בלוג הצועד The VValker's blog

במוצאי שבת, ה14.5.1988, התקיימה במועדון התרבות שלנו במרכז העיירה מסיבת דיסקו, לכבוד יום ההולדת ה–30 של ריקרדו ולציון 5 שנים מאז שבאה חבורת הארגנטינים לארץ, כולם באותו מטוס.
למסיבה הגיע מבחוץ רוני גרדינר, חברו החיפאי של ריקרדו, שביקרתי אצלו בדרך לתל אביב. רוני הוא מותווה 24 שבתור בעל זיכיון לתידלוק הרכבים של המשמרות, יש לרכב שלו זכות גישה לכל מקום. כך הוא הגניב לנו לא מעט חומרי בערה במהלך ההתקוממות וגם דברים נוספים. כולנו חייבים לו הרבה.
למסיבה הזאת הוא הביא איתו מערכת חדישה, עם ההמצאה החדשה שנקראת "קומפקט דיסק", ועם שירים עדכניים מהעולם שהביא חבר שבא איתו, "די.ג'יי גור אריה התותח" שניהל את המסיבה ביד רמה כמעט כמו סטולי הגנוב. יחד איתם באו עוד שני חבר'ה מחיפה וגם אחותו של רוני, טל, בחורה מקסימה שרקדתי איתה כמה ריקודים, ונראה היה שהיא מתעניינת בי. חבל שלא היה לי הרבה זמן להכיר אותה.
הייתי כוכב במסיבה הזאת, כולם כבר ידעו, גם החבר'ה שמבחוץ, שכוחות האופל הגלקטי ביקשו אותי, לפני יומיים, דרך מתווך. לא נתנו לי הרבה זמן להיות לבד.
אבל מתישהוא קרוב לחצות, הצלחתי להישאר לבד. ידעתי שזה הזמן. יצאתי החוצה, הרכב של רוני בלט בחוץ בתוית הזוהרת שעל שמשתו הקדמית, ליד סטיקר ירוק זרחני של מכבי חיפה (שמעתי שגם בהסטוריה הלא אלטרנטיבית היא הביסה בדיוק ביום זה 10:0 את מכבי ת"א, מה שתרם למצב הרוח של החיפאים במסיבה, אך ריקרדו היה קצת עצוב). גם בלי אלה לא היתה בעיה למצוא אותו, הוא היה פשוט הרכב היחידי שחנה שם. כל האחרים באו ברגל. למרות שיש לנו את הרכבים שהחרמנו מהסיירת.
אני מבקש כאן את סליחתו של רוני גרדינר, ידעתי שאני חייב לעשות מה שאני עושה, וזאת היתה הדרך היחידה. אני מבקש גם שימסור בהזדמנות זו ד"ש לאחותו המקסימה, באשר היא כעת. אני מבקש גם את סליחת האחרים, שלא יכולתי להיפרד מהם כמו שצריך. אני מקווה שאתם קולטים אותי באינטרנט הטלפתי, למרות שלא הספקתי להתקין לכם את כל המכשירים.
אני מאחל לכולכם אושר רב בעולם, תהא צורתו אשר תהיה.

נכנסתי לאוטו. אין לי הרבה נסיון בהתנעת רכבים יותר גדולים מקטנוע, וההתרגשות שלי גם היא התחילה לבצבץ ולהשפיע. פחדתי גם שמישהו ישמע את קולות ההתנעה, יבוא וישאל אותי מה אני עושה. אבל עם הרעש מבפנים, לא היה שום סיכוי.
להפתעתי הלך לי הכל מהר.
חלפתי על פני רחוב הרקפת, הסתכלתי לרגע על הבית שגרתי בו הרבה זמן, גוש כהה ורבוע באפלה, משם המשכתי לשער המערבי, השומרים שחשבו שאני גרדינר עשו לי שלום וצפצפתי להם בחזרה, עברתי גם את מחסומי המשמרות בלי בעיה, ובפעם השנייה מאז שהגעתי לכאן, יצאתי מהעיר. הפעם במין ידיעה כזאת, שאני לא חוזר.

בחיפה השארתי את האוטו לא רחוק מתחנת הדלק של רוני, ואת שאר הדרך עשיתי ברגל, בחשכה גמורה, עד למלון בו חיכה המתווך של השליטים.

בעיניים פקוחות לרווחה צעדתי אל תוך העלטה של הלא ידוע.

