בלוג הצועד The VValker's blog

אמר דיוגנס לאיש שהציג את עצמו כאלכסנדר מוקדון, וזה, כולו התפעלות, אמר: "אם לא הייתי אלכסנדר מוקדון, הייתי בוחר להיוולד דיוגנס", והלך לו משם, עם כל הצלמים והכתבים.
כשהחשיך קצת ותשומת הלב ברחובות אתונה הוסחה אל מקומות אחרים, דיוגנס לבש את בגדיו החדשים שקנה באותו יום בבוקר בקניון של איזה מלון בפיראוס, וזחל אל המטוס והטייס שחיכו לו ליד הים, במקום מוסתר היטב.
בארמונו שבאי אחר, הרחק מאיי יוון, מוקף עצים טרופיים, סיפר ליפהפיה האקזוטית שחיכתה לו את חוויות היום:
"בא אלי איזה אחד היום, דפוק לגמרי אבל מה, דווקא מאלה שיש להם כסף, כי הוא היה לבוש מותגים בקלאסה מלכותית ומלא חברים מהתקשורת שרצו על ידו עם מצלמות, קשקש כל מיני קשקושים, אמר קוראים לו אלכסנדר משהו, שהוא קיסר העולם וכאלה, ועוד שאל אם אני מפחד ממנו. היה משעשע, עד שסילקתי אותו כי הוא הסתיר לי את השמש. יא אללה, איזה אנשים מוזרים יש באתונה הזאת."

שחר אילן כותב היום דברים די נכונים על חוסר ההוגנות בעיסקה המסתמנת של אולמרט עם יהדות התורה, לפיה תמורת הצטרפות לקואליציה תקבל כל משפחה חרדית שיש לה 4 ילדים ויותר 500 שקלים, בלי שכמובן משפחות ערביות עם אותו מס' ילדים יקבלו את אותה תוספת (וגם משפחות גדולות של יהודים לא חרדים, יש כאלה).
אלא שהוא כותב גם: "פעם כבר היתה קצבת ילדים שהפלתה יהודים לטובה. קראו לה קצבת יוצאי צבא. כל זמן שהיא היתה מיועדת באמת ליוצאי צבא היה בה היגיון ערכי מסוים גם אם הוא היה שנוי במחלוקת."
הגיון ערכי? אז זהו, שגם בהסכמה הקואליציונית הנוכחית יוכל מי שירצה, למצוא הגיון ערכי. יהדות התורה, בטח שתמצא.
דבר, שחר אילן, עם כל גזען, והוא יוכיח לך שדבריו נשענים על הגיון ערכי. נכון שהוא שנוי במחלוקת.
אבל לא הוכח שההגיון שלך הוא יותר הגיון מההגיון של האחר.
ובגדול, ההגיון הערכי שעמד מאחורי קצבות הילדים המפלות של פעם, לא שונה מן ההגיון הערכי שמאחורי ההסכמה הקואליציונית המתגבשת. יש לו אותה מטרה בדיוק.

וזה אגב מה שגם כתבתי שם בתור תגובה, רצינית, מושקעת ומנוסחת. אבל הארץ העדיפו לצנזר אותה. את החרצוף היומי שלי, לעומת זאת, הם פירסמו.
לך תבין את ההגיון של האנשים החושבים האלה, ואת הערך שמאחוריו. מזל שיש לי בלוג.
עדכון: בינתיים התגובה ההיא הוחזרה.

בג"ץ מתקרנף לו לאיטו ואם אתה ערבי, לא תוכל לאחד משפחות עם מי שאתה רוצה (אבל יהיה לך תמיד יותר קל, אם למשל תשנה את שמך ללריסה או סיגלית או שחר, למשל).
אבל למה להיות שליליים תמיד? מי אמר שהכל כל כך רע במדינה? הנה, צה"ל למשל, אמנם לא תמיד גילו שם בזמן כל מקרה אונס, אבל מי אמר שבצה"ל לא יודעים לחקור עניינים, לתפוס את הפושעים האמיתיים ולהענישם במלוא החומרה? יודעים גם יודעים.
ויש, תודה לאל, מי שמסדר את הקיטבגים בבסיסים בהתנדבות, ויש גם צוות הווי של גנרלים שמספקים אחלה בידור, פשוט תקראו.

אם שמתם לב, בימים האחרונים החרצופים שלי התעוררו משנת החורף. ועכשיו הם גם קמים מוקדם יותר. וגם ביום הזכרון אין להם אלוהים, אלה שמטיפים לי, לכם ולנו לכבד את צה"ל.

זה מפני שאלה שמשתמשים בפרופיל 21 ככלי הרתעה לעורר "יראו וייראו" לגיבוש השבט, מתוך פחד שאחרים לא יכבדו את צה"ל לפחות כמו שהם מכבדים אותו (דבר שעלול לפגוע במשכורותיהם ובישבניהם של כמה מהם), גם דואגים יומם ולילה לשמור את המיתוס שהמערכת מפיצה על אלה שהיא נותנת להם אותו, ושלשמו הוא הומצא:
"אנשים שהם דפוקים בשכל, כשלונות בחיים האישיים שלהם, ולכן בדין הם קיבלו את הפרופיל שלהם".
(או שהם משתמטים=רמאים=פושעים יותר גרועים מאלפרון=יותר אויבי האנושות מבן לאדן, אבל על הנושא של מושמטים/משתמטים – בפוסטים אחרים)
וכאשר מופיע מישהו שמפריך את התזה שלהם (ואיננו 'משתמט' מדרגה ראשונה, כלומר מושמט רצוני), יש תמיד מי שמתנדב או מנודב לבצע בו סיכול ממוקד.

