הגוש הכחול

הגוש הכחול, מתנשא לגובה עשרות מטרים, גלש-התקדם במורד הסלע הענק אשר למולו היינו עד שנעצר ונעמד עמידה אנכית.
זו היתה החללית הגדולה ביותר שראיתי אי פעם, וכבר ידענו מה תכליתה.
קיבלנו יממה כדור ארצית, לא יותר, זה מה שאמר לנו חפא אחרי התמקחות טלפתית ארוכה שרק הוא ידע עם מי הוא מנהל אותה.
אל תוך הדבר הזה, הענק הכחול, נאסוף את כל מי ואת כל מה שנרצה להציל מהתפוצצותו הצפויה של כדור הארץ, ושנספיק לאסוף במשך 24 שעות שבהן נקיף את הפלנטה, ונדוג מתוכה את מי ואת מה שנראה לנו חשוב. נוכל להעביר גם בניינים, ואפילו רחובות, יש בפנים ציוד מתאים לכך, ויצורים אשר מיומנים בעקירות של מבנים גדולים הם שמטיסים את "הכלי". אבל אין לנו יותר מדי זמן, וגודלו של הדבר הזה, ככל שהוא גדול, איננו בלתי מוגבל. גם הזמן שלנו.
ומקומות רבים בכדור הארץ, עדיין נשלטים בידי גורמים עוינים. יש בחללית ציוד ויצורים שמיומנים להתקלויות, אבל זה יהיה על חשבון פעולות הצלה אחרות.
אנחנו צריכים לחשוב טוב ובזהירות את מי אנחנו מצילים ואת מה, ולדעת שנצטרך להיות מאד אכזריים. 24 שעות, לא מעט, אבל גם לא יותר מדי.
24 שעות יש לנו, להציל חלק מהעולם ואת דין השאר לחרוץ להישאר לגורלו, לקבוע מי לשבט ומי לחסד (שטיבו בכלל לא ברור לנו).

I had to cram so many things to store everything in there
And all the fat-skinny people, and all the tall-short people
And all the nobody people, and all the somebody people
I never thought Id need so many people…

ורק יממה כדור ארצית אחת.

שביל-סולם-אור אלומת התכלת שבקע מהחללית הניח את עצמו לרגלינו. בלי להרגיש איך, מצאו את עצמן מערכות הגוף עולות-מובלות על גבי כוח שבא מתוך האלומה, מצאנו את עצמינו, בלי מאמץ, מגביהים ומגביהים, עד אל ראשו של הדבר הענק, הכחול. הקרקע כבר בקושי נראתה מתחת, גם את המחנה הרב שהקיף אותנו שם לא ראינו, רק אנחנו והתכלת הזאת שספק דרכנו עליה, ספק נשאה אותנו.
ולא היה מורגש בכלל שקיימים יצורים כלשהם המחכים לנו בתוך הדבר הזה הכחול, האטום, דומה היה כאילו רק חמשתנו נותרנו, מכל העולמות.