בלוג הצועד The VValker's blog

הדרך המקובלת לסווג כיום את הטיסות או המעברים, נוהגת לסווג אותם על פי שני סוגים של טיסות או מעברים:
א. אלה שמבוססים על תמסורת.
ב. אלה שמבוססים על קפיצה.
המעברים מן הסוג הראשון משתמשים בהחלפת אטומים של מרחב אחד באטומים של מרחב שני. בסוג זה נכללים השיגורים הוירטואליים שאינם מחייבים את הנוסע להזיז את רוב גופו ממקום מושבו, ושיגורים אלה נעשו אופנתיים מאד בתקופות ידועות של הפדרציה הגלקטית.
המעברים מן הסוג השני מתבססים על קיומו של מימד עוקף לזמן ולחלל, ובדרך כלל הם יקרים יותר והסיכון לגוף גדול יותר בהליכים הנדרשים לביצועם.

בין ההסטוריונים קיים ויכוח בשאלה איזה שיטות הן הקדמוניות יותר.
טקסט זה, למשל, מדגים את הגישה לפיה שיטת ביטול היקום אותה מקובל למנות על הסוג השני, היא הקדומה ביותר שבה התגברו משוגרים על בעיות החלל והזמן, ורק לאחריה באה שיטת הטלפתיה שהיא דוגמה מובהקת לשיטות של תמסורת. אחרים חולקים על גישה זו, וטוענים שנועדה לחזק סיפור מיתולוגי בעל משמעויות אידיאולוגיות שיצרו מאמיני תמקט בעלי ההשפעה בבתי הספר הגבוהים של ידע הגלקסיה.

