האור שבחושך

בזמן האחרון אין חשק לבלוג.

מה אוסיף ואומר, שלא נאמר כעת על ידי כולם? מה אחדש, כשכל מה שאני מרגיש ולפעמים גם צועק במשך שנים, הפך למציאות טרוויאלית?

חודש אחרי הבחירות נכתב כאן, בפוסט שקראתי לו בשם הסמלי 'עם המושמטים': "אם לא יקרה ברגע האחרון משהו מפתיע מאד, יתחיל בעוד כמה ימים ציבור רחב ומשמעותי להרגיש את ההרגשה שאני מדבר ומרגיש אותה שנים רבות, אולי מאז שהגעתי לגיל בוגר." אז זה לקח קצת יותר מכמה ימים, אבל התהליך היה מסומן על הקיר, ואף אחד לא באמת לא ידע.

אתמול עלה הגל ושטף גם את חברי הכנסת ההגונים של הימין, אלה שמשרתו חולה הכלבת של ביבי (אני לא קונה את הסיפורים שביבי לא שולט בו. מפחד מפניו אולי כן, אבל עדיין שולט) קרא להם "מתקרנפים", וביבי, אולי מתוך פחד לאבד אותם (פחד שאין לו כמותו כלפי מפלגת השטיח ההיא של אהוד ברק) קרא אותו לסדר, בינתיים. כאילו.

http://www.youtube.com/v/XE2p9SMbH64

מקום ראשון במצעד, עכשיו לפני 32 שנה. כוכב בגין. פיל ליינוט ז"ל ותיבדל"א ג'ולי קובינגטון

"ובימים הבאים, הם לא יבזבזו דקה כדי להמשיך, בסיוע משתפי פעולה ומתקרנפים ממערכת המשפט, האקדמיה, התקשורת והצבא (כל אלה מוסדות ש'המדינה הנורמלית' בנתה בתהליך ארוך והרבה שנים) בתהליך המתוכנן של מחיקת תרבות ישראל האחרת, ישראל 'שלנו' החילונית, ה'רגילה' לטובת ישראל שלהם – המתנחלת, המתשמדת, המטרנספרת, המגשימה, כמו על פי כלל דטרמיניסטי, איזה צו אלוהי או צו הגזע." והם באמת לא מבזבזים.

הבלוג מדרון חלקלק סוקר את ההתרחשויות מדי יום ביומו, וגם דברים טובים ונכונים מאלה קשה לכתוב, וגם גורביץ המצויין תמיד, בוגוסלבסקי, ואחרים. לאף אחד, גם לי, אין פתרונות למצב. עוד הפגנה (בהחלט חשוב), עוד ועוד מניפסט אמיץ, עוד קבוצות בפייסבוק. אף אחד לא יודע לאן זה יימשך, ואנחנו הולכים ולומדים שההם, הצד השני, לא משחקים. הם מתכוונים ברצינות, ועוד לא ירדנו לתחתית העומק של כוונותיהם.

אבל אין מצב שאין בו נחמה, גם המצב הזה. והנחמה הקטנה שלי במצב הזה, היא ששוב מתבטא ומתגלם אותו חוק ישן, חוק שקראתי לו בשנות ה90 חוק השוויון, החוק שאומר שאצל הביבי – כולם שווים. לאפס. וכן, גם אצל עוזרו, עם הכלבת. היחס של כל האנשים האלה כלפי כל מי שלא איתם – בפוטנציאל כל אחד מאיתנו, גם אלה שימניים שפויים (יש כאלה), מבטל את כל הדיכוטומיות שתקופות של שלטון 'המרכז' (שלטון שמאל אף פעם לא היה פה, ככל שאני זוכר בחיי הבוגרים, מה שלא מפריע לו להתקיים תמיד באגדות האנטישמיות של הטוקבקיסטים הימנונים), כל הדיכוטומיות בין מיינסטרים ל'קיצוני', בין 'ציוני' ל'לא ציוני', כל האבחנות שנוחות אגב גם לשמאל המשרת לסוגיו, שמאפשרות לו להתעלם ולהבדיל את עצמו מ'האנרכיסטים', 'המשתמטים' ושאר הטפו טפו טפו למיניהם, שמפריעים לו להציג תעודת יושר ציונית ולהמשיך לשרת את ממלכת הרשע, לשרת ולבכות. הנה, אפילו מוסי רז, רב סרן, חטף מהם סטירה. הנה כי כן, כמו שאומרים כתבי הספורט, כולנו בסירה אחת, ואפילו אמנון דנקנר, סמן המיינסטרים מאז הימים שלא היתה לו אחות, מתבייש (עדיין, כיאה למיינסטרים הוא מתעקש להיות מופרע מחייזרים "קיצוניים שכבר מזמן הלכו לנו לאיבוד ונעשו מעורבבים עם הגרועים שבשונאינו.") ואני מאמין שבעיקר מפחד. כשיש ביבי ויש ליברמן, רוב האנשים שקצת משכילים, רואים את הליבה האפלה, תופסים לפחות משהו מבור האופל שמנווט את הדברים כבר שנים רבות דרך ההחזקה העיקשת בשטחי פלשתין, דרך ההתנחלות, דרך מקדש הצבא וההון. אפילו אם הם עדיין מגדירים את עצמם כציונים, אפילו אם הבן שלהם משרת, לא משתמט. כשיש ביבי וליברמן, הליבה הזאת פוערת את עצמה אל כולם. צבעי הטוב והרע מוחלטים, לא מטושטשים ולא צבועים. כשיש מישהו אחר – מערך, קדימה, אולמרט, ציפי לבני, YOU NAME IT, אז לא רואים, אז רואים את ההפרדות המלאכותיות, ובחיי, ההנאה המוזרה הזאת שאני מרגיש, מכך שכולנו מוכים בפוטנציה ושווים לאפס, הכל כך אי רצון לרגעים לחזור לימים שבהם האשליה הזאת, שמפרידה בין 'מתינות' ל'קיצוניות', בין 'הדודים הטובים' ל'עשבים השוטים', בין 'ממלכתיים ואחראים' לבין 'טפו טפו טפו' שולטת (כל זמן שאין ביבי, וכשכל זה יחלוף אי פעם – הצביעות תחזור), זה גורם לי לחשוב שבנוסף לכל הבעיות הנפשיות שכל מיני טוקבקיסטים מייחסים לי, אני סובל גם ממידה לא קטנה של מזוכיזם…

