בלוג הצועד The VValker's blog

ביום ששי זה יציינו 22 שנים למותה מאנורקסיה נרווזה של הזמרת קארן קרפנטר. זמרת נפלאה שהביאה שירים נהדרים, אבל שירתה יותר מדי רצונות של אחרים, מאשר את חייה שלה. כמו הרבה.
לה אני חייב, בעצם, את הכינוי שלי. כי לפני שנה בדיוק כתב אורי קציר באתר "רשימות" פוסט בשם "מות הזמיר" שתיאר את חייה. הפוסט הורד בינתיים מן הרשת, ויש לקוות שקציר יחזיר אותו באתר החדש שפתח בינתיים. אני, שהייתי נוהג אז להחליף כובעים שונים בתגובות באינטרנט וסירבתי להתביית על כינוי קבוע, לבשתי אז בפעם הראשונה את הכובע של הסטוריון מצעד המחץ (והשארתי אותו על ראשי בעקבות הדיון הזה), כי מה שהיה לי לכתוב עליה כתגובה באותו פוסט, נגע למצעד המחץ, אותו מצעד ישן שאני וחברים ערכנו באמצע-סוף שנות ה70, וכמונו, הוא צעד בדרך קצת שונה מהאחרים. את המצעד השנתי עשינו בשבוע הראשון של מרץ, בניגוד לשאר העולם שעושה את הסיכומים שלו בדצמבר. בעולם צעדו באותן שנים הבי.ג'יס, בוני.אם, הוטל קליפורניה, טרוולטה ניוטון ג'ון. הדברים האלה צעדו גם אצלינו, אך לא עברנו לדום בגללם. בראש שמנו את מה שבא לנו לשים, לא את מה שהעולם פקד. אנחנו לא כבשנו את העולם, אמרנו, אבל גם הוא לא יכבוש אותנו בקלות.
וכך שיר השנה הראשון שלנו, באביב 78, באופן שהפתיע גם אותנו, היה שיר שלה (כלומר של "צמד הקרפנטרס" שכמו במקרים רבים, היה צמד שבו גבר טפיל נבנה על קולה המוביל של אשה), בעצם לא שיר שלה במקור אלא של להקה מסתורית מקנדה בשם klaatu (שמשך זמן מה נפוצה שמועה שהם בעצם הביטלס בתחפושת) שנקרא קריאה לאנשי חללית בין פלנטרית. לכבוד יום השנה שלי כהסטוריון מצעד המחץ, לכבוד הcontact day שלא ברור בדיוק לאיזה יום הם מתכוונים, אבל הרבה תאמינו לי מחכים ליום הזה וגם פוחדים ממנו, וכמובן לזכר קארן קרפנטר תנצב"ה, אני מביא תרגום. קצת נאיביות המלים ואולי בכלל נכתבו באיזה הומור שקשה לתרגמו, ובעיקר בפרשנות הקולית של קארן יש כנראה לא מעט נואשוּת במלים האלה, אבל ניתוח מלא בפעם אחרת.

בתוכך אתה מכיר יכולת חבויה
לשלוח טלפתיה למרחב הלא נודע
עצום עיניים, תתרכז
בכל המחשבה
ותחזור איתנו על ההצהרה:

"זו קריאה לחללית בינכוכבית
זו קריאה לחללית בינכוכבית לגמרי לא רגילה:
אתם צופים בכדור הארץ שלנו
ואנחנו רוצים ליצור קשר איתכם
אנחנו ידידיכם"

"אנחנו צופים בכדור הארץ שלכם
ולילה אחד נתקשר אליכם
אנחנו ידידיכם"

ורק נחיתה תלמד אותם, אז אנא בואו
כדור הארץ לא ישרוד, אז נו תבואו
בקשה, משטרה בינכוכבית
רק תנו לנו סימן
תנו לנו סימן שהגענו
אליכם

ברוחכם ישנה יכולת חבויה
לשדר אנרגיה למרחק המופלא
עיצמו עיניים, תתרכזו
ביחד, זו הצורה
לשלוח מסר
אנו מכריזים על יום המגע.