מתוך אט"יפדיה – האנציקלופדיה הגלקטית החופשית באמת

פוסט זה בתרגום לאנגלית

כך בערך נראה האגם החם שאליו הלכנו, כך ראינו אותו מהצוק לפני שירדנו אליו.
לתמונה לא נכנסו כל היצורים החיים שהתקבצו שם בכל השעות שהיינו במקום, חלקם טבלו באגם, היו גם ששתו ממנו. נראה היה כאילו מן האגם הזה באה אספקת החיים לכל מי שנמצא באיזור הזה של הכוכב.
במשך השעות שהיינו שם, ניסינו לחלק את כל החיים הרוחשים שהיו סביבינו לחלוקות שיעזרו לנו לזהות, לעשות איזה סדר בכאוס הקוסמי. אני זוכר אותנו מנסים לעשות את זה כמעט בכל כוכב לכת מיושב שהגענו אליו, אבל בכל פעם שהיה נראה שהצלחנו לסווג את יצורי היקום למחלקות, תמיד נתגלה איזה משהו שטרף את קלפינו.
על כדור הארץ יש חלוקה מאד ברורה בין בני האדם, המין שיש לו את השכל, השליטה, הכח, הטכנולוגיה והכל, לשאר בעלי החיים, שלא מתקרבים לרמת האינטליגנציה של האדם ואינם מסוגלים לחשוב, לשלוט על טכנולוגיה, לכוון את עצמם, להיות במצב בקרה.
חפא טען שהאדם על כדור הארץ גזל את עתודות האינטליגנציה משאר החיות, וכך נוצר שלטון היחיד שלו בפלנטה. האדם הוא המכבי ת"א-כדורסל של החיים בפלנטה. יש אותו, ויש החיות. אין "רשות" שלישית באמצע.
בפלנטות אחרות, בעיקר כאלה שקרובות למרכזי הפדרציה או שיש בהן הרבה מבקרים, זה לא כך.
יש, וגם בכוכב ההוא ראינו, בעיקר על יד האגם, "חיות טיפשות", יצורים בלתי חושבים, פועלים לפי הטבע ולפי האינסטינקטים. היצורים שכשאנחנו, או מישהו מאלה הדומים לנו התקרב אליהם, ברחו או נתנו ללטף אותם, אבל לא הורגש כאילו יש להם תובנה.
אחרים היו, כמו הפרוותיים החומים שהיו הולכי על שתיים בעלי פני חפרפרת, שהרגשת את האינטליגנציה בתנועות שלהם, בדרך שבה התנהגו אחד עם השני, הכירו אחד את השני. הם נכנסו למים ויצאו, מתיזים מים אחד על השני, עושים תחרויות שחיה. אבל לא הרגשנו כאילו אנחנו יודעים לתקשר איתם, או שמעניין אותם לתקשר איתנו. אולי נראינו להם כ"חיות טפשות". ניסינו לבקש מהמתורגמן לתרגם אותם, והוא לא ידע. הם לא היו "חיות" אבל גם אי אפשר היה לקרוא להם "אדמיים". איכשהוא הרגשנו שהם מאד לא רוצים שנתקרב אליהם. היו גם אחרים, שתיקשרו איתנו, או הרגשנו שהם מנסים לתקשר, כמו למשל הכחולונים, עם כמו פה לבן צפצפני במקום ש"צריך להיות" ראש ועם קשקשים או קוצים באמצע גופם. הם היו חכמים הרבה יותר מחיה רגילה. אבל גם אותם המתורגמן לא בדיוק ידע לתרגם.
הבנו שהמתורגמן יודע לתרגם רק את אלה שמדברים בשפות שנלמדו בבתי הספר הגבוהים של הגלקסיה, כלומר את אלה שבעצמם למדו מתישהוא להשתמש בשפות האלה. כאלה היינו אנחנו, האדמיים, וכאלה היו גם קבוצות "לוחמי השליט" שהיו שם גם כן, דווקא הם בצורתם דמו הכי פחות לאדמיים. חלק מהם היו כדורים קוצניים שקיפצצו – כמו התגלגלו על הסלעים ונתלו בקיר מעל לאגם, שואפים-נושמים את אדיו, מקפצצים כל פעם למעלה בבהלה כאשר טיפה נגעה בהם. עם אלה תיקשר המתורגמן, שגם ראשו היה קצת דומה לכדור קוצני, מצויין, והעביר לנו פרטים כמו מאיזה מרחק הם באו, ואיך נראה העולם שלהם. תמונות מאותו עולם כמו עברו לנו דרכו במסך טלפתי שבמוח. והיו גם תולעי-נחשי האש, שהפרישו סביב גופם חומר נוזלי זוהר בעל צבע חום-אדום די דוחה שעטף את כל הגוף עד שנספג בתוך עור הנחש העבה שלהם, ואז היו מפרישים חומר חדש, כמו להבה רטובה. בכל פעם היתה קבוצה מהם יורדת, לפי התור, שותה ממימי האגם, חוזרת ופולטת אותם על חבריה שהיו בהנאה, כך נראה, מקציפים את החומר שעל גופם. להסתכל בהם באותו רגע, עשה תחושה של חריכה. גם איתם הסתדר המתורגמן. כולם היו שייכים למשמר מגיניו של השליט הכחול.
והיו גם, כמו בכל מקום, אלה שלא ראינו אבל הרגשנו שהם נמצאים. הסתכלות לכיוונם נתנה תחושה של עלטת מרחב. אפשר לראות אותם אולי, אם תתאמצו, כלומר את עלטת המרחב שלהם, בחלק הכהה של האגם. אותם ידע המתורגמן לתרגם, אך די בקושי, אם בכלל לסמוך על מה שתיאר בתור הדיבורים שלהם. הם היו יחידות העלית של השליט הכחול, שגם אותו, עד כמה שזכרתי, היה די קשה לראות.
והיו גם יחידות חיילי השדה שבאו כשכבר היינו בדרך החוצה, וגם הם ספק נראו ספק לא נראו, ספק להבות ירוקות ספק סופת עלים שבאה משום מקום, שהרי עצים לא היו בכל הסביבה, רק שיחי קוצים חדים ונמוכים, שחלק מהם גם תקשרו, תשאלו את המתורגמן.
"תשימו לב" אמרה עלוה "במה אנחנו שונים מכולם".
היינו היחידים שלבשנו עלינו מה שנראה כמו בגדים.
אמנם הייתי בטוח שלכל אלה שכמונו, הם לא מהפלנטה הזאת, יש מזקקי אטמוספרות, ידענו שיש ללוחמים גם מסננים מעופפים זעירים המנטרלים מסביבתם קרינות המרעילות אותם, אבל אלה לא היו בגדים.
"לא, עלוה, אל תעשי את זה. אנחנו לא יודעים איזה קרינות יש כאן, ואין לנו מסננים כמו ללוחמים. גם לא פרוות" אמר צבי. "רק הבגדים מגינים עלינו עד שניכנס למים". חפא אמר לנו שהמים הם טובים לגוף שלנו, גם מרפאים פצעים. פתאום חשבתי על הכחולה ועל חייזריות אחרות שפגשתי בעולם המדברי. מי יודע איזה חומרים עברו לי דרך גופן. בהלה עברה בי. ניסיתי גם להזהיר את עלוה. היא לא שמה עלינו.
"אל תסתכלו, אם לא נוח לכם" אמרה.
פתאום הרגשנו שהיא צודקת. בגדים לא היו מתאימים לכאן. הורדנו גם אנחנו.
ירדנו לאגם מהצוק, שווים לטבע הקוסמי שמסביב.

