ימים מטריפים

בשנה ההיא היתה אופוריה כיפית בכל מקום, בעולם, אצלנו, שסימנו אותה, מחוץ לכל סיפורי השלום הפתאומי שפרץ בין מדינות, התרופות המהפכניות שנמצאו והדיווחים על "הפחתת האטום בעולם" השירים שליוו ברקע, אלה שסטולי הגנוב שלח לתחנות הרדיו שהטריפו את האנשים, ואת כל העולם סיקרן לדעת מאיפה השירים ואיזה אפקטים בדיוק יש בתוכם שגורמים לאנשים בכל מקום לאבד את איזון דעתם. רק אנחנו ידענו. בכל לילה היו מחכות לנו מעריצות מחוץ לגדר, והיינו אוספים אותן. היו לנו מכוניות כאלה בצבעים מדליקים של אדום וצהוב, שידעו גם להתעופף, להתקפל ולעשות להטוטים באויר. אף מכונית, כמו רוב הדברים שהיו לנו, לא קנינו בחוץ. מבפנים סופק לנו הכל. באוקטובר יכולנו כבר לעבור מרחקים דרך המכשירים, ולנחות אחד אצל השני. וכמובן היו ה"חטאפות" שאי אפשר להסביר מה זה, אבל זה כנראה הדבר הכי חשוב בכל המערכת. ובשיא שלהן היינו עושים את האורגיות עם העיתונאית הספרדיה, העיתונאית האיטלקיה, הזמרת ועוד אורחות חשובות, גם, ואחר כך זה נהיה בייחוד, מן העבר השני.

העיתונאיות היו הראשונות שבאו כשניתן איזה אישור לכתוב משהו, אבל עדיין לא את הרוב. למרות שכולם כבר ידעו הרבה דברים, חפא סיכם עם הממשלות לשמור על עמימות ולדבר רק בלשון שלא מסגירה כלום, שבה כבר כתבו בעבר כתבות על נושאים מסתורין בלי מחוייבות להגיד משהו, כמו "מסתורי הבית הבודד" "משהו קורה על הגבעה ההיא, אנשים מאמינים שהם שומעים קולות מעולמות אחרים" וכו', שום מילה על המעורבות הממשלתית, בדיוק כמו שסיכמנו עם ראש הממשלה כששוחררנו, וגם על נסיונות הקנייה של החברות האמריקאיות שכפי שהתברר אח"כ, לא הפסיקו להפעיל לחץ על חפא כל אותם ימים. אבל הוא עמד בלחץ ודאג להרחיק אותנו מן הבעיות האלה וזה היה יפה מאד מצידו, גם כל יתר המרחב שהוא נתן לנו באותם ימים, כדי שלא נרגיש בבעיות. אנחנו לא הערכנו את זה מספיק, שאלנו מתי כבר נהיה מפורסמים ונדבר אל כל העולם, לא היתה לנו סבלנות, בינתיים הוא איפשר לנו לדבר עם העיתונאיות שהתחייבו לא לכתוב בינתיים כלום ממה שסיפרנו להן, לפעמים כשהן יושבות ומראיינות אותנו לגמרי בלי בגדים, ועל כל הנסיעות וה"חטאפות" שבהן שיתפנו אותן שיתוף מלא.
העיתונאית הספרדיה נמצאה מתה אחרי שנה וחצי, ומאד היה חבל לנו עליה. אנחנו די בטוחים שזה מפני שהיא ניסתה לספר דברים בטרם עת.

לבית הספר שאליו הייתי רשום לא הלכתי כמעט. יצאתי רק כדי להיפגש עם רונה שלא ידעה כמובן כלום מכל מה שאנחנו עושים. לא הבנתי למה לכל פגישה בחוץ חפא התעקש שאני אלבש שכפץ מיוחד וקשיח, אותו הייתי צריך ללבוש גם כשאני אצל רונה, שגם לה אסור היה לספר באופן רשמי על כלום. אבל גַרְבֵּל, נציגת הכיתה לשעבר והתנועה באורגיות של חבורת המחץ, ומסמר אורגיות בזכות עצמה, בטח סיפרה לה כל מה ששמעה מחברינו בין "ראיון אינטימי" אחד למשנהו. לפני שחבורת המחץ נהייתה שליטת העולם, גרבל הזאת התייחסה אלי כמו לזבל. באורגיות האלה נקמתי בה בצורה הטובה ביותר: לא נגעתי בה.

