נתיב

"יש לנו שלוש אפשרויות עכשיו" אמר חפא, אחרי שנותרו לבדם. "שלוש אפשרויות, ומעט זמן לנוח"
"עמיחי כתב את זה" אמרה עלוה
"טוב שיש לנו אותך לדברים האלה, אחרי שהצועד עזב" אמר סטולי.  הלילה התחיל לרדת, והם עדיין היו במקום שלהם, מתחת לסבך עצים, סמוך למערה, ישובים על מצעי עלים ששימשו להם גם כמזרונים. לעלוה הייתה קלסטרופוביה וצבי העדיף להישאר איתה מחוץ למערה, וסטולי הגנוב שמר עליהם בלילה, כשחפא היה רוב הזמן במערה, מנסה לתקשר עם ידידיו ועם הצועד בימים ששכב מעולף.

"אפשרות ראשונה – להמשיך להישאר כאן, זה בטוח בטווח הקצר, אך לא עוד הרבה זמן. במוקדם או במאוחר חבריהם של אנשי המשמרות שחיסלנו יגיעו לכאן. נוכל להמשיך לכבות הילות ולהשתמש ברובה הברק שלי, אך לטווח הרחוק אנחנו עדיין מעטים והם רבים, וגם רובה הברק שלי יזדקק לטעינה חדשה מתישהוא". זה היה מוזר להם שרובה הברק צריך טעינה, גם אם הגיוני.

אפשרות שנייה – לרדת לחוף, למצוא איזה נקודה הכי מרוחקת, ולהמתין שם, עד שכוחות הכחול יגיעו, אני בקשר טלפתי שוטף איתם ויש סימנים שהדברים מתחילים לזוז. אבל זה שוב יכול לקחת זמן, ואם אני חושב על הכלואים במחנה, לא בטוח שזה לטובתם."
עלוה ניסתה להגיד משהו, אך התחרטה. 

"ואפשרות שלישית – לכבות הילות, להיכנס למחנה ולעורר שם סוף סוף את המרד, יתכן שזה יעודד את הכחול לנחות מהר יותר, אבל אתם מבינים את הסיכון. עלוה, מה רצית לומר קודם"
"אה, סתם, חשבתי על המושב שלי, אתם יודעים, הוא נמצא דרומה מכאן, לא רחוק, חשבתי שאולי הוא עוד קיים, אבל אין לכך הרבה סיכוי"
"זאת בהחלט אפשרות שעוד ננסה לממש אותה בהמשך. את חושבת שהמשפחה שלך בחיים?"
"אבא שלי היה במצב בריאותי מדאיג, כמה זמן עבר מאז, עשר שנים? אני לא חושבת שהוא שרד, אבל שאר המשפחה אולי שרדה, אבל לא מאמינה שנשארו שם, אולי הם במחנה"
"כך או כך, לא בטל הסיכוי שנפגוש אותם. צבי, מה איתך"
"יש לי אמא ואחות, אתם יודעים שלא כל כך הסתדרתי איתן, גם כששלטנו בעולם." כן, מישהו היה צריך להזכיר את זה, שפעם הם שלטו בעולם.

"אני מציע בשלב ראשון, מה דעתכם שנכבה את ההילות ונצא לסיור קטן במחנה, כדי למפות את מה שהולך שם? אחרי זה נחזור לכאן". סטולי הגנוב היה על זה מיד, ועלוה שאלה: "כמה זמן אפשר להחזיק בכיבוי הילות?" 
בשפנדוזה הטובה שלהם, זה היה בלי סוף. שפנדוזה – כך כינתה עלוה את הכוכב המדברי, בעל האוויר הנעים, שבו הם נפגשו עם חפא והתאמנו לקראת שחרור הגלקסיה וכדור הארץ, על שם 'שפנדוזה מרדימון' כוכב החלומות של דבורה עומר מן הספר "קרשינדו" שקראה בילדותה. צבי והצועד ועוד כמה מהחברים שהכירו את הסיפור מסדרת הרדיו ששודרה על פי הספר התלהבו ואימצו את הכינוי. סטולי גם הזכיר שבסדרה הטלפתית "כוכב N" לה היו מקשיבים דרך האנטנות שלו לפני שחפא בא, היה כוכב בשם שנשמע דומה ל"מרדימון" או "נרדימון" ואחרים בחבורה אמרו ש"מרדימון" מזכיר להם את "דימונה" והנוף באמת מזכיר את הנוף בנגב, אבל מדוע שלא יהיה כוכב גם על שמה של ירוחם?
אבל פה בחוף לטרון התנאים הם אינם אותם תנאים, וכבר אמרו שבאטמוספירה של כדור הארץ יש משהו שמתנגד לפעולות כמו כיבוי הילות, בעיקר באזור זה. החולשות משתלטות אחרי איזה שעה בערך, והם כבר הרגישו את זה כשהשתמשו בזה כאן, בדרך למערה. רק חפא יכול להחזיק בלי סוף, אבל הם חייבים לעצור, לנוח ולהתמלא, ורצוי שלא יהיו באותו רגע במחנה, אז כמה זמן, בהתחשב במרחק מפה, ואם ילכו מהר מהר, הם יכולים להיות במחנה? רבע שעה, אולי חצי.
חוץ מזה, לאט לאט הם התחילו לשים לב לצחנה העוטפת את האזור. היא הייתה פה כל הזמן, אבל עד כה היו עסוקים מכדי לשים לב אליה. החושך והצחנה והשקט שגם צרצרים לא נשמעו בו, יצרו מועקה כבדה.
לבסוף אמר חפא "חכו פה, עוד מעט אחזור" ואחרי רגע, כמו לא היה שם.