Equal to cosmic nature

This is roughly what the hot lake we went to looked like, this is how we saw it from the cliff before we went down to it.
Not all the living creatures that gathered there during all the hours we were there entered the picture, some dipped in the lake, some even drank from it. It seemed as if from this lake came the supply of life to all who were in this region of the planet.
During the hours we were there, we tried to divide all the bustling life that was around us into divisions that would help us identify, make some order in the cosmic chaos. I remember us trying to do that on almost every inhabited planet we came to, but whenever we seemed to be able to classify the creatures of the universe into classes, something was always discovered that devoured our cards.
On Earth there is a very clear division between humans, the species that has the mind, control, power, technology and everything, to the rest of the animals, who do not approach the level of human intelligence and are unable to think, control technology, direct themselves, be in control.
Chapa claimed that man on Earth robbed the reserves of intelligence from other animals, thus creating his only rule on the planet. Man is the European football tycoons clubs of life on the planet. There is him, and there are the "other animals". There is no third "authority" in the middle. In other planets, especially those that are close to the federation centers or have a lot of visitors, this is not the case.
There are, and we have seen them also in that planet, especially by the lake, "stupid animals," "unthinkhing" creatures, acting by nature and by instincts. The creatures that when we, or someone like us approached, they ran away or let pet them, but did not feel like they had any insight.
Others were, like the brown furry ones who were two-legs walking with mole faces, who you felt the intelligence in their movements, the way they behaved with each other, knew each other. They went in and out of the water, splashing water on each other, doing swimming competitions. But we did not feel like we knew how to communicate with them, or that they were interested in communicating with us. Maybe we were looked to them like "stupid animals." We tried to ask the interpreter to translate them, and he did not know. They were not "animals" but could not be called "human" either. Somehow we felt they very much did not want us to approach them. There were also others, who did communicate with us, or we felt that they were trying to communicate, such as the little blues, those with like a white beeping mouth in a place where "there should be" a head and with scales or thorns in the middle of their bodies. They were much smarter than a normal animal. But even those little bluse, the interpreter did not exactly know how to translate.
We understood that the interpreter knows how to translate only those who speak the languages ​​learned in the high schools of the galaxy, that is, those who themselves have ever learned to use these languages. Such were we, the Adamites , and such were also the "ruler warrior" groups that were there as well. In fact, in their form they are the least similar to humans. Some of them were thorny balls that bounced-like rolling on the rocks. they were hanging on a wall above the lake, inhaling-breathing its steam, bouncing up and down every time in a panic when a drop touched them. With these the interpreter, whose head was also a bit like a thorny ball, did communicate excellent, and passed on to us details like from what distance they came, and what their world looked like. Images from the same world passed through us on a telepathic screen-like in the brain. And there were the fire-snake worms, which secreted around their bodies a glowing liquid substance with a rather repulsive brown-red color that enveloped the whole body until it was absorbed into their thick snake skin, and then they were secreting a new substance, like a wet flame. Each time a group of them would descend, in turn, drink from the waters of the lake, repeat secreting it out on its members who were in pleasure, it seemed, whipping the secretion on their bodies. Looking at them at that moment, made a sense of scorching. With them the interpreter got along also. They were all among the Guardians of the Blue Ruler.

And there were also, as everywhere, those we did not see but felt they were there. Looking in their direction gave a sense of space darkness. You can see them perhaps, if you make an effort, that is, the darkness of their space, in the dark part of the lake. The interpreter knew how to translate them, but quite hardly, if to trust what he described as their speech. They were the elite units of the Blue Ruler, him, too, as far as I remembered, it was quite difficult to see.
And there were the field soldiers' units that came when we were already on our way out, and they too could hardly be seen, doubtly as green flames, doubtly as a leaf storm that came out of nowhere, for there were no trees all around, only sharp, low thorn bushes, some of which also communicated, ask the interpreter .
"Pay attention," said Alva, "in what are we different from everyone else."
We were the only ones who were wearing what looked like clothes.
Although I was sure that all those like us, they are not from this planet, have atmospheric distillers, we knew that the warriors also have tiny flying filters around them, that neutralize radiation that may poison them, but these were not clothes.
"No, Alva, do not do that. We do not know how high the radiation is here, and we do not have filters like the warriors. Neither are furs," said Zvi. "Only the clothes protect us until we will get into the water." Chapa told us that water is good for our body, it also heals wounds. Suddenly I thought of the blue female and other aliens I had encountered in the desert world. Who knows what substances have passed through my body. Panic passed over me. I also tried to warn her. She did not gave us a shit.
"Do not look, if you are not comfortable," she said.
Suddenly we felt she was right. Clothes are not fit here. We tooke it off too.
We descended to the lake from the cliff, equals to the cosmic nature around.