אבל אם נדמה לכם שרק כייפנו אז זו טעות. רוב הזמן היינו פשוט הפועלים שבנו ושכללו ושיפרו את המערכת, דאגו שיהיו לה עוד חיבורים, שיקיפו את .כל כל המשטח הגלובלי. מעל הבית שהיה שלי הוסיף חפא אגף נוסף (המשפחה שלי, כמו יתר המשפחות של בני החבורה, הועברו אל מקומות בטוחים ב"תחום הרגיל" וגם שכנים, כך נשארנו לגמרי לבדינו בבתים, אבל בעצם לא באמת לבדינו) ובו הוקמה דלת מסתובבת בין הצד האחד של האגף לצד השני, בו ניהל חפא את העניינים, כאשר היה נמצא (והוא לא תמיד היה נמצא). במקום שבו היה פעם הקיר המזרחי של חדרי, התנוסס מסך כמו מסך טלויזיה ענק בצבע סגול.

חפא אמר לנו שכאן אנחנו רשומים כ"חברה ישראלית". בשיחה שהיתה לצבי ולי עם רוה"מ ואנשיו כששוחררנו מהמעצר, אמרו לנו שאולי נגוייס בעתיד כעתודאים בצה"ל, ויבקשו מאיתנו להשתתף בהקמת האגף החדש, האגף למיזוג עולמות (מז"ע). למרות המרירות שהיתה לי עדיין על דברים שקרו בשבוע המעצר הראשון, לפני שרוה"מ חזר לארץ, הייתי מוכן לזה ונראה היה לי שזה הולך להיות עתידי, בעוד שנתיים.

החודשים הראשונים שאחרי

שנתיים אחרי שרבין התפטר בגלל חשבון הדולרים, הוא נרצח בידי אלמוני שזיהה את עצמו בפתק ובשיחת טלפון שהשאיר בתור "לאומן כדור-ארצי, שביקש לנקום ב'ידיד החייזרים' ומשתף הפעולה הישראלי הראשי עם שלטון הכיבוש שלהם בכדור הארץ". רבין בעצמו דיבר עם ההסטוריון ועם צבי על החשש הזה שהביעו יועציו מפני אפשרות כזאת, בשעה שישב איתם, עטוי במשקפי שמש וקסקט, באותה מכונית אטומה שהסיעה אותם כששוחררו באישון לילה מהמעצר, כשאמר להם שהוא מבין שמה שקורה עכשיו משמעותו מהפכה שתשנה דברים יסודיים בתפיסה הישראלית והעולמית, אבל צריך זמן להכין את הציבור לכך בלי למוטט את יסודות הסדר הציבורי.
עד היום לא ברור אם תלמיד הישיבה הירושלמי שנתפס והתאבד כעבור יומיים, תוך כדי "ההסתכלות הפסיכיאטרית" אליה נשלח באמת היה קשור לכך, וממילא כבר קשה לזכור את הרצח, למרות שהסטוריונים כבר קבעו ש"רצח ה23 במאי 1979" הוא הרצח הראשון שפותח את מה שנקרא אחר כך "ההתקוממות העולמית/כדור ארצית" שהפתיעה ושיבשה הרבה מן התכניות והחלומות שהיו לאנשים מאז מארס 1977, למרות שחפא צפה גם אותה.