לפני כמה ימים לא ראיתי את האור האדום הרגיל מעל הכפתור שפותח את הטלויזיה שלי. באתי לפתוח, וברק מפחיד שיצא מאחור בישר לי שהטלויזיה שבקה חיים, לפחות לבינתיים.
אני לא ממהר לתקן אותה.
כבר כמה שבועות אני משתדל פחות לראות טלויזיה, ובעיקר בסוף השבוע. היה סוף שבוע אחד, לפני שבועיים, שהטלויזיה נשארה סגורה כל הזמן. הקלקול בא לי בזמן טוב. באיזה שהוא שלב אני בטח אנסה לתקן אותה, אבל בינתיים זה עוזר לי בהתנתקות שלי מ"מדורת השבט".
וכך יש לי זמן לפתח את הגירסה שלי, ופחות להיות מזוהם על ידי הגירסה המטמטמת של מדורת השבט. ביחוד בערוץ 2.
המדורה הפרטית של כל אחד ואחד טובה יותר, טובה בהרבה, מ"מדורת השבט".
תנסו גם אתם מפעם לפעם, להתנתק (אני לא אומר שתשתדלו לקלקל את הטלויזיה, אבל אם יוצא לכם שהיא מתקלקלת, גם אל תרוצו לטכנאי). תאמינו לי, כיף.

בדיוק חמש שנים מהיום.
מזג אויר סוער, והמונים באו לירושלים לראות שם את השלג הגדול.
אהוד ברק היה ראש הממשלה, עדיין די טרי ומבטיח, ואופוריית שלום אוטוטו בדרך קלה היתה באוויר, ביחד עם בועת ההייטק שעוד לא התפוצצה, האפיפיור שביקר כאן וחגיגות המילניום בדיוק לפני חודש, שנת 2000, זוכרים?
ואני עמדתי לסגור שנה שלישית במקום שעבדתי בו, חצי שנה לפני שביום קיץ חם אחד, בדרך לפיצוץ קמפ דייויד ולשאר הפיצוצים שבאו בעקבות, הבוס פיטר אותי, ואחרי עוד שמונה חודשים, בדיוק כשקמה ממשלת שרון, הוא פיטר את כל האחרים שחשבו שלהם זה לא יקרה, וסגר את העסק.
שמונה חודשים לפני התישמוד הענקי, שלכולם היה חלק בו. הכל היה נראה אז רווי אחרית הימים.
אף אחד לא היה מאמין אז, שחמש שנים מהיום אריק שרון יסגור שנה רביעית כראש הממשלה, ושהדברים ייראו כמו שהם נראים.
אז היה קר וחורפי, היום חם וכמעט קיצי, ונראה כאילו הזעם עומד להיגמר.
ואולי, בעצם די בטוח, זה רק פסק זמן לפני הזעם הבא.

טלי פחימה שוחררה למעצר בית. כן, "הסכנה הנוראית". לא יודע אם היא אשמה או לא, אבל הפרופורציות, כך הוכח, היו מוגזמות, וללא ספק מכוונות פוליטית. רצו לסתום לסמולנית את הפה, חשבו שמצאו טרף קל, וללא ספק רצו לחנך את תושבי עיירות הפיתוח, שימשיכו להצביע למי שדופק אותם, שלא יתחילו חס וחלילה לחשוב.
יום גדול לבית המשפט ולדמוקרטיה.
יום קטן לשב"כ ולשאר מקהלת "לסתום את הפה לסמול" המגובה במגיבי ויינט הימניים, הנראים לפי שעה בהלם. תישארו כך.

אולי עוד יהיה לשב"כ יום גדול – כאשר יתחיל לחקור את מי שבאמת מסוכנים – הימין הקיצוני.

פעם הייתי אחד שצעד הרבה, וגם רץ למרחקים ארוכים.
ערב ערב הייתי רץ, לפעמים הקפתי חצי עיר. וגם צועד הרבה.
בשנים האחרונות התפנקתי והשמנתי. עכשיו אני חוזר בהדרגה לצעוד.
חוזר אל המרחבים הישנים.

גב' זלמנסון לא התלבטה הרבה, ובעזרתם האדיבה של קוראי הבלוג של הסטוריון מצעד המחץ, שממש הציעו המון המשכים לסיפור מלפני שבועיים, החליטה להביא את הילד לעולם, לפלצותם המוחלטת של הרופא, מזכירתו ובעלה, שהיתה לו נסיעה פתאומית לצורכי עסקים, ומהמקום אליו נסע שלח לה כעבור שבועיים תביעת גירושין.
הגב' אגב לא נשארה הרבה זמן לבד, כעת היא חיה עם צלם הCNN שנשלח אל בית החולים ביחד עם מאות צלמי רשתות מרחבי העולם, כדי לסקר את לידת ילד האנטנות הראשון, שנקרא זלמן ע"ש הסבא של האמא, שבין המכתבים ששלח בעלומיו לחברתו מאניה (ולימים רעייתו, הלא היא סבתא מאניה מדגניה) נמצאה השורה שתמיד היתה סתומה משהו, ורק כעת הבינו אותה כשורה נבואית: "ונכדינו, יש להאמין כי עין אשר אין כמותה תזדקר להם כקרן מעל למראשותם, לקלוט אוושות תבל רבה ולשמוע שירת הכוכבים".
לא שלא היו בעיות, כל מיני סוכנים בלבוש אזרחי או אזרחים בלבוש סוכני שהסתובבו במחלקה שבבית החולים וגם הגיעו לגב' זלמנסון הביתה והציעו לה הצעות של ויתור על הילד לטובת המחקר הבטחוני החשוב של המדינה, ואף איימו עליה שבתום החגיגות של רשתות הטלוויזיה הזרות, היא תיעלם יחד עם בנה ולא ימצאו אותה. אבל חברתה הטובה יואל, שבעצמה עבדה בעבר בשב"כ, עמדה בדלת וחסמה אותם בגופה, וגם ג'רי הצלם שהסתובב בכל מיני מדינות, שמר על קוליות.
זלמן הקטן נח כעת בעריסתו, שתי אנטנותיו החמודות נוצצות (ועדיין באים כולם לצלם אותו) ועוד צפויות לו גדולות ונצורות.