http://www.youtube.com/v/Y_F47TRI7pU

רובנו רוצים לחזור הביתה בשלום. גם הפלשתיני במחסום. גרי רפרטי זצ"ל. תנצב"ה. מענקי המצעד. וסליחה על האיחור

ומעל כל ההפרדות וההבדלות האלה, ההפרדה הגדולה מכולם, זה קרוב ל44 שנה, שעומדת להימחק גם היא,  וככל שזה תלוי בבעלי בריתו של ביבי, גם לא תקום מדינית, היא ההפרדה ביננו לבין אלה שלהם לא צריך לספר על התדרדרות במדרון הדמוקרטיה הישראלית, כי הם לא הכירו אותה אף פעם, נתיני הכיבוש של הצבא שבימים מפוכחים יותר, אם יהיו פה אי פעם, יתביישו הורים ישראלים (או ישראלים לשעבר, אם נרצה או שלא נרצה) לספר לילדיהם שהם שירתו בו, במחסומים, בדיכוי ובתחרות מי הורג יותר מהם, הפלשתינים. לפלשתינים לא צריך לספר שיש כאן ממשלה משמידנית, בעלת מגמה לטרנספר את כל מי שלא מתאים לה ולתכניות של החברים שלה. הם יודעים את זה מזמן, ויש, אם מסתכלים על זה בפרספקטיבה 'חיצונית' חוסר צדק בזה שאת הקיום הנוח והדי מתפנק שלנו, המעמד 'הלבן', "החמולה הנאורה של החברה הישראלית", חיינו על גבם, בסמננו את עצמנו כברי המזל וגם, אפילו אם לא נודה בזה, הטובים מהם ובמידה רבה, אם לא עיקרית, הוא ניתן לנו על ידי ממשלות ישראל השונות כשוחד. שניהנה. שנשתוק, בזמן שישראל מתנחלת, דוחקת. עכשיו גם השוחד הזה אולי הולך להיגמר. ואולי עד שלא נבין את הדברים מהצד שהם, הפלשתינים, מבינים אותו, נמשיך לחכות לכל מיני קדימות, ברקים, ברקתים ושאר גואלים תורניים, נמשיך להתפנק, ולא נגייס את הכוחות להתחיל באמת לשנות משהו בכיוון למדינה צודקת יותר.

http://www.youtube.com/v/_cBp6gi_G2Y&feature

הגיע רק למקום השני, אבל בכל זאת ראוי להבאה. דייויד אסקס

פורסם במקביל גם בבלוג הצועד בנעליו

מקרתיזם, וגם גרי רפרטי מת

ישראל היא מדינה מיוחדת במינה על פני כדור הארץ. כל מיני כללים אוניברסליים, שמתקיימים בכל מקום בתבל היחיד המוכר לנו, לא מתקיימים בה.

