קודם כל, אבקש לקרוא את הקטע הבא, וגם את ההבהרה שאחריו, בסבלנות, עד הסוף:
"בשעה טובה ומוצלחת, הגיעה לפרקה בתה המאומצת של הרודנית ליברפראו, אתינה, והגיעה שעתה להנשא. גברים רבים ברחבי הרפובליקה הדמוקרטית קפצו על המציאה…
אלפי מועמדים באו למשכן הרודנית, לבקש את ידה של אתינה. זה הצטיין ברכיבה על סוסים, זה בסיף וזה בציד מתנגדי-שלטון, אך איש מהם לא שבה את לבה. זאת מפני שלאתינה כבר היה אהוב סודי, פנחס הגיבור – אלא שאתינה לא יכלה לבחור בו בעצמה, כיוון שכל החלטה במדינה נתקבלה על-ידי ליברפראו.
ליברפראו עצמה היתה טרודה מאד בימים אלה. נוסף על שאלת החתן, היה עליה לבחור כיצד להוציא להורג את כל היהודונים (ז'ידים) שהחליטה לא לצרף לצבאה, וגם את הילדים הכושונים אשר הגב' ליברפראו חששה פן יגדלו ויתרבו. למזלה, הגה יועצה הנאמן אחיתופל פתרון מבריק לשלושת הבעיות גם יחד: טורניר הרג-יהודונים, שהמנצח בו יזכה בידה של אתינה! בכל סיבוב מתחרים שני מתמודדים, ועליהם להרוג 45 יהודונים (כולל יהודונים חיילים). או ילדים כושונים. המתמודדים מחליטים ביניהם מי יתחיל במשחק. כל מתחרה רשאי, בתורו, להרוג יהודון אחד, שניים או שלושה, או לחילופין, מותר לו להרוג ילד כושון אחד – אך עליו להשמר ולא להרוג את היהודון האחרון, שכן הריגתו פירושה הפסד במשחק והדחה מהטורניר.
ליברפראו הציגה את הרעיון לפני אתינה, וזו מהרה להזהיר את אהובה פנחס. יחד, הם חשבו על תכנית מחוכמת, שנועדה להבטיח את נצחונו של פנחס בכל סיבוב, וכמובן, בטורניר כולו."
יכול להיות שבכלל אתם לא מבינים את הקטע. לא נראה לכם בכלל שצריך להזדעזע ממשהו.
יכול להיות שגם אם אוסיף חתולים או כלבים לקטע, תמשיכו לראות ברעיון התיאורטי להרוג אותם בשביל הספורט מהתלה צינית.
אבל אם בכל זאת יש כאן כמה שכן מזדעזעים, או לפחות, איך נגיד, קצת מוטרדים.
אז קודם כל , הקטע הזה, עם שינויים קלים, מועתק מן הבלוג של דוברמן.
במקור, שזכות היוצרים עליו מיוחסת ע"י הכותב ליניב גבאי-מילר, ההבדל הוא שבמקום יהודונים וכושונים, היה כתוב "משתמטים".
אני מקוה שמי שהיה מוטרד קודם, עדיין מוטרד.
בלוג הצועד The VValker's blog 