הם חיכו וחיכו, מדברים בשקט, כלומר ממש בשקט. הם אף פעם לא עשו את זה לבדם, תמיד חפא היה מעביר להם שדרים, בפעם הראשונה עם עשו את זה לבדם והתפלאו לגלות כמה זה קל להם. דיברו על הצועד, על מה שסיפר להם חפא. אתה חושב שהוא הגיע לזמן הרגיל? אני מקווה. אתה יודע, גם אני הייתי רוצה, אני מקנאה בו, כל כך חסר לי עכשיו הבית במושב. אמרת שהוא עוד קיים. אני לא חושבת, וגם אם, הוא כבר לא כמו שהיה. שום דבר הוא לא כמו שהיה. אני לא יודע לאן הצועד הגיע, אבל בטח לא לזמן הרגיל, כי אין דבר כזה. האם הוא פגש שם את החבר'ה? אולי. ובינתיים חפא לא בא, וכבר התחילו לדאוג. אבל פתאום שמעו קול בחשכה 'בואו' וזה היה קולו של חפא, אך אותו לא ראו. אך ראו מעין קו של זוהר, או יותר נכון, של אויר בהיר יותר מהאויר השחור האטום שהקיף את הכל, בעצם היו אלה שני קוים מקבילים, כמו מסילות כאלה שכמו צויירו באויר, בצבע חלש ובהיר, והם הבינו שהם צריכים להיכנס אל בין הקוים ולצעוד, וכשנכנסו הרגישו כאילו יש מעליהם איזה קיר מסוכך שמגן עליהם. הם חשו ביטחון. חפא המשיך לדבר אליהם ולעודד אותם להמשיך ללכת, ועדיין לא ראו אותו. הם הלכו והתקרבו למחנה, "אל תכבו את ההילות שלכם" אמר חפא, שומע את מחשבותיהם. "השתמשתי בהילה שלי כדי לעשות לכם נתיב, כך תגיעו אל המחנה במלוא כוחכם, ואז תכבו את ההילות. אני אגיד לכם מתי, והנתיב הזה, הוא יהיה כל כמה זמן שתצטרכו אותו. אם תרגישו באיזה רגע במחנה שאתם נחלשים, תחזרו אל המקום שעוד מעט אראה לכם, שיהיה נקודת היציאה מהנתיב, והנתיב שוב יגונן עליכם ויאפשר לכם להתמלא".

הם התפלאו איך חפא הפך רואה ואינו נראה להם, כי בכיבוי הילה רגיל, האחרים לא ראו אותם אבל בינם לעצמם זה את זה הם היו מסוגלים לראות בכל פעם שעשו כיבוי הילות, סטולי הסביר ובעצם הזכיר להם מה למדו פעם בשפנדוזה, שהם לא באמת רואים אחד את השני כשהם עושים כיבוי הילות, על כל פנים לא ראייה בעיניים, אלא שמתוך שהם מכירים זה את זה הם מרגישים זה את זה ומכוונים זה אל זה עד כדי כך שנדמה להם שהם רואים בעיניים. קולו של חפא אישר את הדברים.
"אז איך עכשיו אנחנו לא רואים את חפא?" שאלה עלוה, שתפסה את זה כמעין כשלון שלה, הרי היא התלמידה המצטיינת.
"כנראה שאנחנו לא ממש מכירים את חפא, יש בו עוד צדדים" אמר צבי וחפא לא אמר דבר.

במקום שחפא הראה להם רגע אחרי שיצאו מן הנתיב אל תוך המחנה, היו שתי אבנים, או שני זיזי סלע שנראו כאילו מישהו צבע אותם בצהוב. הם נמצאו בצד הצפוני של המחנה, בחלק המוגבה של המחנה. שורה של מכולות אשפה ענקיות הסתירה את המקום הזה משאר אזורי המחנה. "לכאן תכוונו את עצמכם, אפילו בחשיבה, בכל רגע שאתם מרגישים שההילה שלכם עומדת לדלוק, ותעמדו בין האבנים. מכאן גם נחזור למקום שלנו."

שעתיים הם הסתובבו במחנה בשתיקה ולמדו אותו.  ואז הגיעה השעה שבמחנה קראו לה "זמן השינה" והרמקול אמר את השמות של אלה שילכו הלילה לישון בבורות וזה הפיל אותם וזאת הייתה רק ההתחלה.

אפרים סאמט המשיח ישב על מיטת המשי שלו, בחדר שרק אחד מורשה להיכנס אליו. עירום ישב, איברו מתוח והוא היה סך אותו בחומר רך חדש שהגיע, שמגביר את הזקיפות, על זה היה אחראי שמחה, היחיד שמוסמך להיכנס לחדר, והיה אחראי גם על המסך מולו וגם על 'תמונות החודש-תמונות הקודש' שרצו עליו. שמחה היה חברו של אפרים עוד מתקופת הישיבה, לו הוא הבטיח בתקופת נעוריהם, כשהלכו בדרך אל כיכר השבת, "אתה שומע שמחה, עוד עשרים שנה יהיה לך מסך ענקי על כל הקיר ואתה תעשה הכל עם היד". והנה, עברו פחות מעשרים שנה, והוא כבר מלך המשיח, ומה הוא עושה עם זה? יושב עם המסך הענק שעל כל הקיר, ועם יד אחת הוא משפיך על כל הנשים בממלכה. כל הנשים זה כל הנשים. אין אחת שהוא ירצה וגם לא ירצה לראות בכל מערומיה, שהוא לא יכול להשיג, שעוזריו הנאמנים שמחה ואמיר "הצל" לא יוכלו להביא לו בעירום מלא. בכל גודל, בכל צבע, מכל מגזר ומעמד. במיוחד יש לו פטיש על נשים חרדיות, חרדיות על אמת, לא כל אלה שחזרו בתשובה בשנים האחרונות. אבל יש גם הדבר החי, ה ש ב ו י ו ת, שאותן מביאים כל חג, לא חשוב איזה חג, בין אם זה חג מהמועדים בתורה, בין אם יום הניצחון על המותווים, בין אם יום הולדת או שמחה אחרת של אחד מהחברים והקבינט, ולא חסר שמחות ברוך השם. אז מביאים אותן חיות, לא מסך, ומתחלקים בהן כל החברים, חיות מביאים אותן אבל חיות לא מוציאים אותן משם, לכן בינם לבין עצמם אפרים והחברים, כשהם מדברים על חג הם קוראים לזה "חג הקורבן" כי כל חג הוא חג הקורבן, וברוך השם בזמן שעבר מאז הגענו לשלטון, חושב סאמט, הוא נתן לנו הרבה חגים, כולל הניסיון האומלל ההוא למרד, בראש השנה נדמה לו זה היה. לא זוכר אם במחנה המותווים, או במחנה לטרון, או מחנה נצרים, או מחנה אחר, בכל אופן זוכר שבעקבותיו 5000 זכרים נכנסו אל הבורות שבחול ולא יצאו, ו5000 שבויות הובאו אל מרתף הבציר, מה שמבטיח מלאי עוד כמה זמן? בחשבון קטן אמר סאמט לעצמו משהו כמה שנים טובות, אמיר בטח יודע בדיוק, שרק לא יתבלו, צריך להגביר את תפוקת החגים. עוד פעורה הופיעה למולו, מישהי שנראתה לו מוכרת, הוא ראה אותה פעם בבגדים, לא זוכר איפה, בטח בשכונה של המאפייה.  לפתע נכנס שמחה.
"מה קורה לך יא דפוק" התעצבן אפרים "אתה רוצה שאני אקרא לאמיר לערוף אותך? אני באמצע פעולה, תצלצל לפחות בפעמון שאתה רוצה להיכנס".
שמחה התנצל, גמגם, ואמר "א…אמיר, הוא רוצה לומר לך משהו דחוף, אחרת לא הייתי מפריע לך". 
"אה, אמיר" אמר מלך המשיח, ובאי רצון העלה עליו את תחתוניו, שם חלוק ארגמן כמו דם ויצא אל המבוא. 

כי לאמיר "הצל" לא אומרים לא. חוץ מזה שהוא נאמן, הכי נאמן שיש לאפרים סאמט מלך המשיח, הוא גם חייב לו את הכל, כל מלכותו, מאז שערף את ראשה של שלומציון, זאת שהייתה אמורה למלוך על איחוד ירושלים ובית אל, וכבר התחילה בטקס ההשבעה וההכתרה.
אמיר ישב על הכסא במבוא "מה נשמע אחי היקר" אמר לו מלך המשיח, "מה קורה?""יש דבר מדאיג" אמר אמיר, "אולי לא, אולי כלום, אבל בכל מקרה אני חייב להגיד לך"
"בטח אחי, תגיד הכל" אמר אפרים בחביבות והתיישב על הכסא שלידו.

ההיסטוריה האלטרנטיבית – פרידה

בסוף אוגוסט חזרו חפא, סטולי הגנוב וצבי אל ההיסטוריה הרגילה. ליד גוש הסלע שהיה מצבת קברה של עלוה, על חוף לטרון, הם נעמדו, נתנו ידיים זה לזה במעגל קטן, כל אחד מהם אמר כמה מילים אחרונות לעלוה, וצבי בכה בפעם הראשונה בכל ההיסטוריה האלטרנטיבית הזאת. אחר לחץ חפא  על המפסק הירוק ששמר איתו מן האי היווני. הפעם אף אחד לא עזב את המעגל.
108 השורדים של מחנה לטרון נלקחו על ידי אנשי הכחול לתקופה של התאוששות, ריפוי ושיקום עד כמה שאפשר בכוכב הלכת הירוק, זה שהוצע לנו בתחילה. כאשר יהיו מסוגלים, יחליטו הם אם להישאר שם או לחזור לכדור הארץ ולנסות להתחיל את חייהם מחדש, בארץ הזאת או במקום אחר. מדינת ירושלים ומדינת בית אל היו חרבות ושוממות, מלבד כמה גושי בניינים שעמדו כפילים לבנים, וכמה שכונות ישנות לשימור ולמזכרת.

