ברוב חלקי הגלקסיה המאוכלסים. מערכת השמש היתה אחד המקומות האחרונים שבהם היא עדיין החזיקה בעקשנות.
חפא האמין שלא לאורך זמן.
והוא גם האמין שכעת, ואולי בפעם הראשונה בהסטוריה, זה תלוי בעיקר בבני האדם שבכפתור הכחול, כפי שקוראים ידידיו המורדים של חפא לכדור הארץ.
חפא טען שבני האדם, בכח האנרגיה שלהם, הם אלה שמזינים באיזשהו אופן את העיקשות, שבה מצליחים כוחות האופל להחזיק דווקא במערכת השמש.
"השליטים ניזונים מבני האדם", כך אמר חפא, בפשטות. "ורק בני האדם יכולים להפסיק את זה."
ותפקידנו עכשיו היה לגרום לבני האדם, בשלב הראשון, להבין את זה, ובשלב השני לעודד אותם לעשות את מה שצריך. אני לא הייתי בטוח שזה יהיה כל כך קל, אבל שמרתי את הרהורי לעצמי.
ולא ששליטי האופל פינקו כל כך את הכפתור הכחול שמזין אותם.
נהפוך הוא, דומה שאת כל התסכול על תבוסותיהם בשאר החלל, שפכו על כדור האדמה שלנו.
יומיים לאחר שנכנעה ממשלת המותווים שבצפון הארץ, אחרי חמש שנות מלחמה, לכח של השליטים שהתערבו לטובת איחוד מדינות ירושלים ובית אל, שבלעדיהם, כך הייתי בטוח, לא היה מצליח לנצח את מדינת המותווים (שאת נשיאה, ריקרדו, הסגירה "הממשלה הזמנית" לאיחוד), התחילה נמיסת הקרחונים, שהטביעה בתוך שלושה ימים ערי חוף שלמות על יושביהן.
ובאותו שבוע עצמו התחילה שרשרת רעידות האדמה שעברה מקצה אחד של העולם לקצהו, ולא ריחמה גם על ערי אדם שהיו נאמנות מאד לשליטים.
בסוף ספטמבר כבר הייתה אירופה חצויה לשתי יבשות, בצפון מערב ארה"ב נולדו מפרצים חדשים, וישראל, מוקפת ים חדש מדרומה וממזרחה, איפה שפרצו נחשולי מים אדירים דרך השבר הסורי אפריקאי שהורחב פי שתיים, הפכה להיות חצי אי שממנו התאפשרה גישה יבשתית אל מחוץ למדינה (וכל גישה אחרת לא היתה כי שדות התעופה טבעו ואיתם רוב המטוסים שעוד היו על הקרקע, אלה שהיו במקרה אותה שעה באוויר חיפשו עוד הרבה זמן מקום לנחיתה) רק דרך מחוז סוריה-לבנון המשוחרר, אך גישה זו נחסמה על ידי חומות גבוהות של בטון, מת"ג ומתכתיים, ולא שהיה טעם לגשת לאיזשהו מקום בעולם, שהיה כולו מוצף ושקוע בחורבן.
חפא ידע את כל זה, ידידיו סיפרו לו, והוא רמז לנו על כך עוד כשהיינו בכוכב המדברי והתכוננו להמראה. "תהיו מוכנים לכך שהרבה דברים לא ייראו לכם כמו מקודם". גם כששלח אותנו למשימה האישית שלנו, הסביר לנו שנצטרך לעבור מים רבים יותר ממה שאנחנו מכירים.
אבל לנו לקח זמן עד שקלטנו את כל מה שקרה.
אחרי הנחיתה, כשגלשנו על הגלים, חשבנו עדיין כמו הברקים שהיינו כשבאנו, מלאים אור בראש, שהתמזג עם אור השמש שבגבינו ומילא אותנו באופטימיות מרוממת, גם בגלל השמחה שחזרנו לכדור הארץ.
חתיכות הברזל, הבטון והאספלט שנתקלנו בהן ככל שהתקרבנו לרצועת המים החומים לא אמרו לנו שום דבר עדיין.
השפרצנו מים אחד על השני, שמחים על הרגשת הגוף החוזרת אלינו, אני וסטולי ירדנו על צבי ועלוה, הזוג הנחמד וכולם שוב הסתלבטו עלי על כך שבמשך כל כך הרבה חודשים לא קלטתי שהחבר'ה כיבו את ההילה ולא ידעתי שהם נמצאים לידי. אני זייפתי כל מיני שירים של סטולי הגנוב תוך שאני משנה להם את המלים וקיויתי שישלחו אלי מהר את הגיטרה הטלפתית שנשארה בכוכב.
התלבטתי אם להשאיר על המצח את ה21 שבגללו חשבו אותי באיזה כוכב למשיח, או למצוא בהזדמנות הראשונה מנתח פלסטי שיוריד אותו.
ואז כשאמר לי הגנוב שאולי לא נמצא כל כך בקרוב מנתח כזה, הבנתי פתאום שיש עוד הרבה דברים שלא אמצא, בקרוב או לעולם
.
בלוג הצועד The VValker's blog 