את הכח.
והאחרים, לא היה בטוח שאכפת להם בכלל.
חפא ידע את זה כנראה, אם אני יכול לדבר בשמו. בכל הטיסה הוא כמו לא היה חפא שהכרנו. שקט, מהורהר, בקושי עונה לשאלות, וזה מתי שהוא יצא מן החדרון שלו בחללית.

דווקא המתורגמן ואנשי הצוות היו עולצים, הבטיחו לנו דברים שלא יאומנו.
לנו, הארבעה שבאו מכדור הארץ, אחרי שראינו את חציו שקוע במים ואת חציו האחר הרוס ברעידות אדמה. סטולי הגנוב, צבי, עלוה ואני שנותרנו מכל חבורת המחץ, שהעדיפה לחזור לזמן האחר ברגע שהיתה אפשרות, ולסיים את הטיול בזמן אפשר. מן הרגע ההוא נפרד גורלינו מגורל החבורה, ואפילו שחפא הצטרף אלינו, לרגע לא היינו בטוחים שלא אנחנו טעינו והם צדקו.
אבל המתורגמן וחבריו עודדו אותנו ואמרו שיש טכניקות להרים יבשות שקועות, ואפילו לשחזר אנשים. לא סתם הם ותיקים מאיתנו במאות אלפי שנים. וכבר עשו דברים כאלה. רק נגיע לכחול.

אחרי ארבע קפיצות למקום שבו היינו אמורים למצוא את הכחול, במרחק של 10 ש"א מכדור הארץ, (נדמה לי שהרשמיים קוראים למערכת "אפסילון ארידאני"). זכרתי את הפעם הראשונה שנסעתי עם חפא לפגוש אותו, כשיצאנו מסיני וגם ג'ון ויוקו היו איתנו, והיה נדמה לי שאז זה לקח לנו יותר מהר, למרות שמן הסתם נסענו רחוק יותר.
הכחול לא היה. "קפץ להתייעצות" תרגם לנו המתורגמן את מה שאמרו לו ישויים ארוכים, ישרים כמו סרגל, דקים ולבנים שהזכירו לי וגם לצבי ולעלוה נורות ניאון עומדות, אותם פגשנו במקום שאליו הוליך אותנו המתורגמן לפגוש את הכחול. הם הציעו לנו שנחכה, הוא ישוב תוך כמה יממות.
לא ידענו כמה זה יממות בכוכב הזה, שהיה מלא סלעים קטנים ומשוננים שנראו כאילו סויידו טבעית באותו צבע לבן שהיה לישויים שפגשנו, וגם אור הצהריים דמה בו לאור ניאון חזק מאד, צבי הגדיר זאת כ"אור ניאון בראשיתי".

היה שם הרבה צפוף, לא מוסדר בתודעה. ידעתי שנמצאות שם הרבה מאד ישויות, חייליו של הכחול, אבל המבנה וקיבולת המוח שלנו לא מסוגלים לקלוט את כולם, ומה שהרגשתי כשניסיתי להסתכל היה בעיקר אי נוחות וסחרחורת שכמעט גרמה לי להקיא. לפעמים היתה עלטת מרחב מתפרצת וכמו גונבת את אור היום הלבן, שנמשך ונמשך שעות על שעות.

אאוטינג

חפ
אאוטינג זה הדבר המתועב ביותר שאפשר לעשות באינטרנט. נקודה.
בעולם הלא וירטואלי אפשר להשוות אותו להפשטה של אדם בכפייה מבגדיו.