פוסטים קודמים:
התלבטות קשה
העיסקה

גם בלי להיות בשבי של כוחות האופל הגלקטי, אני יודע שהם דבר לא נחמד.
האדם ורצונותיו האנושיים לא ממש מעניינים אותם, הבעיה שלהם לקטול אותי או כל בנאדם אחר ברגע שקצת בא להם היא גדולה כמו הבעיה שלנו לקטול איזה יתוש.
גם חלק לא קטן מבני האדם הם כאלה, כפי שנוכחתי בתור מותווה. אז יצורים חוץ-אנושיים כמו אלה, עם יכולות, עוצמה ומוניטין כמו שיש להם ככוחות "האופל הגלקטי", על אחת כמה וכמה.
לא ברור לי בכלל מה הקטע שלהם לגבינו, האדמיים, וכפי שהעירה בצדק המגיבה רחל בפוסט הקודם, לא ברור למה הם צריכים מתווכים כדי לקחת אותי, ולהבטיח כל מיני הבטחות. הם כל יכולים, לא צריכה להיות להם בעיה לגשת ולשלוף אותי, אלה שמסביבי לא יוכלו לעשות להם כלום.
ובכל זאת ידוע לנו שמי שהציג את עצמו כמתווך מטעמם, דיבר אמת. הם יצרו איתו קשר, כדי שיפנה אל החברים שלי ויציע להם עיסקה כדי שיסגירו אותי, כי אני עוזר של חפא.

וזה, אגב, באופן אירוני משהו, גם הצד המשמח בפנייה שלהם.
הם רוצים לקחת אותי כי אני עוזר של חפא, וחפא הוא עוזרו של יריבם הגלקטי.
כלומר, אישור ראשון לכך שחפא עוד נמצא ביקום הזה. אות חיים ראשון ממנו, אחרי שלוש שנים וחודש, הגיע דרכם. מה אתם אומרים?

ועוד לא קיבלתי מכם מספיק תשובות, מה אתם הייתם עושים?
את התשובה שלי בה"ח, תקבלו בערב.

Tristo – תחנת פופ פלנטארית, התחנה הראשונה בכדור ששידרה בשיטת השידור המשולב) תלת-שידור).
הוקמה ע"י סטולי הגנוב, מוזכרת בפוסט: כמו רועה את עדרו.

המאבק בגלקסיה נמשך. הכוחות הנאמנים לכחול, שליטה הקודם של הפדרציה, הגיעו להצלחות, הם תקפו באחרונה שורת מפתח של עמדות פלאנטריות שמחזיק בהן השלטון. מצטרפים אליהם רבים. מאז ההפיכה שבה תפסו נופלדנס וכוחות התבונה האפלה בלי קרב את השלטון בפדרציה, לא היו לאופוזיציה הצלחות כאלה. אבל הקואליציה של נופלדנס וכוהני התבונה האפלה בגלקסיה עדיין יציבה ואין מי שיכול לשליטתה על איזור המפתח המוביל למרכז הגלקסיה.

הטלפתינט חזר לפעול!
אחרת לא הייתי קולט את הידיעות האלה, בתדר שמזמן לא פעל אצלי.
וזה לא בא מהרדיו של לונה שאני מנסה לשוא לחבר אותו לרשת הגלקטית.
מישהו על כדור הארץ, הצליח להחזיר חלק מהמערכת לפעולה, ולראשונה מזה שלוש שנים, אפשר לקלוט שדרים!
אמנם הם לא באיכות טובה, הם מרוסקים משהו, אבל הם נקלטים וזה מה שחשוב.

אבל מסביב לנו הולכת ומתהדקת הטבעת, כבר כמה ימים.
בין הכלים המקיפים את העיר אני רואה הרבה לוחמי עלטה אפלים. חלק מהם עומדים מאחורי בני האדם ונראים כאילו הם מפעילים אותם במפתח הנמצא בגבם. אני מנסה לתרגל לוחמה מיוחדת שלמדנו במפגשיהמשולש הסגולכנגד לוחמי עלטה. האם היא תספיק?

העיתונאים, כבר לא מגיעים. או שלא נותנים להם יותר להתקרב, או שהם שכחו אותנו לטובת נושא "חם" יותר.

