בעשור הקודם, כמו בעשור שלפניו בו הפך האינטרנט בהדרגה מנחלת מעטים יודעי ח"ן לנחלת הרבים, השימוש בניקים בלתי מזהים במקום בשם מזהה, היה מקובל על רבים טובים, ונחשב אף ל'נשמת אפה של הרשת'. אני ראיתי בו צדדים של שלילה וחיוב, ובהם אפשרות להשתעשעות עם צדדים אחרים של העצמיות, יכולת לביטוי דברים שה'תדמית הציבורית' לא מאפשרת לך לומר באופן רגיל, יכולת לאישיות מופנמת להחצין את עצמה ב'נשפי מסכות' וירטואליים, יכולת להדגיש נקודות ואף ליצור מצבים ספרותיים באמצעות 'דמויות משנה'. נדמה לי שלא הייתי יחיד בהשקפתי זאת. ויש דבר נוסף שאביע אותו בהמשך.
הדיון שהתנהל אז בפורומים רבים על 'זכות הקיום של האלמוניים' דומה שהוכרע על ידי הפייסבוק, וכיום הפכה האלמוניות לנחלתם של שוכני ה'דיוטות התחתונות' – הטוקבקים, בעלי השם הרע, ואולי לא רק הפייסבוק הכריע את המערכה אלא העובדה שרבים מדי ניצלו את האלמוניות לשם שליחת רפש והוצאת רוע במידות לא פרופורציוניות והוציאו בכך שם רע לכלל עדת כותבי הטוקבקים האלמוניים (אם כי כמו שהפוסט הקודם שלי מוכיח, וכמו שטענתי בעבר – הרוע/הרוב בישראל כבר אינו זקוק לאלמוניות כדי להשתחרר וגם הפייסבוק אינו מהווה מחסום בשבילו). היום הטוקבק האלמוני נתפס כ'אופציה נחותה' וכסימן לפחדנות, גם בכך יש צדדים עצובים אבל אולי גם צדדים חיוביים.
מכל מקום, אם אנחנו חוזרים לעשור הקודם (ותמיד גם הייתי נגד פוטושופ של הזכרון וכדאי שגם בעידן האינטרנט נעצור לרגעים ונזכור איפה היינו – למען שפיותינו) – באוירה שהיתה בו, לא פעם השתמשתי בכינויים אלמוניים, בהחלפתם ואף בהמצאת דמויות משנה ככלי במלחמת גרילה, לפעמים די מלוכלכת, שהתנהלה ברשת ועדיין מתנהלת פה ושם. אולי קשה היום להסביר את זה, הדבר נתפס כלגיטימי הרבה יותר ממה שהוא כיום. שיהיה ברור, אני שומר לעצמי את הזכות לנקוט באמצעים אלה גם בעתיד במלחמות גרילה אלה או אחרות, בהתאם למה שיידרש או לא, למרות שכיום אני פחות נוקט בהם, ובכלל נוטה פחות לכתוב בטוקבקים. יש גם דברים שלא הייתי נוקט בהם פעם שניה, כמו צורות התבטאות מסויימות שהייתי מעדיף לשפר. עם זאת, מעולם לא התחזיתי לכותב אחר או אחרים, בעלי שמות מקוריים או פחות, לפני שהם נקטו בצעד זה כלפי (כן, אני יודע שזה נשמע כמו "הם התחילו"…), וגם לא זכור לי מתי ציירתי גראפיטיז אישיים על קירות ציבוריים. כמו כן, תמיד השתדלתי לשמור על איזושהי רמה של שיח, גם בפוסטים ה'פרועים' יותר שלי, ועד היום אני לא רואה 'פוסטים פרועים' כנוגדים שיח בעל תוכן, אבל אני מסכים שהם אולי לא מתאימים לכל אחד או לכל מסגרת, ביחוד ככל שהפכו המסגרות האיכותיות באינטרנט ליותר מהוגנות ויותר פוליטיקלי-קורקטיות, דבר שלא תמיד הוא משמח. כמו כן אני סבור שפוסטים/תגובות שלי מעולם לא ירדו לרמת שיח הנאצה הרגיל שהוציא את השם הרע לטוקבקים, שיח שאף בי עצמי פגע.
