הילדים שגוייסו בגיוס המוקדם הצליחו להקים רשת טלפתית ראשונה מסוגה בכדור.
הקמתה הושלמה רק כמה שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים.

המאורעות שקרו אחר כך גרמו לזמן של הגיוס המוקדם לפרוץ אל הזמן של התודעה המרכזית.

כל מה שקרה בזמן של התודעה המרכזית, גם חבורת המחץ, מקורו וההסבר לו נעוץ בכל מה שהתרחש בשנתיים הקודמות בזמן של הגיוס המוקדם.

המאורעות וגל האנרגיה העצום שאיתם, סימנו את המחזור שלהם בתו מיוחד. הם הגיעו למרחקים ששום גיוס מוקדם, לפני ואחרי, לא הגיע אליהם.

יש היום סמים ומוסיקות טראנס, כל אלה לוקחים אותך לעולמות אחרים, זורמים ורבי צבע. אבל הוא מסופק אם רבים מגיעים לעולמות כמו שהוא מדבר עליהם, אפילו כאלה שנמצאים קרוב.
גם לכוכב הירוק זה לא אופנתי כיום כזה להפליג כאילו.

לפני מלחמת יום הכיפורים, אם הייתי בגיל גיוס, הייתי מתעקש להלחם, גם אם היה לי פרופיל 21. אחרי זה המדינה הזדבלה. יום אחד דור הזבלים המזבילים ידרוש מנהיגות. ויגיד שלי אין זכות דיבור. בעצם זה קורה כל הזמן. אני מקוה שההיסטוריה תשלח אותם לאן ששלחה את מי שדיבר כך לפניהם.

באיזשהו שלב בגיוס המוקדם, נבחר מי שנבחר לקורבן. אולי זו בחירה שנעשתה עוד לפני שנולדו.
ה'נאורים' עשו ועושים על זה עד היום קשר של שתיקה והלא נאורים ממילא רוצים לסלק את כולנו.
אלה ואלה מתכחשים – אלה לשכל ואלה לרגש.

(מעובד עפ"י רשימות מילניום)

איחולי שנה טובה מהצועד בנעליו

שָׁנָה טוֹבָה לַטּוֹבִים.
שָׁנָה רָעָה לָרָעִים.
שְׁנַת פְּתִיחָה לַסְּתוּמִים.
שְׁנַת סְלִיחָה לָרְאוּיִים.
שָׁנָה נְכוֹנָה לַפּוֹסְחִים.
שְׁנַת הִתְפַּכְּחוּת לְטוֹעִים.
שְׁנַת הֲבָנָה לַתּוֹהִים.
שְׁנַת דֶּרֶךְ לַתּוֹעִים.
שְׁנַת מְצִיאָה לַמְּחַפְּשִׂים.
שְׁנַת לְמִידָה לְכֻלָּנוּ.

וְשֶׁלֹּא נֶאֱמַר: שָׁנָה קָשָׁה מִקּוֹדַמְתָּהּ.
וּלְכָל מִי שֶׁאָהֲבוּ אוֹתִי
וְגַם אֵלֶּה שֶׁשָּׂנְאוּ:
נִפָּגֵשׁ גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה.

כשכלב החצר נובח

מתוך הגדר
על כלב הרחוב שעובר
בקול רם מדי
קורה שהאדון מתעצבן
ובמקום לתת לכלבו עצם
הוא מכבדו בבעיטה.

אני חולם על ספרי הילדים שייכתבו בעתיד

זו תגובה (עם הרחבות) למאמרו של אורי קציר "על הרלוונטיות שבביוגרפיות לילדים" אותה לא הצלחתי מסיבות טכניות לשלוח לאתרו.

אני חולם על ספרי הילדים שייכתבו בעתיד

על גיבורים שילחמו בפאשיזם המתהווה.

על ההאקר שפרץ את מנוע החיפוש המשטרתי היודע הכל על כולנו, והתאבד כדי לא לשלם בהזרקת "די.אן.איי מתקן" שעוד יומצא.

על ההוא ששרף את בתיה הבלתי מאוכלסים של שכונת ההתנחלות הבלתי חוקית הבאה שהבג"ץ (מקוצץ הסמכויות) אישר על שדותיו של כפר פלשתיני.

על המנהל שהעיז לתת עבודה ל"משתמטים" והוסגר ע"י הלשנה של ביתו החיילת, שקיבלה על כך אות נאמנות למולדת מהרמטכ"ל ומראש הממשלה ליברמן/ברק (הממציא בדיוק בימים אלו/ביבי/מי זה משנה. מן הסתם, מעשהו של המנהל יהיה הפרה של החוק הבא, אחרי החוקים הפאשיסטים שכבר נחקקים כעת.

