צועד ברחובות ההולנדיים, צנזורה משת"פית וועדות קבלה

הצנזורה של הארץ משתפת פעולה עם זייפנים שרמת מוסריותם (מורשת צה"ל) היא כרמת מוסריותם של תושבי הרחובות ההולנדיים 'הבריאים':

לכתבה על שכונת 'הרחובות ההולנדיים' (שאפילו האסוציאציות ששם זה מעורר מכובדות מדי בשבילה), שכונה של דומים ודומות, יוצאי צבא מן הזן הפסיכופתי שאינם מסוגלים לקבל את הזר, האחר והשונה, ומאידך מאיימים עלינו בהשתבטות ויצירת ילדים דומים להם ברחובות ההולנדים המעודנים שלהם, מהם יגרשו את נפגעי הנפש (שחלקם בוודאי גם מושמטים מצה"ל, 'משתמטים' כלומר, מאלה שגם הנאציונל-סמול למשל רוצה במפורש להפוך לאזרחים סוג ב') הופיעה תגובה מס' 5 – "למה להיות צבוע? גם אני לא הייתי רוצה לגור בשכנות למופרעים". החתום: הצועד בנעליו.

כל מי שמכיר אותי, או הספיק לקרוא את השורות הראשונות, יודע עד כמה אני רחוק מתגובה כזאת.

כל מי שמכיר קצת את ההסטוריה האינטרנטית הקשורה אלי, גם יודע שמי שהאחר שמשתמש בכינוי שלי, לא עושה זאת בתמימות, אלא במכוון. הוא מישהו שברמתו המוסרית והאנושית קרוב לתושבי שכונת 'הרחובות ההולנדיים' הזאת, "רבים מהם אנשי צבא" ככתוב בכתבה, שהתנחלה, במקרה לא על ערבים אלא על נפגעי נפש, ועכשיו דורשת לסלקם, כמו שהמתנחלים רגילים אצל הבדווים ואצל הפלסטינים. אלה ואלה ואלה – נחותים בעיניהם וצריך לבנות גטו – וילה בג'ונגל, כמו שאמר המפקד שפרש מהמפלגה עם פקידותיו והסריסים – כדי להתבצר מהם.

נראה לי שגם במערכת הטוקבקים של האתר לאנשים חושבים ההסטוריה מוכרת.

אבל לפי כמה מהתגובות, מסתבר שלא כל קוראי הארץ הם ותיקים ויודעים את הסיפור, וחלקם נופלים במלכודת של הטרול המכפיש, והעיקר שהכינוי 'הצועד בנעליו' הופך להיות אצלם מזוהה אסוציאטיבית עם תגובות מגעילות מהסוג הזה.

אבל הנסיונות שלי לענות לזייפן  – הם אלה שנחסמים. גם זה לא בתמימות.

למה? בשביל הפרנציפ. כי נערי 'הארץ' יכולים.

אז גם אני יכול להשמיץ אותם: תורני הצנזורה בהארץ, אתם חבורת ילדונים מפונקים ומושחתים, עלובי נפש, ג'וקים רקובים, ובעיקר, משת"פים עם זייפנים שרמת מוסריותם (מורשת צה"ל) ואנושיותם, כמו אנושיותכם, היא כמו של תושבי הרחובות ההולנדים.

ושוב: כל תגובת 'הצועד בנעליו' סקסיסטית, מיזוגנית, גזענית ומפיצה שנאת-האחר, היא מזוייפת ונשלחה במיוחד כדי להכפיש אותי.

(ותודה לשרה נגבי, וכל הכבוד לצופית גרנט)

ובחזרה לנושא ועדות הקבלה: זוהי עוד דוגמה למה אסור לנו לתת לאנשים מסוגם של מתנחלי רחובות, שהפרופיל המאפיין אותם מתאים גם ליושבי ועדות הקבלה בישובים הקהילתיים ולמועדפים הפוטנציאליים עליהם, להחליט איפה אנשים במדינה הזאת יגורו.

בכתבה נאמר: "הסיסמה של השכונה היוקרתית (טפי על היוקרתיות הזאת), שנבנתה לפני כחמש שנים, היא "לחיות עם אנשים כמוך".ממש אין לי התנגדות שאנשים אלה יחיו עם הדומים להם, אדרבא, אינני רוצה לראות דומים להם בסביבתי – אבל אם אפשר, שיחיו במקום שבו הם לא יפריעו לשכניהם, המתמודדים או הערבים או מי שלא כמוהם – למשל באמצע הים, או על הירח, אני פתוח להצעות. כל מקום שבו אף אחד לא יצטרך לשמוע עליהם.

אבל כדי להלחם בוועדות הקבלה, כמו שכבר כתבתי, יש דבר שאתם יכולים לעשות – היום או מחר – ביום רביעי תובא לדיון הצעת החוק לשוויון הזדמנויות במגורים. אתם יכולים לשלוח לכל ח"כ שאתם רוצים, את הנוסח הזה (או אחר) של פנייה, כדי לעזור להם להכריע – האם הציונות של ועדות הקבלה ושל טהורי הגזע ובריאי הגוף והנפש מהרחובות ההולנדיים תהיה חוק המדינה, או שיישאר בה מקום לכולנו – בפוטנציאל נייטיבס, אחרים, מודרים ומושמטים.

לכבוד,
חה"כ _______


הנדון: הצעת החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים


ביום רביעי תובא הצעת החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים להצבעה מליאת הכנסת.

מטרת הצעת החוק היא מניעת אפליה בקבלה למקומות ישוב והיא באה כמענה להצעת התיקון לפקודת האגודות השיתופיות (חוק ועדות הקבלה) שתובא בקרוב לקריאה שניה ושלישית למליאה.

מכוון שזמנך יקר אבקשך להקדיש מספר שניות להשוואה קצרה בין החוקים.