כך אני, עם הכתיבה שלי. במלוא הצניעות, אני מעריך את עצמי ככותב טוב. יכולתי אגב מההתחלה להסתיר את הפרופיל שלי, אבל לא עשיתי זאת, כי לא אני זה שצריך להתבייש. (ולעובדה שאני לא כותב בשם הרשמי שלי, זה שבת.ז., אין קשר לפרופיל.) הכתיבה שלי היא כלי המלחמה שלי, ולכן היא יעד המתקפה של החרצופים ששולחים בשמי תגובות בכל מיני פורומים, כדי להראות כביכול שהמיתוס על בעלי פרופיל 21 נכון.

בדרך כלל, הם כותבים בשמי דברים מופרכים לגמרי שמעולם לא טענתי אותם.
או שהם עושים קופיפייסט לדברים שכן כתבתי ושותלים אותם במקומות שבהם הם נראים תמוהים ולא רלוונטיים (עם הוספת הביטוי "פרופיל 21" בכל מקום אפשרי).

מי שמאמין שאני הוא השולח של התגובות האלה, החרצופים ושולחיהם מקווים שהוא יראה בהן הוכחה לסטריאוטיפ של הפרופילניק הדפוק.
חשוב להעיר: זה לא משנה כל כך מי הם אלה שכותבים מאחורי החרצופים האלה, אם הם פועלים לבדם וחושבים שהם מתנדבים מטעם עצמם, או שהם יודעים מי בעל האחריות השילוחית ואולי לא רק, שלהם. הדיון אם יצורים כאלה (הנדבקים לא רק אלי) הם סתם טרולים חרוצים במיוחד או פועלים של "השב"כ" מתקיים גם במקומות אחרים. בעיני, אין הבדל גדול אם הם מחתימים כרטיס במטה השב"כ הקרוב למקום מגוריהם או שזו "תודעה שב"כית התנדבותית" שהוחדרה למוחם מן הסתם עקב קריאת יתר של ספרי שרגא גפני-שריג, יקיר העיר של חולדאי החדש (סורי, לפשיסטים כאלה אני לא נותן לינק. חפשו לבד) או פשוט עקב שטיפת המוח התמידית שפועלת על כל אחד בחברה הישראלית מן הגן ועד בכלל, שמי שאחראי לה הוא גם מי שאחראי למלחמה בפרופילניק, בן דמותו של "הכופר" או ה"סיטרא אחרא" של דת הצבא.

כך או כך, החרצופים האלה הם עבדים, ועבדים הם יישארו למערכת ושטיפת המוח שלה, עבדים מן הסוג הנרצע ביותר.

אני, בכל אופן, אמשיך עם הכתיבה שלי כאן ובמקומות אחרים, והחרצופים, שמתכוונים לקלל, עוד יצאו מברכים. כי חוץ מזה שהם מעלים לי את הרייטינג וגורמים לי להיות מצוטט בפורומים רבים (ולהופיע בגוגל הרבה יותר פעמים), וחוץ מזה שהם גורמים גם לי לכתוב יותר על הנושא (שזאת כשלעצמה עשיית מצווה) בסופו של דבר הם יגרמו שאנשים ישימו לב לנושא של פרופיל 21, נושא שהיה שנים רבות תחת צנזורה ואם שמעו עליו בתקשורת שמעו בדרך כלל את עמדת הממסד, עכשיו בזכות הציטוטים שלי וכביכול שלי שמביאים החרצופים, אנשים (שמממילא מתייחסים הרבה פעמים לתוכן של תגובות יותר מאשר להקשר) ישימו לב שיש עמדות אחרות חוץ מהעמדה הפרבדאית של הממסד ומשתפ"יו הנאמנים, ויותר אנשים יתחילו לחשוב, שהצורה שבה אלה עמלים כל העת לצייר בה את אלה שקיבלו פרופיל 21, איננה הצורה הנכונה.

אלה שלא עמדו בדרך הקשה.
אלה שלא היו מסוגלים לפתח להם עור עבה ולהסתגל למערכת,
אלה שקצרה יכולתם להתמודד עם המושחתים, הערמומיים וערלי הלב שהמערכת הזאת שורצת בהם.

אלה שנוצלו, טורטרו, הושמצו ונרמסו עד שחייהם נטרפו (וגם אחר כך הועללו עליהם עלילות והכפשות)
ולא משנה אם נטלו נפשם בכפם, או שבגופם הם עדיין איתנו.
אני זוכר אותם, כמו שהם יכלו להיות לפני שנרצחו להם החיים, זוהמה להם הנפש.
אני זוכר את התום שנרצח איתם.
אני זוכר את אלה שגם שנים אחרי זה, הם לא מצאו חיים. אפילו אם יצאו שלמים, מבחינת המנגנון הקובע זכויות פיצויים.
את אלה התועים עדיין בעולם, ולא יודעים מה הם עושים בו. ואלף טיפולים ועשרות אלפי מיליגרמים, לא יפתרו להם את השאלה.

