הדגמה של תגובה: איך עובד החרצוף

הנה תגובה בשמי שהופיעה לפני כמה ימים במאמר של נחמיה שטרסלר בהארץ (תגובה מס' 9). זו תגובה חרצופית טיפוסית, שחלק ממנה הוא דברים שהועתקו ממני, מתגובות אחרות במאמרים קודמים של שטרסלר, וחלק הוסיף החרצוף משלו.

מה שהיה שלי במקור יסומן בצבע כחול

מה שכולו תוספת מוחו הקודח של החרצוף יסומן אדום.

מה ששטרסלר מגדיר כפופוליזם הם נסיונות לתקן חלק מהעוולות בארץ

עפ"י משל הרכבת, לשטרסלר לא אכפת באמת מאלה שיעופו מהרכבת תוך כדי דהירתה. מבחינתך ומבחינת חבריך לאסכולת הביביאנים, זה אפילו עדיף. ככה בונים רכבות מהירות, אבל לא מרפאים חברה חולה. (ולא מעט "בזכות" אנשים כמוך ששמו להם ערך ברמיסת `המיותרים`).

כשאני אומר `מיותרים` אני מתכוון גם ובעיקר לבעלי פרופיל 21 שהוקאו מהחברה למרות שהם האנשים הכי איכותיים בארץ, וראוי שימונו למשרות בכירות – החל משרים וחברי כנסת וכלה במנכ"לים של החברות הגדולות ביותר במשק.

ואל תצחיק אותנו כשאתה מדבר בנשימה אחת על תחרות ועל שיחה סלולרית, והורדת מחירי הנסיעה הבינעירונית לא כוללת את היישובים והשכונות שלא משתלם להסיע אוטובוסים אליהם, כגון כפרים בדווים. וכבר ברור שהרפורמות שאתה מדבר עליהם בחשמל ובמים, לנו הם רק יעלו יותר. לא לך, המקבל את תגמולך הישר מבעלי ההון, שישבנם הוא כתובת המגורים ללשונך.

 

ואם יורשה לי להוסיף, גם החרצוף שמבצע את העבודה הזאת, מקבל את תגמולו, או מקווה לקבל את תגמולו, מאיזשהו מקום.

מפעם לפעם אותות חיים נותן

שאני כאן.
עדיין.
לא הרבה
במידת הדרוש
לא יותר, לא פחות.

שומר על המקום
כמו עוף שומר בקן על ביצים
שעוד לא נולדו.

ויש גם כמה שאני מעצבן אותם
בשבילם בעצם הופעתי אני מקיים
מצוה לשם שמים
ושכר מצוה במצוה.

תגובה שכתבתי ליחזקאל מרמת גן

במקרים די נדירים אני מוצא את התגובות שפונות אלי ב'הארץ' (בדרך כלל בזכות החרצוף היקר) ראויות להתייחסות רצינית. בדרך כלל אני עונה להם כאיוולתם או מתעלם.
תגובה אחת נדירה כזו, היא התגובה של מגיב בשם יחזקאל מרמת גן, ואותה אביא בשלמותה, וגם את תגובתי (הרגע שלחתי, ולך דע מה מנגנון הצינזור המוזר של הארץ יעשה איתה):

כותב יחזקאל מרמת גן, בתגובה לתגובה 8 (היא תגובת החרצוף היומי) מאמרו של יואל מרקוס "בין משה זגה לאהוד אולמרט", היום בהארץ

8  מתי תסיר נעלך? או תשילם?
הסכמתי וזרמתי עם המאמר. כל דעה המתנגדת לשררה
בייחוד כזו המתנגדת לשררה שצחנת קפיטליזם צרוף נודפת הימנה.
אולמרט דבוק בו הקפיטליזם הצרוף הלז וריחו נודף עד לזרה ומגיע מבית ראש הממשלה ועד למישור החוף.
אבל….
הסיפא שלך….
"הפרופיל 21 " העניין האישי שיש לך כמשתמט מהחובה האזרחית לתרומה שוויונית.
האם הומרה אצלך חובה זו ב3 שנות שירות אינטנסיביות לחברה במסגרת אחרת?
האם תרמת גם עוד כחודש בשנה במשך 30 שנה מנותק מעבודתך וממשפחתך?
הישרות למדינה לא מסתיים בתום 3 שנים, נכון שהיום הוא קוצר אך בזמני ממרום 32 שנות מיל מידי שנה
והיו שנים עתירות ימים
אני שואל מה עם השוויון?
נראה לי גם שהרחמים שלך מופנים די סלקטיבית.