כבר מראשית ימיו של המין האדמי על כדוה"א – ההומוסאפיינס – נקבעה הנורמה לפיה זכותו של האדם להסתיר את הגוף שלו – הספייס הפרטי במובנים של אז – באמצעות בגד. זה משהו שבתחושה, לא משהו שנעשה בהסדרה שלטונית, לא דבר שנעשה בגלל שיש חוק, בגלל שאיזו מדינה כפתה. (ואנשים שהופשטו מכבודם – הופשטו מבגדיהם, לאורך כל ההסטוריה.)
במשך השנים הצטרפו אל הספייס הפרטי גם התא המשפחתי, הדירה, חשבון הבנק – דברים שמוסכם היום שאף אחד לא פורץ אליהם בלי רשות (טוב, כמעט אף אחד).
וכך מרגע יצירתו של ההומואינטרנטיקוס – המין החדש של האדם שנוצר בערך בשנות ה90 של המאה הקודמת, היתה ברורה בלי שניסחו את זה בשום חוק, זכותו של הפרט הגולש להגן על הספייס הפרטי – הגוף המורחב הכולל כיום את השם והת.ז. שנתנו לו המדינה, קורות החיים הסטנדרטיים, ויש אפילו אלה הרואים באנונימיות את הטעם לכל, שלמענו הומצא בכלל האינטרנט, בעולם כזה שבו כל אחד יודע עליך הכל, ומרגע לידתך אתה חייב דיווח לכל מיני רשויות הנותנים לך שמות משלהם. האינטרנט כעיר מקלט, מרחב מוגן ובעיר מקלט לא שואלים אותך יותר מדי שאלות, לא מסגירים אותך. זה הבסיס שמאפשר את קיומה של עיר מקלט, ואולי של חברה אנושית בכלל.

זאת ועוד. ישנם כל מיני אנשים שאו שאינם מאמינים ביכולתה של קהילת האינטרנט להסדיר את עצמה, האינטרנט נראה להם כמו ביצה שיש לייבש אותה בקודים אתיים כתובים למיניהם. אחרים רוצים לייבש את "הביצה" בשם אינטרסים זרים, למשל השלטון רוצה את הנתח שלו גם בסייברספייס כפי שזה בא לביטוי בהצעת החוק של ח"כ חסון מ"ישראל ביתנו" הפשיסטית לחייב חשיפת טוקבקיסטים אנונימיים. אני טוען שההומואינטרנטיקוס יצר לו במשך השנים באופן טבעי קוד אתי משלו, שבו הכלל הראשון, הבלתי כתוב, הוא "לא תחשוף".
היום שבו נעבור על הכלל הראשוני הזה שאנחנו יצרנו, יהיה יום שבו נצדיק את כל מייבשי הביצות האלה, נראה להם שהם צודקים, שלקהילת האינטרנט אין אמת מידה מוסרית מספקת, ולכן מותר להם ואף חובתם לנסח ולכתוב לנו את המוסר לפי ראות עיניהם. זו תחילת הסוף של החופש (גם אם יחסי) שיש כיום באינטרנט.
החוקים הכתובים התחילו להינתן, ברגע שאנשים הפרו את החוקים הבלתי כתובים. הם היו קודם. "לא תרצח" נכתב לאחר שאנשים רצחו. "לא תגנוב" לאחר שאנשים גנבו. לאחר שדברים הפסיקו להיות מובנים מאליהם. כך אני מאמין. ובדיברות הבלתי כתובות של האינטרנט – לא תאחצן הוא הדיברה הראשונה.

במצבים קיצוניים מאד יש לשקול אאוטינג – כאשר הגולש משתמש באלמוניות שלו להסתה של ממש כנגד יחידים או קבוצות חברתיות (ובוודאי כאשר הוא עצמו מנסה לעשות לאחר אאוטינג, מה שלמשל מנסה בעצם לעשות לי אישית החרצוף שמתחזה לי ומדבר כל הזמן על הפרופיל). כאשר הומואים למשל חשפו הומואים בארון שהיו, בחייהם הגלויים, שותפים בעידוד הומופוביה, לא היה דבר מוצדק יותר מאאוטינג שכזה. גולש כזה איבד את הזכות שלו לפרטיות. אבל גם אז יש לזכור שנטילת פרטיות – גם אם היא בדין – היא סוג קטן של הוצאה להורג – ולהיות זהיר מאד.