אך בל נקדים את המאוחר. באביב 1977 היו ההסטוריון וחבריו בפסגת היקום של המבושמות המאושרת, שהם חשו שהיא מגיעה להם אחרי החורף הקשה ורב הספקות שעברו. בעצת המומחים שישבו עם ראש הממשלה במכונית שהסיעה את צבי וההסטוריון, הם מיעטו לצאת מן התחום המגודר, ובו המשיכו לפתח את המערכת ולשוות לה צורה. עכשיו יכלו לראות אחד את השני דרך מסכים, ובקרוב יוכלו לשגר את עצמם דרכם. גם המשיכו למתוח את החוטים בשביל שרתי הטלפתינט שאחד מהם, אותו אחד שהינדס את מכונת הזמן, עבד על האפשרות של חיבורם למקלדת שהיתה צמודה למסך שמחובר ישירות אל מחשב העל הענק, ודיבר על האפשרות שבמקום מחשב על יהיה לכל אחד מחשב קטן עם מקלדת, שיעשה את אותם דברים! אבל זה נראה מוגזם ועוד חזון למועד, אפילו בשביל חבורת המחץ.
בסוף מאי, אחרי ששוב בירך את שמעון פרס, ראש הממשלה החדש המיועד, הודיע מנחם בגין על פרישתו מפוליטיקה מפאת מצב בריאות וגיל מבוגר, ורצונו להקדיש את זמנו לבילוי נעים עם הנכדים וכתיבת זכרונותיו. בגין יחזור מקץ שנים, וייבחר כנשיא המדינה. שמעון פרס הזמין את מחליפו בראשות הליכוד עזר וייצמן להצטרף לממשלה הרחבה שהוא מקים ביחד עם ד"ש ותנועת "שלום ציון" בראשות אריאל שרון.

ביוני, למרות שכבר כמה חודשים לא היה בבית הספר, בא ההסטוריון למסיבת הסיום של כתה ט' אצל רונה מן הבית הגבוה, והתפלא שהיא בעצמה הזמינה אותו באמצע המסיבה לעלות איתה לגג, שם איפשרה לו בחפץ לב לעסות ולחפון את שדיה הגדולים החשופים, והוא הרגיש שזה, מכל מה שעשה בתקופה האחרונה, היה מה שהכי רצה לעשות. זו היתה תחילתו של רומן, שנמשך עוד שנה וחצי.

בעיתונים עדיין לא כתבו דבר, אבל גם הכותרות שכן היו דיברו על שינויים שנראו עד לפני זמן לא רב מוזרים. נשיא מצרים היה בארץ בביקור חשאי, והוא צפוי לבוא שוב בספטמבר, בגלוי, בראש משלחת של מנהיגים ערביים, וגם ברית המועצות מנהלת מו"מ על חידוש יחסים בקרוב, פתיחת השערים ובכלל נראה שמשהו משתנה שם לאחרונה במהירות, לטובה. נמסר גם על ירידה מפתיעה בשיעור זיהום האוויר במקומות "חשובים" בעולם. תושבי דרום הארץ חשו במיוחד איך האוויר, שמשהו בו היה עכור, נעשה שוב צלול ונעים. מחיר העיתון ירד בינתיים ל90 אג'.

בסוף אוגוסט חזר חפא לכדור הארץ מן המקום שבו למד, לדבריו, בבית הספר של התבונה הגלקטית שאף אחד חוץ ממנו לא ידע איפה זה בדיוק. ההסטוריון, צבי וסטולי הגנוב קיבלו את פניו ונסעו איתו לעמדה הראשית שעדיין מוקפת בגדר, אבל יש עליה ציורים עליזים ורעשנים עליהם עבד ההסטוריון עם חברים מהשכונה במשך כל הקיץ. שם קיבל עליו חפא באופן רשמי את הניהול והפיקוד הראשי על התכנית.

