בלוג הצועד The VValker's blog

אחים אמיתיים לא מפקירים, בעיקר אחים לחושך. יהודי לא מגרש יהודי, וכשזה כשר ומשתלם לחונטה הבטחונית-כלכלית, אז גם קדאפי הוא יהודי. אמנם מוסלמי, אמנם בעאד בעאד סודן, ממנה באים כל הפליטים והעובדים הזרים שגירושם תוך כליאת ילדיהם אינו סובל דיחוי, אבל הוא משלם לתעשייה הבטחונית שלנו כסף טוב. וישראלי אמיתי לא משתמט מלסייע לאחד כזה, כל כך משלנו, כל כך דומה לאחדים מאיתנו. 

ב18 בפברואר, כאשר ההתקוממויות בלוב היו כבר בעיצומן, אישרו נתניהו, ליברמן וברק לחברת גלובל CST – מפתח תקווה ובראשה עומד האלוף במילואים ישראל זיו, חברת רצח בהגדרה תחת הכינוי "חברת סחר הנשק וגיוס לוחמים" לספק לרודן לוב, מועמר קדאפי, 50 אלף שכירי חרב אפריקאים לדיכוי ההתקוממות העממית. כך מוסרים האתרים 'עניין מרכזי' 'הכל שקרים' דרך אל ג'זירה דרך כתב ידיעות אחרונות שרצה לשמור על עילום שם.

כמו שנכתב באתר, זאת לא הפעם הראשונה שבה ישראל משתפת פעולה עם רודנים. "חוד החנית" בקולומביה, מייק הררי, מראשי המוסד, יד ימינו של הדיקטטור של פנמה, נורייגה, תא"ל שלמה איליה שאימן את היחידה לאבטחת אישים של הדיקטטורה העקובה מדם של אבצ'ה בניגריה, וקצת אחורה יותר: תמיכת ממשלות בצ'אושסקו ופינושה שר"י, האפרטהייד בדרום אפריקה, החונטה בארגנטינה, ועוד לפני כן, פרשת בן ברקה במרוקו, איראן של השאח, ועוד נראה שבכל מקום שבו חושך, שם ישראל על יוצאי צבאה הנהדרים ובחוריה המצויינים, נמצאת. גם בסין.

הדבר מעורר את המחשבה (ואם אני שחי בישראל חושב כך, אז תחשבו מה חושב ערבי בעולם הגדול, או כל מי שחי באיזה מדינת דיכוי שישראל עזרה למשטר שלה, לפני שאתם בוכים ש'שונאים אותכם' ו'העולם כולו נגדינו' איזה כיף) שמדינת ישראל קיבלה זיכיון להתקיים על מנת להיות חממה לייצוא נשק, טרור וחיסול בשירות האינטרסים הכוללים את הרודנים האלה. חיילינו נשבעים אמונים לא רק עבור חונטות שלטון ההון וההתנחלות שכאן, אלא גם למען רודני העולם היקרים. אילו ישראל לפחות היתה פחות גאה בזה שהיא כזאת, ואולי טוב שהממשלה הזאת קצת יותר טיפשה ממשלות אחרות, כשהיא מאשרת עיסקה, אחרי שהעולם, שמסיבות הידועות רק לו, חיבק ואימץ את קדאפי, כבר ניער חוצנו ממנו. אבל החיבור הזה בין חושך לחושך הוא לא רק כספי, הוא גם אידאולוגי. (ושימור מצב 'העולם נגדינו' הוא חלק מהאסטרטגיה של השלטת האידיאולוגיה)

ותודה לאלוף עמידרור, על הכנות שבה הוא מבטא חלק נכבד מהאידאולוגיה הזאת.

אחד משלנו

וזאת ההזדמנות להזכיר שמחר יש הפגנה, ב12:30 בגן מאיר ת"א נגד גירוש הילדים הזרים ןכליאתם – רעיון מזוויע מעצם קיומו במדינות מסויימות. כנראה לא ב'וילות בג'ונגל' המתפרנסות משירות רודנים ובנויות על אידיאולוגיות מתאימות. מדינות שמעצם מתפיסתן את עצמן, הן סוג של מחנות.