או על ההוא, שהביא, במאמץ ובהסתכנות להסגרתם למשפט בינלאומי של פושעים ישראלים נגד האנושות, מסוגו של ראש מפלגת העבודה, על הפשעים שכבר עשו ועל הפשעים שהם בדרך לבצע, בגאווה ובמצח נחושה.

על המושמט הראשון, אשר יבעיר מקום עבודה, או משרד רישוי אשר יקיים ב"אזרחות למופת" את חוקי הרשע שהברק (תכאב ידי שהצביעה לו ב1999) יוזם. ואולי הוא ימנע ואולי לא, את המושמט הבא, אשר יבצע את מה שכבר ניבאתי בהסטוריה אלטרנטיבית, הולכת ומתקרבת.

ועל אנשים שהם כבר איתנו כמו טלי פחימה, פעילת שלום, שהשב"כ והתקשורת הפכו אותה למפלצת.

או על אהבתם (שלבטח קיימת באיזה מקום) של בת היישוב הקהילתי הארי ליוצאי-צבאה בלבד בגליל, ושל בן הכפר הסמוך שאדמותיו הופקעו בשביל הקמת היישוב.

וגם על אלה, פלוגות החלוץ של האזרח הקטן במלחמתו נגד השעבוד לבעלי ההון, כמוהם צריכים לקום עוד, והרבה.

גם אני גדלתי על ספרי הביוגרפיה של מייסדי הציונות, האלה ויותר מכך, ואת חלקם גם אהבתי. אבל כשרואים איזה מפלצת הציונות נהייתה ונהיית בשנים האחרונות, שואלים לא רק אם היה כדאי, אלא איפה במקור טמון הזרע למה שנהייה כאן.

אני רוצה להאמין שכל אותם אנשים: שרה אהרונסון, אליעזר בן יהודה, יוסף טרומפלדור, יגאל אלון, והשאר, היו מזדעזעים לו היו רואים מה קורה כאן היום. ששום דבר ממה שקורה ועומד לקרות כיום בארץ, לא תואם את החזון שלהם.

כי אם כן, ולו בפרט אחד, בשמחה אתן לכולם גט.. להם, לשפתם, לתרבותם.

ואני מסכים שהחינוך כאן יוצר בורות (מכוונת ומוכוונת מצד כל המפלגות ששלטו במשרד החינוך עד ללימור-לבנת-בלבוש-"שלום עכשווניקי" הנוכחית), ולא צריך לשרוף את הספרים המציגים תמונה הסטורית (גם אם לא אובייקטיבית) של פרק שהיה כאן, ובכלל אני נגד שריפת ספרים (ואני מניח שגם אתה תהיה נגד, ביום המתקרב של שריפת ספרים של "משתמטים" ושאר חסרי "נאמנות למולדת", בינתיים רק מחרימים דיסקים), אבל אתה צריך להבין גם את המבוכה שנוצרה בעיקר בעשורים האחרונים אצל אנשים, נוכח המפגש בין החלום והתוצאה שיצאה ממנו, ההולכת ומקבלת צורה מפחידה מדי יום.

עד כאן לקציר, ועכשיו לחברי ומצביעי מפלגת העבודה:

אם יש בכם עדיין שמץ של אמונה, שמפלגתכם היא, ככתוב באתר שלכם "מפלגה סוציאל-דמוקרטית" אשר "דוגלת במדיניות של פלורליזם ושוויון חברתי", הדבר אשר אתם חייבים לעשות בלי תירוצים ובלי פחד, הוא להעיף את אהוד ברק ולא אכפת לי איך. תמצאו איזה עברה שהוא עבר עליה בתקנון, תכלאו אותו בשירותים, תעשו הפיכה. ואם אינכם יכולים, תעזבו. כי זה ממילא כבר לא המקום שלכם, אם אתם מאמינים שהמפלגה שלכם צריכה להיות אחד הדברים האלה.

כי לא רק שהצעותיו של אהוד ברק (אשר לינק אליהן נמצא למעלה) ירשמו את שם מפלגתכם לאותו דיראון עולם שאליו נרשמו מפלגת האפרטהייד בדרא"פ, המפלגה הפשיסטית באיטליה (ובינתיים לא נטפס גבוה יותר), אלא שגם:

– אין שום דבר סוציאל-דמוקרטי במניעת עבודה מאלפי, עשרות ואולי מאות אלפי אנשים ויצירת רעב וחוסר פרנסה.