חוק ועדות הקבלה יאפשר על פי חוק דרישה של ישוב קהילתי המוכר נכס לדרוש ממועמדים מידע רפואי אישי והחוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים יאסור זאת.


חוק ועדות הקבלה יאפשר על פי חוק דרישה של ישוב קהילתי המוכר נכס לדרוש ממועמדים להצהיר על מוצאו והחוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים יאסור זאת.


חוק ועדות הקבלה יאפשר על פי חוק דרישה של ישוב קהילתי המוכר נכס לדרוש ממועמדים לעבור מבדקי התאמה והחוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים יאסור זאת.

מכך ברור שחוק ועדות הקבלה פוגע בחופש הפרט ובזכות לפרטיות בעוד החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים מגן עליהן.

בכבוד רב,
(סטייט יור ניים)

המושמטים היו שם קודם

אומר משהו שיישמע כמו כפירה: אף אחד לא הלך ברחוב ביום בהיר, ופתאום מתוך הכחול נפלה עליו ההשמטה. גם אין עירית ענבי שמגרילה השמטות, לכל אחד מהמושמטים, כולל כותב שורות אלה, היתה איזה 'בעיה' מוקדמת שבחלק מהמקרים יתכן והצדיקה שמקומו לא יהיה בצה"ל. כאשר חשבתי באחרונה איך זה שהמושמטים, שלא כמו ההומואים לדוגמה (קבוצת ההשוואה מתחילת המאבק) או קבוצות אחרות, לא הצליחו להתלכד ולהתאגד, אחת התשובות היא שכל אחד בא ממצב הקדם-מושמטות שלו, ואצל הרבה המושמטות היתה רק סעיף קטן על רקע ה'בעיה' הגדולה.

מאבק המושמטים, אגב, התמקד במושמטי פרופיל 21, ופספס את קבוצת המושמטים הגדולה ביותר – הערבים, שגם הם, בדרך כלל יש להם בעיות יותר גדולות עם המדינה חוץ מה'בעיה' הקטנה שהם לא הולכים לצבא, ובמידה מסויימת המושמטים היהודים בכל זאת נהנו על ידם מלהיות 'מושמטי העם הנבחר', וגם למושמטי מדינת תל אביב והאשכנזים היו כמה פריבילגיות לעומת מושמטי הפריפריה והמזרחיים – מה שהיה בחוץ השתקף בפנים, וגם אצל המושמטים היו מעמדות. 

אבל לא זאת הנקודה. הנקודה היא, שתהיה הסיבה האישית להשמטתו של אדם אשר תהיה, במדינה נורמלית הוא לא היה צריך לשאת על גבו את המטען הכפול הזה – גם ההתמודדות עם ה'בעיה' המוקדמת, קלה או קשה (לפעמים קשה יותר מבחינת הסטיגמטיות שלה מאשר כל דבר אחר), וגם הסטיגמה שנתנה לזה המדינה, אשר עושה אותו, אדם פחות ערך, וכאן זה מתוך כוונה וזדון. זה התרגיל שבו השתמשה החבורה האידיאולוגית השולטת על המדינה מיום היווסדה, כדי להשתמש במושמט בתור האחר לסמן אותו לשם ליכוד השבט. המדינה בכאילו, אותה חבורה אידיאולוגית למעשה שהשתלטה על השטח והשיח, שידעה איך להיבנות על כספי ניצולי השואה, קטן היה עליה להיבנות גם ממצוקותיהם של אנשים שנבחרו להשמטה-הדרה. דרך בן גוריון ודיין, ועבור לברק, ליברמן ויניב-הספרי והנאציונל-סמול של ימינו. המושמט הערבי שייך כמובן לסיפור היותר גדול של הציונות ומלחמתה לא לראות את האחרים בסביבה, שזה בעצם סיפור הייסוד של הכל, כמאמר האריאל "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יש ערבי עם נרגילה" (פעם זאת באמת היתה תגלית עצומה). את המושמט היהודי, ששימש בעיקר כדגם 'יראו וייראו' כדי שצעירים יעדיפו להתגייס ולהתאבד בצה"ל, העיקר לא 'להשתמט', אף פעם לא ספרו. רק אני מתעסק בו, דומה, האחרים מקבלים רגליים קרות. עדיין.

אבל בימים איילה, כשמדברים על 'נאמנות' ועוסקים בכל מיני סימונים של מי נאמן ומי לא נאמן, כשאפילו המעמד הבינוני המשכיל והמרוויח, לפחות החלק שלו שהגיע בהמוניו להפגנת הדמוקרטיה האחרונה בת"א עד שברחבת המוזיאון לא היה מקום, מרגיש שעלולים לסמן אותו, לשים את האזרחות שלו בסוגריים, להתנות אותה על תנאי, המושמט מרגיש ששום דבר לא חדש בעצם, הוא היה שם קודם, ונמצא שם עדיין, מבוטל תמיד, מועמד בכל רגע לפינוי והריסה. מדינת ישראל, כתוצר של חבורה אידאולוגית ששמה בראש וראשונה את אנשיה, שהיו בעיקר אותה קבוצה רוסית-אוקראינית-בלארוסית ותיקה ו'סוציאליסטית', להבדיל מאלה של היום המקיאים את הוודקה שלהם על המושג, וצירפה אליה בהמשך גם את הפולנים וכמה משרתי ציבור ייקים טובים, כדי לבנות את היסודות, היתה חייבת, וזה בדנא שלה, לסמן אויבים ולא נאמנים, למלחמה, להשמטה ולהדרה.וכל מי שבא אחר כך, הפנים. וליברמן פשוט נתן לזה את העידכון בגירסת המאה ה21, ופתאום, הרבה מן המשמיטים של אתמול, מוצאים את עצמם במושמטים או במושמטים בדרך. יש יגידו, זה כבר ברצח רבין, יש יגידו כבר במהפך 1977, שבו הצטרפו עולי עדות המזרח למשחק, ובו התחילה תעשיית ההשמטות המסיבית ופה ושם גם כנגד ילדי הסמול, בעיקר המשרת, ה"מפונקים", סוג של פיילוט בתכנית גדולה שנהגתה כבר אז להכחדתה של קבוצת 'הלבנים' מהמדינה ורק מעט, מטבע הדברים, אנחנו יודעים על כל הניסויים שנעשו ומידת הצלחותיהם. פעם אולי נדע יותר.