תשובה לטוקבקיסט ימנון (הקטע המזוכיסטי שלי)

מה רצו אדריכלי אוסלו? שיפור מצב הקיים בארץ הזאת. כולל רצון אמת בשלום. השאלה איך להשיג, ואם אפשר להשיג, היא שאלה אחרת (חלק מהסיבה שזה בלתי אפשרי היא כנראה קיומם של סיקריקים כמוכם, שכמו ששרפו את המזון בתקופת החורבן ההסטורי ורצחו את רבין בימינו, כך ימשיכו לעשות הכל כדי למנוע מה שסותר את עיקרי קיומכם הג'יהאדי)
מה אתם רוצים? עוד מלחמה, עוד חיזוק התנחלויות, חיי ג'יהאד לפי דת פונדמנטליסטית (ובכך אינכם שונים מחבריכם-שכניכם אנשי החמאס והג'יהאד). מעשיכם אם לא לאורך כל הדורות לפחות לאורך העשורים האחרונים, מוכיחים שיהדות שרוצה להיות אנושית חייבת להיבדל מכם (אינני יודע אם אתה "דתי" או לא אבל זה לא כ"כ משנה), גם אם בשם איזה ספר קדום ומנהגים משותפים שקיימים אי אלו דורות, אתם טוענים שאתם אחינו.
יתכן שיקרה מה שאתה מתאר. מבחינתי זה יהיה מוטציה סופנית שתביא אל קיצה את היהדות כפי שנוצרה, עפ"י הערכתי, כדי לנגף את הטבע החייתי שבאנושות, לשדרג את הקוף האדמי. זה הדבר שאחיך הרוחניים בגרמניה היטיבו להבין ממך – שאלוהים, אם קיים, הוא שמאלני. מעבר לזה שהנאצים הבינו טוב ממך מה זה "סמול" – אתה והם חושבים באותה צורה.
אם חס וחלילה והיה אם תצליחו להתנער מהיסודות השמאלנים בעם, כמו שהגרמנים התנערו מן היסודות ה"יודונוצרים" שזה בדיוק אותו דבר – נסיון, אולי נואש, של הטבע/אלוהים לשדרג את טבע הקוף האדמי – המדינה הזאת, ששמאלנים היו ראשוני מקימיה ונותני דמם עליה (זה שלי ניתן הפטור מלתת את דמי על מה שהפך להיות כיבוש ומלחמות שלום ההתנחבלויות, פטור שלא ניתן למשל לבנו של דוד גרוסמן – האם גם אותו תגרשו – זה לא קשור), במוקדם או במאוחר (ויותר מוקדם משאתה חושב) יקיץ הקץ על מדינת הג'יהאד שתכוננו כאן. לא רק בגלל שמעשיכם ימאיסו אותכם על העולם (כפי שקרה בתקופת הרומאים, כשבית המקדש חרב בגללכם).
גם מפני שלא רק אנחנו – השמאלנים שנותנים את האיזון הדרוש בכל מדינה נורמלית לטירוף שלכם – לא ירצה להיות כאן. רק הברארה תישאר – ואת יכולתה של זאת לשרוד לטווח ארוך, ראינו היטב, למשל במלחמה האחרונה בלבנון.
ורק הערה קטנה על בישארה, שכלאומן ערבי הוא לא כ"כ מעניין אותי – הבשורה שלו היא ויתור על מדינה יהודית. כשאני רואה אתכם, אני אכן מפקפק אם העם היהודי הכולל אותכם, מסוגל להיות בנוי למדינה, ואם זה באמת הפתרון שיש להלחם עליו.
(מתגובה 158 ואילך)

פחחחחח!