ביום שאחרי

תמורת 1.50 ל"י, בעיתון שלמחרת, יכולת לראות תמונות בשחור לבן מההרס הנורא שיצרה רעידת האדמה בבוקרשט, לצד ידיעות על נסיעתו של רוה"מ יצחק רבין לוושינגטון לשיחות עם הנשיא החדש ג'ימי קארטר, שביתת המרצים הזוטרים באוניברסיטה והחלטתו של אשר ידלין לערער על פסק דינו. בימים הבאים התרבו הידיעות על חשבון הדולרים של אשת ראש הממשלה בארה"ב ועל ההתארגנות של הלהיט הפוליטי החדש – התנועה הדמוקרטית לשינוי בראשות הפרופ' יגאל ידין לקראת הבחירות המתקרבות. אף ידיעה אחת לא התייחסה לא ביום ההוא ולא בימים שאחריו לברק המוזר ששיבש את כל השידורים במדינה במוצאי שבת, לרעידה שחשו רבים ולהתנגשויות הרבות. אבל מפה לאוזן עברו השמועות על מקומות שהערפל לא ירד מהם מאז אותו ערב, ועל אנשים שיצאו באישון לילה מתוך ג'יפים לבנים וגידרו את המקומות האלה בגדרות גבוהות. המכולת של האחים רחמים לא היתה מעולם כה מלאה באנשים כמו שהיתה מאז נחסם הרחוב שאחריה בגדר כזו, והיא הפכה להיות התחנה האחרונה בגבול העולם המותר לגישה. כולם עסקו בשמועות משמועות שונות על מה שקורה מאחורי הגדר. הרוב היו בטוחים שמדובר באורחים מכוכב אחר שנחתו לפתע בכדור הארץ, אחרים ביטלו את השמועה ורמזו שמדובר בחומרים כימיים ואפילו אטומיים מסוכנים שהחזיקה שם הממשלה וכעת יש בהם סכנה לדליפה רדיואקטיבית, אחרים הרגיעו שבסך הכל מדובר בקומפלקס מסחרי רב קומות שהולך להיבנות "כמו באמריקה" אבל הם לא יכלו להסביר את העננים הקטנים שהתחילו לעלות מעל לגדר. היו גם אחרים שהגדר הזכירה להם דברים לא נעימים, אבל הם שתקו. דיברו גם על השמועות לגבי נער שגר שם, שנלקח עפ"י השמועות למעצר ביחד עם נער נוסף. כולם ידעו במי מדובר.

גם החבורה ידעה. הם הספיקו לחזור אל העמדות בבוקר יום ראשון, לפני שהקימו סביבם את הגדרות, שיכורים מן החגיגות שמעו מסטולי הגנוב שהוא לא הצליח לקלוט את הסטוריון מצעד המחץ וצבי שריג במשדר שבו צייד אותם לפני שנסעו לפסטיבל הזמר בבנייני האומה בירושלים, שאליו קיבלו במתנה כרטיסים מדודתו של צבי שויתרה עליהם. מן המקורות שלו הצליח סטולי לוודא עוד באותו לילה שההסטוריון וצבי נעצרו מיד עם צאתם מהפסטיבל ע"י מין שוטרים לבושים במדי אפור לבן. סטולי דאג שגם השעון שבו צייד את צבי במיוחד לאפשרויות כאלה, לא פועל ויהיה צורך שהחבורה תעשה פעולת חילוץ. האחרים אמרו שכדאי לחכות, ואכן, כעבור שבועיים (בעיתון, שכבר עלה יותר, כתבו על התפטרותה של אינדירה גנדי, התמוטטות השחקן פיטר סלרס, נישואי יהורם גאון והולדת נכדה לרבין) שוחררו צבי וההסטוריון באישון לילה והובאו אל העמדה שליד המכולת של האחים רחמים. ניתנה הבטחה מחבורת המחץ, שהם לא ידברו על זה עם אף אחד בעיקר לא מהתקשורת, עד שתבוא אישיות 'רשמית בכירה' לדבר איתם בעמדה שבה שוחררו השניים, העמדה הראשית. "פתפותי ביצים" הגדיר ראש הממשלה את הדברים האלה, כשעיתונאי חצוף העיז להציגם ולשאול על נכונותם במסיבת עיתונאים בנושא שיחותיו עם קארטר. האמירה הזו דווקא צוטטה בעיתונים, אך יוחסה בכולם כתשובה לשאלה אחרת.