להיות היום בצבא טיפש כזה, זה לא כבוד גדול. העדויות של שוברים שתיקה מגחיכות את ערוותו ואלף ועדות חקירה נגד מי שחושף את מעשיו שבזדון או בטיפשות, לא יחזירו את המיתוס הגדול שהיה לצבא בימיה הגדולים של החבורה המייסדת. (וכמאמר האמורי: "של מי הבושה? להישבע אמונים לכנופיית גלנט – זאת לא בושה?" אבל שירות-אי שירות לא היה אף פעם המוקד האמיתי של השיח שניהלה כאן המדינה עם אזרחיה, אלא רק אחד המוקדים המדומים, המסיחים את הדעת. המדינה ידעה תמיד לדרוש מאזרחיה נאמנות, ולהתחמק מחובת נאמנותה לאזרחיה. והאזרחים נתנו לה את זה.



לא מגרילה השמטות

 

 

בקטע של האירוניה, כמו שאומרים בזמן האחרון, אני חושב לאמץ את הלוגו הזה, המושפע קלות מכינויו של בלוגר מסויים, של מצעד השנאה התורני (הידעתם? השמעתם?) שבוודאי לא יתן קרדיט למושמטים.

 

 

איך כתבה מישהי: "הניכוס … מלמד יותר מכל מה האתיקה" ובמלים אחרות: המנכס מן המנכס פטור.

הצעת חוק נגדית לחוק הגזע הציוני

סיעות מרצ וחד"ש עומדות להגיש בשבוע הבא את הצעת החוק לשוויון ההזדמנויות במקום מגורים, שהוגשה כבר בעבר על ידי זהבה גלאון ממרצ. כך מוסר שאול חנוכה. על פי הצעת חוק זו תיאסר אפליה בקבלה ליישובים על רקע גזע (נגד ערבים, יהודים יוצאי אתיופיה וכו'), פרופיל צבאי (נגד מושמטים על רקע בריאותי, נפשי, ומתוך כך גם כנגד נכים ונפגעי נפש, או פוליטי), רפואי בכלל (כלומר איסור על ועדות קבלה לדרוש מהמועמד את תיקו הרפואי), מין (מודעות יופנו בלשון זכר ונקבה ביחד) וכן על רקע דת, השקפה, ארץ מוצא, השקפות פוליטיות ומשך שירות מילואים. כמו כן, במקרה של טענה (תובענה) לאפליה, תהיה חובת ההוכחה על מחפש הדיירים – מי שכנגדו נטענה הטענה, ועדת הקבלה במקרה בו מדובר ביישוב קהילתי.

בכל מדינה המכבדת את עצמה כמדינה מערבית-דמוקרטית, הצעת חוק כזאת היתה נראית כמעט כמיותרת, וגם אצלינו קיים חוק היסוד כבוד האדם וחרותו, האמור להגן גם  הוא על זכויות האדם באשר הוא אדם אזרח המדינה למגורים בכל מקום. אולם בימים אלה, שבהם מבקשים כוחות אפלים להגדיר את המדינה על בסיס גזע (וכן שלמות ובריאות = התאמה ללוחמה על הגנת הגזע ואידיאולוגייתו), הדברים אינם ברורים מאליהם. הצעת חוק כהצעה שמגישים חברי חד"ש ומרצ עשויה ליפול ומה שחשוב הוא שהיא תפורסם ברבים כאופציה נגדית בדיון הציבורי, שאסור להפקיר אותו לידי רותם וחבריו המתחרים ביניהם מי יהיה גזעני יותר, מרושע יותר ומפלה כנגד גויים ושאר 'חשודים', שזכות האזרח שלהם אינה נראית לאלה שלא למדו אזרחות, או למדו דברים אחרים הנראים להם כעדיפים על המדינה והדמוקרטיה, ברורה מאליה. לא כל הכוחות האפלים הם צמיחה של הזמן האחרון. בדנא של המדינה קיים פגם גנטי שבו למרות התיימרותה להיות מדינה דמוקרטית מערבית, נתנה מדינת ישראל עדיפות ל'ציונות' ועקרונות אידיאולוגים-דתיים יהודיים אחרים על חשבון עקרונות אחרים כמו זכויות האדם והאזרח, יהודי כערבי, נוצרי או מוסלמי או בן דת אחרת, משרת צבא או פציפיסט. כך מתאפשרת בעצם ימים אלה עקירת תושבים בדווים מבתיהם כדי לנטוע יער של 'הקרן הקיימת'. מדינה שהגיעה לשלב בגרות צריכה לדון בעיניים פקוחות בשאלה אם היא יכולה עדיין להתנהל על פי האינטרסים של האידיאולוגיה והדת מקצת אזרחיה, ולא של כולם. בשעתו כמעט ניתקה מדינת ישראל את יחסיה עם האו"ם, כאשר קבע בהחלטה שהציונות היא צורה של גזענות, הפגנות המון (בעיקר תלמידי בית ספר) נערכו בנושא, שמות רחובות שנשאו את שם האו"ם שונו בזעם, ועוד. הגיע הזמן לשאול אם לא היה צדק בהחלטת האו"ם, ולדאוג שאם לא הפכנו עד כה למדינה גזענית, לא נהפוך לכאלה על פי עיגון בחוק, אותו זוממים ח"כ רותם ושותפיו להעלאת חוק ועדות הקבלה, אותו הם מנסים שוב להעלות, במהדורה 'מצומצמת' שבכל מקרה תהפוך את האפליה בישראל לדבר חוקי. כי בנפשנו היא.