וכך עניתי לו:
ליחזקאל היקר מר"ג
נראה שאתה חדש פה, ולכן אתה זקוק להסבר:
לא כל התגובות שרשומות פה תחת הכינוי "הצועד בנעליו" הן תגובות שאני כתבתי אותן. (את הדברים שאני כותב באמת, אני כותב בדרך כלל ב http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54112). אבל יש מישהו שאין לו מה לעשות בחיים, והריגוש היומי שלו זה לשים פה 'חרצופים' (תגובות מתחזות) שלי.
אמנם רוב הדברים שנכתבים בתגובות הן דברים שלי שהועתקו על ידי אותו חולה ממקום אחר, או דברים שהם ברוח הדעות שלי, אבל לשם החבלה, אותו החרצופן החצוף תמיד דואג לצרף תמיד את הקטע על פרופיל 21 (שאכן יש לי אותו, ולא מיוזמתי ואינני 'משתמט'), וכל הפניות למערכת עד כה עלו בתוהו.
אני בהחלט לא חושב שבעלי פרופיל 21 זו הקבוצה הכי מסכנה, למרות שנעשו להם עוולות נוראיות, בעצם זה שכולם חושבים אותם למשתמטים, מה שהם לא, בדרך כלל (למרות שיש מי שדואג להנציח עליהם את המיתוס הזה ושאר מיתוסים,
ראה גם http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=3894816). ואני בהחלט עשיתי ועושה את שירותי לחברה, בכל מיני צורות, גם עכשיו.
יום נעים לך.

"השיר ההגיוני"

למצעד המחץ נכנס אז (למקום 39) השיר שהתקדם בהתחלה מאד לאט, אך הגיע בסוף למקום השני (בחודש אוגוסט) והיה במצעד בסה"כ 18 שבועות. בארץ השיר הגיע למקום הראשון בשני המצעדים, גם השנתיים, והביא לסופרטראמפ שביצעה אותו באלבום Breakfast in America גם את תואר להקת השנה, בצמרת שנתית שמעולם לפני כן ואחרי כן לא היתה כ"כ אחידה במצעדי שתי התחנות (אצלינו הוא הגיע בשנתי למקום ה16).

כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר הַחַיִּים הָיוּ נִרְאִים כָּל כָּךְ נֶהְדָּרִים, פִּלְאִיִּים, יְפֵהפִיִּים, קְסוּמִים.
וְכָל הַצִּפּוֹרִים עַל הָעֵצִים, כָּל כָּךְ בַּשִּׂמְחָה הָיוּ שָׁרוֹת, נֶהֱנוֹת, מְשַׂחֲקוֹת, בִּי מַבִּיטוֹת.
וְאָז שָׁלְחוּ אוֹתִי כְּדֵי לְלַמֵּד אוֹתִי אֵיךְ לִהְיוֹת שִׂכְלִי, הֶגְיוֹנִי, מַעֲשִׂי, אַחְרַאי.
וְהֶרְאוּ לִי עוֹלָם שֶׁבּוֹ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת כ"כ תְּלוּתִי, קְלִינִי, אִינְטֶלֶּקְטוּאָלִי, צִינִי.

יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁבָּהֶן כָּל הָעוֹלָם יָשֵׁן
הַשְּׁאֵלוֹת הַמִּתְרוֹצְצוֹת כ"כ עֲמֻקּוֹת
בִּשְׁבִיל אִישׁ פָּשׁוּט כָּמוֹנִי:
בְּבַקָּשָׁה, סַפְּרוּ לִי מַה לָמַדְנוּ
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נִשְׁמָע אַבְּסוּרְדִּי,
אֲבָל אָנָּא סַפְּרוּ לִי מִי אֲנִי
מִי אֲנִי.

עַכְשָׁו שִׂים לֵב מָה אַתָּה אוֹמֵר
אוֹ שֶׁיִּקְרְאוּ לָךְ קִיצוֹנִי, יְמָנִי, שְׂמֹאלָן, עֲבַרְיָן
הַתּוּכַל לַחְתֹּם אֶת שִׁמְךָ, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַרְגִּישׁ שֶׁאָתָּה
מְקֻבָּל, מְכֻבָּד, יִצּוּגִי, עציצי!

