אוֹתָהּ הַגִּבְעָה
זֶה רַק אֲנִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי שָׁקוּף
אֵל מוּל דּוֹרוֹת צְעִירִים
בְּאֵין הַפְסָקָהּ
כְּלָבִים שֶׁהֶחֱלִיפוּ אוֹתָם הַרְבֵּה חֲתוּלִים
חִידַת הַחַיִּים
זְרִימָה אֵין מַפְסֶקֶת
מַרְגִּיעָה מְאֹד בִּשְׁעַת שׁוּלֵי הַצָּהֳרַיִם
בַּמּוֹרָד הַגִּבְעָה הַיְּרֻקָּה
וְקוֹל הַמּוּאַזִּין מִסְתַּלְסֵל לִנְצָחִים
נכתב לראשונה מחרתיים לפני שנה
בלוג הצועד The VValker's blog 
מאד יפה ומזמין להזדהות. על יתרונות ה'שקיפות' כבר דברת בפוסט הקודם שלך.
אהבתיאהבתי
מי לימון אני רואה אותה בפייסבוק, היא לא נראית כך.
אהבתיאהבתי
לעזאזל אתה כותב מצויין!!!
אהבתיאהבתי
חידת החיים.
אותה הגבעה
זו רק אנחנו – שנעשים שקופים
תודה
אהבתיאהבתי
"כלבים שהחליפו אותם הרבה חתולים"
איזה יופי של וירטואוזיות סמנטית
שירה במיטבה
אהבתיאהבתי
הזהויות מתאחדות לשם מנצח.
אהבתיאהבתי
יפה, מלנכוליה אהובתי. התאים לי ליום הולדתי שבדיוק פרץ. אל תגיד שלא ידעת.
אהבתיאהבתי
כלבים שהחליפו אותם הרבה חתולים
זה אומר הכל. יפה מאד.
אהבתיאהבתי
איך זה שכל המגיבים נראים אותו דבר?
אהבתיאהבתי
כל התגובות הועתקו מקפה דה מרקר שם הופיע הפוסט הזה לראשונה.
אהבתיLiked by 1 person
למותר לציין שהן הועתקו בצירוף שמות שולחיהן.
אהבתיאהבתי
יושב בכיכר יהודה עמיחי
בתקופה של שפיות אי זמנית
תקופות נסיעה כבר שנים
לי לא היו.
אהבתיאהבתי
יהודה עמיחי כך כתוב בשלט
משורר בין לאומי בשירה הבינלאומית
ואיש ירושלים תרפ"ה-תש"ס
עלי מה יכתבו
אין זה משנה
אהבתיאהבתי
כמה צעדים משם
בית החולים טלביה
שם יונה וולך השתגעה והתאשפזה
וזעזעה את כל דור המשוררים.
משהו אחר ישנו שם עכשיו
ועל הגדר למשמר עומד כלב
כמו כלבי משמר השפיות
בכל וועדות הקבלה שישנן כיום
אהבתיאהבתי
שבת
זה תמיד קולות ילדים
מאיזה מקום רחוק מאד
אולי לא במציאות
שלוות נצח
כלב נובח מאיזה בית
שפעם תגור בו
גוף הרוח חש
את הקול
אהבתיאהבתי
גן החיים
קולות ילדים רחוקים
אהבתיאהבתי
כמו חוני המעגל
חוזר אל אותו מקום
אותם בניינים, אותם בניינים, אותם בניינים
הכל אותו דבר אבל אחר
תוהה איפה הייתי
כל השנים כל השנים כל השנים
אף אחד לא מכיר אותי
איפה הקשר אל מה שהייתי
האנשים כמו שנראו אז, נראים אותו דבר
אבל אחרים כל כך
דור שלא ידע את יוסף
ואני כאן עומד בין אנשים גבוהים
לא חשוב מה אעשה
הסיפור שלי היה קצר, נגמר כנראה
שיר מסביבות נובמבר 2005, ברוח השיר שבפוסט
אהבתיאהבתי
יום אביב בא פתאום בחוץ
האוטובוס חוצה על פני
שלט המשביר החדש, הכחול
מונית לבנה מחכה ברמזור
אנשים מחכים ממול, לעבור.
אני בהם צופה
מבעד לזכוכית הקפה
אם אני כאן, עכשיו
ודאי שחלף המבול.
קפה מקס, 2005, בשוך האינתיפאדה
אהבתיאהבתי
היא אמרה
זה לא שאני מפחדת מהשינה
אלא מההשכמה בבוקר
גם אני מפחד מרגעי ההתעוררות
שהם קשים ממוות
אז הרדימי אותי הוא אמר
כאילו אני אפרוח בקליפתו
הרדימי אותי עכשיו
הרדימי אותי תמיד.
בשעת הבוקר
אין מסכה
בפני ההתכלות
הניצהת בשקט למראשותי
אם לא אקום מיד
וארוץ אל המחשב
תפילת הבוקר = התחברות אל העולם.
אהבתיאהבתי
2005
אהבתיאהבתי
לך כנוס את הדברים
בטרם יהיה מאוחר
בטרם עת
כי שעת מועד שלך עדיין טרם פגה
עם רדת יום
ושעה אחרת לא תעלה.
איש לא יזכור בחלוף החורף
רק המילים יישארו
כשרידה של עיר אגדית.
מספרת סיפור שאין לו מבינים
[מספרת סיפור שאין מבינים
התיירים מצטופפים בין חנויות המזכרות
עטויות נצרים
2005
אהבתיאהבתי