השידור החשוב של מלך המשיח – קטע סיום באלטרנטיבית

באותו ערב התבשרו צופי ערוץ הי"ד – הערוץ הלגיטימי היחידי בממלכה, שמיד אחרי "חדשות הפטריוט" ישא מלך המשיח אפרים סאמט דברים חשובים מאוד וחובת צפייה על כולם – הודעה שמשמעותה: מנטר הרייטינג פועל ומי שלא יצפה עשוי להיות מושמד מיידית, באמצעות נזע חשמל, כך ידע כל אחד למרות שמעולם לא היו הוכחות.

אבל רבים היו סקרנים באמת לשמוע מה יגיד מלך המשיח, כי כל מיני שמועות הגיעו במהלך היממה האחרונה, נעימות ובלתי נעימות, בהתאם לאוזן השומעת אבל אף אחד לא יכול היה לדעת מה נכון ומה לא, במיוחד במדינה שאף פעם לא מוסרים בה את חדשות האמת בזמן אמת. כולם שאלו את עצמם מה יש למלך המשיח לומר על הדברים, והאם הוא אכן יפזר את הערפל.

הערפל פוזר מהר מאוד כשאל אולפן השידור נכנסו, בשעה 21:00 בדיוק (שעה ט' על פי השעון העברי החוקי) שלושה אנשים לא מוכרים (למעשה, אחד נראה מוכר לרבים, אך לא זכרו ממתי והיכן). אחד רחב בלבוש בורדו, עם שיער ארוך וזקן לבן, אחד ארוך, קרח ודק ואחד נמוך עם תלתלים ומשקפיים בעלות מסגרת עבה שחורה. "ערב טוב ערב מצויין" פתח האיש הרחב והמזוקן "אנחנו גאים להציג לפניכם את מלך המשיח שלכם, במצבו הנוכחי". הוא שלף מכיס אדרתו חבילה קטנה עטופה. הוא נתן אותה לאיש הגבוה, אשר פתח אותה והניח את הדבר הארוך, הקמוט ומכוסה הדם שהיה בחבילה במרכז השולחן האולפני, מול המיקרופונים והמצלמות. אנחת תימהון עברה בממלכה.

"זה מלך המשיח שלכם, כלומר מה שנותר ממנו אחרי שאישה אחת אמיצה מאוד וגיבורה הפרידה אותו מגופו, שאנחנו טיפלנו בו אחר כך. היא שילמה על כך בחייה, אבל למלך המשיח שלכם אפרים סאמט יש שריד, ואתם מוזמנים לשאול אותו שאלות". האיש הגבוה התאמץ להבליע גיחוך ורק הנמוך נראה עצוב.

והממלכה כולה התבלבלה.

סודו של 'אנטנה'

את סטולי הגנוב אני מכיר כבר 49 שנה, למעשה היום בדיוק הוא הגיע לשכונה. צבי טוען ששנינו מכירים אותו יותר זמן. כשהיינו קטנים יותר הגיע יום אחד 'קרקס של קוסם' לשכונה, זה לא היה בדיוק קרקס, לא היה אפילו אוהל לקוסם שנעמד באמצע מגרש ריק שעמד אז בשכונה, סמוך מאוד לבתים שלנו. אבל היו לו מקל קסמים ארוך מאוד עוזר גמד שעמד לידו ועזר לו עם הלהטוטים. אני לא זוכר בדיוק את כל הלהטוטים של הקוסם, אבל זוכר שברגע מסויים הציג הקוסם את העוזר שלו 'הגיע הזמן שתכירו את העוזר שלי, קוראים לו אליק, והוא עוזר טוב מאוד, נאמן ומסור שמשרת אותי כבר שנים, אבל מה? הוא כל הזמן לבד. אין לו חברים. מה דעתכם, הרי אני קוסם, נכון? אז אתם אומרים, אני לא יכול לעזור לו? מה אתם אומרים, יכול או לא? בטח שאני יכול, אני אברא לו חבר'. אני לא זוכר אם אלה במדויק היו המילים, אבל אני זוכר את הקסם שבו לקח הקוסם את המקל ואמר 'אני אהפוך את המקל הזה לאדם, והוא יהיה חבר לעוזר הנאמן שלי אליק'.

הקוסם הרים את המקל באוויר, עשה איתו כמה תנועות, ו…לפתע באמת, היה שם אדם, גבוה מאוד, צנום וקירח. 'תכירו בבקשה' הכריז הקוסם לקול מחיאות הכפיים 'את הצמד: אליק ומקליק. שני הקוסמים המלווים אותי, הגמד והארוך'. צבי משוכנע עד היום, שהארוך, 'מקליק' הוא סטולי הגנוב, שהגיע אחרי כמה שנים לשכונה שלנו והצטרף לחבורה, אם לא נאמר יצר אותה.