אך כולם כבר ידעו, ולא רק בארץ, שלעולם יש שליטים חדשים, הקוראים לעצמם "חבורת המחץ". לקח זמן עד שבני החבורה הבינו שלא הם, באמת, השליטים.

מוצ"ש, 5.3.1977 — תחילת ההסטוריה האלטרנטיבית.

IMG_20201117_082130 שניים רוג

רוחמה רז בדיוק סיימה לשיר את "רקפת", השיר המסיים של פסטיבל הזמר והפזמון תשל"ז שאותו ראה כל עם ישראל בטלויזיה בצבע שחור לבן שמכירה רק ערוץ אחד בעברית, כאשר היה נדמה לו שהאדמה זזה, שידורי הטלויזיה נפסקו לרגע וכמו מכת ברק מסנוורת היכתה דרך המסך.
לאחר מכן יזכור ישראל שהיה הרבה יותר מכך, כאילו תחושת חידלון של העולם שררה באותו הרף עין, היעדר כל תחושה, כל צורה ומראה, כל צבע, רק אפור ובעצם שום צבע. תחושה שבעצם לא קיים דבר.
הרגע חלף כהרף עין, ורבקה מיכאלי, אולי עם תמהון קל על פניה, חזרה כדי להודיע על תחילת ההצבעה. אולי הכל היה נדמה לו.
אבל לא רק לו היה נדמה, מדינה שלמה הרגישה את הרגע הזה ורבים נזכרו ברעידת האדמה שהיתה באותו בוקר באירופה וגרמה להרס רב ברומניה. מספר שיא של התנגשויות בין מכוניות נרשם במשטרות בדיוק באותה שעה: 2200. אריה אורגד, במהדורת החדשות המאוחרת הכחיש אמנם את השמועות על רעידת האדמה, אבל הוא לא סיפר על מראות מוזרים שנראו בנקודות שונות בארץ, הערפל שעלה מנקודות שונות וכיסה איזורים בעוד באיזורים שלידם נשארו השמים נקיים כמעט מענן למרות שהיה לילה די חורפי, גם לא סיפר על המוני האנשים שאף אחד לא ידע מאיפה באו, שצצו לפתע בכיכר הראשית של אחת הערים. על כל הדברים האלה אף אחד לא דיבר וגם את מה שקרה בימים הבאים ניסו להסתיר ולהכחיש ועוד הרבה זמן לקח עד שהיו גורמים 'מוסמכים' מוכנים לדבר על כך בפה מלא.
במקומות אחדים, חדרים טחובים ומבולגנים ובהם קופסאות מוזרות שכמו הוערמו זו על זו עם אורות מהבהבים ומסכים תכלכלים, מחאו כמה צעירים פרועי שיער ומרושלי לבוש כפיים, הרימו טלפון אחד לשני (מבין ערמות קופסאות) ואחדים הרימו כוסית לחיים. מקלטי רדיו הוגברו במקצב הדיסקו.

"הצלחנו! עשינו זאת!"

"ומה הלאה?"
"חכה, שיבואו כולם. אולי ניסע לחגיגה בכיכר".
"עכשיו נגיד לכולם מי אנחנו".
"גם בלי שנגיד, כולם כבר ידעו. הם יודעים"

"הצלחנו! עשינו זאת!"