כדי להשאיר את הנושא בדיון ציבורי, כדאי ליידע ולהפיץ את הצעת החוק הנגדית של חד"ש ומרצ, ולדבר עליה בפורומים ובבלוגים ובכל מסגרת אפשרית, וכמו כן, על מנת להוכיח שיש תומכים להצעת החוק, כדאי לפנות גם אל חברי ועדת החקיקה של הכנסת האמורים לדון בחוק בתחילת השבוע הבא, ולקרוא להם לתמוך בהצעת החוק:

שר המשפטים:

mancal@justice.gov.il

שר האוצר:

ysteinitz@knesset.gov.il

mankal@mof.gov.il

השר לביטחון הפנים:

iaharon@knesset.gov.il

SAR@MOPS.GOV.IL

השר להגנת הסביבה:

gerdan@knesset.gov.il

sar@sviva.gov.il

שר החינוך:

gsaar@knesset.gov.il

lishkat_sar@education.gov.il

שרת החקלאות ופיתוח הכפר:

oritn@knesset.gov.il

השר דן מרידור:

dmeridor@KNESSET.GOV.IL

שר הרווחה והשירותים החברתיים:

mcachlon@knesset.gov.il

שר הרווחה והשירותים החברתיים:

mcachlon@knesset.gov.il

שר התיירות

השר יולי אדלשטיין

השר מיכאל איתן:

meitan@knesset.gov.il

השר זאב ב. בגין:

bbegin@knesset.gov.il

כמו כן:

השרה לקליטת העלייה

השר דניאל הרשקוביץ

השרה לימור לבנת

השר משולם נהרי
השר יוסי פלד
שר התקשורת
השר לשירותי דת

בסוף של זה מחכה כנראה המלחמה. מלחמת שלום הגז יקראו לה?

ברור כעת, שהמהלך שכונה הבוקר 'פרישתו של ברק ופילוגה של העבודה' היה מהלך יזום של בוגרי סיירת מטכ"ל שבקואליציה כדי להשמיט מהממשלה את חבורת הניג'סים החנונים, המתלבטים, המפריעים, אלה שהקושי שלהם להיפרד מהכסא בלט למרחוק מיום הקמת הממשלה היה אמנם יתרון ברור לממשלת נתניהו-ליברמן, והחשש שיעשו כן ללא בעיטה בתחת שתפריד בינם לבין הכסא, שזה, בעצם, מה שקרה היום, היה אפסי, עם זאת היה איזה חשש שהם במקרה או בטעות, במיוחד לאור הלחצים שגברו אחרי ההחלטה הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית, יצליחו בלי כוונה לתת את הבעיטה הזאת לברק ולאלץ אותו בהזדמנות זאת לעזוב את הממשלה. ככה, גם ברק, עם חבורת הוילפיות שלגלגתי עליהן עוד בימי בראשית של הבלוג הזה, שמר על הכסא שלו וחבורת הלא-אמיצים של בוז'י ושות' גם אכלה את הדג המסריח וגם גורשה, טוב, עזבה את העיר. קוראי הבלוג הותיקים אולי זוכרים, שלפני שנים אחדות, כשברק התחיל בקמפיין ההסתה נגד המושמטים, אני הצעתי לחברי העבודה לסלק את ברק, אז אמרו שאני אלים. הנזקים שהוא גרם בינתיים, גרמו גם לרעיון אחר שלי שנראה קיצוני באותה תקופה, סגירת מפלגת העבודה, להיראות פחות מופרך. אלא שיש להגיד, שזה לא רק ברק. ולא רק אהבת הכסאות של אלה שנשארו במפלגה. זאת חולשה מובנית של המפלגה, שנמצאת אולי בד.נ.א. של מפא"י, שמראשית הקמתה לא הצליחה להכריע בין מאבק מעמדי לבין בטחוניזם ציוני, וזה הגורם לכל, כשאנחנו רואים, בכל פעם מחדש, איך כאשר ישנו קונפליקט ונדרשת הכרעה בין החברתי לבין הציוני-בטחוני על כל החבילה שזה כולל (כולל שלום ההתנחלויות), האחרון מכריע. כך גם הטובים שבחבורה, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ, נכשלו כל אחד בתורו בשעות מבחן – זה כאשר השאיר את הסוציאל-דמוקרטי בבית כדי להיות שר בטחון ולהגרר אחרי הגנרלים והאדמירלים למלחמת לבנון, וזאת, כאשר העדיפה בראשות עיריית תל אביב את חולדאי הקפיטליסטי והדגל וההמנון על פני חנין והשמאל האמיתי. ועד שמפלגת העבודה לא תכריע מה היא רוצה להיות – מפלגה חברתית או מפלגה ציונית (שזה אומר היום בהכרח ובמובנה – הגנה על שלום ההתנחלויות, ועדות הקבלה, שמירת עליונות חונטת ההון-בטחון ואידאולוגייתה וכל שאר הדברים שזה כולל), סיפורי ברק וההתקרנפות המוכרים לנו כבר מממשלות האחדות ומהפרישה לקדימה – עלולים לשכפל את עצמם כל עוד יתאפשר למפלגה הזאת להיות קיימת. זאת בכלל בעייתם של אלה שעדיין נתפסים להפרדות בין השמאל ה'קיצוני' לבין השמאל האחר, כאילו, ונאחזים בקרנות המזבח (המדומיינות) של הבדלת עצמם מ'הקיצוניים'. אבל על זה כבר דיברתי, וכבר מרחיב כאן את הדיבור מעבר למה שהתכוונתי.

ועוד אני מדבר וזה בא.