אני עדיין איתן בדעתי נגד צנזורה באינטרנט גם של תגובות 'רעות' – אלא אם הן נושאות במפורש איום על החיים או עידוד לרצח או דברים אחרים שממילא יש בהם עבירה על החוקים שהיו קיימים במדינה לפני הכנסת האחרונה, שחלק מהחוקים שהוסיפה להם או עומדת ומתכוונת להוסיף, נמצאים בשדה משחק אחר לגמרי של התייחסות. (אני חושב שחשוב גם שנדע בקרב איזה ציבור אנחנו חיים, ומעדיף את 'קולו האותנטי' על הצטבעות והתייפייפות שמאחוריה יכול להסתתר הסכין האמיתי)
מה שמחזיר אותי לנושא הגרילה באינטרנט – כמי שיודע שהמדינה אינה חופשית ולא היתה אף פעם חופשית כמו שהיא מתיימרת לטעון, ועוד לפני חוקי ההשתקה שהתחילו להתבשל בכנסת האחרונה, כלי המשחק שבידי המשתתפים במה שקרוי 'שיח ציבורי' אף פעם לא היו שווים. אין כליו של המגיב האזרח הקטן שווים לכלים של גנרל, בעל הון, פוליטיקאי, מי שעומדים אחריו עורכי דין ומשרדי יחצו"ן, ואף מי ש'מקובל בכיתה' ולו רק מהיותו בעל בלוג בפלטפורמה שנחשבת אליטיסטית. כמי שלא רואה את התהוות הדברים כך בהכרח כתוצר של 'סדר טבע' או של צדק, אני רואה באלמוניות באינטרנט את השדה בו יכול, או היה יכול, החלש/המוחלש לנהל את מלחמת הגרילה שלו ולהציג את הצד שלו כאשר בהופעתו בשם גלוי הוא עשוי להיפגע (נכון שמאחורי טיעונים אלה יכול להתגונן גם "הפחדן האלמוני", אבל זה שעשויים לגנוב את בגדיך לא מהווה סיבה שתלך עירום). מכיוון שבינתיים כוחות הרשע מתגברים ו'הקול האחד' שלהם מוצא דרכים מתוחכמות יותר להשתיק את השיח, אני לא פוסל שימוש בשום טכניקה נגדם בעתיד, למרות שכרגע לא נראה לי ש'האלמוניות באינטרנט' יכולה לשמש הגנה לגרילה כמו ששימשה בעבר – בגדול היא כבר לא ממש קיימת. אני בעצמי גם מעדיף פחות להשתמש בה, ומרגיש אמיץ יותר, במקומות אחרים, להתבטא בשם הגלוי שלי, (אבל נשמור בבלוג הזה על הילת 'הצועד' ולו רק לזכר ימים עברו, ימי התהילה 2005-06 בעיקר). בכל זאת, כאמור, אני שומר לעצמי את הזכות להשתמש גם בבלוג זה ובכינוי המחתרתי (או כינוי מחתרתי אחר), באם יידרש (מקוה שלא), בזמן ובמקום הנכונים.
אבקש בהזדמנות זו את סליחת כל מי שנפגע או ראה את עצמו נפגע אישית מריקושטים שעפו מכיווני במהלך המלחמה המלוכלכת/המלחמות המלוכלכות השונות של העשור הקודם, יתכן שגם אני טועה לפעמים, יש דברים שהייתי כותב/אומר/מנסח אחרת. בסך הכל כולנו ילדי אבק כוכבים. זהו.
בלוג הצועד The VValker's blog 