בלוג הצועד The VValker's blog

בעתיד, כותב על כך עמי בן בסט, יטוסו אולי מיסיונרים מכדור הארץ להפיץ את דתותיהם בקרב שוכני החלל. ואולי הם יגלו, שגם לאלה יש סיפורים משלהם.
ואולי, כך כתבתי בתגובה, אנחנו אלה שנגלה שם את האבא והאמא, או לפחות הסבא והסבתא, לדתות שלנו. נגלה את אלה ששתלו את כל המיתולוגיות והסיפורים אצלינו, ונזכיר להם את מה שהם כבר מזמן הספיקו לשכוח.

בכוכב לכת אחד, באחת מן המערכות של האלכסון היורד מקצה ראש הסוס, מרחק 1600 שנה מכדור הארץ, האמינו יצורים דומים לנו שהיקום נברא משני כוחות: "כח השאלה", שמסומן אצלם בסימן הדומה במקצת לסימן השאלה אצלינו, אך דומה יותר לספרה 2, ו"כח התשובה" שמסומן אצלם בקו ישר, I.
בראשית התאחדו אל השאלה ואלת התשובה שבאו משני יקומים שונים לגמרי במהותם. יקום אחד נמצא כל העת בתנועה, בזרימה, והדברים שבו הם תמיד אוריריים-נוזלים, ענניים, שלא מגיעים לכדי מוצקות. זהו היקום של אל השאלה. היקום של אלת התשובה הוא הפוך לגמרי – הוא מוצק, הכל בו קבוע ומסודר. אהבתם של שני האלים יצרה את היקום שאנחנו חיים בו, שהיה בראשית ימיו יקום שבו הסתדרו הכל, יחד התקיימו הנוזלי והמוצק, הזורם והקבוע, הרגש והשכל, החלום והמציאות, בהרמוניה יפהפיה בה לא היה לאף אחד מחסור.
עד שקרה מה שקרה, ויש לכך גרסאות שונות, והאל והאלה הסתכסכו ביניהם. הם נפרדו, כל אחד הלך לקצה אחר של היקום, ומאז נעשו חייהם של היצורים עלי אדמות קשים מנשוא. חייהם קצרים ורוויי סבל, נגזר עליהם למות, הם לא מוצאים תשובות לשאלותיהם ולא יודעים מנוח לנפשם בעולם רווי אי צדק וחוסר הגיון, עולם מלא רשע ושרירות לב.
חכמי אחת הקהילות של שוכני הכוכב שבאלכסון היורד מראש הסוס קבעו שיום יבוא והאל של השאלות והאלה של התשובות יתפייסו, יחזרו ויתחברו, וכאות לחידוש אהבתם יוולד להם בן, שעל מצחו יהיו חרוטות בצבע סגול צורותיהן של שני האלים. בנם של האל והאלה יסתובב בשמים, עד אשר ימצאוהו "בני העולם אשר יצמיחו כנפיים". ככה ניבאו החכמים. כאשר ימצאו את האיש שעל מצחו חרוטים שני הסימנים, יהיה עליהם להמליך אותו על העולם, כלומר על הכוכב שבאלכסון היורד מקצה ראש הסוס. אז ייגאל היקום ויחזור למצבו הקדום, מצב גן עדן, יעלמו ממנו הרוע והפשע, היסורים וחוסר הסדר, וכל אחד ימצא את אשר יבקש..

את כל הסיפור הזה סיפר לי בקצרה המתורגמן כשיצאנו ל"רחוב הקניות" בכוכב שבו ממוקמת תחנת השידור ערפילי העבר, [1] כאשר יצורים לבנים נמוכים שצורתם צורת בני אדם קרחים התחילו פתאום להידבק אלינו, ללכת אחרינו ולהקיף אותנו. רק אז הבנתי, שהכל בגלל ה".21" החרוט לי על המצח, בפונט מיוחד שעיצב הגרפיקאי מרמת גן בעבור רשויות ההתוויה [2]. כך בדיוק נראים בכוכב ההוא סימניהם של האל והאלה, שיופיעו על מצחו של המשיח אותו ימצאו "בני העולם אשר יצמיחו כנפיים". פתאום שמתי לב שחלק מן היצורים האלה לובשים עליהם משהו שדומה לכנפיים. הם היו שליחי מסדר דתי אשר יצאו לחלל במיוחד במטרה אחת: למצוא את הגואל ולהביאו אל כוכבם, למלוך עליהם. כשראו אותי, עם הסימן על המצח, היו בטוחים שמצאו.
"בא לך לנסוע איתם לכוכב שלהם, להיות שם מלך?" שאל אותי המתורגמן.
אני ממש לא רציתי.