אחד מהם, הוא הכלל האומר, שמי שגר בבית זכוכית צריך להיזהר מלזרוק אבנים, כי לכל פעולה שאדם עושה, יש איזה החזר בטבע, ואבן שנזרקת מן הצפוי שתחזור בבוא הזמן אל השולח, ואם הוא גר בבית זכוכית אז הוא בבעיה. 

ואצלינו בישראל, יש מפלגה אחת שנאמנותם של נתיניה, סליחה חבריה, מאד לא ברורה. לא רק שמנהיגה, אפסנאי ידוע בצה"ל (שלא פרש משירות לאחר שלושה חודשים מסיבות בריאות וגם לא חשוד בסרבנות אידיאולוגית לשירות, וגם לא, ר"ל, בהשמטה פוליטית. זו שמורה בעיקר לילידי הארץ) הוא אחד שצמרת המשטר הרוסי רואה בו, כפי שהתפרסם מויקיליקס לאחרונה, אחד משלהם – תואר שדי בו כדי להחשיד גם אם לא היה מדובר באחד שקיימים חשדות פליליים ידועים נגדו שהיועץ המשפטי עדיין לא החליט מה לעשות בהם (וכבר הורשע בעבר על תקיפת חמורה של ילד), חשדות משמעותיים שקשורים אגב גם בעובדה שהאיש הזה וביתו עשירים מאד, ולא מתעורר החשד שמזיעת כפיים, אלא שגם שאר חבריה, שיהדות חלק מהם מוטלת בספק, או בואו נגיד, לא חזקה בהרבה, אם בכלל, ובכל המשמעויות, מיהדותם של 'המסתננים' והעובדים הזרים (לא ששמענו מחברי ומצביעי מפלגה זו איזה קול של סולידריות איתם, עם הזרים החדשים), מציעים השכם והערב הצעות שמשמעותן איום על הדמוקרטיה = פגיעה במדינה. כאמור, במדינה שחוקי כדור הארץ או הקוסמוס חלים עליה, חברי מפלגה כזאת, שיותר מחשודה באי נאמנות למוקרטיה, היו מפחדים לדרוש נאמנות מאחרים, שנמצאים בארץ הזאת דורות רבים לפני שהסבתות של חברי וחלק גדול ממצביעי 'ישראל ביתנו' חלמו בכלל על ישראל, חבריה של מפלגה כזאת, שאני יותר מהמר על כך שחקירת מקורות המימון שלה תעלה תוצאות מאד מעניינות לא פחות מחקירת מקורות העושר של משפחת שליטה היחיד (גם שיטה זו של 'בחירת' מנהיג למפלגה היתה צריכה להיות, במדינה החרדה באמת לדמוקרטיה שלה, עילה להוצאת 'ישראל ביתנו' מחוץ לחוק), במדינה שבה לחוקים אוניברסליים וקוסמיים יש ערך, היו האחרונים להציע ועדת חקירה פרלמנטרית נגד איזה מישהו אחר, כפי שמציעה כעת הפוחלצית הזאת, פאינה קישרנבאום, שמי הכיר אותה בכלל, לעשות לארגוני זכויות האדם (שאינה ראויה, אגב, לשטוף את אצבעות הרגליים של חבר אחד בהם, ולו רק בפרמטר של אכפתיות ממה שקורה בארץ הזאת, שהיא מה שאמיתי ומשמעותי, ולא איזה 'נאמנות'). כי במדינה ששייכת לעולם הזה, מי שגר בבית זכוכית היה עסוק בלחזק את כותלי הבית שלו, למשל בחומרים ששייכים לארץ שלה הוא מתיימר לקרוא 'ביתנו', לפני שהיה רץ לזרוק אבנים שיש סיכוי שיחזרו אליו. כי בארץ הזאת, במדינה הזאת, לא רק שהאבנים לא יחזרו אל הגזען המקרתיסט והזר, הן יינשאו הלאה על כנפי השותפות הקואליציוניות ואולי גם האופוזיציה 'האמיצה' (זאת שהמנהיגה שלה מפחדת לנסוע ללונדון), והעוסקים בזכויות האדם ייחקרו, כדי שהפשעים נגד האנושות שנעשים בשטחי הכיבוש, ימשיכו להיעשות באין חוקר. 

במדינה שנמצאת מחוץ לחוקי המציאות העולמית, ברור שגם העובדות, שאותן ניתן למצוא באינטרנט, לגבי מקורות המימון הלגיטימיים והחוקיים של ארגוני השמאל, לא יבלבלו ולא יטשטשו את הפוחלצית ואת שותפיה, כנראה בדרך למשפטי קרקס, חלק מיבוא המארה הטוטליטארי של מפלגת הזרים הזאת הנושאת את שם ביתנו לשוא.