ISRARELI CHILDREN

יב – (כיום אלפנטינה, על שם הפילים) אי בנהר הנילוס, סמוך לאסואן (המקום שליברמן רצה להפציץ), שבו התקיימה בתקופת ממלכת פרס (ראשית ימי בית שני) מושבה יהודית של שכירי חרב, שהתפרנסה מעבודת הצבא והגנה על גבולותיו של מלך פרס מדרום-מערב. מדינת ישראל על פי תפיסת חלק ממוביליה, ואולי גם על פי תפיסת נותני הזיכיון שלה מאז בלפור ועד האמריקאים עד לאחרונה, לא באמת אמורה להיות משהו שונה. בכל זאת, את הפרק החשוב הזה בדנא של 'העם היהודי' (והמצאתו, כמו שקורא לכך פרופ' זנד), לא מלמדים כל כך בהסטוריה ולא מזכירים אותו כפרק מפואר בתולדות עמנו, ואין רחוב על שמה של קהילה זו. מעניין למה. 

 

חדשות אחרונות: הכתבה הוסרה מן האתר של 'הכל שקרים'. אפשר רק לדמיין את הסיבות. בעניין מרכזי, אצל רחביה ברמן וכאן – הכל עוד נמצא.

בשעה שאנחנו מתעסקים בחוקים נגד הדמוקרטיה, חופש הביטוי ואפילו חופש המחשבה העולים לאחרונה מדי שבוע בכנסת על ידי הח"כים של הימין שבקואליציה וב"אופוזיציה" (דוגמת יוליה שמאלוב ברקוביץ ודליה איציק), אנחנו מתעלמים מכך שיש מי שמכשיר לחוקים כאלה את הקרקע, הוא מי שעמל בשנים האחרונות לרוקן את הדמוקרטיה מנשמתה ומתכניה הממשיים, וליצור את האוירה המתאימה לכך, שדמוקרטיה ממילא לא תישאר כאן, גם אם חוקיהם הילדותיים של ח"כי הימין לא יעברו או לא ייושמו בסופו של דבר. 

האחראים לכך מקדמים את פרוייקט חיסול הדמוקרטיה שלהם בדרך כלל בחדרי חדרים, בחשכה, במקום שמוכר להם כנראה היטב, והתחושה היא שתהליכים אלה לחיסול המרחב הדמוקרטי, גם אם היו קיימים בעשורים הקודמים, הם תפסו תאוצה בעשור האחרון, בעיקר בחמשת השנים האחרונות, מאז קמה ממשלת קדימה – מפלגת הבובות הישראלית הראשונה, או הראשונה שתפסה את השלטון. מפלגה שחברו בהקמתה מקדמי קומבינות שחיתות מוכשרים כמו אהוד אולמרט (ומי שהוריש לו את המפלגה, אריאל שרון) לצד אנשי שב"כ נוסח דיכטר, גם אלה וגם אלה אנשי חדרי חדרים, שרעיונות של 'הציבור' ו'זכות הציבור' היו בשבילם תמיד מטרד, ואותו ציבור נתפס בעיניהם תמיד כמו ילד נג'סן המתרוצץ בין הרגליים ומפריע להם לסדר את המדינה לפי איך שנראה להם. לבנות מגדלי מפלצת בירושלים ולסתום את הנוף היכן שרווחי להם, כשמדובר באולמרט, ולשלוט באנשים, לדעת הכל ולשלוט על כל עשב שבגינה, כשמדובר בדיכטרים, או שוב, להרוויח ולדאוג לרווחי האדונים, כשמדובר בסוכן HP ו0TI שקידם את חוק המאגר הביומטרי, הרצוי גם לאנשי הבטחון-פנים שבמפלגה ועוזר להם לנטר את האזרחים, ושוב המעגלים חוזרים אלה לאלה.

המאגר הביומטרי, ששוב התחילו לעבוד עליו בחשאי, הוא הדוגמה הבולטת ביותר בפרוייקט חיסול הדמוקרטיה של השנים האחרונות, אולם קדמו לו חוק נתוני תקשורת שעברו בשתיקה, תוך בגידת התקשורת בתפקידה, וגם לגבי המאגר הביומטרי צריך ל'הכריח' את התקשורת להתייחס אליו, וחוקים אחרים. המכנה המשותף לכולם: זכויות האזרח שלנו נפגעות, המרחב שלנו, הציבורי והביטויי, מצטמצם, והתקשורת עסוקה בלהתעסק בכרבולת שעל ראש התרנגולת, כלומר בדברים אחרים המסיחים את הדעת.