אבל השאלה המעניינת היא מדוע עשו ביבי וברק את המהלך המשותף הזה, של זריקת עושי הצרות הפוטנציאליים, דווקא עכשיו. 

בדרך כלל, כאשר דברים כאלה נעשים, זה לקראת מהלך מסויים, דרמטי, כזה שיש צורך ב'מביני עניין' שישתתפו בו. שרון וחבורת קדימה עשו את זה לליכוד כאשר התכוונו להשלים (או לשכנע בכוונתם להשלים) את מהלך ההתנתקות. לפני שנים רבות, במהדורה מצומצמת יותר של מה שהתרחש היום, צורף משה דיין לממשלת בגין כנראה כדי להגיע למהלך של משא ומתן עם מצרים. עשר שנים לפני כן, אותו דיין (ביחד עם אחד ש. פרס ואחרים שנקראו אז רפ"י) צורף לממשלת האחדות של אשכול בסוג של הפיכה צבאית, שהכריעה לכיוון מהלך של מלחמה. הטענות הנשמעות מכיוון ביבי, הן שחבורת השרים שנזרקו היום מהממשלה הפריעו למהלכי שלום מתוכננים. יתכן שכן, אלא שבמצב העניינים היום, נראה יותר שהשניים מהסיירת וחבריהם מאסואן-איראן ומלחמות ה', מכינים לנו מלחמה.

זה נראה לנוכח ההחמרה העונתית בדיבורים על האיום האיראני, אבל מעבר לכך – כבר הראיתי שמלחמות פרצו כאן כאשר עולה על הפרק, כלומר מאיים לעלות על הפרק ברצינות, נושא חברתי כלשהוא, וכרגע הנושא הוא (מלבד העוני, כרגיל, פינוי כפרים בדואים וסתם הריסת בתים בלוד תוך מעצר המסוכנים מכולם: רוכבי האופניים האיטיים, עליית מחירי הביצים והמים, והחשש שלמרות התנגדותו של ביילין, נשיא אנס באמת עלול ללכת לכלא) הגז, ומסקנות ועדת ששינסקי. ונראה שבנושא זה, חוץ מהאנסטסיה, יש הסכמה פולטית מקיר לקיר שכמוה לא נראתה מזמן, ברצון שרווחי הגז, ששייך לאזרחים, יינתנו לאזרחים. אלא שבהסכמה הזאת, כידוע, לא שותפים כל כך בעלי ההון, וביבי וברק, לפחות בינתיים, לא הוכיחו את עצמם בלשון המעטה כנמצאים פה כדי לייצג את האינטרסים שלנו יותר מאשר את האינטרסים של אלה, אלא שזה לא פופולארי להגיד את זה כמו שפופולארי להגיד שארגוני זכויות, למשל, הם סייעני טרור, ולכן הם לא יגידו. מה במקום זה הם יעשו? למשל, הסחת הדעת בהסתה תורנית (שגם משמשת אותם בדרך, לבניית הדיקטטורה), נגד ארגוני זכויות אדם בסיבוב הזה, למשל במלחמה, שמשרתת כמובן יעדים נוספים. איך שהוא, גם מי שמתמצא ממני בחוקים קוסמיים לא הצליח להסביר את הקשר התמיד קיים בין אלה לאלה, אבל מלחמה היא לא תמיד כדי להגן על ישראל, ולפעמים, היא אולי קשורה יותר בשמירת אינטרסים שונים, מאשר בהגנת אי-מישהו שלא נכלל בחבילת ההגנה של האינטרסים האלה.

ושוב ילכו חיילים לסכן את נפשם באמונה שהם 'מגינים על המדינה' בלי שום קשר כמובן לרווחי הטייקונים, ושוב כל הכבוד לצה"ל, קולה של אמא (רחל?), שוב המון שישכח את מחירי הלחם ישנא ויקלל את הסרבנים, המשתמטים ושאר הבוגדים וכמובן את התקשורת-התשקורת, שמצידה תלטף ותפנק את מנהיגנו הגאונים והגדולים בשעתם הגדולה, עם הסופר-טנקר התורני. ושוב יסתבכו הדברים, והפעם זה יהיה עם טילים בתל-אביב. זה לא שאנחנו לא יודעים את זה, אבל העיקר הוא שבאותו רגע נתלכד מאחורי המנהיג, וגם הפחד, בדרך, בונה את זה, ונשכח את הכל.

והעיקר לא לפחד כלל.

 

 

 

השבוע, 41 שנה למותה של לאה גולדברג, וסתם, בלי קשר לפוסט, בא לי לשים את הקליפ הזה – שלישיית קצת אחרת. הן באנו לכאן בשביל השירה.

כי עוד אפשר (ויש גם שלמה ארצי)

את בחירתו של ליברמן לראש הממשלה אולי לא תעצור הצעדה-העצרת הזאת (יעשה זאת אולי היועץ המשפטי לממשלה ואולי גופים אחרים, שיתחילו לחקור את טיב קשריו בחו"ל). אבל כהפגנת נוכחות היא חשובה, כי אם לא נדבר עכשיו, יהיה יותר קשה לדבר אחר כך.

ולאלה שאינם באים לעצרת בלי שיש בה שלמה ארצי, אז הא קליפ חדש שלו, שתוכלו להביא איתכם (ערן ורד)

ומתוך הפוסט של אייל גרוס, המסכם מצויין את מצב הדברים

ותובנה בענייני מושמטים (במקום משהו יותר ארוך שהתכוונתי לכתוב. פעם אחרת):

המושמטים (האשכנזים) פשוט הרגישו קודם, מה זה כשהמדינה נשמטת מהידיים. לפני כווולם.

האור שבחושך

בזמן האחרון אין חשק לבלוג. 