בדף הפייסבוק  של 'לא נסתם' מוצע נוסח אפשרי של מכתב לשלוח לח"כית (fkirshenbaum@knesset.gov.il). אני לא כל כך מאמין במכתבים כאלה, וחושש שיצורים כמוה לא מבינים בכלל אירוניה, אבל בכל זאת אני מביא את הנוסח שמובא שם, מי  שרוצים יכולים לשלוח באיזה נוסח שבא להם:

לכבוד: חברת הכנסת פאינה קירשנבאום

קראתי על יוזמתך לחקירת מקורות המימון של הארגונים החוקרים את הפגיעה בזכויות האדם בשטחים הכבושים. בכמה הזדמנויות תרמתי כסף לארגונים העוסקים במלאכת הקודש הנ"ל (תרומה בכרטיס אשראי באתר האינטרנט של הארגון) ובאופן ישיר לתנועת סולידריות שייח' ג'ראח ולתנועות אחרות. מדובר בסכומים קטנים יחסית אך "דין פרוטה כדין מאה" ולכן אני דורשת להיחקר. הימנעות מחקירה כזו תפגע בשמי הטוב ובכבודי שכן בכך יוטל בי חשד של סיוע שבשתיקה לפעולות ממשלת ישראל ועברה מסוג "אי מניעת פשע". אבקש, לכן, לזמן אותי לחקירה מוקדם ככל האפשר. אם תרומות אישיות קטנות אינן מצדיקות חקירה אבקש לדווח לי על סכום המינימום הנדרש להיחשב כדברייך "חלק נכבד ומטריד של מסע דה הלגיטימציה" כדי שאוכל להסדיר תשלום זה ולהסיר מעלי בכך כתם מוסרי.

בברכה

שירות קטן לצנזורה באתר הארץ

בפעם הראשונה, התייחס היום גם "הארץ" לנושא של מיסטר X שהתאבד/נרצח בכלא איילון, דרך כתבתו של יוסי מלמן, שהצליח, באומנות עיתונאית, לדבר על הכל בלי שיגידו שהוא אמר משהו. הוא דיבר באופן כללי על 'אסירי X' קודמים שהיו בהסטוריה, כמו מרקוס קלינברג (שהסוהרים קראו לו "אברהם גרינברג"), אברי אלעד ומרדכי קידר, וכמו כן דיבר על השמועות על הגנרל האיראני הנעלם, תוך הפרכה דווקא די הגיונית של הרעיון שהוא נמצא בישראל. למטה הובא בלי שום קשר ובלי סיומת, סיפורו של המודיע המצרי אשרף מרוואן, שהזהיר את ישראל מפני מלחמת יום כיפור. הסיומת החסרה היא כמובן התאבדותו/רציחתו של מרוואן (הודות לחכמתו הרבה של קצין אמ"ן לשעבר אלי זעירא), ומכאן כל אחד יעשה לבד את הקישורים.

לכתבה באתר האינטרנט היו, נכון ללפני שעה בערך, 14 תגובות. כרגע, באופן מפתיע, יש שם רק 12.

אחת התגובות שנמחקו, תגובתו של מושמט 212, סיכמה וקישרה את הדברים ברוח מה שאמרתי בפוסט הזה בשורה הראשונה, פחות או יותר באותן מלים.

האם נאמר כאן משהו שלא נאמר בבלוגים שונים (גורביץ, סילברסטיין, ברמן, כאן ועוד)? האם מישהו בצנזורה באמת מאמין שדברים שנקראו, יימחקו מהזכרון? האם מישהו עוד מאמין, עכשיו, שהצנזורה תעצור את הסוד עוד הרבה זמן?

 

ובינתיים, בעוד אני כותב את הפוסט, נמחקה תגובה נוספת שאיכשהוא שכחו למחוק אותה ב"מכה הראשונה" שגילתה גם היא את מה שמגיבים לא אינטלגנטים מתבקשים (על ידי מצנזרים לא אינטליגנטים) לשכוח. (ולרגע עלתה לי מחשבה קונספירטיבית, שזה השם "מושמט" שגורם להם למחוק תגובות, חשבונות ישנים עם הצנזורה באתר הארץ, וכמעט התנצלתי בפני רשויות הבטחון). אז, הא השירות המובטח למען הצנזורה, אתר הארץ והמולדת: מי שקרא היום באתר הארץ תגובות הרומזות או טוענות במפורש שהאסיר X, שהוא אולי מי שהיה שר ההגנה האיראני, עסקרי (אסגארי), התאבד או נרצח בכלא איילון, מתבקש למחוק את הזכרון ממוחו. תודה.

 

 

 

31/12/10: מצעד המחץ מרכין את ראשו

השיר שהכניס את בוני.אם לתודעה. זכה לתרגום "אבא גנוב".