הלהיט השני של הלהקה, הנושא את שם האלבום, הגיע אגב למקום הרביעי בשבועי (36 בשנתי). למקום הראשון אצלינו הגיע דווקא, (דצמבר) להיט פחות מפורסם מהאלבום: Take the Long Way Home (בשנתי מקום 53).

עיסקת טיעון

"מעשה באדם אחד שנשלח בעל כורחו למחלקה סגורה. יום יום היה נכנס אל הפסיכיאטר שבמקום, מדבר אליו בהגיון ומנסה לשכנע אותו שהוא שפוי לחלוטין. בהתחלה היה הפסיכיאטר פוטר אותו באדישות באמירה שכולם כאן בטוחים שהם שפויים לחלוטין. אחרי שהמשיך האיש להתעקש, אמר לו הפסיכיאטר: תראה, אפילו אם אתה צודק, אינני יכול לחזור בי, כי אז מה יהיה על שמי הטוב ועל שמה הטוב של מערכת הרפואית, אם נאמר שטעינו? ואז הרכין את ראשו אל האיש ההמום, הניח יד על כתפו ובקול שנשמע רק לאוזנו אמר לו: אבל למה לך שוב ושוב להתעקש לצאת מכאן בדרך הקשה, הארוכה? יש דרך קלה יותר שבה תוכל לצאת מכאן מהר יותר. ובדרך הזאת, לא חשוב אם באמת תהיה שפוי או לא. רוב הסיכויים שתצא ממנה שפוי פחות ממה שאתה עכשיו, ואני יודע שאתה שפוי. אבל בחשבון אחרון, זה לא באמת משנה. ואת הדרך הזאת מוכן בית החולים לתת לך. אשמח אם תקבל את הצעתי, אבל דע כי אם תסרב…"


(מעשיות הצבנ"ע, כרך כ"א ע' 79).


 