– אין שום דמוקרטיה בחוקים שעוברים על חוק יסוד האדם, כבודו וחירותו.

– אין שום דבר סוציאליסטי או שוויוני או חברתי בחוקים שיפגעו בחלשים, בעניים, בנפגעי נפש, באנשים עם בעיות ואפילו הן קלות ובבני מיעוטים אשר הצבא ויתר עליהם, ויביאו להנצחת מצבם והרעתו.

– אין שום דבר שוויוני ופלורליסטי ביצירת מעמד של אזרחים סוג ב', ללא תקוה במדינת ישראל.

ואין שום זכויות קיום למפלגה שמחוקקת חוקים כאלה, לא תהיה גם זכות קיום למדינה שמבצעת אותם.

אני פונה גם לחברי הכנסת, ביחוד אלה שנחשבים "חברתיים": שלי יחימוביץ, הרב מלכיאור, נדיה חילו, עמי איילון, וגם לאחרים: ביום שתתנו יד לחוקים אלה, ארורים תהיו.

פשוט חבל (וגם רמי וריטה, וקליפ)

באמת חבל, בלהט שבו חברי מפלגת האבודה מתחרים ביניהם בזמן האחרון מי יעקוף את מי מימין, הם יכלו לממש את הדברים שכמה תמימים, בגללם, בחרו בהם, כמו למשל, מלחמה בעוני בישראל. במקום להלחם יותר בעוני, קל להלחם במושמטים.
ויש אפילו, מי ששואף להגדיל את העוני בישראל, גם אם זה בניגוד לחוק.
ולא לחינם הולך הזרזיר אצל העורב. מי שלא מעוניין באמת בפתרון בעיית העוני, הוא גם מי שיצירת מושמטים מפוחדים, תלויים וחסרי זכויות, משרתת אותו. פעם אני אסביר יותר בהרחבה.

וצד אחד טוב שאולי יצא מהגירושים של רמי וריטה, שאינם מעניינים אותי כל כך, הוא שאולי זה גם יגרום להם להפסיק להופיע ביחד ולעצירה זמנית של הפעילות המוסיקלית, ובשנת ה60 הקרבה ל"עצמאות" רפובליקת הבננות האמריקאית ביותר במזה"ת, זאת תהיה הקלה משמעותית באיום האמיתי הנשקף לעם ישראל – תמותה מעודף סוכר במתקפת הזמרים המלוקקים, ה"לא משתמטים" (בעיקר להקות צה"ל) העומדת להתרגש עליו בשנה הקרובה, ואם רמי וריטה יימנעו מלהיראות ולהישמע בשנה הזאת – יש סיכוי שמתוך שלא לשמה יגיעו לשמה ואז אני אעריך אותם הרבה יותר ממה שהערכתי אותם בשנות שירתם יחד.

ויש עוד ידיעות משמחות, לפעמים.

וכל הפוסט הזה הוא תירוץ בשביל להביא לכם קליפ נפלא ובו הקלטה נדירה משנת 1972 של להקת הפרוגרסיב-רוק האנגלית Argent , והוא גם מתאים תשובה הולמת המוקדשת לכל המושמטים:
Hold Your Head Up

And if they stare
Just let them burn their eyes on you moving
And if they shout
Don't let them change a thing what you're doing

Hold your head up, hold your head up
Hold your head up, hold your head high!

דילמה

לחפא יש חבר כחול, שהוא במקרה גם שליט הפדרציה הגלקטית אחרי שגבר על קואליציית האופל שהספיקה לגרום נזק רב גם לכדור הארץ.
הכחול שלח חללית להביא אותנו אל כוכב הלכת שבו הוא חונה כעת עם כוחותיו, כדי להודיע לנו שהוא, כחברו של חפא, שהציל את חייו במלחמה קוסמית, יקח על עצמו את שיקומו של כדור הארץ, שהקרחונים הנמסים הטביעו חלקים נרחבים ממנו, ואנחנו נחזור לכדור הארץ איתו, בחללית השליט.
אבל אנשי משמר הסורקים הודיעו לפתע, שהם אינם מאשרים. לפי התחזית שלהם, המתממשת ב98.911% של המקרים, כדור הארץ כולו צפוי להיעלם בקרוב.
וזה יקרה לפתע פתאום, בלי כל סיבה נראית לעין.

השליט הציע לחפא ולכולנו כוכב לכת חדש, מלא ימים ואיים ירוקים, דומה לכדור הארץ אך הרבה יותר יפה ממנו. כוכב לכת עם תנאים טבעיים זהים לכדור הארץ, אבל עדיין הוא לא זוהם ע"י כוחותיו ההרסניים של האדם. כבר באו לאסוף אותנו לחללית שתיקח אותנו לשם, כי אין הרבה זמן, גם כוכב הלכת שעליו אנחנו נמצאים כעת בסכנה, ואי אפשר להישאר עליו.