איתה, קצב לא היה מנסה…

ובסוף, סנט פטרסבורג (לנינגרד בזמן היכתב השיר), כמעט באותו תאריך. ותחשבו על זה…

"אין במשפט זה כמעט דבר זולת מחלוקת פוליטית"

הדברים שנשא אתמול יונתן פולק, שנידון אתמול למאסר של שלושה חודשים על התנגדות למבצע עופרת יצוקה ולא על שום דבר אחר, ידברו במקומי. לי אין נגמרו המלים.

 

"כבודו, נהוג במעמד זה לבקש מהשופט לדון נאשם במידת הרחמים, תוך הבעת צער על עצם ביצוע העבירה. אך בבואי לטעון לעונשי, אין ביכולתי לעשות כן. מהרגע הראשון של משפט זה, לא הייתה למעשה כלל כל מחלוקת עובדתית בין הצדדים. אכן, כאמור בכתב האישום, רכבתי על אופנים, יחד עם אחרים, ברחובות תל אביב במחאה על המצור על עזה. אכן, ייתכן ורכיבתנו על אופניים, שהן כלי תחבורה לכל דבר, האטה במקצת את קצב התנועה על הכביש. המחלוקת היחידה, והלא משמעותית, נסובה סביב עדות בלשי המשטרה שמסרו בעדותם כי חלקי ברכיבת האופניים היה מרכזי, עובדה אותה הכחשתי אני והכחישו שאר עדי ההגנה.

כאמור, נהוג בשלב זה של המשפט להביע חרטה, ואכן אבקש להביע כעת צער על דבר אחד מאירועי אותו יום – אם יש בלבי חרטה היא על כך שבאותו היום אכן, כפי שטענתי, לא לקחתי חלק מרכזי באותה תהלוכה ובכך מעלתי בחובתי לעשות ככל שעולה בידי לשינוי מצבם הבלתי נסבל של תושבי עזה, ולסיום השליטה הישראלית על הפלסטינים.

אמר כבודו במהלך המשפט, ואני מניח שיאמר שוב בעתיד, כי משפט אינו עניין פוליטי, כי אם עניין של חוק. על כך אומר שאין במשפט זה כמעט דבר זולת מחלוקת פוליטית. בית המשפט אומנם לא ניאות לאפשר לסנגוריה לנהל הגנה ראויה כאשר סירב לשמוע טענות בדבר בררנות פוליטית בהתנהגות המשטרה, אך אפילו מהעדויות שכן נשמעו, ברור כי בררנות כזו קיימת.

נושא הכביכול-עבירה ומניעיה, היו פוליטיים גם כן, ומכך כבר לא ניתן להתחמק. מדינת ישראל מטילה מצור פסול, בלתי אנושי, ובלתי חוקי על רצועת עזה, שעל פי הדין הבינלאומי עודנה שטח כבוש. מצור זה, בשמי, בשמך אדוני, ובשם כולנו למעשה, מטיל ענישה קולקטיבית אכזרית על אזרחים פשוטים, תושבי רצועת עזה, נתינים חסרי זכויות דמוקרטיות של הכיבוש הישראלי. אל מול מציאות זו וכדי לקום נגדה, בחרנו ב-31 בינואר 2008, לנצל את חופש הדיבור הניתן בישראל לאזרחים יהודים. אך נראה כי בכאילו-דמוקרטיה-האחת-מני-רבות במזרח התיכון, גם חופש כזה כבר לא ניתן, אפילו לבניה המיוחסים של החברה.

אינני מופתע מהחלטת בית המשפט להרשיע אותי, למרות שאין בי בדל של ספק שמה שעשינו באותו היום הוא מהמדרג הנמוך ביותר של ניצול הזכות לחופש המחאה בתנאים הקיימים. אכן, כפי שטען התובע, בשעת ההפגנה, ריחף מעלי מאסר על תנאי על הרשעה בסעיף זהה. למרות שאני עדיין מאמין כי לא עברתי כל עבירה, ידעתי כי במערכת הצדק הישראלית, ייתכן ויופעל עונש זה.

עלי לומר, אם יפעיל כבודו את עונש המאסר המותנה, ויגזור את עונשי לכליאה, אלך לכלא בלב שלם ובראש מורם. תהיה זו מערכת המשפט שתצטרך, לדעתי, להשפיל את מבטה בפני סבלם של תושבי עזה, כשם שהיא משפילה את מבטה ועצמת עיניה בפני הכיבוש עצמו מדי יום. אל ההפגנה הבאה אלך ביום שחרורי מהכלא"

 

 

בלי ספק, עוד לבנה בחומה. אנשים כאלה אולי יפילו אותה יום אחד.



מקום ראשון, סוף עשור ה70.