[1] ערפילי העבר.
[2] על איך הותוויתי, בסוף הפוסט.

נכון לעכשיו, את המקום הראשון במצעד הכניסות מגוגל, אחרי שהוריד ממנו את כיפה אדומה ששלתה חודשים רבים, מוביל עכשיו הקישור לקובץ התמונה teramips.com/almonim2004, קישור שכבר מזמן הורדתי מהבלוג, אבל גוגל מתעקש לשמור.
סתם מעניין, את מי התמונה הזאת כל כך מעניינת? (כולה כמה בחורות עם חזה חשוף, יש ברשת תמונות נועזות בהרבה). סתם בשביל העניין, אשמח אם מישהו ממחפשי התמונה (בהנחה שזה יותר ממחפש אחד) יכתוב לי מה בדיוק הקטע.

שמי הלילה כאן הם מעוטי כוכבים, בגלל ענן האבק הגדול שנמצא במרחק כמה שנות אור מכאן, הענן שמסתיר אותנו מהגלקסיה שהרבה מאלה שגרים כאן נמלטו ממנה ומשלטון האופל ומצאו כאן מפלט בזכות אותו ענן. בכל זאת רואים כאן כמה מערכות כוכבים בודדות, בצבעים שלא רואים בשמי כדור הארץ. במיוחד בולט כוכב אחד שקוראים לו " כוכב ארגמן".
אני כבר מכיר את רוב הפינות במכתש שמיושבות ביצורים שאפשר לקרוא להם מהגרים חלליים, חלק מהם נראים שונים מאד ממני בצורה שאי אפשר לתאר, ובאותה מידה, באופן מוזר, גם דומים לי מאד. על כולנו פעל שלטון האופל הגלקטי באותה מידה שגרמה לנו לרצות לעזוב את הגלקסיה, ואולי יש בינינו יותר משותף מזה, משהו שמבדיל אותנו מן היצורים שטוב להם תחת שלטון האופל הגלקטי. בימים הרחוקים שלי בכדור הארץ היו זמנים שחשבתי שאין דבר כזה "שלטון אופל", ומה שרע לאחד טוב לאחר והכל יחסי. כשחפא היה מדבר על כוחות אופל גלקטי ועל "אטומים שליליים" התייחסתי לכך מאד בספקנות. עכשיו אני לא בטוח בכך כל כך.
ודרך אגב, מוזר לי שעוד לא שמעתי שום דבר מחפא והאחרים שכבר הגיעו. לפי מה שאמר סטולי הגנוב לפני שיצא חזרה לגלקסיה, הם נמצאים בסביבה והם אלה שאמורים למצוא אותי. כבר עשרות יממות אני מסתובב כאן והם עדיין לא מצאו אותי ושום סימן להם לא מצאתי. יכול להיות שהם ויתרו עלי?

כמעט תמיד קיץ פה, קיץ נעים, לא חם מדי. השמש שמחממת מסתובבת מהר ואינה מאחרת לחזור לכל מקום. אבל הזהירו אותי שלפעמים קורה מצב שבו השמש האחרת, זאת שהולכת לאט יותר, נמצאת בעונה שהיא ממול לקוטב הנגדי של הכוכב ואז אין רואים אותה כלל, ואת השמש הגדולה יותר, זו שמחממת ועל פיה קובעים את הימים, מסתיר, דווקא בעונה זו, גוש עננים כבד הנמצא בחלל .
לתקופה כזאת קוראים כאן תקופה של חושך גדול. החושך יורד באופן פתאומי, הוא חושך מוחלט (הענן מסתיר גם את הכוכבים) ויכול להימשך חודשים שלמים, על פי המושגים שכאן (הנקבעים לפי השמש ה'קטנה'). תשתית החשמל לא מפותחת כאן, יש כאן אמנם משהו שזהה לחשמל, אבל לא שמעו כאן על דברים כמו תאורת לילה חיצונית. אולי מפני ששעות הלילה כאן די קצרות.
יש כאן גם שני ירחים, קטנים מהירח שלנו. ה"פול מון" כאן הוא כאשר שניהם נמצאים במלואם וגם השמש הקטנה נמצאת בשמים. עוד מעט מגיע יום כזה, וLo ny אומר שכדאי לא לפספס את האירוע. בינתיים אנחנו מסתובבים על פני ארץ המכתש, בין קבוצות הבתים הצומחות כאן כל יום באופן ספונטני, במרחקים הולכים ומצטמצמים זו מזו, עם הגיטרה הטלפתית שאני מנגן בה כשהוא שר, בדיוק בקול כמו שהיה לקויסטי וכך אנחנו מתקיימים מהאוכל שנותנים לנו בתמורה וממה שזורקים לנו שזה כמו מטבעות, ובכל מקרה יש להן ערך כמו של מטבעות. צדק המתורגמן, לכל יש כאן ערך של אחד לאחד.
יש כאן קבוצות של יצורים נמלטים או מהגרים מכוכבים רבים, אני רואה לפי השוני הרב החיצוני ביניהם. לא מדברים איתנו וגם לא אחד עם השני, לפחות לא בצורה שהצלחתי לקלוט, אבל כנראה יש איזה הבנה שכולנו מבינים, שלא צריכה מילים. כשאנחנו מגיעים לאיזה מקום לנגן, כולם באים.
עדיין לא סיפרתי איך השגתי את הגיטרה הטלפתית שזה סיפור בפני עצמו. הוא עוד יבוא.
Lo ny שעדיין לא הצלחתי להפנים מה ומי הוא באמת, כי הוא צריך להיות מתעתע או רוח רפאים אבל הוא נראה יצור חי לגמרי, אומר שאנחנו צריכים למצוא 'זמרת', כלומר אוקטבות 'נקביות' שישלימו את האוקטבות ה'זכריות' בזמרה שלו. בינתיים אני מלמד אותו שירים מכדור הארץ (הסימן היחידי שמבדיל אותו מקויסטי, שהכיר את כל השירים) והוא מלמד אותי ללוות שירים שהוא מכיר מהיקום. אבל אני מתחיל לגלות שעם הגיטרה הטלפתית אפשר גם לכתוב מלים לשירים חדשים.

