על קדמוניות היקום: דברים שלימד חפא

היקום נולד במפץ גדול של אור לבן, כך מאמינים בבית הספר של התבונה הגלקטית שבו למד חפא.
אור זה שבא מתוך קרן בהירה נקרא גם בפי אנשי מסדר הלוחמים הנקראים על שמה של אותה קרן בשם קרן הבריאה.
מרגע שהתפזרה והתפשטה אנרגיית המפץ על פני היקום, החלו להיווצר מסביב לה חורים שחורים אשר טרפו את כל מה שהיא יצרה.
כוהני התבונה האפלה טוענים שהחורים השחורים היו שם קודם.
גם בתנ"ך, בספר בראשית, כתוב "חושך" לפני "אור".
עולמות שלמים, גלקסיות, כוכבים ופלנטות נטרפו בידי החורים השחורים, ובבית הספר של התבונה הגלקטית מאמינים ש51% מהאור של היקום לכוד שם כעת, ומן החומרים שהחורים השחורים ספחו נולדו שרשראות התבונה הגלקטית המוליכות ממרכזי הגלקסיות עד לעומק החורים השחורים העצומים. על התהליך הזה כתבתי בפירוט בפוסט שמדבר על התבונה הגלקטית. שרשראות של תבונה בהירה ושל תבונה אפלה כרוכות במרכזי הגלקסיות זו בזו, ונראה שקשה להפריד אותן זו מזו.

רק אחרי שהגיעו החורים השחורים לשובע מסויים, התחיל להיווצר איזון בינם לבין היקום והם לא המשיכו לטרוף אותו. בערך באותו זמן החלו להיווצר החיים האורגניים שאנחנו מכירים ושאנחנו עדיין לא מכירים, שמשמעותם: הישרדות באמצעות שיכפול. אנרגיה קוגנטיבית, כלומר: תהליכים של מוּדעוּת, תודעה ומחשבה, התקיימה ביקום כבר קודם. כך, לפחות, אומרים במקומות שחפא למד בהם, ושהידע שלהם מקדים את הידע האנושי בכדוה"א לפחות במיליארד שנה. הם אומרים שהאנרגיה הזאת קיימת גם בכוכבים ובפלנטות, ולמעשה כל גוף שמימי סוג של חייזר גדול.

מפעם לפעם שבים החורים השחורים ונעשים רעבים. דתות ותורות שונות ביקום עוסקות ב קורבן אותו יש להקריב להם בשעה זו, הנקראת "שעת ייחום קוסמי". פריצה של מלחמות מפורשת כסימן להתעוררות רעב אצל חור שחור התובע את שלו. יש גם רבים הרואים בשעה זו שעה להתעוררות יצירות גדולות.

חדר במלון

המלון היה פעם מלון מפואר, בימים בהם עוד היו רחובות מוארים בלילה, והיה חשמל תמיד בכל מקום. אורחים חשובים מחו"ל היו מתארחים בו וגם אנשי 'צמרת' ישראליים (כמו שקראו פעם ל"סלבריטאים") ש"נפשו בעיר הכרמל".
עכשיו ליוותה אותי עלטת מוות לכל אורך הרחוב החשוך של העיר הזרה.
אבל את המלון יכולתי לראות, כי הבנין היה צבוע כולו במין כתום זוועתי שנראה היטב גם בחושך.
הכרתי היטב את הסוג של הכתום הזה.
חשבתי עוד מחשבה או שתיים, ונכנסתי אל הרחבה הריקה שלפני פתח המלון. מבעד לזכוכית הסדוקה נגה אור זרחני.
המלון זיהה אותי, והבנתי שעכשיו זה לא בדיוק מלון.

יומיים לפני שהגעתי למלון בא נציג השליטים הגלקטיים אל המורדים המותווים והציע להם שלום, בו הם יקבלו מעמד של מועדפים בקרב בני האדם, וכל זאת תמורת הסגרתי לשליטים, משום שאני שייך לאנשיו של חפא, התומך באויבם, השליט הקודם. הנציג הודיע שהוא ממתין לתשובתם במלון זה. על הכל כתבתי כאן וגם כאן.

עלטת מרחב היתה פרוסה מסביב למקור הנוגה הזרחני, הירקרק. מישהו הוביל אותי במדרגות שעדיין התחפשו למדרגות של מלון, אל מה שנראה באמת כמו חדר של מלון, ועוד איזה חדר.
פתאום היה אור, הוא היה אור מוזר ורק אחר כך הבנתי שהוא היה מוזר כי לא בא מאמצעי תאורה נראים כלשהם, גם לא מהקירות. הוא פשוט היה שם. וזה לא היה אור טוב או רע, זה היה אור אדיש. הוא האיר על רצפה אפורה-שחורה בגוון בלתי מצוי של חדר רחב עם קירות בצבע ספק ורדרד ספק צהבהב. הייתה שם מיטה אחת מוצעת במצעים של משי כתום, וגם פיג'מה, משהו שמזמן כבר שכחתי מה זה.
במרכז החדר על שולחן קטן היה משהו שנראה כמו זכוכית צבעונית, ואחר כך הבנתי מה זה. היו גם שניים או שלושה כסאות קטנים.
בינתיים שמעתי משהו כמו דלת נסגרת והבנתי שעכשיו אני לבד בחדר.
היה עוד חדר, הצצתי לתוכו. חדר אמבטיה, אם אפשר לכנות כך בריכה ולתוכה מפלים זורמים של מים, ומסביב צמחים קטנים בצבע זהב. המרצפות מסביב היו בצבע כחול. אם זה לא גן עדן, בוודאי זה גם לא גיהנום, אבל מה זה בדיוק?
יצאתי שוב אל החדר והבנתי שהזכוכית הצבעונית אינה אלא מכשיר טלויזיה רב תדרי, שבדיוק התחיל לפעול. קרניים שניסרו מתוך הזכוכית הם שנתנו לזה את הצבע, והם הוליכו אל הקירות עליהם ניתכו תצוגות הולוגרמיות מלוות במוסיקה. על אחד הקירות, זה שמול המיטה, הוקרנו שורות שכנראה היוו את תפריט הערוצים, ולקח לי קצת זמן להבין שהשלט-רחוק שמכוון את כל זה נמצא, למעשה, בתנודת הראש הקלה שלי. בינתיים רצו מסביבי הולוגרמות נושאות קול, ריח ותחושה, כולן של סרטי פעולה וסקס, הרבה סקס. לא רק של כדור הארץ. בין לבין, התרוצצו גם מהדורות חדשות, רובן בשפה לא מובנת אבל גם אלה שהיו בשפה מדוברת לא אמרו לי שום דבר.
אחד הקירות הסתובב ומן הצד השני נגלה המיניבר. דרך דלתו השקופה ראיתי בעיקר בקבוקים מלאים נוזלים מכל הצבעים, שלא היה לי שום מושג מה הם כוללים.

מאד רציתי ליהנות מכל מה שהחדר הציע. לקפוץ לבריכה ולטבול במים מן המפלים שבצבעים משגעים, לשתות מן המשקאות שבתוך המיניבר, לנסות לבחון את האפשרות שהייתי בטוח שהיא קיימת כאן, ללהיכנס אל תוך הסרטים. להשתרע על המיטה, להתכסות במצעי המשי. הכל ביחד, ולא חשוב באיזה סדר. הייתי הרוס מהחום שבחוץ, מלא זעה ומלוכלך, צמא וחרמן. חודשים עברו עלי בסגפנות לוחמת, בעיר ענייה, מוקף אנשים שכמוני בקושי החליפו בגדים.
אבל לרגע לא נתן לי הקול הפנימי, ימח שמו, לשכוח: אני נמצא בטריטוריה של האויב, וכל מה שאני רואה שייך לו. ברור שהוא לא מציע לי את כל הפיתויים האלה מרוב טוב לב, ואין גבול למה שהוא מסוגל לעשות. היתה לי הרגשה, שלא לומר ידיעה, שברגע שאשלח ידי ליהנות מאחת ההנאות שמוצאות לי כאן, תאבד לי שארית עצמיותי, אז אהיה כולי בשבי שלהם. הסתובבתי שעות בחדר, פוחד גם להתיישב על אחד הכסאות. חשבתי אם ישנה בכלל אפשרות לצאת מכאן. ואז שמתי לב שבאחד הקירות ישנו חלון קטן, מכוסה בוילון. הזזתי אותו.

כלום לא היה בחוץ. לא עלטת מרחב, גם לא חושך רגיל. ריק שאין לתארו בא אלי מבחוץ, אולי משהו מופשט, התפרץ לי לתוך הנשמה עד שמיהרתי לסגור בבהלה את הוילון, ואז הבנתי: אני נמצא בתוך מחשבה, או חלום שאיזו ישות חושבת או חולמת. כל מה שנמצא ב"חדר" שייך לחזיון שאיזה מוח בנה במיוחד בשבילי, וגם אני נישא עכשיו על גלי אותו מוח, וקרוב לודאי שאני כבר לא נמצא על כדור הארץ, אלא הרחק הרחק ממנו.

ברגע שהבנתי את זה, חשך פתאום הכל. כמו הכל נפל, התרסק, נחת על הקרקע ברעש אדיר. כוחות אדירים דחפו אותי מטה מטה לעומקים שלא ייאמנו, עד שמצאתי את עצמי שוכב על רצפה ואולי מגרש גדול, ומסביבי עלטת מרחב רגילה. הייתי שוב בעולם של מציאות, אבל לא ידעתי מציאות של איזה עולם.
בדקות הבאות הבנתי שמתנהל, ממש מעלי, קרב יריות. קרניים אדומות, כחולות וירוקות נתבו בחשכה, ניצוצות וברקים.
ואז זיהיתי אור מסביבי, ראיתי שאני מוקף יצורים, וביניהם ראיתי את המתורגמן ואת סטולי הגנוב. הם באו עם כח החילוץ.
"לקח לכם הרבה זמן למצוא אותי", אמרתי. "הייתי צריך להגיע עד לכאן."
"אבל מצאנו" אמר סטולי הגנוב. "וזה מה שחשוב."

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: עלטת מרחב, Space-darkness

imageעלטת מרחב, נקראת גם עלטה חלולה מתוארת כאן וכאן.
וכך היא מתוארת:
"מעין עלטה שקופה או חלולה … שלאט לאט התברר לנו שהיא סוג של תאורה.
תאורה שאינה בנויה להרגלים שלנו.".
יש גם הסברים אחרים, לפיהם קיבולת המוח האנושית אינה בנויה לתפוס את כל המימדים ביקום שחייזרים בעלי קיבולת מוח גבוהה יותר תופסים, ולכן החושים הנתונים לפקודת המוח אינם קולטים את כל מה שנמצא ביקום, לכל היותר לזמן קצר, וגם אז זה בדרך כלל לא נשמר בזכרון. זו אולי אחת הסיבות שבני אדם לא התחברו לאינטרנט הטלפתי.
כדור הארץ והרגלי החיים שלנו עליו, יוצרים 'בועה' המגינה עלינו מן הצורך לתפוס את כל מה שחייזרים תופסים ושאנחנו לא בנויים אליו. אבל כשאנחנו מחוץ לכדור הארץ, או כאשר ישנו במקום כלשהו על כדור הארץ עומס חוצני מעבר למה שהוא רגיל אליו, ההגנה הזאת אינה פועלת ומה שנתפס בחושים שלנו באותו מקום הוא סוג של כאוס שדומה בעיננו כעלטה, שאימון איטי של התודעה יכול לעזור לנו להתמצא בה לפחות בצורה חלקית, וכך יכולתי במסעות עם חפא בסיפור ההיסטוריה האלטרנטיבית ובאירועים שהתיאור שלהם עוד יבוא בה"ח, לדעת לזהות מראות ודברים שעיני הרגילות לא תורגלו לראות אותם.

Space darkness, also called hollow darkness is described here and here.
And so it is described:
"A kind of transparent or hollow darkness… that slowly became clear to us that it is a kind of lighting.
Lighting that is not built into our habits."
There are also other explanations, according to which the human brain capacity is not built to perceive all the dimensions in the universe that aliens with higher brain capacity perceive, so the senses given to the brain command do not perceive everything in the universe, at most for a short time, even then it is usually not remembered. This is perhaps one of the reasons why humans have not connected to the telepathic internet.
The earth and our habits of life on it, create a 'bubble' that protects us from the need to perceive everything that aliens perceive and that we are not built for. But when we are outside Earth, or when there is an extraneous load somewhere on the earth beyond what it is used to, this protection does not work and what is perceived in our senses in that place is a kind of chaos that looks to us like darkness, that a slow training of consciousness can help us to orient ourselves at least in part, and so I could in journeys with C in the story of alternative history and in events whose description will come with the help of good galactic reason, to know to recognize sights and things that ordinary eyes are not used to seeing.

 

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: המתורגמן

חייזר בעל יכולות טלפתיות גבוהות, שפגישתי הראשונה איתו מתוארת בפוסט נוואמיס שם מציג אותו חפא בתור "המתורגמן וגם המתווך בין ידע התבונה הגלקטית לשלטונות הפדרציה"(ושם גם ציינתי ש"בעיני הוא משום מה נראה דומה לסטולי הגנוב."). בפוסט הזה הוא מופיע כמתורגמן של השליט הכחול, שהחלטתו באותו אירוע חשובה מאד בשבילינו. בהמשך יתברר שחפא והוא מכרים ותיקים, שהיו יחד במסדר לוחמי הקרן הבהירה והשתתפו במלחמה קוסמית, שם היה איתם חבר נוסף שזהותו עדיין לא נודעה לי, אותו מפקד חוליה שחפא הציל את חייו. תיארתי את המתורגמן כ"טיפוס רכלני למדי" ואני מקוה שהוא לא ייעלב.
משתתף עם סטולי הגנוב בכח החילוץ

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: סטולי הגנוב

סטולי הגנוב הוא אחד החברים הותיקים יותר בחבורת המחץ המיתולוגית, והעורך של מצעד המחץ המיתולוגי לא פחות.

ס. הגנוב
על כל הקשור בדיג'ייוּת, סימפול שירים מהאינטרנט הגלקטי, שידור תלת מימדי, וכדומה וכדומה מאד, הוא האחראי. בהסטוריה האלטרנטיבית הוא שר התקשורת בממשלת חפא העולמית, אחראי על פסטיבלי פופ פלנטאריים בהם הופיע גם עם להקתו הנקראת Stolens of Swing. הוא גם מייסדה של תחנת הפופ טריסטו, התחנה הראשונה המשדרת בשיטת התלת-שידור.
יש החושדים בו שבמוצאו הוא חייזר מבחוץ.
משתתף עם המתורגמן בכח החילוץ.

התבונה הגלקטית והתבונה היקומית

חפא אמר לנו שהחיים נוצרו במרכז הגלקסיה, איזור שבו החורים השחורים (שהוא כינה "בורות האופל העצומים") ספחו בעוצמה אדירה מיליוני ערפיליות ומערכות שמש שתהליך התרסקותם והיבלעותם בבורות האופל יצר את האור החזק של מרכז הגלקסיה, וגם העשיר את האזור המקיף את הבורות ביסודות כימיים מגוונים, ובכלל זה כל היסודות הדרושים ליצירת מולקולות של חיים.
לפי דבריו של חפא, מרכז הגלקסיה דומה לים אינסופי של יסודות ומולקולות, תערובת מותכת של גזים ונוזלים המקיימת בתוכה גם סוג של תבונה, ויש הרואים את הכל כחיה אחת ענקית, מלאת תבונה. לתבונה הזו קוראים התבונה הגלקטית, והיא התפתחה מעושר חומרי הבניין שבמרכז הגלקסיה, הנוצרים בכור ההיתוך הענק של מולקולות הנוצרות שם בצפיפות אדירה, כשהן נשאבות ללא הרף אל החור השחור.
התבונה מתקיימת גם בתוך המרחב הפנימי של בורות האופל, וכוהני התבונה האפלה מאמינים שזוהי התבונה השולטת, ויש אף המאמינים שתכלית קיומו של החור השחור הוא ביצירתה, בתהליך שמשמעותו השבחת התבונות הגלקטיות שנשאבות אליו ללא הרף מבחוץ.

כלומר: החור השחור "שותה" את החומרים הבסיסיים הנדרשים לתבונה, אם מתוך תבונות קיימות ואם כחומרים נפרדים, ומייצר ממנה את תבונת האופל, הכוללת זכרון, תובנות, יכולת מחשבה ותכנון, והיא, לפחות לדעת כוהניה, התבונה השולטת ביקום.

IMG_20200831_145921

לוחמי הקרן הבהירה מאמינים, לעומת זאת, שיש ביקום תבונה שקדמה לכל זאת, היא באה ליקום עם הקרינה הקוסמית הקדמונה, שמכונה המפץ הגדול, עוד בטרם היו בו כוכבים, גלקסיות וחורים שחורים. הם קוראים לתבונה זו התבונה של קרן הבריאה, ולפעמים גם התבונה הראשונה. הם מבדילים בינה לבין התבונה הגלקטית הטובה (שנקראת לפעמים גם התבונה הגלקטית הבהירה, ורבים טועים בינה לבין הקרן הבהירה), זאת שעל פי אמונתם של חייזרים רבים (חפא אוהב להגיד ש"כולנו חייזרים"), מנהלת במרכז הגלקסיה מאבק מתמיד עם תבונת האופל ומזוהה ע"י מאמיניה עם האור שבמרכז הגלכסיה.
לוחמי הקרן הבהירה שחפא נמנה עליהם, השכילו להבין שני דברים:
א. האור שבמרכז הגלקסיה שבוי תמידית בידי החור השחור היוצר אותו בעצם בתהליך בלתי פוסק של ריסוק עולמות, וכך גם התבונה הטובה שמזוהה עם אותו האור, שבויה בדרך כלל על ידי האופל ומקיימת ובונה אותו. לוחמי הקרן הבהירה צריכים תמיד לפעול נקודתית, ובמקום שהם מזהים תבונה גלקטית טובה, לשחרר אותה מתפיסתה של תבונת האופל, וזוהי פעולה שאיננה נגמרת אף פעם.
ב. מנהיגים של בריתות גלקטיות ושל ציבורים חיזריים הירבו לדבר בשם התבונה הגלקטית הטובה עליה למדו בבתי הספר של התבונה הגלקטית שבהם למד גם חפא, ואהבו לדבר על עצמם כלוחמים בשמה כנגד תבונת האופל. למעשה לא הבינו שום דבר מן השדרים של התבונה הגלקטית שכל אחד יכול להגיע אליהם דרך האינטרנט הטלפתי, ואילו הבינו, היו יודעים עד כמה הם מרבים להשתמש בשיטות של האופל ועד כמה הם תורמים להזין אותו. וישנם כמובן לא מעט מנהיגים, שעושים כך במודע.
חור שחור
חפא אומר שהתבונה הגלקטית, שצבע הטלפתיה שלה באינטרנט הטלפתי הוא סגול, לא ניתנת להפרדה מתבונת האופל או תבונת הבור השחור החבויה מאחורי האור הגלקטי. יסודות של אור ושל אופל מרכיבים את התבונה הגלקטית. להפריד ביניהם באמת, יכול כיום רק מי שלמד במסדר לוחמי הקרן הבהירה ומכיר את הטלפתיה של התבונה הראשונה, שאיננה זמינה ברשת הגלקטית.

חצות, בין שבת ליום ראשון

במוצאי שבת, ה14.5.1988, התקיימה במועדון התרבות שלנו במרכז העיירה מסיבת דיסקו, לכבוד יום ההולדת ה–30 של ריקרדו ולציון 5 שנים מאז שבאה חבורת הארגנטינים לארץ, כולם באותו מטוס.
למסיבה הגיע מבחוץ רוני גרדינר, חברו החיפאי של ריקרדו, שביקרתי אצלו בדרך לתל אביב. רוני הוא מותווה 24 שבתור בעל זיכיון לתידלוק הרכבים של המשמרות, יש לרכב שלו זכות גישה לכל מקום. כך הוא הגניב לנו לא מעט חומרי בערה במהלך ההתקוממות וגם דברים נוספים. כולנו חייבים לו הרבה.
למסיבה הזאת הוא הביא איתו מערכת חדישה, עם ההמצאה החדשה שנקראת "קומפקט דיסק", ועם שירים עדכניים מהעולם שהביא חבר שבא איתו, "די.ג'יי גור אריה התותח" שניהל את המסיבה ביד רמה כמעט כמו סטולי הגנוב. יחד איתם באו עוד שני חבר'ה מחיפה וגם אחותו של רוני, טל, בחורה מקסימה שרקדתי איתה כמה ריקודים, ונראה היה שהיא מתעניינת בי. חבל שלא היה לי הרבה זמן להכיר אותה.
הייתי כוכב במסיבה הזאת, כולם כבר ידעו, גם החבר'ה שמבחוץ, שכוחות האופל הגלקטי ביקשו אותי, לפני יומיים, דרך מתווך. לא נתנו לי הרבה זמן להיות לבד.
אבל מתישהוא קרוב לחצות, הצלחתי להישאר לבד. ידעתי שזה הזמן. יצאתי החוצה, הרכב של רוני בלט בחוץ בתוית הזוהרת שעל שמשתו הקדמית, ליד סטיקר ירוק זרחני של מכבי חיפה (שמעתי שגם בהסטוריה הלא אלטרנטיבית היא הביסה בדיוק ביום זה 10:0 את מכבי ת"א, מה שתרם למצב הרוח של החיפאים במסיבה, אך ריקרדו היה קצת עצוב). גם בלי אלה לא היתה בעיה למצוא אותו, הוא היה פשוט הרכב היחידי שחנה שם. כל האחרים באו ברגל. למרות שיש לנו את הרכבים שהחרמנו מהסיירת.
אני מבקש כאן את סליחתו של רוני גרדינר, ידעתי שאני חייב לעשות מה שאני עושה, וזאת היתה הדרך היחידה. אני מבקש גם שימסור בהזדמנות זו ד"ש לאחותו המקסימה, באשר היא כעת. אני מבקש גם את סליחת האחרים, שלא יכולתי להיפרד מהם כמו שצריך. אני מקווה שאתם קולטים אותי באינטרנט הטלפתי, למרות שלא הספקתי להתקין לכם את כל המכשירים.
אני מאחל לכולכם אושר רב בעולם, תהא צורתו אשר תהיה.

נכנסתי לאוטו. אין לי הרבה נסיון בהתנעת רכבים יותר גדולים מקטנוע, וההתרגשות שלי גם היא התחילה לבצבץ ולהשפיע. פחדתי גם שמישהו ישמע את קולות ההתנעה, יבוא וישאל אותי מה אני עושה. אבל עם הרעש מבפנים, לא היה שום סיכוי.
להפתעתי הלך לי הכל מהר.
חלפתי על פני רחוב הרקפת, הסתכלתי לרגע על הבית שגרתי בו הרבה זמן, גוש כהה ורבוע באפלה, משם המשכתי לשער המערבי, השומרים שחשבו שאני גרדינר עשו לי שלום וצפצפתי להם בחזרה, עברתי גם את מחסומי המשמרות בלי בעיה, ובפעם השנייה מאז שהגעתי לכאן, יצאתי מהעיר. הפעם במין ידיעה כזאת, שאני לא חוזר.

בחיפה השארתי את האוטו לא רחוק מתחנת הדלק של רוני, ואת שאר הדרך עשיתי ברגל, בחשכה גמורה, עד למלון בו חיכה המתווך של השליטים.

בעיניים פקוחות לרווחה צעדתי אל תוך העלטה של הלא ידוע.

פוסטים קודמים:
התלבטות קשה
העיסקה