IMG_20201117_081819 חום

ורק באחד החדרים הקטנים יותר, ליד מכונה מלאה שעונים, ישב אחד מודאג מאד, וחשב: "איך לעזאזל אספר להם את זה עכשיו?" זה היה הממונה על הרכיב של מכונת הזמן במערכת. הוא היחיד שהבין, שרכיב הזמן זיהה מראש כשלון ולא הצלחה, וכדי להציל את בוני המערכת מפני המפגש עם הכשלון, זרק הרכיב את כולם ליקום מקביל הנמצא בזמן אחר, זמן האפשר שבו התכנית הצליחה. אלא שהם אינם נמצאים כעת ביקום שלהם שבזמן הווה, אלא ביקום אחר שדומה לו מאד. והוא, היחיד שיודע, עדיין אינו יודע איך להוציא אותם משם בחזרה ליקום שלהם.
אחרי כן אמר לעצמו: מילא, אם זה לא נראה כל כך שונה, ואולי אפילו יהיה יותר טוב כאן מאשר שם, למה לקלקל להם, אולי מוטב שלא ידעו. אמר, ויצא לפגוש את חבריו שהתחילו בלי ידיעתם לחיות את ההסטוריה האלטרנטיבית שלהם ושל עולמם.

Saturday Night, March 5, 1977 — The Beginning of the Alternative History
Saturday night, March 5, 1977:
Ruhama Raz had just finished singing “Rakefet,” the closing song of the 1977 Song and Melody Festival, which the entire nation of Israel watched on black-and-white television with only one Hebrew channel. Suddenly, it felt as if the ground shifted. The television broadcast froze for a moment, and then, like a blinding lightning bolt, something struck through the screen.
Later, Israel would remember that it was much more than that — as if a sense of cosmic nothingness had filled that split second. An absence of all sensation, all form, all color. Only gray, or actually no color at all. A feeling that nothing existed.
The moment passed in the blink of an eye, and Rivka Michaeli, perhaps with a slight look of puzzlement on her face, returned to announce the start of the voting. Maybe it had all been an illusion.
But it wasn’t just him. An entire country felt that moment, and many remembered the earthquake that had struck Europe that same morning, causing massive destruction in Romania. A record number of car accidents — 2,200 — was reported by the police at exactly that hour. Arie Orgad, in the late-night news broadcast, denied the rumors of an earthquake in Israel, but he said nothing about the strange sights seen in various parts of the country: the fog that rose from certain points and covered entire areas, while nearby regions remained almost cloudless despite the wintry night. He also said nothing about the crowds of people who appeared out of nowhere in the main squares of cities — people no one knew where they had come from.
In a few dimly lit, messy rooms piled with strange boxes, flickering lights, and bluish screens, a group of wild-haired, disheveled young people clapped their hands, called each other on phones buried among the stacks of equipment, and raised glasses in a toast. Radio receivers blasted disco music.
“We did it! We succeeded!”
“And now what?”
“Wait till everyone gets here. Maybe we’ll drive to the celebration in the square.”
“Now we’ll tell everyone who we are.”
“Even without saying anything, they’ll already know. They know.”
“We did it! We succeeded!”
Only in one of the smaller rooms, next to a machine covered with clocks, sat one man who looked deeply worried. He thought to himself:
“How the hell am I going to tell them this now?”
He was the one in charge of the time component in the system.
He alone understood that the time component had detected failure, not success. To save the builders of the system from confronting that failure, the component had thrown them all into a parallel universe — one set in a different time, a time of possibility in which the plan had succeeded. But they were no longer in their original universe in the present time. They were in another universe, very similar to their own.
And he, the only one who knew, still had no idea how to get them back to their original universe.
Later he said to himself:
“Well… if it doesn’t look all that different, and maybe it’s even a little better here than there, why ruin it for them? Maybe it’s better they don’t know.”
He stood up, went out to meet his friends, and joined the celebration. Without them knowing it, they had begun to live their alternative history — and that of their world.

ערב ההסטוריה האלטרנטיבית 4.3.1977

חפא נחטף באוקטובר 1962 מן העיר קיטו שבאקוודור, שם שהה כילד עם הוריו ששהו שם כחחברים במשלחת ארכיאולוגית בינלאומית, על ידי מה שתיאר כקבוצת מחקר הקשורה לאחד מבתי הספר של "התבונה הגלקטית הבהירה". במהלכה של חטיפה זו נקלע חפא אל מלחמת חייזרים גדולה, בה הפך בעצמו להיות לוחם של מסדר שנקרא 'לוחמי הקרן הבהירה' וגם זכה ללמוד בבתי הספר הגבוהים של התבונה הגלקטית.