אינני יודע אם צבי צודק אבל אם זה כך אז סטולי הגנוב הוא יותר מבוגר ממה שנדמה היה תמיד, אולי אפילו יותר מבוגר מחפא. כי הארוך ההוא נראה לי אז בן גילו של הקוסם, שנראה לי אז 'זקן מאוד' ואילו סטולי הגנוב נראה חסר גיל, תמיד כששאלו אותו אמר 'אני בן אלף שנה' אבל תמיד היה נראה קרוב לגיל שלנו, חוץ מזה שבאמת הוא ארוך וקרח.
חפא צריך להיות היום בן 74, אם הוא ישנו עדיין. כשהגיע אלינו היה בן 27, למרות ששנות החלל כנראה עשו גם אותו חסר גיל, התייחסנו אליו מיד כאל ממש גדול מאיתנו (למרות שהפרש הגילים הממוצע ביננו ובינו היה כולה 11 שנים), היה משהו בפנים שלו העטורות זקן שחור-חום שעשה אותו 'גדול' ואולי דווקא שנות החלל (הלא רבות כל כך) הן שעשו אותו עתיק, רב ניסיון קוסמי ששודר אלינו בכל מקום בו נוכחנו איתו.
במשך השנים, בעיקר מאז שחזר חפא בפעם השנייה לארץ, שיערו האפיר ופניו נראו מבוגרות יותר. לסטולי הגנוב לא האפיר השיער, כי אין לו, וקשה גם היום לחשוב שהוא בן יותר מ70, ואולי אפילו יותר.


למעשה, הכינוי הראשון בו כינינו את סטולי הגנוב היה 'אנטנה', גם כי אחד המקומות שהוא התגורר בהם היה בנין שידוע אני חושב עוד מזמן האנגלים כ'בניין האנטנה', גם כי הוא ארוך כזה וגם כי הוא עסק כל הזמן בהתקנת אנטנות, בתחילה הוא אמר שאלה אנטנות רדיו, במטרה לקלוט תחנות מחו"ל שלא נקלטו טוב בישראל. שמענו אצלו את הBBC, (המצעד הבריטי) ועוד מצעדים מאירופה, והוא גם עזר לכמה מאיתנו שהרדיו שלהם לא היה מספיק חזק, לקלוט את אייבי, מכרו האישי לדבריו, מ'קול השלום", אי שם בים התיכון.
https://youtu.be/v4tI-bqW7GI?si=0AU-YdiqNHg-j29e
אחר כך היו לו גם אנטנות טלפתיות, ובאנטנות האלה הגיעו גם השידורים מהחלל, כמו השידורים שסיפרו לנו על פלנטת N. המעניין הוא שהשידורים הראשונים מחפא, בערך שנה אחרי שסטולי הגנוב הגיע אלינו, לא הגיעו אלינו דרך האנטנות האלה.

במשך השנים האמין סטולי הגנוב, והוא מאמין עדיין, שהוא מבוקש, בגלל יכולות וטכניקות הקליטה שרק הוא מכיר, ובגלל הדברים שעשה 'לקידום התקשורת בין העולמות'. הממסדים לא אוהבים את זה, הוא אומר, כמעט אף אחד לא אוהב את זה. חפא והוא, שניהם היו עסוקים כל השנים בהסתתרויות והכנת מקומות מסתור, אבל כל אחד מהם דיבר על זה קצת אחרת. חפא דיבר על הפדרציה, נראה שהוא חשש מגורמים הנמצאים בה יותר ממה שחשש מ'כוחות כדור הארץ' בהם הוא זילזל. סטולי דיבר על גופים בכדור הארץ, וסירב להגדרות שאנחנו נתנו לזה, כמו MIB שצבי נתן. סטולי לא היה כשהײַנו מנתחים את הארגונים הגדולים או את הפוליטיקה של הסדר או אי הסדר העולמי. אם נמצאנו מדברים על זה בסביבתו, היה מתנתק מאיתנו אל האוזניות שלו ואל העישונים, זה פשוט לא עניין אותו. כששאלו אותו על ידי מי הוא בעצם מבוקש, אמר 'מי לא, כולם' ופעם אמר 'זה דבר שאין לו שם'.

אבל חפא היה חייב להופיע בפני אנשים, להרצות. זאת הייתה השליחות שלו בעולם, אז הוא לקח סיכונים, ואני וצבי מאמינים גם, שהיו לו קשרים הכרחיים בארגונים הרלוונטיים, שדיווחו לו מתי כדאי להיזהר ואיפה כדאי להיות. לסטולי לא היו מחויבויות כאלה, ולכן לא ידענו אף פעם מראש מתי ואיפה נפגוש אותו ולאן הוא נעלם כשאנחנו לא רואים אותו. חפא ללא ספק ידע יותר, סטולי גם תמיד עזר לו ב'איבטוח' של המקומות להיות בהם. לא ידענו בדיוק מה כולל ה'איבטוח' הזה, אני לפחות לא ידעתי.

סטולי הגנוב כמעט לא מדבר כיום עם אנשים ופגישותי איתו בשנים האחרונות מועטות, בדרך כלל לא צפויות. 'גנובותיו חתומות' אומר צבי, בעיקר מאז הפגישה בהרצליה של קבוצות תלמידי חפא, כחודש לאחר שסטולי חזר לבדו מן הנסיעה עם חפא.