פבליטו וגרסיאלה שוב בהריון. הפעם, הם אומרים, הם לא יתנו לאף אחד לקחת להם את הילד. מלבדם יש עוד שני זוגות מותווי 21 שעומדים ללדת, פעם נוספת.
אנחנו מנסים לשמור על החיים הנורמליים בעיר. המחסנים שלנו מחלקים מזון, מזון שאגרנו לפני ההתקוממות ומזון שהגיע אלינו אחר כך, דרך הרכבים של צוותי השידור, כשהם עוד היו מגיעים. ביצענו רישום של כל התושבים ויש לנו מספיק מזון בשביל לחלק לכל אחד מנה ליום. בינתיים עוד אין הרבה מדי תופעות של אלימות ופאניקה בתורים.
במרכז העיירה יש מועדון תרבות, רוב הציבור מעדיף ללכת למועדון שעשועי המין הפומביים שהקימו מותווי ה24 לידו, שם הלהיט עכשיו הוא "זולמט המלקק", מותווה 24 שנשים נלחמות אחת עם השניה בכל שבוע תמורת הזכות לקבל אותו כעבד מין למול עיני הקהל הנהנה. יש גם תחרות הפוכה, כמובן, שבה הגברים נלחמים על הזכות להשפיל את עצמם מול הקהל בביצוע מין אוראלי באיזה אשה שמנה ששכחתי מה שמה.
הרבה מאיתנו דורשים שמחתרת מותווי ה21, אם היא שולטת עדיין בעיר, תשים קץ לשעשועים אלה, אחרים הולכים גם כן לראות.
בכלל, השותפות הזאת עם מותווי ה24 היא בעייתית, והרבה ממותווי ה21 כעסו כששחררנו אנשים של הסיירת מהכליאה, למרות שאלה היו הזוטרים שאין להם "דם על הידיים" ולמרות שבתמורה הם הבטיחו שיתוף פעולה ובזכותם יש לנו שלום עם מותווי ה24, שעשויים להיות חשובים לנו, עם הקשרים שלהם, כשהמאגרים שלנו יצטמצמו ובכלל עדיף לחיות עם אלה בשלום. אבל לא כל אחד מסכים עם זה, ויש לא מעט מותווי 21 שאומרים שאין לסמוך עליהם בכלל. בינתיים ריקרדו קבע שנמשיך בשיתוף הפעולה, אבל נמשיך גם לשמור בכניסות לעיר ולא לתת לכל אחד להיכנס ולצאת כרצונו לפני שבודקים מה יש עליו. השומרים מצויידים במשדרים האלחוטיים שלקחנו כשלל ממפקדות הסיירת, כשכל אירוע חריג מדווח מיד למפקדה שלנו, הנמצאת עדיין במפעל הישן.
שם אני נמצא גם בלילות, עם שק שינה, אך רוב השעות ממשיך לנסות לשפר את קליטת ה טלפתינט עם הרדיו של לונה.
אני אולי היחיד בעיר שלא לקח דירה מהדירות שהיו של אנשי הסיירת עם ה"דם על הידיים" שעדיין כלואים ובקרוב מאד ייעשה להם משפט. אף אחד לא יודע מתי בדיוק.

כשהיה חפא שליט העולם, הוא הנהיג בו סדרים שהיו מבוססים על שוויון חברתי, פיקוח על הנשק וצמצום כוחם של הגופים והתאגידים החזקים. הוכרז שלום עולמי ולמרות שהמדינות המשיכו להתקיים, החשיבות שלהן היתה קטנה ביותר בפלנטה המתחברת לרשת הטלפתית הגלקטית. קונצרטים של רוק התקיימו בכל שבוע כמעט וכל העולם צפה בהם, ובתי ספר חדשים שבנה חפא בנקודות המרוחקות ביותר של הכדור, הבטיחו חינוך גבוה לכל. בתי חולים חדשים יישמו רפואה גלקטית שהעלימה את רוב המחלות מן העולם.
כשנופלדנס וכוהני התבונה הגלקטית האפלה פלשו לכדור הארץ, הם ביטלו מיד את כל הסדרים שהנהיג חפא, החזירו את הכח לגופים החזקים שביטלו את רוב חירויות האדם שהיו בימי חפא ואף את אלה שהיו לפניו, והנהיגו משטרים דרקוניים ברוב הארצות. רק במקומות בהם מוקמו נציבויות של שלטון האופל הגלקטי, כמו למשל ב"מדינת תל אביב החופשית", נהנו התושבים מרווחה יחסית ומתחושה מדומה של חופש וחירות.