 

 

 

ושוב, ידיעה על אסיר, שהתאבד בכלא איילון לפני שבועיים, וזה כל מה שיודעים עליו. חוץ מזה, לא שם ולא כלום. נכון לכרגע, הידיעה נמצאת בויינט, מאתר אחר שהיתה בו, היא נעלמה. התופעה עצמה לא כל כך מפתיעה, מסתבר, וכנראה שיש כאלה שהיא גם לא מפריעה יותר. זול יותר, שקט יותר (אלא אם במקרה יוצא סלב) יעיל יותר ופחות ריחני משיטות אחרות.

והעיקר לא לפחד כלל. 

 

עדכון: כתבה ומבזק בויינט שהזכירו את התאבדות האסיר הורדו משם. ניתן למצוא אותם דרך מדרון חלקלק.

עוד עדכון: גורביץ עושה את הקישור המתבקש בין ההתאבדות (?) לאסיר X. (באתר של זק"א דיברו לפני שבועיים על מישהו בן 32, ואני עוד חשבתי על שר ההגנה של איראן). הוא כתב שם על "המשתמטים", נושא שהחלטתי להתנזר ממנו לפחות לזמן מה, וגם למה אין יותר סיבות להצביע למרצ, אם מישהו עוד חשב או קיוה שיש. מומלץ תמיד.

תתחיל לחזור הביתה

להקת סופרטראמפ, שזכתה בשנת 1979 בכל הקטגוריות במצעדים שעל היבשה הישראלית, אל ראש מצעד המחץ הגיע רק שיר אחד שלה, השבוע לפני 31 שנה, שיר שפחות הצליח בישראל, TAKE THE LONG EWAY HOME. הוא היה שבוע אחד, לפני ההשתלטות הקטסטרופלית, יש לומר, של החומה וANOTHER BREAK IN THE WAL, שהיה בראש 8 שבועות וזה היה כבר די קרוב לסוף המצעד, סוף ההסטוריה (עם שיר שהספיק לגלי צה"ל לעשור שלם, שבו הוא נבחר 10 שנים אחרי לשיר העשור שקראו לו, במידה רבה של צדק, עשור 'קץ ההסטוריה'). בשיר של סופרטראמפ יש איזה חשבון נפש שבמידה רבה מסכם את הסבנטיז ולמרות ששנת 1979 לא נגמרה עם השיר הזה בראש, הוא בעיני נעילה טובה לשנות ה70 ולשנה הזאת שבה שוטטתי שוב בצמרות המצעדים של אז. יש דברים שהתיישנו, יש דברים שעדיין עומדים, זה הוא אחד מהם.

התרגום נמצא גם באתר לעז, שאם לא המלצתי עליו וגם אם כן, אני ממליץ בחום.

אז אתה חושב שאתה מאהב
בסרט אוסקר מככב
תתחיל לחזור הביתה
תתחיל לחזור הביתה
כל השכונה כבר צוחקת ממך
מה זה בוער כל עוד טוב לך
תתחיל לחזור הביתה
תתחיל לחזור הביתה
אך יש זמן שאתה מרגיש אתה רק תפאורה
אז כל ההסוואה, פתאום נופלת, כן
ואשתך נראה חושבת שאתה ריהוט
הו, חתיכת ביעוס, היתה פעם נחמדה
כשלילות נהיים לבד כמו הימים
אתה מטייל אל אורות העיר
מתחיל לחזור הביתה
תתחיל לחזור הביתה
לא רואה אף פעם מה שאתה רוצה
תמיד אתה אל התצוגה פונה
תתחיל לחזור הביתה
תתחיל לחזור הביתה
וכשאתה על הבמה, זה לא יאומן
הו, זה בלתי נשכח, הם מעריצים אותך
אך אשתך חושבת שאתה מאבד שפיות
הו, איזה פורענות, האם אין דרך לצאת בחוץ?


מרגיש שהחיים שלך נהיים אסון
הו, הגיע זמן לגדול, בנאדם
מביט על השנים רואה מה שיכולת להיות
מה שיכל להיות, אם רק היה יותר זמן
אז, כשהיום יבוא להיות כבר בן אדם
מי ייאשם אם לא היית שם
מתחיל לחזור הביתה
תתחיל לחזור הביתה..

הצועד: יש שוויון בישראל

לפחות בעיני גורם אחד, תנחשו מי – מערכת הבטחון כמובן. לא רק אזרחי המדינה הפרטיים מחוייבים לעבוד בשבילה חינם, גם לחברות הסלולר, שיש להן כידוע לכולנו הרבה כסף, מודיעים הפסיכופתים הבטחוניים שלא יתכן שיהיה הבדל בין עשיר ועני בעבודת המולך. אכן, שוויון בנטל וכמה מחמם את הלב לדעת שיש מי שדואג לשוויון של כולנו, עשירים כעניים. כולנו שווים, כשמדובר בבטחון – אותו מושג ערטילאי וקדוש, בעיקר קדוש – שווים לאפס זאת אומרת, מולו. אמרתי את זה כבר פעם בטח.