About what we think and what we think we think

First uploaded in October 2004 and also in July 2005:

What happens to the thoughts, in these moments when the head is empty, and it seems that I can't think of anything?
Zvi has an answer: thoughts are wandering. Literally, like birds, they migrate to another mind. Someone else is thinking our thoughts. It also happens that we think someone else's thoughts. The energy of thought is a reservoir, which we all share. This was also said by חפא who studied at the high school of galactic intelligence. Zvi says that this pool is much smaller than we think, so it should share it in line, using the "warm consciousness" method.
To me it seems absurd but frightening: can someone steal our thoughts? Zvi says that stealing is impossible. Thoughts that were first burned into our brains, they have their own memory, something that is like imprinting in birds, they remember who they belong to. But someone can think the thoughts are his own. And we too, of course, accept someone else's thoughts, and make the mistake of thinking it's ours.
I mean, maybe someone else in the world is thinking the thoughts of the real marcher, and I'm unknowingly stealing his thoughts? And maybe I don't even know what my thoughts are, because many times they are with someone else? Zvi says "Rabbi Yehuda used to give signs in them". There are ways to paint our thoughts and those of others with recognizable colors, and thus recognize when they come back, to whom they belong. Our thoughts have a "warmer" color, he says. I tried several times to practice the method he showed me, but I don't have the patience he has and maybe because it's hard for me to accept it. "You don't have to believe, you just have to practice." …does not helping.
And the most interesting thing is what he says about memories. Yes, even the most personal memories are photographed together with the thoughts, and travel with them as something that is a kind of "image file" while they, the thoughts, travel and land in another brain. But here, says Zvi, everyone's ego, that is, the internal defense mechanism (why doesn't it protect against escaping thoughts?) has a kind of stoppage, in which it simply avoids recognizing the memories. "You are not allowed to enter this mind. Thank you" it says to the memories, which remain in the background of the alien mind as white noise. And yet it is possible that they enter inside: in dreams, yes, those dreams that look like a long film in which I live someone else's life, in all kinds of faraway places that may not resemble anywhere I have ever been in my life. So when you have such dreams then you will know, as Zvi said, that these are someone else's memories. And someone else, maybe at the same time, dreams your memories and knows everything about you. So be careful.

Note: This post is based on ideas that Zvi and I started thinking about even before we met חפא and continued with them during his first absence. חפא also had statements on the subject, of which I brought a small line, but this time I preferred to leave him "outside"

על מה שאנחנו חושבים ועל מה שנדמה לנו שאנחנו חושבים

הועלה לראשונה באוקטובר 2004 וגם ביולי 2005:

מה קורה למחשבות, ברגעים האלה שהראש ריק, ונדמה שאני לא מסוגל לחשוב על כלום?
לצבי יש תשובה: המחשבות נמצאות בנדידה. פשוטו כמשמעו, כמו ציפורים, הן נודדות אל מוח אחר. מישהו אחר חושב את המחשבות שלנו. קורה גם שאנחנו חושבים את המחשבות של מישהו אחר. אנרגיית המחשבה היא מאגר, שכולנו חולקים בו. את זה אמר גם חפא שלמד בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית. צבי אומר שהמאגר הזה קטן הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ולכן צריך להתחלק בו בתור, בשיטת "התודעה החמה".
לי זה נראה אבסורדי אבל מבהיל: מישהו יכול לגנוב לנו את המחשבות? צבי אומר שלגנוב אי אפשר. מחשבות שנצרבו לראשונה במוח שלנו, יש להן זכרון משל עצמן, משהו שהוא כמו הטבעה אצל ציפורים, הן זוכרות למי הן שייכות. אבל מישהו יכול לחשוב שהמחשבות הן שלו. וגם אנחנו, כמובן, מקבלים את המחשבות של מישהו אחר, וטועים לחשוב שזה שלנו.
זאת אומרת, אולי מישהו אחר בעולם חושב את המחשבות של הצועד האמיתי, ואני בלי לדעת גונב את המחשבות שלו? ואולי אני בכלל לא יודע מה הן המחשבות שלי, כי הרבה פעמים הן אצל מישהו אחר? צבי אומר ש"רבי יהודה היה נותן בהן סימנים". יש דרכים לצבוע בצבעי היכר את המחשבות שלנו ושל אחרים, וכך לזהות כשהן חוזרות, למי הן שייכות. למחשבות שלנו יש צבע "חם" יותר, הוא אומר. ניסיתי כמה פעמים להתאמן בשיטה שהוא הראה לי, אבל אין לי את הסבלנות שיש לו ואולי מפני שקשה לי לקבל את זה. "אתה לא צריך להאמין, אתה צריך פשוט להתאמן". לא עוזר.
והכי מעניין זה מה שהוא אומר בקשר לזכרונות. כן, גם הזכרונות הכי אישיים מצולמים יחד עם המחשבות, ונודדים איתן בתור משהו שהוא מעין "קובץ תמונה" בשעה שהן, המחשבות, נודדות ונוחתות במוח אחר. אבל כאן, אומר צבי, יש לאני של כל אחד, כלומר למנגנון ההגנה הפנימי (למה הוא לא מגן מפני בריחת מחשבות?) סוג של עצירה, שבו הוא פשוט נמנע מלזהות את הזכרונות. "אין לכן רשות כניסה למוח זה. תודה" הוא אומר לזכרונות, הנשארים ברקע של המוח הזר בתור רעש לבן. ובכל זאת יש מצב שהם נכנסים פנימה: בחלומות, כן, אותם חלומות שנראים כמו סרט ארוך שבו אני חי את חייו של מישהו אחר, בכל מיני מקומות רחוקים שלא דומים אולי לאף מקום שהייתי בו בחיים. אז כשיש לכם חלומות כאלה אז תדעו, כה אמר צבי, אלה זכרונות של מישהו אחר. ומישהו אחר, אולי באותה שעה, חולם את הזכרונות שלכם ויודע הכל עליכם. אז תיזהרו.

