תחנת השידור של הג'ובניקים מקדמת עצומה להמית אותנו ברעב.
כתב באיזה טור לגברברים מתבגרים, עם שם וחשיבה של מחבר ספרי לימוד לכיתה א', מתלהב מן הרעיון הנאצו-ספרטני של אזרחים סוג א' וסוג ב', ויש תמימונים שאפילו לא מבינים למה זה פאשיסטי.
וזה רק מקבץ חלקי מן הימים האחרונים.
ויש עוד אנשים שאומרים שאני קנאי וקיצוני בהגנה שלי על המושמטים.
את עמדתי בנושא המושמטים כבר הבהרתי. אם אני קיצוני, אז אקצין עוד קצת: מבחינתי, אין משתמטים. גם אלה שמרמים את המערכת, אלה אנשים שהצבא ה ש מ י ט אותם. יכול היה שלא, ואם הוא כן עושה זאת, יש לו סיבה. מי שרוצה, יקרא את דעתי בנידון כאן, למשל.
אז תגידו אולי שאני מגן על רמאים ועל מתחזים, לא רק על אנשים שבאמת לא יכולים לשרת בצה"ל. יכול להיות (נכון, יש גם כאלה שיגידו שזה כשר לרמות צבא שעושה כיום את הדברים שהוא עושה, אני לא נכנס לזה). אבל אני לא מאמין שהם אחוז כל כך גדול, חוץ מזה שחלק מהם פשוט מגינים על עצמם ממערכת לא רגישה, שלא הולכת לקראת כל אחד.
וגם אני פעם הייתי בקטע הנאיבי הזה, שהפריד בין "המסורבים" (המושמטים שלא מרצונם) לבין "המשתמטים" (כלומר, המושמטים הרצוניים) וחיפשתי את אוזנו הכרויה של הממסד כלפי המסורבים.
בקיצור, אילו עניינו המסורבים את מי שמנהל את המתקפה כהוא זה, כל הטרמינולוגיה של העצומות, המאמרים, כל מה שקורה כעת, היתה שונה. לא היו מדברים על "מי שלא שירת בצה"ל", ביודעם שמדובר גם על נכים, חולים, בעלי בעיות כלכליות בבית ("קב"א נמוך), רגישים ועוד אחרים שלא ניכנס כאן לפירוט. היו מדברים תכלס, לגופו של עניין, על רמאים ומתחזים. כי לכל השאר – היתה סיבה לא לשרת בצה"ל, או ו/גם לצבא היתה סיבה להשמיט אותם. או שלא. אבל הוא השמיט.
כי הממסד, ואלה המסקנות שהגעתי אליהן, צריך את המושמטים, לסמן ולהחזיק אותם כקבוצה מוחלשת של בני ערובה, בדיוק לעיתות כאלה, כמו עכשיו, כשכל מיני חשבונות פוליטיים בוערים מתחת לשולחן (שאלתם את עצמכם למה כל זה קורה דווקא כשאולמרט 'האזרחי', שבנו לא בצבא, הוא ראש ממשלה, ומישהו שם לב שציד המכשפות הנוכחי התחיל מרגע שהתמנה ברק לשר הבטחון?), וכשכולם נמצאים בחרדה מפני המלחמה הבאה, בעיקר מאז התגלו כל מחדלי הגנרלים והאדמירלים במלחמה האחרונה, כשהתסיסה החברתית גוברת, והמדינה מחשבת להתפרק. אז טוב תמיד שיהיה קורבן להקריב אותו לריצוי האלים, להרגעת הציבור ולאיחוד השבט, מן הסתם לקראת המלחמה הבאה.
כי תמיד, לפני המלחמות, הקריבו קורבן, שלפו כבש ממכלאת הבקר. ואנחנו המושמטים, ושוב, לא משנה הסיבות, הן לא באמת מעניינות את מישהו, סומנו למכלאת הבקר המודרנית. ומכיוון שהם לא מבדילים, אז גם אני לא. הייתי פעם (בנכונות) יודנראט של הכולאים, היום אני מדבר בשביל כל המושמטים.
ויש כמובן את המתחסדים שמדברים על שירות לאומי. "אתה יכול לעשות שירות לאומי" הם מאנפפים.
אז כן, אני בעד. בתנאים ובאופן שאפרט בקרוב, ועם פיצוי למושמטי העבר, שלא יוכלו ליהנות מכל הפריבילגיות של שירות לאומי-חברתי, אם יהיה דבר כזה מסודר ונגיש לכל אחד כמערכת תחליפית, ותזכרו שכתבתי "אם יהיה" כי יש לי ספקות גדולים.
וזה גם לא חשוב, כי הרציונל של האנשים, שרבים מהם מופחדים, חושב בכלל על המלחמה הבאה, וזה לא שלא צריך לחשוב עליה, אבל שימו לב שאף אחד לא מדבר על מחסור בחיילים, אבל זה מה שמפעיל את התגובות האינסטנקטיביות שהופכות את הציבור, מבוהל ומתלהם ומבוהל עוד יותר, לחומה הכי חזקה בפני הנסיונות של אנשים כמוני להשמיע קול. אפילו אנשים כמו אורי קציר , פילוסוף הסלון הליברלי, שניהל איתי הבוקר דו-שיח על שויצריה, ערך השוויון במדינה וכדומה, נתקף לקראת סוף הדיון באמוק של "הלוקסוס שאנחנו לא יכולים להרשות במצב מלחמה" – כשלא ברור לי ממש מה שירות לאומי יכול לפתור, אם זה כך, אם מצב המלחמה הוא כל כך חמור ורק אלה שלא יורים מפריעים לנו לנצח את אויבינו.
אם אתם, אלה שמשרתים, רוצים לראות שוויון בשירות, אז זה דבר אחד.
אם אתם רוצים את האורגזמה שבלהעניש אותנו על הזמן שלכם (רצון שמעיד שגם אתם לא אוהבים את הצבא יותר מאיתנו, הו פטריוטים גדולים
), אני לפעמים מבין אותכם.
אבל אם זה "מצב המלחמה" שבו מפריע לכם שקיימים כאלה שלא יורים, אז תהיו כנים לפחות כמו המגיב שצילמתי לפני יומיים, בלי התייפיפויות של שירות לאומי ובלי נעליים, פשוט תגידו לנו כבר עכשיו מתי אתם מתכוננים לפנות אותנו למחנות ריכוז, כדי שנוכל להתארגן בזמן וכך לא נעכב אותכם בדרך למלחמה הקדושה שלכם, שהיא כמובן über alles.