מה אוסיף ואומר, שלא נאמר כעת על ידי כולם? מה אחדש, כשכל מה שאני מרגיש ולפעמים גם צועק במשך שנים, הפך למציאות טרוויאלית?

חודש אחרי הבחירות נכתב כאן, בפוסט שקראתי לו בשם הסמלי 'עם המושמטים': "אם לא יקרה ברגע האחרון משהו מפתיע מאד, יתחיל בעוד כמה ימים ציבור רחב ומשמעותי להרגיש את ההרגשה שאני מדבר ומרגיש אותה שנים רבות, אולי מאז שהגעתי לגיל בוגר." אז זה לקח קצת יותר מכמה ימים, אבל התהליך היה מסומן על הקיר, ואף אחד לא באמת לא ידע. 

אתמול עלה הגל ושטף גם את חברי הכנסת ההגונים של הימין, אלה שמשרתו חולה הכלבת של ביבי (אני לא קונה את הסיפורים שביבי לא שולט בו. מפחד מפניו אולי כן, אבל עדיין שולט) קרא להם "מתקרנפים", וביבי, אולי מתוך פחד לאבד אותם (פחד שאין לו כמותו כלפי מפלגת השטיח ההיא של אהוד ברק) קרא אותו לסדר, בינתיים. כאילו.

מקום ראשון במצעד, עכשיו לפני 32 שנה. כוכב בגין. פיל ליינוט ז"ל ותיבדל"א ג'ולי קובינגטון 

 

"ובימים הבאים, הם לא יבזבזו דקה כדי להמשיך, בסיוע משתפי פעולה ומתקרנפים ממערכת המשפט, האקדמיה, התקשורת והצבא (כל אלה מוסדות ש'המדינה הנורמלית' בנתה בתהליך ארוך והרבה שנים) בתהליך המתוכנן של מחיקת תרבות ישראל האחרת, ישראל 'שלנו' החילונית, ה'רגילה' לטובת ישראל שלהם – המתנחלת, המתשמדת, המטרנספרת, המגשימה, כמו על פי כלל דטרמיניסטי, איזה צו אלוהי או צו הגזע." והם באמת לא מבזבזים. 

הבלוג מדרון חלקלק סוקר את ההתרחשויות מדי יום ביומו, וגם דברים טובים ונכונים מאלה קשה לכתוב, וגם גורביץ המצויין תמיד, בוגוסלבסקי, ואחרים. לאף אחד, גם לי, אין פתרונות למצב. עוד הפגנה (בהחלט חשוב), עוד ועוד מניפסט אמיץ, עוד קבוצות בפייסבוק. אף אחד לא יודע לאן זה יימשך, ואנחנו הולכים ולומדים שההם, הצד השני, לא משחקים. הם מתכוונים ברצינות, ועוד לא ירדנו לתחתית העומק של כוונותיהם.

אבל אין מצב שאין בו נחמה, גם המצב הזה. והנחמה הקטנה שלי במצב הזה, היא ששוב מתבטא ומתגלם אותו חוק ישן, חוק שקראתי לו בשנות ה90 חוק השוויון, החוק שאומר שאצל הביבי – כולם שווים. לאפס. וכן, גם אצל עוזרו, עם הכלבת. היחס של כל האנשים האלה כלפי כל מי שלא איתם – בפוטנציאל כל אחד מאיתנו, גם אלה שימניים שפויים (יש כאלה), מבטל את כל הדיכוטומיות שתקופות של שלטון 'המרכז' (שלטון שמאל אף פעם לא היה פה, ככל שאני זוכר בחיי הבוגרים, מה שלא מפריע לו להתקיים תמיד באגדות האנטישמיות של הטוקבקיסטים הימנונים), כל הדיכוטומיות בין מיינסטרים ל'קיצוני', בין 'ציוני' ל'לא ציוני', כל האבחנות שנוחות אגב גם לשמאל המשרת לסוגיו, שמאפשרות לו להתעלם ולהבדיל את עצמו מ'האנרכיסטים', 'המשתמטים' ושאר הטפו טפו טפו למיניהם, שמפריעים לו להציג תעודת יושר ציונית ולהמשיך לשרת את ממלכת הרשע, לשרת ולבכות. הנה, אפילו מוסי רז, רב סרן, חטף מהם סטירה. הנה כי כן, כמו שאומרים כתבי הספורט, כולנו בסירה אחת, ואפילו אמנון דנקנר, סמן המיינסטרים מאז הימים שלא היתה לו אחות, מתבייש (עדיין, כיאה למיינסטרים הוא מתעקש להיות מופרע מחייזרים "קיצוניים שכבר מזמן הלכו לנו לאיבוד ונעשו מעורבבים עם הגרועים שבשונאינו.") ואני מאמין שבעיקר מפחד. כשיש ביבי ויש ליברמן, רוב האנשים שקצת משכילים, רואים את הליבה האפלה, תופסים לפחות משהו מבור האופל שמנווט את הדברים כבר שנים רבות דרך ההחזקה העיקשת בשטחי פלשתין, דרך ההתנחלות, דרך מקדש הצבא וההון. אפילו אם הם עדיין מגדירים את עצמם כציונים, אפילו אם הבן שלהם משרת, לא משתמט. כשיש ביבי וליברמן, הליבה הזאת פוערת את עצמה אל כולם. צבעי הטוב והרע כמעט מוחלטים, לא מטושטשים ולא צבועים. כשיש מישהו אחר – מערך, קדימה, אולמרט, ציפי לבני, YOU NAME IT, אז לא רואים, אז רואים את ההפרדות המלאכותיות, ובחיי, ההנאה המוזרה הזאת שאני מרגיש, מכך שכולנו מוכים בפוטנציה ושווים לאפס, הכל כך אי רצון לרגעים לחזור לימים שבהם האשליה הזאת, שמפרידה בין 'מתינות' ל'קיצוניות', בין 'הדודים הטובים' ל'עשבים השוטים', בין 'ממלכתיים ואחראים' לבין 'טפו טפו טפו' שולטת (כל זמן שאין ביבי, וכשכל זה יחלוף אי פעם – הצביעות תחזור), זה גורם לי לחשוב שבנוסף לכל הבעיות הנפשיות שכל מיני טוקבקיסטים מייחסים לי, אני סובל גם ממידה לא קטנה של מזוכיזם…