ואני זוכר גם על מה הלכו, גם אלה וגם אלה.
על מילוי שגיונותיהם של פוליטיקאים, קצינים, על קידומם של ישבנים ועל כיסויים.
אלה שנפלו במלחמות שלום האינטרסים.
לא כולם, כמובן. אבל רבים, רבים מאד כן, מי ידע כמה.
בלוח הנופלים הרשמי, אין מציינים מי מת בקרב (ועד כמה נחוץ היה הקרב הזה), מי התאבד, מי מת בתאונה ומי ב"רולטת רשת" (אירוע שאחריו גם אם החייל התאבדה).
בלוח הנופלים מציינים גם רק את נרצחי הגוף, לא את נרצחי הנפש (ולא משנה מי הרוצחים).
אבל יש הרבה שיזכרו אותם, ולא רק היום.

אני רוצה שהתזבולות האלה מבסיס חיל האויר יסבלו כל החיים שלהם.
אני רוצה שהעובדה שהם שירתו, איפה שהם שירתו, בתקופה שהם שירתו, תרדוף אותם כמו כתם שאין להסירו.
אני רוצה שבקורות החיים שלהם הם יגמגמו כשהם יגיעו לקטע הזה.
שהמעסיקים הפוטנציאליים יסתכלו עליהם בחשד והם יצטרכו להסביר למה הם עשו את זה.
וגם אם יקבלו אותם, הם יהיו תמיד בחזקת מסומנים, חשודים.

שהם יהיו אלה שתמיד יחששו שאיזה חבר כנסת חדש ונלהב לקידום הקריירה שלו, יעשה זאת על גבם, באמצעות חוק שיהפוך אותם לאזרחים סוג ב'.
שהם יהיו אלה שתמיד, ולא משנה מה יאמרו או יעשו, יוטל ספק בשפיות דעתם.
שמראש יתייחסו אליהם בביטול.
שיפחדו להוציא רשיון נהיגה, או אם יש להם, שיחרדו תמיד שמא מישהו במשרד התחבורה יודע מה בדיוק הם עשו בתקופה שהם שירתו שם בחיל האויר בדרום הארץ, ויטיל ספק אם כדאי לתת לזבלים כאלה אחריות גם על הגה.
שידע כל אחד שאין לסמוך על חבר'ה כאלה

אבל איפה, אלה "מלח הארץ", ובית המשפט הרחמן לא ירצה לפגום בעתידם הצבאי כחיילים, או אחר כך כאזרחים "נורמטיביים, ששירתו בצבא".
גם את השמות שלהם אנחנו לא נדע. אלא אם הם יתראיינו אצל נסיך הג'ל והשרירים מהפרסומת לבנק, או בעלה של הזמרת ההיא ששחררה רוצחת ממשפחתה, שידעו לעטוף אותם באמפתיה האחוותית הראויה.
כמה מהם יהיו אולי בעצמם חברי כנסת, או חברי מועצות מקומיות, או מנהלים בדירקטוריונים או בסוכנות. אלה שיהיו עם הסמכות לקבל או לפסול אחרים. ומן הסתם יפסלו את אלה שאינם כמוהם, ויקדמו את הדומים להם.
הם הרי הכי טובים, חיל האויר, החיל שלוקח אותָך גבוה, "הטובים לטיס והטובות לטייסים", כבר אמר הנשיא המנוח, אז תגידי תודה שהם הרימו אותך.
והכי גרוע, שהם באמת אזרחים נורמטיביים.
הרבה מאותם אלה בחברה הישראלית, שיקבלו אותם לעבודה, שיהיו רחמניים אליהם במשפט ובתקשורת, שיקדמו אותם, הם אנשים בצלמם ובדמותם, עם אותן נורמות, שכבר היו שם קודם. כי אף אחד לא בדק אותם.
כמו שגם את אלה, לא ממש מישהו יבדוק אחרי "עיסקת הטיעון" או "עבודות השירות" או מה שיותר נראה – סגירת התיק לרובם.
ומחר, ביום הזכרון, כולנו נתייחד עם זכרם של הפריירים שהלכו למען ובשירות הזבלים האלה, הקובעים את אמות המידה של המדינה.
ומי יעמוד ביום הזכרון לנפשותיהן של הבחורות כמו הבחורה שבמקרה האונס הזה שנהרסו (ויש הרבה כאלה)? וביום הזכרון לכל מיני בני אדם אחרים, שנרמסו כי לא היו מספיק מושחתים ובני זונות כמו האלה, ופשוט נגמרו, אם לא פיסית אז נפשית?
ומי יעמוד לזכרם של הנפגעים/ות שעוד בדרך?
מבחינתי יום זכרון, הוא יום זכרון גם לאחרונים שציינתי.