"אני רוצה חללית לכדור הארץ", אמר פתאום צבי. "אין לי כוכב לכת אחר. אם זה הגורל של כדור הארץ – שיהיה זה גם גורלי".

חשבתי על עצמי, ועל מה שנותר לי בכדור הארץ. הרבה זמן לא הייתי בו, והשנים האחרונות שהייתי בו היו ברובן קשות, רעות. גם לא נשארו לי הרבה אנשים שם, חוץ מחבורת המורדים מרח' הרקפת, שנמצאת כעת במעצר. אולי אפשר יהיה להוריד חללית להציל אותם? ניסיתי לתפוס את חפא בטלפתיה, לשאול אותו עליהם, אבל היה צפוף מאד מרוב חייזרים.
וכל הדברים שהשארתי במקום אחר, איפה שגרתי לפני שכל זה התחיל. מה בדיוק? האם נכסים של ממש? או זכרונות של ילדות ונעורים – והם יישארו כל עוד אני חי.
ההורים שלי, במקום שהם נשארו בו, הייתי בטוח שכבר אינם חיים.

כדור הארץ גם לא נראה, בפעם האחרונה שביקרנו בו, כמקום שיהיה בו, אי פעם, מה שהיה.
ובכל זאת, משהו עמוק מאד קשר אותי למקום הזה. הרגשתי שצבי צודק. חיים במקום אחר, זה נחמד אבל מזוייף. לעולם לא אהיה שייך למקומות האחרים.

"גוּר, אתה לא קולט" אמר איזה קול, כנראה המתורגמן. "זה לא משחק, זה לא מדע בדיוני, זה להציל את המין שלך, בייחוד אתה, שיש לך עם מי."
עלוה עמדה סמוך אלי, רועדת, לא אומרת אף מלה.
"אין לך בחירה, אתה חייב, כי אתה האדמי הכדור ארצי האחרון".
רציתי להגיד לו – בשביל מה, בשביל שיהיה לכם מוצג האדמי-האחרון למוזיאון המינים ביקום שיש לכם? חפא סיפר לנו פעם על מוזיאון כזה שקיים בפדרצייה הגלקטית, מוזיאון שתופס שטח של כוכב לכת שלם, ואגפיו מופרדים לאִיים ירוקים שביניהם ים (רגע, זה לא מוכר, התיאור הזה?).
אבל ממילא, לא אלי הוא דיבר.
================================

אתם, מה הייתם עושים?

שאפו גדול ל"הארץ"

שפרסם היום כמאמר ראשי את תגובתו של ר"ד, בעל פרופיל נפשי (21 מן הסתם) לרעיון הנפסד של שר התחבורה שאול מופז, לפסול את רשיון הנהיגה מכל המושמטים הנפשיים.

קצת ממה שהוא כותב בפנייתו לשר:
"כשר תחבורה אתה מבקש לשלול ממני את רישיון הנהיגה שלי; את מה שמאפשר לי להיות עצמאי, בלתי תלוי באחרים; את מה שמאפשר לי לבצע מטלות יום-יומיות בלי לבקש עזרה. ב-20 השנים שבהן יש לי רישיון, קיבלתי בסך הכל שני דו"חות תנועה – אחד על מהירות מופרזת ואחד על שיחה בטלפון הנייד בעת נהיגה. לא זו בלבד שמעת לעת מזמנים אותי לעבור בדיקה משפילה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים – עכשיו אתה מחליט באופן שרירותי לקדם חוק שישלול ממני, ומכל מי שיש לו "פרופיל בשל סעיף נפשי", את זכותי הלגיטימית להמשיך לנהוג.

לעומת זאת, אינך עושה דבר לאנשים שעברו מאות עבירות תנועה והם מהווים סכנה לנהגים ולהולכי הרגל. אותי מזמנים לוועדה מעת לעת על לא עוול בכפי למרות זהירותי המופלגת בנהיגה, ואילו נהגים אחרים המסכנים את עצמם ואת סביבתם לא נאלצים להתייצב בפני ועדה."
פשוט, חד וחלק.
כן ירבו אנשים שיעיזו ויכתבו על הנושאים האלה מבשרם האישי (ונייחל ליום שבו לא יצטרכו להסתיר את שמם)
וכן ירבו כלי תקשורת שיפרסמו אותם (ולא רק אם יש להם עבר צבאי, כמו שיש, במקרה, לכותב)!