קדימה אינה המפלגה הראשונה או היחידה שבחוטיה מושכים כוחות החיבור בין חושך השב"כ לחושך הקומבינה, להערכתי, גם ישראל ביתנו – מפלגתו הראשונה של ישראל חסון, וגם 'השמאל הלאומי' שמטרתה האמיתית היא ניטרול המושג 'שמאל' מתוכנו כמו שנוטרלה כבר בהרבה הדמוקרטיה מתוכנה – מכוונים ומנווטים על ידי סוכנויות המישטור והניטור, וגם בנימין נתניהו, למרות שהוא עומד בראש מפלגה 'אמיתית', תומך ומקדם בכל מקום שבא לידו את התהליכים האנטי-דמוקרטיים דרך שורה של מתקפות יזומות ומאורגנות היטב כנגד כל מה שנתפס כ'ליברליזם' או מסוגל – גם אם לא תמיד עושה כך – להגן על זכויות האדם – ארגוני זכויות האדם, זכויות העובדים הישראלים והזרים (מתקפות ההממשיכות את התקפות ממשלת אולמרט שהחלו מ2006 כנגד בתי המשפט ו'המשתמטים', שזכות ההתקיימות שלהם כאן נתפסת כהישג של מלחמת זכויות האדם בשנות ה90), לצד העברת חוקי קומבינה כמו 'הרפורמות בחוקי הבניה' שנועדו לנטרל ולהדיר את הציבור מכל השתתפות אפשרית בקביעת צורת הנוף והמרחב שבו יחיה, ותמיכתו במאגר הביומטרי וחוקים אנטי-דמוקרטיים נוספים. לא נשכח שנתניהו הוא הראשון שהכריז מלחמה על זכויות האזרחים במדינה בכהונתו הראשונה משנת 1996, בבחירתו שבאה תוך מסע של תגובת נגד 'עממית' כנגד המהפכה הליבראלית היחסית שצמחה עד אמצע שנות ה90 סביב הסכמי אוסלו. מהפכה זו, נכון, היתה עיוורת כלפי החלשים באמת – העובדים, מקבלי הקיצבאות, תושבי הפריפריה, וגם לא בדיוק התכוונה לתת לפלסטינים את כל זכויותיהם כעם, בתקופתה גם התחילה ההפרטה וההסתדרות חוסלה ע"י חיים רמון, וגם בתקופת רבין ישנם דברים שמריחים היום כחלק מ'סדרים שבמחשכים' (ואחד מהם הוא כנראה החיסול עצמו). אבל עדיין לא שררה אז כוונה מאורגנת ברמות כמו שיש היום לביטול זכויות האזרח, הרדמתו והסתתו, וכאמור, מנקודת המבט של המושמטים, האזרחים הערביים, ועוד, הושגו גם הישגים, והשוויון החברתי היה בכל מקרה פחות רחוק ממה שהוא עכשיו. ביבי הוא הראשון, שאם לא נקרא אותו ככושל או טיפש או פחדן כמו שיש הרבה שמעדיפים לראות אותו, מחוייב בנחישות לאג'נדה רמסנית לא רק כלפי חלק העם הלא-מסכים איתו (לחלק ממנו הוא דווקא טוב ומיטיב, בעיקר בתקופת 'התכנית הכלכלית' שלו כשר אוצר), אלא רמסנית בכלל כלפי כל מושגי 'אזרח', 'ציבור' ו'חברה', עם נופך אישי, במקרה שלו ולא רק שלו, של העדפה להתנחלויות ו'ארץ ישראל' והאדרת תהילת צבאה.