ברור שידעו מה קורה, אבל בדרך כלל הם שמרו מרחק. חפא ידע לזהות אותם, והוא סימן לנו מתי הנוכחות שלהם בסביבה גבוהה, ובסוף גם אני למדתי לזהות אותה. נראה לי שחפא היה קצת מאוכזב למרות שכמו הרבה דברים אחרים שניבא במדוייק, הוא ניבא גם את קשר השתיקה הזה, שזאת תהיה האסטרטגיה שלהם. אבל היו כל מיני שמועות שהראו שזה לא מדוייק. היה למשל הסיפור על החברה לשעבר של אחד מהחבר'ה, שנעצרה בשדה התעופה, בערך שבועיים לפני שחפא חזר, ושוחררה בהתערבות אחד מאנשי מפלגת השלטון או אחרי שהיה להם ברור שהיא לא תדבר. לא יודע כמה הסיפור נכון, אם בכלל היה צורך בדבר כזה, אבל היו יותר מדי שמועות כאלה מכדי שזה יהיה עשן בלי אש. גם קצין המבחן היה כנראה מעורב בזה, למרות שהכחיש. קצין המבחן היה בסך הכל נער בגיל שלי, זה ששכנע אותי בתחילת כתה י' לעבור לכתה שלו, לא להשאר לבד בכתה הספרותית של הבנות. כשלא הייתי עם החבורה נראיתי מאד מוזר, גם לעצמי. הרגשתי את עצמי מין 'יורם' כזה חסר נסיון, קצין המבחן שבא מרקע שונה משכונה אחרת (שאז עוד לא ידעתי שיום אחד אגור סמוך לה) היה בדיוק ההיפך. הוא גם נראה מבוגר מכל נער אחר. אמרתי כבר שהחבורה נשבעה לשמור בסוד את חפא ואת מה שהוא מספר לנו, אפילו שחפא בעצמו אף פעם לא אמר לנו לעשות כך. אבל אי אפשר לשמור סודות באמת, ומהר מאד היה נדמה לי כאילו האחרים שמסביבינו היו גם הם נוכחים בפגישות עם חפא. אפילו במצעד המחץ גילו בקיאות. בדרך כלל התנגדו, התייחסו בזלזול וזאת מילה עדינה. הייתי מאד שמח אם חפא היה בא לשכנע אותם. היתה לו כריזמה יותר גדולה משלי, זה בטוח, אבל הוא סירב מסיבותיו שנשארו איתו, לדבר בפני ציבור, או בכלל בפני אנשים שמחוץ לחבורה שלנו. קצין המבחן דווקא גילה התעניינות אמיתית, שאל שאלות הגיוניות ולא חיפש לעשות צחוק, כמו האחרים. גם בעיני כמה מהחבורה שראו אותו בהתחלה הוא מצא חן עד שחשבו לשתף אותו בחלק מהראיות אם לא לצרף אותו ממש לחבורה. אבל אחרי זמן קצר הוא הראה פנים אחרות והפך עויין לכל מה שאני, ואני התחלתי לראות את הדברים בעיניים של האחרים מהחבורה, אלה שטענו שגם הוא נשלח כדי לעצב אותי מחדש ולקבל עלי קרדיט משולחיו. שולחיו, אלה שהבנתי אז שהם רוצים המרה מוחלטת, כיום אני יותר נוטה לחשוב שהם לא רצו דבר כזה, אלא אליבי כדי לצאת בסדר, ולהשאיר את רגשי האשמה כך שירבצו על כתפי "סרבן השיקום" שסירב לעסקת הטיעון שתיקח אותו לצבא במחיר המרת העצמיות. בי הם בחרו במיוחד כדגם "יראו וייראו" מסיבות שחלקן קשורות לדברים שאירעו בטרם היוולדי (ועל חלקם עמדתי לאחרונה מקריאת מאמרים באינטרנט). "תזכור שהיה אדם שניסה להתיידד איתך" אמר ביום שתם הזמן שהקציבה המערכת לכתיבת הדו"ח. ולמרות שהוא ליווה את תום החוזה שלו בהבטחות שאני לא אסתדר בחיים ורמז שאולי אפילו אתאבד, אני רואה גם בו קורבן, חייל שבסך הכל ניסה לרצות את מפקדיו אדוניו, אדוני החיים של כולנו פה שבעיניהם הם לא יותר ממטבע זול מאד עובר לסוחר. ובחשבון אחרון כולנו חיילים, והפרד ומשול הוא שם המלחמה. חפא עזב גם הוא כמה ימים לפני כן. ופתאום מצאתי את עצמי לבד, כי מרוב החבורה כבר רחקתי ימים רבים.

Baker Street

עוד שיר מהמחזור של השיר המתורגם הקודם. הגיע משום מה רק למקום השביעי במצעד המחץ (וסה"כ היה בו 14 שבועות) וגם בארץ לקח כמה חודשים להבין שזה שיר גדול. גם המלים, לא רק הפתיחה האדירה.

מְהַלֵּךְ אֶת דַּרְכְּךָ בְּמוֹרָד בֶּיְקֶר סטריט
קָלִיל בְּרֹאשְׁךָ וּמֵת בְּרַגְלֶיךָ
טוֹב, עוֹד יוֹם מְשֻׁגָּע
אַתָּה שׁוֹתֶה אֶת הַלַּיְלָה
וְשׁוֹכֵחַ מֵהַכֹּל.
מִדְבָּר הָעִיר הַזֶּה עוֹשֶׂה לְךָ לְהַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ קָר
יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים אֲבָל אֵין נְשָׁמָה
וְלוֹקֵחַ לְךָ הַרְבֵּה זְמַן
לְהָבִין שֶׁטָּעִית
כְּשֶׁחָשַׁבְתָּ שֶּׁיֵּשׁ פֶּה אֶת הַכֹּל.

רָגִיל הָיִיתָ לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ קַל
הָיִיתָ רָגִיל לוֹמַר שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ קַל
אֵבֶל אַתָּה מִתְאַמֵּץ
אַתָּה מִתְאַמֵּץ עַכְשָׁו.
עוֹד שָׁנָה וְאָז תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר
רַק עוֹד שָׁנָה אַחַת וְאָז תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר
אֵבֶל אַתָּה בּוֹכֶה
אַתָּה בּוֹכֶה עַכְשָׁו.

בַּמּוֹרֵד הָרְחוֹב יֵשׁ חָבֵר בְּבֵיתוֹ
הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הֲדֶלֶת וְיֵשׁ לוֹ הַמַּבָּט הַזֶּה עַל הַפָּנִים
וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתְךָ אֵיפֹה הָיִיתָ
אַתָּה מְסַפֵּר לוֹ אֶת מִי רָאִיתָ
וְאִתָּם מְדַבְּרִים עַל הַכֹּל.