הערה: הפוסט הזה מבוסס על רעיונות שצבי ואני התחלנו להרהר בהם עוד לפני שפגשנו את חפא והמשכנו בהם גם בתקופת היעדרותו הראשונה. גם לחפא היו אמירות בנושא, מהן הבאתי שורה קטנה, אך העדפתי בפעם זו להשאירו "בחוץ".

The variety of tools/vehicles

חפא believed, and for this he was also once expelled from a conference of UFOists, that the absolute majority of UFO reports are fake. Not that there are no transport vehicles in the universe that are similar to the vehicles which have been reported, but most of the vehicles he knows are either much larger than these UFOs or much smaller, and the Federation' he knows has long since used not only 'spaceships' but also tools such as 'jumpers' and 'shuttles' in which חפא and 'the stolen' Stoli used the last journey, until חפא disappeared, through them the stolen Stoli also returned home alone. Although these tools serve small vehicles that can be called spaceships, but according to חפא's extraterrestrial experience, their shape is different from the one mostly attributed to UFOs.


Even so, חפא was willing to assume that some of the reports are true, and then the possible reasons for him that the reported vehicles are different from most of what he knows are:
Either, that the vision of humans for some reason perceives them in a 'shiny spherical' form because the non-permanent-knowing system is unable to contain the 'true appearance' of the tools and also the cameras, if UFOs were indeed photographed, are limited and what they perceive/process is 'energy of Light. Even people who described things in more detail than that, like the interior of a spaceship they were put into, were influenced by what their cognitive 'general system' allowed them to see. In very few cases, חפא found a match between what he knew and what they described, and then, according to him, these were people who were 'office bearers' in the Earth's secret communication systems with 'external factors' – all connected to the Federation, who in these cases knew much more than they described and Most of what they knew – they hid (It was not clear to those who heard חפא what made these people talk at all, חפא's answer was: "If the concealment of the relationship between the Earth and the outsiders was only the responsibility of humans – it might not have existed. People, most the people, tend 'to tell the guys' and usually there is something that blocks them, and these are external guarantees. There are cases when the guarantees do not work, that 'the guard is negligent' or 'the radar is too high', and then things are released, but these are perhaps those cases").


Or it is about factors outside the Federation, less developed than it, perhaps 'developing factors' that may also be more hostile to the people of the Earth than the Federation bodies and the 'neighboring intelligences' which in some way, most of the time have preserved the humans and their world as we know it. 

In any case, he believed that there were very few real cases in these reports. "Maybe one in 10,000." Regarding the creatures that were described, חפא believed that in most cases people reported from their memory, about creatures, perhaps of the type of  'Lifing beings' that he believed we all experienced in our childhood, that actually do not live in space, but are usually hidden from our visual system. He relied on the fact that many of these reconstructions were done under hypnosis, and hypnosis has the ability to evoke such hidden memories, most of them from childhood.


Other people who were in חפא's groups and investigate things independently, such as the same friend who showed us 'netted places' in Israel, say that there are many more true reports than חפא was willing to acknowledge, and even much, much more, and that most of them are from factors that are apparently hostile to the Federation/Yahwehs that their great and historical enemy – the reptiles – or the 'crocodiles' as they were called here – still exists and is in a constant war for power in space against the 'mammals'.In the opinion of that friend, the 'chaos aliens' who are about to come according to חפא's latest prophecies, are among them, and herald the weakening of the Federation or the change of government in dimensions beyond what חפא wanted to think. Zvi still believes that the so-called war between the Federation and other 'parties' is not the correct description of the situation, he blames חפא for letting us all play the 'good cop and bad cop' games, but both the 'chaos aliens' and the reptilians, in general, there is no need to assume that they are not under the same control – and they are also of the Federation, or of 'the same director', no less than the 'friendly' entities that חפא knew, and the choice whether to use 'vehicles' of the type that חפא knew or the other 'vehicles' changes and depends on periods, different considerations and classes. The 'traffic mapping' project that former חפא students have been working on recently may help us understand the 'variety of vehicles' and when/what was used, and why.

מגוון הכלים

חפא סבר, ועל כך הוא גם גורש פעם מכנס של עב"מיסטים, שרובם המוחלט של דיווחי העב"מים הם פייק. לא שאין ביקום כלי תעבורה שדומים לכלים שמדווח עליהם, אבל רוב הכלים שהוא מכיר הם או גדולים בהרבה מהכלים האלה או קטנים בהרבה, וה'פדרציה' שהוא מכיר, מזמן כבר לא משתמשת רק ב'חלליות' אלא גם בכלים כמו 'מקפצות' ומעבורות שבאמצעותם עשו חפא וסטולי הגנוב את המסע האחרון, עד שחפא נעלם, באמצעותם גם חזר סטולי הגנוב הביתה לבדו. הכלים האלה אמנם משרתים כלים קטנים שניתן לקרוא להם חלליות, אבל על פי נסיונו של חפא מחוץ לכדור הארץ, צורתם שונה מזו המיוחסת לרוב לעב"מים.