 

(שיהיה ברור – גם המושמטים הם עובדים חינם למערכת הבטחון – בעצם היותם אלה שנבחרו לשאת את הצלב של ה'יראו וייראו', וביצירת מצב המאלץ אותם להשקיע אנרגיות רבות של מחשבה והתעסקות במושמטותם ובכך בדיעבד הם גם תורמים אנרגיה רבה של חייהם לנושא הבטחון, אף יותר ממה שתורמים לכך אלה שלא הושמטו, יעני שירתו. כולנו משרתים. אך בעניין זה אולי צפויה לבוא בקרוב הודעה דרמטית).

 

 

 

ויש כנראה פתרון לתעלומת מיסטר X – לפי האתר של ריצ'רד סילברסטיין, זהו עלי רייזא אסגרי, גנרל איראני בכיר ממפקדי משמרות המהפכה, שהיה גם סגן שר ההגנה. מישהו יפקיד בשבילי ערבות?. (קוראים המאמינים והנאמנים לשב"כ ולמדינה שקראו ידיעה זו, מתבקשים בפקודה לשכוח אותה עד אשר תאושר בידי גורם מורשה-רשמי ונאמן).

 

 

 

המושמטים וזכויות האדם – לקראת מצעד זכויות האדם ביום ששי 10.12

81% מהציבור מאמינים לצה"ל, כך קבע סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה. יותר מאשר לבית המשפט, יותר מאשר לכל גוף אחר.

כולנו רוצים להאמין שהגוף השומר על בטחוננו הפיסי אינו טועה, ואינו משקר, והאמון בצה"ל ובדובריו, שהוא יותר Wishful thinking מאשר היסמכות רציונלית על עובדות, חל למרבה הצער, גם על קביעותיו לגבי אלה שאותם הוא פטר מלשרת בשורותיו.

הצבא הוא מקום עבודה והוא מכונת מלחמה, לשם כך נועד, ואלה שתי עובדות שצריכות להיות ברורות. כל נסיון לראות בו מעבר לכך הוא אמוציונלי ומיסטי, כמה שזה קשה לשמוע לאחדים מאיתנו. ככזה, הצבא משבץ אנשים וקובע פרופילים לפי צרכיו בלבד. הוא אינו אמור לקבל כל אחד, ולא כל אחד מתאים להיות חלק ממכונת המלחמה באותה מידה, ויש כאלה שלא מתאימים בכלל. אבל אין שום קשר בין התאמה לעבודה במכונת המלחמה, לבין התאמה לעבודות אחרות, למערכות אחרות, ואין גם שום קשר הכרחי בין התאמה צבאית לבין איכות אנושית. דברים אלה כבר הוכחו מן הנסיון.

ואף על פי כן, גם היום, לאחר כשניים או שלושה עשורים בהם היה דומה שאלילותו של הצבא פחתה בחברה הישראלית, והופץ דימוי (בעזרה לא קטנה של הצבא והתקשורת הנאמנה לו) כאילו קל היום מאד להשתמט וזו כביכול תופעה "נורמלית", עדיין, ברוב המקומות, אנשים שהצבא בחר להשמיט אותם, מסיבות של בריאות נפשית או גופנית, אי התאמה אישית או פוליטית (ולפעמים, גם, לא נתבייש להגיד, אינטליגנציה שאין יכולת לשבצה במסגרת צבאית), או כל סיבה אחרת (כולל אי רצונם לשרת, תהיה הסיבה אשר תהיה), מוצאים את עצמם (אולי קצת פחות כאשר מדובר במושמטים על רקע גופני) במילכוד בלתי אפשרי, כאשר הם צריכים להחליט, בהרבה מקומות שבהם הם נשאלים על עברם (דבר שאסור על פי חוק, אבל חוק אשר קשה לממש אותו בחברה כמו החברה הישראלית) אם להציג את עצמם כפטורים על רקע משהו שלא נראה – כלומר נפשי – כלומר כמי שיתוייגו מיד כפסיכים, או לפחות כחשודים באי אמינות, שצריך 'לשמור' עליהם או להישמר מפניהם, או כמשתמטים – כלומר בעיני רוב החברה הישראלית, ביחוד לאחר שנות ההתלהמות וההסתה האחרונות במהלכן החל, בדיוק לפני שלוש שנים הקמפיין השטני שבא להדיר אותם מכלל 'ישראליות', משהו שמתקרב לבוגדים, הנאלחים באנשים (למרות שרק אחוז קטן גם מקרב המושמטים הרצוניים – הוא באמת מי שהיה מסוגל לשרת ובחר שלא לשרת, ורובו לא דומה לבר רפאלי). האמינות של מושמטי הצבא מול האמינות של הצבא, זו שיש לה 81% בציבור, נמצאת בקרב אבוד. מבחינת רובו המכריע של הציבור, אם לא שירתת, אז או שאתה חולה נפש (סטיגמה מלאת עוולות לכשעצמה), או שאתה מתחזה, או שאתה בעצם שילוב של שניהם, שזה הכי גרוע. ואין לך למי להוכיח שאין לך אחות. אין לך זכות הוכחה. דינך נסתם, כי צה"ל הוא הפוסק העליון, צה"ל שבעיני 8 מכל 10 אנשים, לא משקר אף פעם. והמאבק של המושמט על מקום עבודה סביר (לפחות בפריפריה) ההולם לכישוריו, ועל דימויו וכבודו העצמי, הוא סיזיפי.