אדי הטירוף ההולכים ונעשים צפופים יותר ככל שהם ממשיכים להיתמר מקצהו העליון של סיר הלחץ, במשכנות המחוקקים בשייח באדר, וגם מלמטה יותר, לא פוסחים כידוע גם על אלה שהעזו לא לשרת בצבא על אף שהם לא חברי כנסת מישראל ביתנו או האגף הפאשיסטי של קדימה. (אבל כל הכבוד לרובי ריבלין, וזה לא המקרה הראשון שבו אני מודה לאיש בית"ר/ הימין הרוויזיוניסטי) 2007 שוב צפה ועולה, ובעצם לא הלכה אף פעם לשום מקום. היום זו הצעת החוק של אחד מטלון (שמשהו כדוגמתה התקבל פעם באיזה קריאה בכנסת נדמה לי) לפגוע בזמרים (וכל הכבוד לזאב נחמה גם כן), הצעה שאגב מוכיחה למי שחשב שפאשיסטים פוגעים רק בערבים, שזה לא נכון, כי אין כרגע (למה בעצם?) זמר ערבי ישראלי שפופולארי בציבור היהודי כמו חלק מזמרינו שלא שירתו, בכל אופן לא כזה שהח"כים הפאשיסטים מכירים אותו, ובכל זאת מגישים את ההצעה – אז, כמו עם ועדות הקבלה, זה גם נגד המושמטים היהודים, אתמול זה היה עם שכר הלימוד באוניברסיטאות – הצעה של גב' קישקישבאום המתעקשת לא להפנים שמי שגר בבית זכוכית מוטב שלא יזרוק אבנים, ועל הפרק, כרגיל, הצעות חוק לאפליית מושמטים בשירות המדינה(זהירות פידיאפ), רשיון נהיגה, וגם ההצעה הזאת של הפמיליסטית הנודעת (שלא שירתה בצבא יום אחד יותר מחברתה פיינה'לה, אבל זה בסדר, בעלה כנראה לא הרשה לה) ועוד. וגם כאמור חוקי הקבלה, שהם לא רק "נגד ערבים".

 

כל זה הופך שוב את הקריאה שלי מ2007 להגנה על המושמטים לרלוונטית, או יותר נכון, מדגיש שוב עד כמה היא היתה ונשארה רלוונטית. הח"מ לא מאמין עכשיו, כמו שהוא לא האמין קודם, שהצעת חוק כזאת תעבור, אבל בהחלט יש לה סיכוי, ואם תגיע באמת בתור הצעת חוק של ח"כ שירים את הכפפה, אפילו שלא תתקבל, להנכיח בציבור את קולו של עוד ציבור רחב שלפאשיסטים לא אכפת לדפוק בדרך אל היכל התהילה אפוף הדמים, הרטוריקה המתלהמת והמיסטיקה הלאומנית אנטי-דמוקרטית שלהם. ציבור שחלקו מורכב מנכים וחולים, וחלקו מאנשים שסתם, ואולי באמת, לא מתאימים להיות בצבא, לא קוראים להם יוליה שמאלוב ברקוביץ וגם מפלוגות עזרת השם הם אינם, אבל הם יכולים להיות אנשים נהדרים לחברה בדרכם שלהם, בוודאי ובוודאי יותר מאלה שהזכרתי, אם רק ירדו מהם ויתנו להם פה לחיות, לפרוח ולהגשים.

 

אז תיכנסו עכשיו לאתר העצומה החדש (שבו ניתן יותר מרחב לפירוט ולעריכה) ותחתמו, למען חברה ששווה לחיות בה. תודה לכם.

 

 

כלב לא נותן ברירה (1987). כל הכבוד זאב

מאתר התחברות נמסר: היום ירתה משטרת ישראל ביתנו לעבר קבוצת נשים מרהט שישבה בצידי הדרך(!!!). הפיגוע המשטרתי התחיל כאשר כ-60 גברים ונשים מרהט הגיעו לאל עראקיב והכניסה לכפר נמנעה מהם. הנשים ישבו בצד והגברים ביקשו להיכנס לבית הקברות כדי להתפלל. המשטרה סירבה והודיעה שיש להם חצי דקה לפנות את המקום. אך המשטרה, כפי שמוסר האתר, לא המתינה גם חצי שניה ומיד החלה לירות עליהם. הם רצו לכיוון הכביש ושם המשיכו לירות עליהם. יש פצועים. זה הדיווח נכון לעכשיו. יהיו עדכונים, לא בתקשורת המשרתת.

פינוי נוסף, אתמול.

לאור ההערכה שבמצרים תשרור בזמנים הקרובים דמוקרטיה – אבל בניהול הצבא, ישראל, כמדינה עם נסיון ועם רקע בתחום זה, לא פחות מהנסיון שיש לה בתחום נשק, הסברה למשטרים רודניים, ועוד, תשמח, ללא שום ספק, לייעץ למצרים, כך שהקשרים הטובים בין הממשלות בוודאי יימשכו.