רובנו רוצים לחזור הביתה בשלום. גם הפלשתיני במחסום. גרי רפרטי זצ"ל. תנצב"ה. מענקי המצעד. וסליחה על האיחור

 

ומעל כל ההפרדות וההבדלות האלה, ההפרדה הגדולה מכולם, זה קרוב ל44 שנה, שעומדת להימחק גם היא,  וככל שזה תלוי בבעלי בריתו של ביבי, גם לא תקום מדינית, היא ההפרדה ביננו לבין אלה שלהם לא צריך לספר על התדרדרות במדרון הדמוקרטיה הישראלית, כי הם לא הכירו אותה אף פעם, נתיני הכיבוש של הצבא שבימים מפוכחים יותר, אם יהיו פה אי פעם, יתביישו הורים ישראלים (או ישראלים לשעבר, אם נרצה או שלא נרצה) לספר לילדיהם שהם שירתו בו, במחסומים, בדיכוי ובתחרות מי הורג יותר מהם, הפלשתינים. לפלשתינים לא צריך לספר שיש כאן ממשלה משמידנית, בעלת מגמה לטרנספר את כל מי שלא מתאים לה ולתכניות של החברים שלה. הם יודעים את זה מזמן, ויש, אם מסתכלים על זה בפרספקטיבה 'חיצונית' חוסר צדק בזה שאת הקיום הנוח והדי מתפנק שלנו, המעמד 'הלבן', "החמולה הנאורה של החברה הישראלית", חיינו על גבם, בסמננו את עצמנו כברי המזל וגם, אפילו אם לא נודה בזה, הטובים מהם ובמידה רבה, אם לא עיקרית, הוא ניתן לנו על ידי ממשלות ישראל השונות כשוחד. שניהנה. שנשתוק, בזמן שישראל מתנחלת, דוחקת. עכשיו גם השוחד הזה אולי הולך להיגמר. ואולי עד שלא נבין את הדברים מהצד שהם, הפלשתינים, מבינים אותו, נמשיך לחכות לכל מיני קדימות, ברקים, ברקתים ושאר גואלים תורניים, נמשיך להתפנק, ולא נגייס את הכוחות להתחיל באמת לשנות משהו בכיוון למדינה צודקת יותר.

הגיע רק למקום השני, אבל בכל זאת ראוי להבאה. דייויד אסקס

האור שבחושך

בזמן האחרון אין חשק לבלוג.

מה אוסיף ואומר, שלא נאמר כעת על ידי כולם? מה אחדש, כשכל מה שאני מרגיש ולפעמים גם צועק במשך שנים, הפך למציאות טרוויאלית?

חודש אחרי הבחירות נכתב כאן, בפוסט שקראתי לו בשם הסמלי 'עם המושמטים': "אם לא יקרה ברגע האחרון משהו מפתיע מאד, יתחיל בעוד כמה ימים ציבור רחב ומשמעותי להרגיש את ההרגשה שאני מדבר ומרגיש אותה שנים רבות, אולי מאז שהגעתי לגיל בוגר." אז זה לקח קצת יותר מכמה ימים, אבל התהליך היה מסומן על הקיר, ואף אחד לא באמת לא ידע.

אתמול עלה הגל ושטף גם את חברי הכנסת ההגונים של הימין, אלה שמשרתו חולה הכלבת של ביבי (אני לא קונה את הסיפורים שביבי לא שולט בו. מפחד מפניו אולי כן, אבל עדיין שולט) קרא להם "מתקרנפים", וביבי, אולי מתוך פחד לאבד אותם (פחד שאין לו כמותו כלפי מפלגת השטיח ההיא של אהוד ברק) קרא אותו לסדר, בינתיים. כאילו.

http://www.youtube.com/v/XE2p9SMbH64

מקום ראשון במצעד, עכשיו לפני 32 שנה. כוכב בגין. פיל ליינוט ז"ל ותיבדל"א ג'ולי קובינגטון

"ובימים הבאים, הם לא יבזבזו דקה כדי להמשיך, בסיוע משתפי פעולה ומתקרנפים ממערכת המשפט, האקדמיה, התקשורת והצבא (כל אלה מוסדות ש'המדינה הנורמלית' בנתה בתהליך ארוך והרבה שנים) בתהליך המתוכנן של מחיקת תרבות ישראל האחרת, ישראל 'שלנו' החילונית, ה'רגילה' לטובת ישראל שלהם – המתנחלת, המתשמדת, המטרנספרת, המגשימה, כמו על פי כלל דטרמיניסטי, איזה צו אלוהי או צו הגזע." והם באמת לא מבזבזים.

הבלוג מדרון חלקלק סוקר את ההתרחשויות מדי יום ביומו, וגם דברים טובים ונכונים מאלה קשה לכתוב, וגם גורביץ המצויין תמיד, בוגוסלבסקי, ואחרים. לאף אחד, גם לי, אין פתרונות למצב. עוד הפגנה (בהחלט חשוב), עוד ועוד מניפסט אמיץ, עוד קבוצות בפייסבוק. אף אחד לא יודע לאן זה יימשך, ואנחנו הולכים ולומדים שההם, הצד השני, לא משחקים. הם מתכוונים ברצינות, ועוד לא ירדנו לתחתית העומק של כוונותיהם.