"מגיע לנו יותר" כותבים בכרזה שלהם, אלה שקוראים לבוא מחר להפגנה הקוראת להפיל את הממשלה.
נכון, מגיע לנו יותר, אבל כולנו יודעים מה נקבל.
שוב את ביבי, שוב הרחבת ההתנחבלויות, ואולי יותר חשוב מכך: תכניות של הרס חברתי מבוססות על אג'נדה של השמדת "המיותרים", חיסול סופי של מדינת הרווחה ומכירת מה שעוד נשאר לבעלי ההון, ושוב הסתה והסתה שהפעם, אף אחד לא מבטיח לנו שלא תביא לשפיכות דמים.
אני לא הצבעתי אולמרט. אפילו לא הצבעתי פרץ. כל מי שקורא אותי יודע מה הצבעתי, וגם מה חשבתי על המלחמה המזורגגת מהיום כמעט הראשון שלה, כשכל התקשורת וכל היתר שגיבורים כיום לטהר את הידיים שלהם מאולמרט ופרץ, מחאו לה מחיאות כפיים סוערות ולא חסר היה הרבה שיוציאו להורג את מי שרק צייץ משהו נגד המלחמה.
(עד היום אני חושב שוועדת וינוגרד היתה צריכה לחקור גם את הקלות שבה העם – בעיקר האליטות המובילות אותו – נסחף אחרי בהתלהמות והתלהבות כזאת אחרי ההרפתקה שהיא קודם כל ההרפתקה של חלוץ וחבר מרעיו מהצבא – ואולי זה נושא קצת גדול בשביל ועדת החקירה הזאת – איך תמיד אנחנו נסחפים אחרי כל הרפתקה של חבורת הבטחון הזאת).
אולמרט אולי יצטרך בסופו של דבר ללכת, אני לא מרחם עליו. אחרי וינוגרד, אני מבין אותו ואת הפוליטיקאים האחרים שנסחפו וסחפו אותנו למלחמה עוד פחות ממה שהבנתי אותם קודם. הקלות שבה הם נסחפו לכל זה נראית לי מזוויעה, חסרת הסבר. ייחסתי להם יותר תובנה.
אבל כרגע הוא עדיין, ובכל זאת, הרע במיעוטו, ויש לתת לו איזה צ'אנס ללמוד מהדו"ח, לתת לו לתקן. אנחנו לא צריכים בחירות עכשיו, שבגלל גל ואפילו הכי צודק של זעם, יחרבו את הכל.
לא ככה מזיזים ומשנים דברים.
הממשלה הזאת קמה תוך כדי תקוה חברתית לא קטנה. אחרי שנות הרשע וההרס של שלטון הליכוד, האופל הגלקטי, זוכרים?
נכון, קדימה זה גם הליכוד, ואולמרט תמיד היה ידוע כמושחת גם לאלה שרצו אותו יותר ממני. ירושלמים ידעו לספר מה קרה לעיר בתקופתו.
אבל זה בכל זאת לא היה אופל גלקטי מלא. יש נקודות לבנות. שחור מעורב עם לבן, כוונות טובות שאולי היה צ'אנס שעוד יצא מזה משהו. כבר לא ממלכת הרשע המוחלט כמו קודם.
עכשיו, בגלל ש"מגיע לנו יותר" – נחזיר את האופל! נביא את הפתרון הסופי על מדינת הרווחה, על החלומות שבגללם הלכנו לבחירות לפני קצת יותר משנה.

זה חוסר אחריות להשתתף בהפגנה הזאת.

ביבי אינו מושחת אולי כמו אולמרט, הוא משהו יותר גרוע ממנו. יש לו אג'נדה חיסולית שמכיוון שהוא ישר, הוא ילך איתה עד הסוף. (כמעט עד הסוף. בעניין ההתנחבלויות האמריקאים יטרפדו אותו. בהמשך המדיניות האנטי-חברתית, לא יהיה מי שיעצור אותו בחיסול השקט של חולים, זקנים, נכים, חד הוריות, סמולנים ושאר "מיותרים" וגם לא יהיה מי שיעצור אותו במכירת שאר המדינה לעשירים – עפ"י תכנית ועפ"י משנה סדורה).

מי שיהיה מחר בהפגנה, שתיהפך לעצרת של הליכוד והפאשיסטים האחרים שעה שנאומו הדמגוגי של ביבי יינשא ברמקולים, במיקרופונים, בעשרות אלפי ומאות אלפי מסכים ומקלטי רדיו, ימצא את עצמו נותן לזה יד, ימצא את עצמו שותף בהקמת מדינת ביבי השנייה.

אכן, מגיע לנו. יותר. (חזק! עוד! עוד!)