וברצינות – מברוכ גדול לעם המצרי, הערב. אף אחד לא יודע מה יהיה העתיד, ומותר לחשוש – מותר גם לקוות. הערב כל זה לא חשוב. המראות מן הכיכר, הם מראות שמחה אמיתית, מראות של עם שזכה בעצמאות, בעצם. כמו שנראו כאן ב1947, כשהיישוב זכה בעצמאות מהבריטים, ועוד לא נכנס לשלטון הצבאי-העצמי, שהוא נמצא בו עד היום. במצרים, כפי שהבנתי, מבטלים את חוקי החירום. את אלה שהומשכו אצלינו אחרי שעזבו הבריטים, אף אחד לא דרש באחרונה לבטל. אולי הגיע הזמן?

בלי קשר לדעות או לחששות, מי שלא התחבר הערב לשמחה הספונטנית של עם שהצליח לעשות מהפכה, להפיל שליט רודן, מי שזה לא עשה לו כלום – הוא אטום, חזירי (וסליחה מהחיה) ומנותק, שלושתם ביחד. ומדינתנו, על כל כתבלבי היערים/דניאלים שלה, יכלה לעשות לפחות את המחווה, אפילו הדיפלומטית הזאת, ולברך את העם המצרי ביום חגו. יתכן שהוא לא ממש אוהב אותנו (ואין לו ממש סיבה, כמו לעם האיראני בשעתו, לאהוב את מי שמזוהה אצלם, בלא מעט מידה של עזרה ממשלות ישראל, כמשתף פעולה עם הרודנים), יותר נכון – הוא לא חושב עלינו. הוא חושב על האוכל שלו (גם בישראל התחילו לחשוב על זה בימים האחרונים, אבל עוד לא מספיק לדעתי), על העתיד שלו, ישראל ו'להשמיד את ישראל' זה לא מה שראיתי שנמצא בראש של מיליוני המצרים בימים של ההפגנות האלה. ואחרי הכל העם הזה הוא השכן שלנו, או אנחנו שכנים שלו. מחווה של השתתפות עם השכן, של 'לתת צ'אנס' ליחסים חדשים. אבל ממי בדיוק אני מצפה שיעשו את זה? מכל המומחים האלה ש'יודעים מה זה ערבים' (כל כך טוב יודעים, שלא שיערו ולא חזו את המהפכה הזאת, כמו הרבה דברים אחרים)? משר החוץ שהפציץ בהבל פיו את אסואן? מכל המאתרגים של מובראכ? מאהוד ברק?…נו טוב, יותר טוב, למצרים ולנו, בלי ברכתם. (אבל אולי, בקרוב אצלינו…)

כמובן, אחרי כל לילה יש הבוקר שאחרי, ולמצרים, כמו כל עם אחרי מהפכה, צפויה עוד דרך שאת המשכה קשה לנבא. אני מהמר שלא תשתלט במצרים דיקטטורה איסלמית נוסח איראן, (אני רואה משהו יותר דומה לטורקיה) ובכל מקרה החשש שלי הוא קטן מהחשש של מה שהולך ומשתלט עלינו כאן. כי בשעה שהערבים מתעוררים, בעזרת אלוהיות הפייסבוק והטוויטר, לגלות את הדמוקרטיה, העם הישראלי הוא שנמצא בנסיגה ממנה, ואני חושש ממה שהראשים של ישראל עלולים לגרום כלפי מצרים, אם הדברים לא יתאמו את ציפיות גיא בכור והשאר, שבעיניהם מאבקו של האחר הוא לא שום דבר לא חוץ מ'התדרדרות'. כבר היו דברים מעולם – עסק הביש ו'מלחמת סיני' כתגובה למהפכה הנאצריסטית בשנות ה50, (שאף אחד עוד לא חקר, נדמה לי, בשאלה אם ההימנעות מן הפעולות שנקטה אז ישראל, לא יכלה כבר אז לעזור לבניית יחסים עם מצרים). הם שעלולים להמציא לנו מלחמה – כמו שכנראה עשו בדרך כלל – אפילו אם לא יהיו להם סיבות. ועד שתבוא ההתקוממות הראויה שלנו, נגד החונטה שלנו, עוד יעבור הרבה זמן. בינתיים הרי אנחנו הרי עדיין יותר דמוקרטים ונאורים מהם, אנחנו לא ערבושים, אנחנו וילה בג'ונגל, אבל אולי דווקא בקרוב נלמד דווקא אנחנו משהו מהמצרים האלה.

ושוב – מברוכ גדול לשכנים הדרומיים, ביום חגכם, עצמאותכם.