שיהיה לי הכח
השנה ובכל שנה
למחול לראויים למחילתי
והראויים למחול להם מראש.

ושלא אחלש למחול
לאלה שאין עבורם סליחה
שלא אחלש לשכוח.

שאם אשכח
לא אהיה אני ראוי לסליחה.

מי שהסתובב אלי היה קויסטי. זאת לא יכולה להיות טעות.
אבל קויסטי ואשתו נהרגו כמה שבועות אחרי החתונה שעשינו להם במחנה שהיה לנו בסיני, בפיגוע של ההאופל הגלקטי במחנה. חפא ואני הספקנו לראות מרחוק את כדורי האש הכתומה פוגעים במחנה, בדיוק כששבנו מהנסיעה לפדרציה[1].
ראיתי גם את הגופות, מכוסות בסדין.
אבל לאיש(?) שחייך אלי היו בדיוק אותם פנים, אותו צבע שיער, אותם בגדים אפילו.
מה זה צריך להיות?

כששבתי לעצמי נזכרתי שחפא וגם המתורגמן סיפרו לי שיש ביקום יצורים שנקראים מתעתעים טלפתיים. אלה יצורים שיודעים להתחבר למוח שלך, וללבוש עליהם כל צורה שנמצאת במחשבתך. חוץ מהצורות שהם לובשים, אין להם, לכשעצמם, שום צורה מוגדרת. הם כמו גלים או זרמים של אנרגיה, לא יותר.
הם אינם רעים והם לא עושים את זה בזדון, הם פשוט לא מסוגלים אחרת.

אומרים שהם מסוגלים גם לדבר, ואפשר אפילו לגעת בהם, למרות שאין להם שום קיום מוצק.
והאיש גם דיבר אלי, בטלפתיה.
"שמי Lony. מה שמך?" שאל עם אותו חיוך.
החלטתי להתנהג כאילו אני מאמין לו. מה יש להפסיד? יכול להיות מעניין.
עניתי לו, והוא אמר לי את שם הכוכב ממנו בא (לא שם שאמר לי משהו).
נזכרתי בשאלה המקורית שרציתי לשאול אותו. עוד לפני שניסחתי אותה, הוא אמר לי: "אני מכיר את זה שרוצה למכור את הגיטרה הזאת. אם תרצה, אני יכול לקחת אותך אליו".

[1] אפשר לקרוא על זה כאן.

לאחר השתלטות כוחות האופל הגלקטי על העולם, בוטלו כל המטבעות שהיו קיימים בו והפולסות (שנקראות גם "מעות") הפכו למטבעות היחידים המותרים בשימוש בישראל.
כאן הן מתוארות כ"חתיכות של נחושת שחורה ומלוכלכת" שמקבלים אותן בסוף כל יום עבודה ("צ'קים ובנקים אין בנמצא לפחות לא בסביבה הזאת"). הבטיחו אמנם שהפולסות הן זמניות, ו"בקרוב יהיו מטבעות חדשות: מבריקות", אך נכון לשעת עזיבתי את כדור הארץ שבשלטון האופל, ההבטחה הזאת לא קויימה, מלבד באזורים ה"אוטונומיים" כמו "מדינת תל אביב החופשית".