אבל אין מצב שאין בו נחמה, גם המצב הזה. והנחמה הקטנה שלי במצב הזה, היא ששוב מתבטא ומתגלם אותו חוק ישן, חוק שקראתי לו בשנות ה90 חוק השוויון, החוק שאומר שאצל הביבי – כולם שווים. לאפס. וכן, גם אצל עוזרו, עם הכלבת. היחס של כל האנשים האלה כלפי כל מי שלא איתם – בפוטנציאל כל אחד מאיתנו, גם אלה שימניים שפויים (יש כאלה), מבטל את כל הדיכוטומיות שתקופות של שלטון 'המרכז' (שלטון שמאל אף פעם לא היה פה, ככל שאני זוכר בחיי הבוגרים, מה שלא מפריע לו להתקיים תמיד באגדות האנטישמיות של הטוקבקיסטים הימנונים), כל הדיכוטומיות בין מיינסטרים ל'קיצוני', בין 'ציוני' ל'לא ציוני', כל האבחנות שנוחות אגב גם לשמאל המשרת לסוגיו, שמאפשרות לו להתעלם ולהבדיל את עצמו מ'האנרכיסטים', 'המשתמטים' ושאר הטפו טפו טפו למיניהם, שמפריעים לו להציג תעודת יושר ציונית ולהמשיך לשרת את ממלכת הרשע, לשרת ולבכות. הנה, אפילו מוסי רז, רב סרן, חטף מהם סטירה. הנה כי כן, כמו שאומרים כתבי הספורט, כולנו בסירה אחת, ואפילו אמנון דנקנר, סמן המיינסטרים מאז הימים שלא היתה לו אחות, מתבייש (עדיין, כיאה למיינסטרים הוא מתעקש להיות מופרע מחייזרים "קיצוניים שכבר מזמן הלכו לנו לאיבוד ונעשו מעורבבים עם הגרועים שבשונאינו.") ואני מאמין שבעיקר מפחד. כשיש ביבי ויש ליברמן, רוב האנשים שקצת משכילים, רואים את הליבה האפלה, תופסים לפחות משהו מבור האופל שמנווט את הדברים כבר שנים רבות דרך ההחזקה העיקשת בשטחי פלשתין, דרך ההתנחלות, דרך מקדש הצבא וההון. אפילו אם הם עדיין מגדירים את עצמם כציונים, אפילו אם הבן שלהם משרת, לא משתמט. כשיש ביבי וליברמן, הליבה הזאת פוערת את עצמה אל כולם. צבעי הטוב והרע מוחלטים, לא מטושטשים ולא צבועים. כשיש מישהו אחר – מערך, קדימה, אולמרט, ציפי לבני, YOU NAME IT, אז לא רואים, אז רואים את ההפרדות המלאכותיות, ובחיי, ההנאה המוזרה הזאת שאני מרגיש, מכך שכולנו מוכים בפוטנציה ושווים לאפס, הכל כך אי רצון לרגעים לחזור לימים שבהם האשליה הזאת, שמפרידה בין 'מתינות' ל'קיצוניות', בין 'הדודים הטובים' ל'עשבים השוטים', בין 'ממלכתיים ואחראים' לבין 'טפו טפו טפו' שולטת (כל זמן שאין ביבי, וכשכל זה יחלוף אי פעם – הצביעות תחזור), זה גורם לי לחשוב שבנוסף לכל הבעיות הנפשיות שכל מיני טוקבקיסטים מייחסים לי, אני סובל גם ממידה לא קטנה של מזוכיזם…

http://www.youtube.com/v/Y_F47TRI7pU

רובנו רוצים לחזור הביתה בשלום. גם הפלשתיני במחסום. גרי רפרטי זצ"ל. תנצב"ה. מענקי המצעד. וסליחה על האיחור

ומעל כל ההפרדות וההבדלות האלה, ההפרדה הגדולה מכולם, זה קרוב ל44 שנה, שעומדת להימחק גם היא,  וככל שזה תלוי בבעלי בריתו של ביבי, גם לא תקום מדינית, היא ההפרדה ביננו לבין אלה שלהם לא צריך לספר על התדרדרות במדרון הדמוקרטיה הישראלית, כי הם לא הכירו אותה אף פעם, נתיני הכיבוש של הצבא שבימים מפוכחים יותר, אם יהיו פה אי פעם, יתביישו הורים ישראלים (או ישראלים לשעבר, אם נרצה או שלא נרצה) לספר לילדיהם שהם שירתו בו, במחסומים, בדיכוי ובתחרות מי הורג יותר מהם, הפלשתינים. לפלשתינים לא צריך לספר שיש כאן ממשלה משמידנית, בעלת מגמה לטרנספר את כל מי שלא מתאים לה ולתכניות של החברים שלה. הם יודעים את זה מזמן, ויש, אם מסתכלים על זה בפרספקטיבה 'חיצונית' חוסר צדק בזה שאת הקיום הנוח והדי מתפנק שלנו, המעמד 'הלבן', "החמולה הנאורה של החברה הישראלית", חיינו על גבם, בסמננו את עצמנו כברי המזל וגם, אפילו אם לא נודה בזה, הטובים מהם ובמידה רבה, אם לא עיקרית, הוא ניתן לנו על ידי ממשלות ישראל השונות כשוחד. שניהנה. שנשתוק, בזמן שישראל מתנחלת, דוחקת. עכשיו גם השוחד הזה אולי הולך להיגמר. ואולי עד שלא נבין את הדברים מהצד שהם, הפלשתינים, מבינים אותו, נמשיך לחכות לכל מיני קדימות, ברקים, ברקתים ושאר גואלים תורניים, נמשיך להתפנק, ולא נגייס את הכוחות להתחיל באמת לשנות משהו בכיוון למדינה צודקת יותר.

http://www.youtube.com/v/_cBp6gi_G2Y&feature

הגיע רק למקום השני, אבל בכל זאת ראוי להבאה. דייויד אסקס

פורסם במקביל גם בבלוג הצועד בנעליו