כמו הפרשה של משהו צמיגי, שמנוני, דומה לג'ל בצבע כהה שרק תנועתו המתפרשת על פני השטח ומתאספת גרמה לנו לזהות אותו בכלל כייצור. אבל עלוה התעקשה לרחם עליו מהרגע שהמתורגמן, אנציקלופדיה מהלכת לחיים אורגניים ואנאורגניים בחלל, שהגדיר את היצור כיצור לא מסוכן מן המינים ה'מפגרים' (חסרי התודעה), אמר לנו שהיצור חולה או פצוע שאחרת לא היה מסתובב לנו בין הרגליים, כי יצורים כאלה בדרך כלל נחבאים סמוך למאגרי צמחיה או מיים מקומיים, ואמרה שצריך להביא אותו אל מקור המיים המקומיים אליו בדיוק היינו בדרך.
זה היה מקור, מעין מעיין או אגם קטן של מים גופריתיים שהרחצה בהם עשויה להיות טובה לגופים כמו שלנו. חפא שמע על המעיין הזה, והוא הכיר מים כאלה מפלנטה דומה שהיה בה, והמליץ לנו ללכת. הוא בעצמו נשאר לחכות לכחול שעומד לחזור סוף סוף בשעות הקרובות, ואנחנו הלכנו עם המתורגמן ולפי מה שהרגשתי, נלוו אלינו עוד אבל המימדים שלי לא היו ערוכים הבוקר לקלוט אותם. בכלל כל הדרך הורגשה צפופה מאד למרות שהעיניים ראו רק אותנו, ויצורים מן המינים 'המפגרים' שחלפו בדרך, רובם דמו קצת לארנבים, אבל כחולים כהים.
תהיתי אם יש בכלל חיים 'לא מפגרים' שגרים בכוכב הלבן הזה או שזה רק אנחנו, עם צבאותיו הרבים של הכחול שמאיישים את הכוכב כרגע. צבי אמר לי שהייתי צריך כבר לדעת מזמן שלתהייה שלי אין כל ערך, ובינתיים עלוה מצאה איזה פיסה של משהו שטוח, דק מכדי להיות אבן, קשה מכדי להיות שייך לאיזה שיח, אבל שכמוהו נראו פזורים על האדמה הלבנה הקשה, מלאת החדויות שלא רצוי ללכת עליה יחף. עזרנו לה לשים עליו את הייצור, מתאמצים שלא להקיא. בחורה מוזרה העלוה הזאת, שמתעקשת לשאול את חפא כל מיני שאלות מן העבר שלו, למשל אם הוא פגש את ההורים שלו אחרי שחזר לכדוה"א, ואיפה האהובה שלו והחבר שאיתם הוא נחטף בילדות נמצאים כעת, האם הוא לא מנסה לפגוש אותם, שאלות די מעניינות בעצם, אבל אנחנו, חברי חבורת הלוחמים הוותיקה, הפנמנו משלב מוקדם כאילו ברור שלא שואלים אותן.
היא גם התעקשה שהמתורגמן ילמד אותה לדבר לפחות את "השפות הראשיות", למרות שיש לנו את המתורגמן, ואת כולנו כבר ציידו בתרגומונים שצבי אמר לי שהוא בטוח שכמו עם החללית האורגנית* שלנו, גם הם נראים לו אורגניים והוא לא יתפלא אם כמוהם בוקעים מתרמיל כמו זה שיוצא מגבו של המתורגמן שלנו.

* על החללית האורגנית

 

הפוסט הקודם בקטגוריה

אֶל עוֹלָם אֲשֶר מִמֵנוּ הַמוֹצָא
אֶלֵי שְחָרִים אֵפְשָרִיים