יֵשׁ לוֹ חֲלֹם לִקְנוֹת אֵיזֶה אֲדָמָה
הוּא יְוַתֵּר עַל הַשְּׁתִיָּה וְהַזִּיּוּנִים לְלַיְלָה אֶחָד
וְאָז הוּא יִתְיַשֵּׁב בְּאֵיזֶה עִיר שְׁקֵטָה קְטַנָּה
וְיִשְׁכַּח מֵהַכֹּל.

אֵבֶל אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא תָּמִיד יַמְשִׁיךְ לָנוּעַ
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לֹא יַפְסִיק לָנוּעַ
כִּי הוּא נַוָּד.
הוּא הַנַּוָּד.

כְּשֶׁאִתָּה מִתְעוֹרֵר זֶה בֹּקֶר חַדֵּשׁ
הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת זֶה בֹּקֶר חַדֵּשׁ
אַתָּה הוֹלֵךְ
אַתָּה הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה.

גרי רפרטי כתב את השיר הזה על הרחוב המוביל למרכז לונדון, מהצד הצפוני של אוקספורד סטריט, ובו נמצא מוזיאון בביתו המדומיין של שרלוק הולמס. האנגלים האלה יודעים לשמור על בתים בעלי ערך, גם אם הם מדומיינים.
ובשרת העיוור מצאתי אגב, במקרה, ביקורת יפהפיה שמישהו כתב על האלבום City to City בכלל ועל השיר הזה, עם פרטים מעניינים על הזמר וההחמצה הגדולה.

שני שירים עם הרבה אבק

סָגַרְתִּי אֶת עֵינֵי רַק לְרֶגַע
וְהָרֶגַע חָלַף.
כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי
עוֹבְרִים מוּל עֵינַי, מוּזָר.
אָבָק בָּרוּחַ, כֻּלָּם אָבָק בָּרוּחַ.
אוֹתָם הַשִּׁירִים הַיְשָׁנִים,
רַק טִפָּה שֶׁל מַיִם בְּתוֹךְ יָם אֵינְסוֹפִי.
כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים,
מִתְרַסֵּק עַל הָאֲדָמָה. אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ
מְסָרְבִים לִרְאוֹת.

אָבָק בָּרוּחַ, כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ זֶה אָבָק בָּרוּחַ.

[עַכְשָׁו] אַל תִּסְמֹךְ. כְּלוּם לֹא נִמְשַׁךְ לָנֶצַח
רַק הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.
זֶה מִתְחַלֵּק הָלְאָה, וְכָל כַּסְפְּךָ לֹא יִקְנֶה
עוֹד רֶגַע.

אָבָק בָּרוּחַ, כָּל מַה שֶׁאֲנַחְנוּ זֶה אָבָק בָּרוּחַ.
אָבָק בָּרוּחַ, הַכֹּל זֶה אָבָק בָּרוּחַ.

קנזאס, מקום ראשון במצעד המחץ השבוע לפני 28 שנים, אחד מתוך שבועיים, סך הכל 15 שבועות במצעד.
לא רק אני, גם צמד הקלישאות תרגמו את זה, יותר טוב כמובן.

וגם הזמרת של המלאניסטים שרה את זה.

ובמדור מזג האויר של הארץ, בין תרגומי כל הצד השני של "אבי רואד" שהופיעו שם אתמול, הוסיף איזה א. אלמוני (תגובה אחרי 21) כמה שורות לזכר קולנוע ירושלמי שנהרס:
הַר עוֹלֶה אָבָק
בְּפִטְרִיַּת עָשָׁן
מִן הַגַּלִּים הַנֶּחֱרָבִים שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁהָיָה גָּדוֹל
הַצָּגַת הַקּוֹלְנוֹעַ הָאַחֲרוֹנָה
לֹא תִּתְקַיֵּם יוֹתֵר.

ועכשיו ניגש לבדוק מה החרצוף שלי פירסם בתגובות לכתבות האחרות.
יום טוב לכווווולכן. (אין צלמית מספיק מהורהרת, כבר התרעתי על כך פעם).