(סיפור עם הסטוריוני מתקופת בית הספר בטרם נתלש)

זמן רב לפני הופעת האנושות בכדור הארץ, היה מאדים כוכב משגשג ופורה, והתפתחו בו תושבים מיוחדים שהיו שונים מתושבי כדור הארץ, וגם יותר מפותחים. הם שלחו חלליות לכדור הארץ שנים רבות לפני התפתחותו שם. ערים שלמות התפתחו שם, וזה היה המקום היפה ביותר במערכת השמש.
היו שם תושבים שידעו לשנות את עצמם בעזרת מחשבות, והם יצרו במחשבתם את הערים הגדולות, וגם ידעו לפרק אותן במחשבות.
באחד הימים התפרץ במאדים הר געש, ובכח המחשבה תפסו המאדימים גוש שנפלט ממנו ושלחו אותו אל החלל. זהו פבוס שאנחנו מכירים כיום כירח של מאדים. אחריו שלחו תושבי מאדים גושים נוספים שיצאו מתוך הרי געש אל החלל, ובהם הטמינו מסרים טלפתיים באמצעותם קשרו קשרים עם תושבי כוכבים אחרים.
וכך שגשגה התרבות במאדים עד שיום אחד, כפי שמספר לנו F, כיום נשיא הכוכב, התחיל הכל לרעוד ולהתייבש, כל הרי הגעש פלטו אש ולא היה בכח המחשבה המאדימי לעצור את האש שהתקדמה ושרפה לחלוטין ערים רבות. החום היה עצום וגם המחנק. תושבי מאדים התחילו לגווע ולהיעלם עם הרוח.
מה קרה שם?
מסלולו של מאדים היה אז בין ארץ ונוגה, עד שכנראה בשנת 1310 לפנה"ס, הגיע כוכב מבחוץ אל מערכת השמש והתקרבותו אל כוכבי הלכת עוררה אסונות רבים. שני כוכבי לכת התרסקו וכיום הם האסטרואידים, פלוטו שהיה קרוב לשמש התרחק והפך לכוכב קר, ומסתבר שגם מאדים ניזוק. הכוכב הזר משך את מאדים ממסלולו לעבר השמש, ומאדים נמצא לחוץ בין שני כוכבים לוהטים. רק בגלל המרחק הרב לא נכחד מאדים לגמרי, אך כל אוכלוסייתו גוועה.
אז נמשך מאדים בכח אלמוני למסלול שבו הוא סובב כעת.

כיצד הוקמה האנושות במאדים לתחיה.
זמן רב תהו תושבי כוכבי הלכת נוגה וארץ על קנקנו של מאדים ששט בודד וחסר חיים בחלל.
חלליות מנוגה שנחתו עליו, גילו עצים ופרחים שם, וכשנקשרו קשרים בין ארץ לנוגה, הוחלט פה אחד לשלוח חללית משותפת לשם.
החללית "זהיסו" נחתה במאדים ב27 בנובמבר, שנת 19xx, האסטרונאוטים סיירו במכתש שצורתו צורת אגוז, ולפתע הבחינו בגופות של אנשים גבוהים וכהים מאד. גם במקומות אחרים נמצאו גופות כאלה. גופתו של אחד האנשים הובאה לחללית, ושם, באמצעות אויר שהוזרם לגופו מהמכונות המיוחדות, הוחזר האיש לחיים וזהו F, נשיא הכוכב כיום, אשר בכח יכולתם של המאדימים להפוך גם את מחשבותיהם למאדימים נוספים, ברא סביבו אוכלוסייה שלמה וגם החיה את יתר התושבים, שהתחילו להקים ערים חדשות מסביב למכתש שבו מצאו אותם האסטרונאוטים.