לימודים אלה היקנו לו מספר תובנות על מצבו של 'המין האדמי' בכדור הארץ.

הוא הגיע למסקנה שבני האדם על כדור הארץ (ומינים דומים להם שבכוכבי לכת אחרים, שגם אותם סיווג כ'אדמיים') סובלים מ'מגבלת ראיה' מובנית המונעת מהם לתפוס ולחוות יותר משלושה מימדים ביקום, אלא באופן זמני בלבד. הוא כינה מצבים זמניים אלה מצבי 'יודע לא-קבוע'. חפא לא ידע אם 'מגבלת הראיה' היא תוצר של מה שאנחנו מכנים 'המנגנון האבולוציוני' (שבו יתכן שהיא שימשה אותנו להגנה מפני הסתבכות בעולמות שאינם נחוצים למלחמת הקיום), או של חבלה מכוונת שנגרמה, אולי, על ידי "הבוראים" – חייזרים ותיקים יותר שהינדסו את המין האדמי.

מכל מקום, הוא האמין שהאדם לא יהיה מסוגל לקיים חירות חברתית או אישית, שלא לדבר על דמוקרטיה אמיתית, בטרם ידע את מצבו ויהיה מסוגל לקיים מצב של 'יודע-קבוע'. אז ידע את טיבם של הכוחות השולטים בו ויהיה מסוגל לתמרן אותם. חפא האמין, ואמונה זו התחזקה בו עם השנים, שכל המשטרים מהונדסים על ידי מושכים בחוטים חייזריים, שמשלמים לשלטון האדמי 'עמלות ידע' תמורת שיתוף הפעולה שלו איתם, ותמורת ערובות כבדות אותן קבעו החייזרים, לכך שהשלטון לא ישתף בידע יותר מדי אדמיים. לכן אין ממש בקיים משטר שהוא דמוקרטי. הוא לא ידע להסביר, אם כי היו לו תיאוריות, לשם מה ולאיזה מטרה מהנדסים המושכים בחוטים ומנהלים את העולם האנושי.

לדבריו של חפא, ניסו מוריו בבתי הספר של התבונה הגלקטית להסתיר ממנו את העובדה ש'הכפתור הכחול' של כדור הארץ נשלט בידי 'בעלי נכסים' קוסמיים, שהם האחראים על 'גידולו' של האדם ועל אבטחת הסתרת הידע שעיקרו: אי היותו של המין האדמי על כדוה"א בודד ביקום. הם נתנו לו תמונה של כדור ארץ בתול, שמעט חייזרים ביקרו בו בעבר או התעניינו בו, וזאת בשל היותו ממוקם באזור "לא חשוב" של הגלקסיה. כנראה שהסיבה להסתרת הידע היתה היותו של מחקר העל הגלקטי נתמך ותלוי בחלקו במימונם האנרגטי של חלק מהגופים המושכים בחוטים החייזריים.
במצבים של מלחמה בין הרשויות החייזריות שמחזיקות בכדור הארץ, קורה שחסימת הידע נפרצת, כששלטון הרשויות על החלל שסביב מערכת השמש נעשה רופף. מצב כזה שרר בסביבות מערכת השמש בסוף 1976, כאשר חפא החליט לחזור אל כדור הארץ ולנצל את מצב המלחמה הקוסמית, כדי לשדרג את מצבו התודעתי-חברתי של המין האדמי בעולם שלנו. חפא קיבל את תמיכת הכחול, חברו ל'לוחמי הקרן הבהירה' שהפך לשליט של כח אזורי ואפשר שראה בפרוייקט של חפא גשר להשגת מאחז משלו בכדור הארץ. היה זה הכחול שייעץ לחפא, כדי להרוויח זמן, לאתר, עוד בטרם שובו לכדור הארץ, קבוצה של עוזרים אשר תבנה על פי הוראותיו מערכת של תקשורת אשר דרכה יועברו בפס רחב-רחב נתוני מידע בעלי ערך של מאסה, או במלים אחרות – חיבור לאינטרנט הטלפתי הקוסמי ולפס הרחב-רחב שלו.