חודשים אחדים אחרי הפלישה, נערכו בחירות בישראל, לקראתן הוכרז על ביטול תעודות הזהות הישנות ותושבי המדינה נקראו לקבל במקומן "כרטיסי אזרחות" חדשים כדי שיוכלו להצביע בבחירות וגם לקבל באמצעותם זכות לאשראי בנקאי. עד מהרה התברר שלא כל התושבים יקבלו את הכרטיסים האלה, אלא רק מי שנמצא מתאים על פי רשימה שנקבעה על פי נתונים בריאותיים, סוציואקונומיים, מידת נאמנות לשלטון וגורמים אחרים. מי שנמצא בלתי מתאים, הותווה באמצעות המספר 21 או 24 שנצרב על מצחו. אלה שעל מצחם נצרב המספר 24 קיבלו זכויות מסויימות, כמו הזכות לעבוד במשטרת הסיירות המקומיות. מותווי 21 היו חסרי זכויות לחלוטין.
בהמשך התברר, ששיטות מקבילות הונהגו באותם ימים במדינות נוספות בעולם, אך בתקופה ההיא היינו מנותקים ממה שקורה בשאר הפלנטה, והחדשות היחידות שהגיעו אלינו הגיעו דרך השידורים השקריים של השלטון, שהיו היחידים שנקלטו ברדיו הישן של לונה, אמצעי התקשורת היחידי שנותר אחרי קריסת הרשת הטלפתית בכדור הארץ.
מכיוון שלא כל התושבים התייצבו לחלוקת "כרטיסי האזרחות", החל השלטון לחפש אותם, וסיירת התוויות ארבה לאנשים בכל מקום, וירתה בכל מי שניסה לברוח.

העיר שבה אני נמצא הפכה לריכוז מותווים מכל הארץ, שגוייסו לעבודה של בניית חומה מקפת מסביב לעיר. מחנה גדול של אוהלים נבנה סמוך לכניסה המערבית, מכיוון חיפה, ושם שוכנו רוב העובדים. על פי ידיעות שהגיעו אלינו, הוקפו כבר קודם כפרים ערביים ובתי חולים לחולי נפש בחומות כאלה, וכשהסתיימה הקמת החומות פוזר בשטח שבתוכן "חומר חיטוי" דליק, ותמיד היה מישהו ממשמרות הבטחון שמסביב, שכ"מעשה קונדס" שלח אש אל תוך השטח המוקף בחומה.
אלה הדברים שהיו הרקע להתקוממות שפרצה בעיר שלנו, כאשר ריקרדו פוירשטיין, צלם עיתונות מתל אביב שהגיע אלינו, נגח עם אופנוע ה"נורטון 500" של מוריס בן שושן את מבנה הזכוכית השחורה שמחוץ לשער המערבי של החומה, ניפץ את הזכוכית ושיתק את מערכת הפיקוח האלקטרונית שהיתה מסביבנו והפעילה צבא של רובוטים. תושבי מחנה האוהלים הצטרפו אלינו וכבשו את מפקדת הסיירת המקומית. עם הבולדוזרים עליהם השתלטנו, הרסנו את כל חלקי החומה שכבר נבנו והכרזנו על העיר כולה כשטח עצמאי. כלאנו את כל שוטרי הסיירת המקומית בעיר.
עד מהרה הוקפנו בטנקים ונגמ"שים של כוחות השלטון, שנפרשו מסביב ממתינים לפקודה להסתער עלינו, אך זו בוששה משום מה להגיע.
צוותי העיתונות ורשתות השידור שהגיעו פתאום מ"איזורי הרווחה", דיווחו לנו על כדורי אש מסתוריים שבאו "כנראה מהחלל" ופגעו במגדלי זכוכית שחורה ששימשו את נציבות השלטון הגלקטי ברחבי העולם, אחד מהם בקריה בתל אביב. הנחתי שכוחות השלטון נמצאים בהלם בגלל הפגיעות האלה ויכול להיות שהקשר שלהם עם אדוניהם החלליים שובש זמנית, וזאת הסיבה שהפקודה נגדינו מתעכבת. אך היה לי ברור שזה מצב זמני ומוקדם לשמוח. לאחרים זה לא היה כל כך ברור וזה די הדאיג אותי.
בינתיים התפשטה ההתקוממות אל כל ריכוזי המותווים בארץ.

פוסטים קודמים:
הרדיו של לונה

מרץ, אפריל, מאי – סיכום ביניים


ההתקוממות