בציבור נשמעת מפעם לפעם הערגה לימים שבהם "המשתמטים הלכו עם הראש למטה" ומפעם לפעם נשמעות ועולות הצעות חוק במטרה להחזיר אותם לימים ההם. כאן עלי להזכיר בצניעות את החלק שלי ושל עוד מספר אנשים בכך שהיום אולי הראש של המושמטים קצת פחות למטה, וחלק מהם כן הצליחו להתקבל ולהשתלב, אם כי בהרבה מקומות זה על תנאי. (במקום העבודה עדיין יעקבו אחריהם ב'כבדהו וחשדהו' והם יצטרכו להוכיח את עצמם במשחק שהוא כאמור די מכור). לפני קצת יותר מ15 שנה היינו חלק מהתארגנות שהעזה לצאת חוצץ כנגד הסטיגמה שלפרופיל 21 ולתבוע "הפרדה בין הפרופיל הצבאי לפרופיל האזרחי" ובסיוע של מצב פוליטי קצת יותר אוהד בימים ההם, עזרנו לחקיקה שהוציאה את הפרופיל הצבאי משאלוני הקבלה למקומות עבודה, ומאז נעשה לגיטימי יותר להיות גם 'לא-חייל' במדינה שלנו. אנחנו שחררנו איזה שד מבקבוק, וחלק מהמחיר שאני משלם על כך הוא בהתחזות מתמדת הנמשכת כבר שש שנים, של מישהו הכותב באתרים שונים תגובות מופרכות, מופרעות וחולות בשמי, אני מזהה בכך מעין נסיון מיסטי להחזיר את השד לבקבוק על ידי ההוכחה כביכול שאני, המזוהה ביותר עם המאבק, עונה לסטיגמות שניסינו לעקור. אבל זה הכסף קטן מול האיום המתמיד להחזיר בכח את המושמטים למעמד אזרחים סוג ב', רעיונות העולים חדשות לבקרים לשלול ממי ש"השתמט" את רשיון הנהיגה, זכות הבחירה, זכות ההתפרנסות וזכותהלימודים. תנועה פוליטית אחת לפחות, שלפי כמות הציבור אותו היא מצליחה לשכנע שהיא תנועת 'שמאל', יש לה סיכוי להיכנס לכנסת על חשבון מי שרגישים לזכויות אדם יותר ממנה, מבססת את מצעה על רעיונות כאלה. המושמטים, לא 'המשתמטים' נמצאים במעמד שבו יש איתגור תמידי על זכויות האדם שלהם. כשבמצב מלחמה, שבו נדחקת כל רציונליות אל הקיר, או בכל מצב שבו יפחתו זכויות האדם, המושמטים הם קבוצה ראשונה בתור לאבד את זכויות האדם שלה, ועל פי אותו סקר שבו פתחתי את הפוסט, 56% מהציבור ה'מרכזי' במדינה תומך בכך.

על כן גם על המושמטים להיות מיוצגים ולצעוד בגאוה במצעד זכויות האדם.

כי אם לא עשית צבא זה עדיין לא אומר שאתה משתמט.

וגם אם בחרת מרצונך להיות מושמט, עדיין אינך בוגד.

כי למדינה יש עודף חיילים, ועוד יותר מכך, עודפי מיליטריזם המביאים להעדפת אדם ושפיטתו לפי דרגתו הצבאית לפני כל איכות אנושית. מושמטים שיעמדו על שלהם מול התפיסות האלה, אולי גם יראו לחברה דרך אלטרנטיבית.

כי האיתגור על זכויות האדם של המושמטים הוא אחד מהאיתגורים הבולטים על זכויות אדם בישראל.

 


 

 

ראה עוד:

'חוק הגנה ופיצוי למושמטים'