אף על פי כן היה חפא מוכן להניח שחלק מהדיווחים הם נכונים, ואז הסיבות האפשריות מבחינתו לכך שהכלים המדווחים שונים מרוב מה שהוא מכיר, הן:
או שראיית בני האדם משום מה תופסת אותם בצורה 'כדורית בוהקת' מכיוון שהמערכת הלא-יודעת-קבוע לא מסוגלת להכיל את 'המראה האמיתי' של הכלים וגם המצלמות, אם עב"מים אכן צולמו, מוגבלות ומה שהן תופסות/מעבדות זו 'אנרגיה של אור'. גם אנשים שתיארו דברים מפורטים יותר מזה, כמו תוך של חללית שאל תוכה הוכנסו, היו מושפעים ממה ש'המערכת הכללית' הקוגניטיבית שלהם 'מרשה להם לראות'. במקרים מועטים מאוד מצא חפא התאמה בין מה שהוא מכיר לבין מה שהם תיארו, ואז היו אלה לדבריו אנשים 'בעלי תפקיד' במערכות הקשרים הסודיות של כדוה"א עם 'גורמים חיצוניים' – הקשורים כולם לפדרציה, אשר ידעו במקרים אלה הרבה יותר ממה שתיארו ואת רוב מה שידעו – הסתירו (לא היה ברור למי ששמעו את חפא מה גרם לאנשים אלה לדבר בכלל, תשובתו של חפא הייתה: "'לו ההסתרה של היחסים בין כדור הארץ לחיצוניים הייתה רק באחריות בני האדם – היא אולי לא הייתה מתקיימת. אנשים , רוב האנשים, נוטים לדבר, לספר לחבר'ה ובדרך כלל יש מה שחוסם אותם, ואלה ערבויות חיצוניות. יש מקרים שהערבויות לא פועלות, ש'השומר מתרשל' או 'הראדאר גבוה מדי', ואז דברים משתחררים. אלה מקרים נדירים אך אלה אולי המקרים האלה").

או שמדובר בגורמים מחוץ לפדרציה, פחות מפותחים ממנה, אולי 'גורמים מתפתחים' שעשויים להיות גם עוינים לפיכך לבני כדור הארץ יותר מגופי הפדרציה ו'הבינות השכנות' שבאיזה אופן, ברוב הזמן שמרו עד היום על בני האדם ועולמם כפי שאנחנו מכירים אותו.
בכל אופן הוא סבר שמדובר במעט מאוד מקרים אמיתיים בדיווחים האלה. "אולי אחד על כל 10,000". לגבי יצורים שתוארו, חפא סבר שברוב המקרים אנשים דיווחו מהזיכרון שלהם, על יצורים, אולי מסוג 'החיים' שלסברתו כולנו חווינו בקטנותנו, שחיים דווקא לא בחלל, אך נסתרים בדרך כלל ממערכת ראייתנו. הוא הסתמך על כך שהרבה מהשחזורים האלה נעשו תחת היפנוזה, ויש ביכולתה של היפנוזה לעורר זכרונות חבויים כאלה, רובם מגיל הקטנות.


אנשים אחרים שהיו בקבוצות של חפא וחוקרים את הדברים באופן עצמאי, כמו אותו חבר שהראה לנו 'מקומות רישות' בארץ, אומרים שיש הרבה יותר דיווחי אמת ממה שחפא היה מוכן להכיר, ואפילו הרבה הרבה יותר, ושרובם מגורמים שהם כנראה עוינים לפדרציה/ליהווים שהאויב הגדול וההיסטורי שלהם – הרפטילים – או 'התנינים' כפי שכונו כאן – עדיין קיים ונמצא במלחמה מתמדת על השלטון בחלל מול ה'יונקים'. לדעת אותו חבר 'חייזרי הכאוס' שעומדים לבוא לפי נבואות חפא האחרונות, נמנים עליהם, ומבשרים את היחלשותה של הפדרציה או את שינוי השלטון בה במימדים מעבר למה שחפא רצה לחשוב. צבי עדיין סבור, שהמלחמה כביכול שבין הפדרציה לגורמים אחרים היא לא התיאור הנכון של המצב, הוא מאשים את חפא שהוא הניח לכולנו לשחק במשחקי 'השוטר הטוב והשוטר הרע', אבל גם 'חייזרי הכאוס' וגם הרפטילים, ככלל, אין הכרח להניח שהם לא נמצאים תחת אותה שליטה – וגם הם של הפדרציה, או של 'אותו במאי', לא פחות מהיהווים ה'ידידותיים' שחפא הכיר, והבחירה אם להשתמש בכלים מהסוג שחפא הכיר או בכלים האחרים משתנה ותלויה בתקופות, שיקולים שונים ומעמדות. פרויקט 'מיפוי התעבורה' שלאחרונה מתעסקים בו תלמידי חפא לשעבר עשוי לעזור לנו להבין את 'מגוון הכלים' ומתי משתמשים/השתמשו במה, ומדוע.