1977, סוף אוגוסט: חליפין

משהו היה אטום באטמוספרה של אותה תקופה, משהו בלתי חדיר, קשה, עצבני, לא נעים, שוחר נקם, כמו הקיף את הכל, אולי זאת הייתה השנה שבה ספטמבר הפסיק להיות החודש של הסתו משירי החצבים ושיעור מולדת של פעם. וצבע הלילות היה אפור כצבע הימים, בלי כוכב, כמו ששר אז שימי תבורי. לכן שכחתי די מהר את חפא ואת היום האחרון של אוגוסט, שלא היה שייך לכל זה, כשנפגשנו איתו סוף סוף, ליד ערמת האבנים שנראתה כמו תל עתיק, במקום שביום הוא כביש וקניון ענק. צבי וסטולי הגנוב היו הראשונים שראו אותו, כשההיסטוריון עדיין תר בעיניו כיוונים אחרים בסביבה הפראית הזאת שאליה הגיעו בהליכה רגלית של כמעט שעה, ובה, כמו שצבי אמר, הוא היה מחכה להם. בתחילה ראה את פניו, מול גבו חבריו שגם פניהם היו מופנים אל פניו של האיש שדיבר אליהם. מה שלא ישכח, זה הבגד,  הלבוש שלא דמה לשום לבוש שההיסטוריון הכיר, שעוד באותו יום יינתן תמורת אופנוע סירה, והתרמיל שעל גבו, שדמה לכנפי פרפר גדולות. הוא נראה כמו איש פרפר שחור, וההיסטוריון הבין מיד שזה הוא, כשהאיש חייך, הפעם אליו מבעד לזקן שחור ועיניים עגולות שהביטו בו מיקום אחר ואמר בשקט כמעט לא נשמע אבל נשמע היטב "אני חפא. אני האיש שלכם". האיש היה שחום מאד, וההיסטוריון שכל קיץ בבריכה ניסה לשזף את עצמו וכל שהוא קיבל היה רק עור אדום עד שחשבו שהוא לובש חולצה אדומה, שאל את עצמו היכן בחלל הוא השתזף כל כך, ושערו היה שחור וארוך כאדם ששנים ארוכות לא בא במגע עם מספרים (למרות שהיו איתו כאלה, כפי שילמד ההיסטוריון אחר כך). "מה התאריך היום?" שאל אותם האיש. "31 באוגוסט" ענו לו. הוא שוב חייך ואמר משהו שלא הבינו אז "הצלחתי. בדיוק יום החזרה של תמקט". 

אחר כך התחילו ללכת, בכיסו של ההיסטוריון היו עדיין 50 הל"י (שטר ירוק עם תמונת הנשיא הראשון) ש"סחב" מההורים כי צבי אמר שלאיש בטוח שאין כסף, בכל אופן לא כסף כדור ארצי. הוא יצטרך שיתנו לו, לפחות ביום הראשון, אוכל, בגדים כדור ארציים מתאימים ומקום לגור בו. לדבר האחרון ידאג סטולי הגנוב. צבי עצמו 'סילק' מההורים 200 לירות (שני שטרות כחולים עם תמונת חוזה המדינה) וההיסטוריון עדיין חשב האם נהיינו גנבים, אי נוחות שלא עזבה אותו כל הדרך למקום המפגש ועדיין נשארה בו קצת כשהתחילו שוב ללכת, ולמרות שהם אלה שהכירו את הדרך והם הובילו, נראה היה לו כאילו שהאיש הוא שמוביל אותם. כפי שלמעשה היה, כל השנה האחרונה, כשעוד לא פגשו אותו בכלל.

סטולי הגנוב אמר שזה אולי לא כדאי שאנשים יראו אותו עם הבגד הזה, אנחנו צריכים להשיג לו בגדים רגילים, זה נראה לנו קצת היה מוזר שסטולי הגנוב אומר את זה, ואפילו קצת התנגדנו לרעיון הזה, להסתתר מאנשים, הרי לא זה מה שהיינו אמורים בדיוק עכשיו להפסיק? אבל האיש הסכים, ולכן הלכנו כל הדרך לצד הכביש שבו העיר עדיין פתוחה ואין בתים שקרובים לכביש. עברנו מנהרה אחת והיינו בגן הגדול, שם נשאר האיש לחכות לנו ואנחנו הלכנו עד לשוק, שם קנינו לו בגדים: מכנסיים שחורים ושתי חולצות עם כפתורים ומשבצות, וגם קנינו לחם גדול לבן חתוך עם פיסות גבינה צהובה, לא היינו בטוחים אם הביא איתו אוכל משם ולא ידענו מתי אכל בפעם האחרונה, בוודאי לא איזה אוכל. הוא הודה לנו מאוד כשחזרנו ואנחנו התנצלנו שוב על שהמכשירים שניסינו לבנות בשבילו, כשלו.
הוא אמר שהוא יודע את זה, זאת לא אשמתנו והוסיף "בקרוב הכחול ישלח סיוע, העניין יסודר" ההגייה שלו נשמעה לנו קצת משונה, וגם לא הבנו מי או מה הוא 'הכחול' הזה, אבל היו עוד הרבה דברים שלא הבנו. כשיצאנו מהגן סטולי הגנוב אמר שמוטב שנתפצל, הוא ימשיך עם האיש ברגל ויקח אותו אל החדר שהכין בשבילו, ואנחנו, אני וצבי, נעלה על אוטובוס לשכונה, וניפגש אחר כך. צבי ואני התנגדנו "עברנו כבר את הגיל של התחבאויות ומשחקי השביעיה הסודית" אמר צבי. "אנחנו חבורת המחץ!" אני הוספתי. ובעוד אנחנו מתווכחים, נכנס האיש לשיחה עם מישהו באופנוע סירה, די ישן, שעצר מול הרמזור ליד המדרכה שהיינו עליה, ועוד לפני שהרמזור התחלף, ראינו פתאום חפא על האופנוע ואת האיש שהיה שם קודם פונה ללכת משם כשבידיו בגד החלל המקופל של חפא. "יש לי מקום אחד, מי רוצה לנסוע איתי ולהראות לי את הדרך"? שאל חפא וכך פתר לנו את הבעיה, סטולי הגנוב נסע איתו וצבי ואני הלכנו ברגל חזרה לארץ הישנה.
למחרת הלכתי לבית הספר, אל כיתה חדשה, זו הייתה הפעם הראשונה מאז כיתה א', שצבי לא למד איתי כי הוא עבר לבית ספר אחר, ובימים הבאים יצא לי לפגוש אותו רק פעם אחת, בראש השנה, שאז הוא סיפר לי שחפא עזב את החדר שסטולי הגנוב הביא אותו אליו, ועובד כעת עם האופנוע שלו בחלוקת עיתונים. צבי ראה אותו פעם אחת, כשהביא 'הארץ' להורים שלו. חבורת המחץ שלא נפגשה כבר חודשים, רק המשיכה לשלוח דירוגים למצעד המחץ לסטולי, המשיכה לחכות למפגש עם חפא, ואני בינתיים שקעתי אל תוך שנת הלימודים, כיתה י' כיתה חדשה כיתה קשה, וכבר היה נדמה לי שכל זה היה חלום בכלל.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: