בלילה לא רואים כאן הרבה כוכבים

שמי הלילה כאן הם מעוטי כוכבים, בגלל ענן האבק הגדול שנמצא במרחק כמה שנות אור מכאן, הענן שמסתיר אותנו מהגלקסיה שהרבה מאלה שגרים כאן נמלטו ממנה ומשלטון האופל ומצאו כאן מפלט בזכות אותו ענן. בכל זאת רואים כאן כמה מערכות כוכבים בודדות, בצבעים שלא רואים בשמי כדור הארץ. במיוחד בולט כוכב אחד שקוראים לו " כוכב ארגמן".
אני כבר מכיר את רוב הפינות במכתש שמיושבות ביצורים שאפשר לקרוא להם מהגרים חלליים, חלק מהם נראים שונים מאד ממני בצורה שאי אפשר לתאר, ובאותה מידה, באופן מוזר, גם דומים לי מאד. על כולנו פעל שלטון האופל הגלקטי באותה מידה שגרמה לנו לרצות לעזוב את הגלקסיה, ואולי יש בינינו יותר משותף מזה, משהו שמבדיל אותנו מן היצורים שטוב להם תחת שלטון האופל הגלקטי. בימים הרחוקים שלי בכדור הארץ היו זמנים שחשבתי שאין דבר כזה "שלטון אופל", ומה שרע לאחד טוב לאחר והכל יחסי. כשחפא היה מדבר על כוחות אופל גלקטי ועל "אטומים שליליים" התייחסתי לכך מאד בספקנות. עכשיו אני לא בטוח בכך כל כך.
ודרך אגב, מוזר לי שעוד לא שמעתי שום דבר מחפא והאחרים שכבר הגיעו. לפי מה שאמר סטולי הגנוב לפני שיצא חזרה לגלקסיה, הם נמצאים בסביבה והם אלה שאמורים למצוא אותי. כבר עשרות יממות אני מסתובב כאן והם עדיין לא מצאו אותי ושום סימן להם לא מצאתי. יכול להיות שהם ויתרו עלי?

הבנה שלא צריכה מלים

כמעט תמיד קיץ פה, קיץ נעים, לא חם מדי. השמש שמחממת מסתובבת מהר ואינה מאחרת לחזור לכל מקום. אבל הזהירו אותי שלפעמים קורה מצב שבו השמש האחרת, זאת שהולכת לאט יותר, נמצאת בעונה שהיא ממול לקוטב הנגדי של הכוכב ואז אין רואים אותה כלל, ואת השמש הגדולה יותר, זו שמחממת ועל פיה קובעים את הימים, מסתיר, דווקא בעונה זו, גוש עננים כבד הנמצא בחלל .
לתקופה כזאת קוראים כאן תקופה של חושך גדול. החושך יורד באופן פתאומי, הוא חושך מוחלט (הענן מסתיר גם את הכוכבים) ויכול להימשך חודשים שלמים, על פי המושגים שכאן (הנקבעים לפי השמש ה'קטנה'). תשתית החשמל לא מפותחת כאן, יש כאן אמנם משהו שזהה לחשמל, אבל לא שמעו כאן על דברים כמו תאורת לילה חיצונית. אולי מפני ששעות הלילה כאן די קצרות.
יש כאן גם שני ירחים, קטנים מהירח שלנו. ה"פול מון" כאן הוא כאשר שניהם נמצאים במלואם וגם השמש הקטנה נמצאת בשמים. עוד מעט מגיע יום כזה, וLo ny אומר שכדאי לא לפספס את האירוע. בינתיים אנחנו מסתובבים על פני ארץ המכתש, בין קבוצות הבתים הצומחות כאן כל יום באופן ספונטני, במרחקים הולכים ומצטמצמים זו מזו, עם הגיטרה הטלפתית שאני מנגן בה כשהוא שר, בדיוק בקול כמו שהיה לקויסטי וכך אנחנו מתקיימים מהאוכל שנותנים לנו בתמורה וממה שזורקים לנו שזה כמו מטבעות, ובכל מקרה יש להן ערך כמו של מטבעות. צדק המתורגמן, לכל יש כאן ערך של אחד לאחד.
יש כאן קבוצות של יצורים נמלטים או מהגרים מכוכבים רבים, אני רואה לפי השוני הרב החיצוני ביניהם. לא מדברים איתנו וגם לא אחד עם השני, לפחות לא בצורה שהצלחתי לקלוט, אבל כנראה יש איזה הבנה שכולנו מבינים, שלא צריכה מילים. כשאנחנו מגיעים לאיזה מקום לנגן, כולם באים.
עדיין לא סיפרתי איך השגתי את הגיטרה הטלפתית שזה סיפור בפני עצמו. הוא עוד יבוא.
Lo ny שעדיין לא הצלחתי להפנים מה ומי הוא באמת, כי הוא צריך להיות מתעתע או רוח רפאים אבל הוא נראה יצור חי לגמרי, אומר שאנחנו צריכים למצוא 'זמרת', כלומר אוקטבות 'נקביות' שישלימו את האוקטבות ה'זכריות' בזמרה שלו. בינתיים אני מלמד אותו שירים מכדור הארץ (הסימן היחידי שמבדיל אותו מקויסטי, שהכיר את כל השירים) והוא מלמד אותי ללוות שירים שהוא מכיר מהיקום. אבל אני מתחיל לגלות שעם הגיטרה הטלפתית אפשר גם לכתוב מלים לשירים חדשים.

שבועת הניצוץ

שיהיה לי הכח
השנה ובכל שנה
למחול לראויים למחילתי
והראויים למחול להם מראש.

ושלא אחלש למחול
לאלה שאין עבורם סליחה
שלא אחלש לשכוח.

שאם אשכח
לא אהיה אני ראוי לסליחה.

המתעתע

מי שהסתובב אלי היה קויסטי. זאת לא יכולה להיות טעות.
אבל קויסטי ואשתו נהרגו כמה שבועות אחרי החתונה שעשינו להם במחנה שהיה לנו בסיני, בפיגוע של ההאופל הגלקטי במחנה. חפא ואני הספקנו לראות מרחוק את כדורי האש הכתומה פוגעים במחנה, בדיוק כששבנו מהנסיעה לפדרציה[1].
ראיתי גם את הגופות, מכוסות בסדין.
אבל לאיש(?) שחייך אלי היו בדיוק אותם פנים, אותו צבע שיער, אותם בגדים אפילו.
מה זה צריך להיות?

כששבתי לעצמי נזכרתי שחפא וגם המתורגמן סיפרו לי שיש ביקום יצורים שנקראים מתעתעים טלפתיים. אלה יצורים שיודעים להתחבר למוח שלך, וללבוש עליהם כל צורה שנמצאת במחשבתך. חוץ מהצורות שהם לובשים, אין להם, לכשעצמם, שום צורה מוגדרת. הם כמו גלים או זרמים של אנרגיה, לא יותר.
הם אינם רעים והם לא עושים את זה בזדון, הם פשוט לא מסוגלים אחרת.

אומרים שהם מסוגלים גם לדבר, ואפשר אפילו לגעת בהם, למרות שאין להם שום קיום מוצק.
והאיש גם דיבר אלי, בטלפתיה.
"שמי Lony. מה שמך?" שאל עם אותו חיוך.
החלטתי להתנהג כאילו אני מאמין לו. מה יש להפסיד? יכול להיות מעניין.
עניתי לו, והוא אמר לי את שם הכוכב ממנו בא (לא שם שאמר לי משהו).
נזכרתי בשאלה המקורית שרציתי לשאול אותו. עוד לפני שניסחתי אותה, הוא אמר לי: "אני מכיר את זה שרוצה למכור את הגיטרה הזאת. אם תרצה, אני יכול לקחת אותך אליו".

[1] אפשר לקרוא על זה כאן.

פּuלסoת

לאחר השתלטות כוחות האופל הגלקטי על העולם, בוטלו כל המטבעות שהיו קיימים בו והפולסות (שנקראות גם "מעות") הפכו למטבעות היחידים המותרים בשימוש בישראל.
כאן הן מתוארות כ"חתיכות של נחושת שחורה ומלוכלכת" שמקבלים אותן בסוף כל יום עבודה ("צ'קים ובנקים אין בנמצא לפחות לא בסביבה הזאת"). הבטיחו אמנם שהפולסות הן זמניות, ו"בקרוב יהיו מטבעות חדשות: מבריקות", אך נכון לשעת עזיבתי את כדור הארץ שבשלטון האופל, ההבטחה הזאת לא קויימה, מלבד באזורים ה"אוטונומיים" כמו "מדינת תל אביב החופשית".

ממזכרות למזכרות

הגיטרה הטלפתית הקטנה שקניתי פעם, בכוכב זהיסו בנסיעה הראשונה לחלל שסיפרתי עליה[1] נשארה, כמו רוב הדברים שהיו לי בבניין מטה השלטון העולמי בירושלים[2] איפה שעבדתי וגם גרתי רוב הזמן, בחדר עבודה שהיה גם חדר שינה עם מיטת עץ שבנה הנגר שבנה את כל הרהיטים בבניין (זה שחפא לא אהב את העוזר שלו). לפעמים אני חושב מה קרה לכל הדברים שהיו לי שם: לתקליטים, הספרים, המחברות וכל מיני מציאות שאספתי, מזכרות מטיולים בעולמות השונים, שהפכו את החדר לצפוף מאד, הפלקטים שתליתי על הקירות, כל מיני מכתבים שקיבלתי, לשולחן שעליו כתבתי וגם ניסיתי להשלים את לימודי האוניברסיטה. אני מתאר לעצמי שכוחות האופל לא בזבזו זמן מרגע שהשתלטו על הפלנטה, ובניין המטה היה המקום הראשון שאליו הגיעו. כמה שאגואיסטי להגיד את זה, הכי קשה לי המחשבה על מה שהם עשו עם הדברים שלי (בעיקר לאחר שסטולי הגנוב תיאר לי באיזה ונדליות נקמנית הם טיפלו בדברים שלנו שנשארו באיזור הצריף, שם הוא הסתתר), ואין לי הרבה תקוה שאקבל אותם אי פעם מחדש. יש הרבה רגעים שבהם אני מרגיש שמה שהכי חסר לי בעולם כעת, אלה אותם דברים, אותם חפצים שהיו שלי ובלעדיהם לא יהיה עוד שום דבר כמו שהיה. והגיטרה היתה אחד החפצים שהכי חיבבתי. שעות הייתי מנגן עליה, וסטולי הגנוב שחיבר אותה לטלפתינט[3] גם לימד אותי לעשות בה סימפולים עם קטעי מוסיקה שהגיעו דרך הרשת מכל היקום, יצאו דברים אדירים שעדיין אני מפזם אותם, ונזכר בימים אחרים…
יהיה נחמד להשיג גיטרה כזאת עוד פעם, אבל אני לא בטוח שה"פולסות" הקטנות, השחורות ומזוהמות שיש לי בכיסים (גם כן מזכרת מאיזו תקופה, אם כי אחרת לגמרי) יספיקו כדי לכסות את ה"900" שזה שמוכר את הגיטרה דורש.
אני בכל אופן ניגש אל היצור שעומד ליד "לוח המודעות" וכשהוא מסתובב אלי אני כמעט מתעלף…

[1] על הטיול ההוא לחלל אפשר להתחיל לקרוא מכאן.
[2] על בניין המטה בירושלים.
[3] תסתכלו במילון (כי אחרת, איך תדעו?)

פתקים של מודעות

על הקיר בחוץ, ממש על יד דלת הכניסה לפונדק, מודבקות המון חתיכות של משהו קשה-רך שנראה דומה קצת לנייר, וכנראה שיש לזה אותו שימוש כמו מה שזה נראה: פתקים של מוֹדעוֹת.
על אחת מהן ראיתי תמונה מדוייקת של מה שאני מחפש: גיטרה טלפתית. אם דבר כזה אני משיג, יהיה לי קל יותר, הרבה יותר להעביר את הזמן שבו אני מחכה ואפילו לא יודע לקראת מה. יש רגעים שבהם אני מתייאש מכך שחפא והאחרים עוד זוכרים אותי בכלל, ואם הם בכלל עוד קיימים. למרות שסטולי הגנוב הביא אותי לכאן. אבל למה הוא, Wangoon וכל האחרים היו צריכים להיעלם בדיוק כשהגענו לכאן?
כבר שלושה ימים אני פה, הרבה זמן לא הייתי כל כך לבד, והיום אני צריך "להתפזר" כפי שאמר סטולי לפני שנעלם. מה יקרה אם לא אעשה כדבריו? מתחיל להיות לי נחמד כאן, היצורים לא מדברים איתי אבל יש משהו מרגיע בנוכחות שלהם ובמוסיקה שהם מנגנים, אחרי שהתחלתי להתרגל אליה. אולי עכשיו אצטרך לשלם בשביל השהייה כאן, עד עכשיו לא שילמתי ואף אחד לא אמר לי כלום. גם לא כשנרדמתי על "כורסה" נוחה מאד בלובי, שהיתה המיטה שלי בשלושת הימים האלה. שמתי לב שהרבה ישנים בלובי ותהיתי אם יש כאן בכלל חדרים במובן שאני מכיר. מישהו כנראה שילם בשבילי את הימים האלה, מראש. מי?
מתחת לתמונה של הגיטרה הטלפתית יש סימן שפירושו בשפה היקומית שהחבר'ה בחללית העבירו לי בקורס מזורז הוא 900. זה מחיר הגיטרה, כנראה. בכיסים של הווסט שאני לובש כל הזמן הזה, יש לי המון פולסות שנשארו לי עוד מהימים של רח' הרקפת 12 [1]. האם זה יתקבל כאמצעי תשלום כאן? נדמה לי שהמתורגמן אמר, שכאן הכל הולך ובשווי של 1 ל1. בעצם, אני לא בטוח אם הוא אמר את זה על המקום הזה או על מקום אחר ביקום, כל כך הרבה מקומות עברנו.
בוקר עכשיו, ואני יוצא אל שתי השמשות שבחוץ, שכבר התרגלתי אליהן במשך ההליכה הרגלית לכאן. הן לא כל כך נוראיות, אחת, זאת שחמה וגדולה, היא זאת שרחוקה יותר ובעצם הסבירו לי, היא איננה שמש אלא ערפילית ענק הרחוקה כמה שנות אור מכאן אבל העוצמה שלה מגיעה לכאן ומחממת ומאירה הרבה יותר מן השמש הקרובה, שדומה יותר למין ירח תלוי בשמים. את השמש הגדולה קשה אפילו לראות.
אני מעיף מבט בנוף המשתרע עד לקירות המכתש הגבוהים והאפורים. אחר כך מסתובב חזרה אל כיוון הפונדק. יש יצור שבדיוק יצא משם ועומד ליד "המוֹדעוֹת". האם כדאי שאנסה לברר אצלו איך אני מגיע לזה שמוכר את הגיטרה הטלפתית?

[1] על רחוב הרקפת 12 אפשר להתחיל לקרוא מכאן, ויש גם הסבר מה זה "פולסות".