כך אותרה ונאספה "חבורת המחץ" שרצתה לשנות את העולם ולשחרר אותו מ"מוסכמות השקר", וחבריה, על פי ההוראות שהגיעו מרחוק לאחד או שניים מהם בסוג של תורנות, בנו, מכל מיני פריטים שנאספו, 'תחנות'  שונות במקומות שונים, שמהם היה אמור להיכנס לעולם אותו 'מידע בפס רחב-רחב', מה שבשביל חברי "חבורת המחץ" שמנהיגיה היו אז בני 13-15, היה פשוט "כח" שהם היו אמורים להחזיק בו ולשמור עליו עד שחפא, זה ששידר להם מאז הקיץ, יגיע. בינתיים, הם יהיו הכי חזקים בעולם.

ברק גדול לא האיר את הכל, כשהספירה הגיעה ל-0, במוצאי שבת ה5 למרץ 1977.
כעבור חצי שנה כמעט הגיע חפא כדי לברר מדוע, למרות שפעלו במדוייק על פי ההוראות שלו, כל זה לא הצליח, וכדי להבין אט אט שגם הוא, כמונו, תקוע כאן ולהרבה שנים.

כאן נעשה נסיון לתאר את העולם בהסטוריה אלטרנטיבית, בה עלה בידי חפא וחבורת המחץ לבנות את מערכת האינטרנט הטלפתי בפס רחב-רחב, להעביר דרכה את המידע בעל המאסה, ולכבוש למעשה את העולם ולהחזיק בו.
They sentence me to 20 years of boredom
For trying to change the system from within
I'm coming now I'm coming to reward them
First we take Manhattan, then we take Berlin
כתב ליאונרד כהן, שיר שיצא שנים רבות לאחר מכן, אך כאילו הוא היה שם עם חברינו. במנגינה, באווירה, לא כל כך באירוניה. אם זאת אירוניה.
I'm guided by a signal in the heavens
I'm guided by this birthmarks of my skin
I'm guided by the beauty of our weapons
First we take Give0n's Wall, Then we take Berlin.

4.3.1977

אנחנו כבר סיימנו את כל העבודות.
מחר אנחנו ננקה עוד פעם את השטח, ולאחר מכן לא ישאר לנו אלא לחכות.
מחר בגיוס כוחות משותפים אנחנו נעבוד. כעת אנחנו עושים פה שמח, אך גם מתכננים את הנשף של מוצאי שבת. נשף הנצחון. היום החבר'ה עזרו לאנשיו של L בStation A שהשלימו את העבודה שלהם, והם עכשיו פה איתנו.
בחוץ יורד שלג אך הפעם זה מבשר טובות.
אנחנו יודעים כמעט בודאות שאנחנו נצליח.

צמרות מצעדי המחץ השנתיים (3)

1980
Queen – Love Of My Life
Pink Floyd – Another Break In The Wall
Styx – Boat On The River

Tuveway Army – Are Friends Electric?

Dire Straits – Sultans of Swing
Clash – London Is Calling


Judas Priest – Take All The World
David bowie – Boys Keep Swinging
Boomtown Rats – I Don't Like Monday
Stivie Wander – Send One Your Love
Queen – Crazy Little Thing Called Love
Bee Gees – Spirits Having Flown
Police – Message In a Bottle
'Nack – My Sharona
Charlie Daniel's Band – The Devil Went Down to Georgia
Supertramp – Logical Song (song of the year in Israel(
https://www.youtube.com/watch?v=low6Coqrw9Y

המצעד שודר בחסות הפרוייקט החיובי לחשיבה בונה וזורמת בקרב בני אדם תפורים. תחשוב תפור, תחשוב חיובי.