"למה אנחנו?"

כבר בהתחלה שאלנו את חפא "למה אנחנו"?

תשובתו המיידית הייתה: “כי רק אתם הייתם פנויים”. כשכבר ידע היכן הוא מתכוון לנחות, הוא סרק את כל הרשת (אשכרה במילה זאת השתמש, 1977) שבסביבה. וכל זה ממרחק שנות אור, ובזמן אמת, וכך הוא איתר אותנו.
לא כולנו האמנו לו שזה רק שאנחנו היינו פנויים. גם אחרים לא האמינו.
כולל הנשים. אלה שרצו אותנו בגלל מה שהאמינו, ואלה שלא, מאותה סיבה.

אני תמיד האמנתי ש"כולם היו שם" והסיבה שחפא בחר אותנו ולא אחרים הייתה מקרית, עניין של עיתוי. למרות שאני יודע שאין מקריות.
ועובדה שהקבוצה ההיא הראשונה התפרקה, ואת האחרות חפא בנה לפי הנכונות של האנשים להיות בהן, ובתנאי של 'היעדר חמדנות' או מה שהוא קרא 'כבוד כלפי כתב הסתר'. והוא אמר שכל אחד יכול לפתח את התכונות האלה. רק פוליטיקאים וסלבריטאים היו בעיניו פסולים, פגומים. כשדיברתי פעם בתקשורת, לטובת המושמטים, קיוויתי שהוא לא ישמע מזה, אבל הוא שמע מזה ובמשך קרוב לשנה הייתה לי לאחר מכן הרגשה שהוא נמנע במכוון מלהזמין אותי לפגישות והרצאות, ומחרים אותי. סטולי הגנוב הבטיח לי שאין זה כך, הדברים שבשמם הופעתי בתקשורת הם "קידוש השם" וחפא יודע זאת, והסיבה שהוא לא מזמין אותי היא שהוא יודע שאני תחת מעקב כבד. חפא בעצמו אישר את הדבר הזה מאוחר יותר, וגם הזהיר אותי לפני פגישות מושמטים שעלול היה להיות עליהן מעקב (למעשה כמעט כל הפגישות. נראה שה'חבר'ה הביטחוניים' שלנו הרבו אז לשחק בקקה, בדיוק כשרוצח ראש הממשלה גדל להם מתחת לאף במקומות אחרים).

מצד אחד אמר לנו חפא, שהוא אינו מפחד, לא מאנשי השב"כ ולא מאנשי הMIB, וגם/או מ"אלה שפוחדים מחייזרים ואלה שיודעים עליהם" (אני עדיין לא בטוח שההגדרות לגמרי חופפות), מצד שני ידעתי שהוא דואג לסנן אותם, באמצעים שלו, כאשר הם מנסים להגיע לקבוצות. הם היו שקופים בשבילו, הוא ידע מי הם והוא גם ידע לשתף אותנו בידיעה, כדי שניזהר מהם. אבל סטולי הגנוב אמר שנקודת התורפה שלו (בניגוד למה שהיו שחשבו) היא נשים. בשביל לשמור עליו מזה, אמר סטולי הגנוב, יש אותו. למעשה, קשה לי לזכור אשה או בחורה שהגיעה לקבוצות שלנו, וסטולי הגנוב לא חשד בה, שהיא מהשב"כ, מהMIB, או המשטרה. והיו מקרים שניחושו התמידי לא נפל רחוק מהמציאות. 

האחרונה הייתה מיטל, הסטודנטית מבצלאל, בחורה נמוכה עם המון תלתלים, שהגיעה אלינו בפגישה הלפני אחרונה, למעשה, האחרונה. האחרונה שבה נכחו 'כולם'. גם סטולי הגנוב, גם צבי שהגיע לביקור קצר בישראל, וזה באמת היה צירוף נדיר – שלושה מחבורת המחץ ההיסטורית במקום אחד, בדרך כלל אני הייתי היחיד ש'שרד' מהחבורה. וגם חפא. והיו עוד כ15-20 איש, אחת הפגישות הגדולות והמוצלחות, רשום אצלי התאריך: 15 באפריל 2008.
צבי בא בכלל לארץ רק לצורך עניינים בירוקרטיים, סידורים הקשורים לצוואה של אמו שנפטרה לפני שנה, ועל הדרך הצלחתי לשכנע אותו לבוא להרצאה של חפא. מיטל פנתה אלי באותו בוקר במייל, אותו מצאה בבלוג שלי, ושאלה איפה אפשר לפגוש את חפא, אם הוא מקיים הרצאות או משהו. מעניין שרק יומיים לפני כן התחלתי לרמוז בבלוג שחפא שוב בארץ, שהוא לא עזב אותנו סופית ב1979, אלא הוא ישנו כעת ולא רק בהיסטוריה האלטרנטיבית. אבל היא לא הייתה הראשונה, היו גם אחרים שפנו אלי דרך הבלוג, ש'לא בלעו' את הסיפורים שלי, והתעניינו איפה חפא מופיע ומרצה, הם הביעו עניין לבוא ואני בכל אחד מהמקרים האלה שאלתי את חפא וסטולי הגנוב שפסקו את דעתם על ה’טיפוס’, וקבעו אם לאפשר לו לבוא. במקרה הזה החלטתי להסתכן, ובלי לשאול אותם הזמנתי אותה לבוא ונתתי לה את הכתובת של שפע, אצלו נערכו כל הפגישות האחרונות.

היא הגיעה בין הראשונים, עוד לפני שחפא הגיע, והספיקה לספר שהיא במקור ממושב של תימנים על יד נתניה. כשחפא נכנס היא מיד נפלה עליו במחמאות על הדברים ששמעה עליו, גם שאלה אותו שאלות וסטולי סימס לי "תראה כמה הוא מאושר, אמרתי לך שהכי גברים נופלים בגלל כוס" "יא מגעיל" עניתי לו. ואז הוא שאל אותה ישירות, "תגידי, את מהשב"כ"? "לא, כולה הייתי במשטרה הצבאית", היא ענתה בסוג של התנצלות (והוא סימס לי: אמנות בבצלאל ומשטרה צבאית, ממש הולך ביחד). בהמשך הערב היא שתקה רוב הזמן, וישבה ליד צבי, שדווקא דיבר הרבה, בפגישה שכאמור הייתה אחת המוצלחות, חפא עצמו אמר את זה, ובסוף הוא אמר: "ניפגש שוב ביום חמישי אחרי החגים", ולא ידענו אם ב"אחרי החגים" הוא מתכוון לאחרי פסח או לאחרי יום העצמאות, אבל הוא לא בא יותר לפגישות, לא אחרי פסח ולא אחרי יום העצמאות. ובערב שבועות הוא עזב.

---

מיטל עברה לתל אביב בסוף דצמבר 2008, שפע שעזר לה עם רכבו להעביר את הדברים שלה, מסר לנו חודש אחר כך שנולד לה בן, שפע שיער שחפא הוא האבא, ולכן היא רצתה להתרחק מהקבוצות השונות של חפא שחלק מחבריהן פיתחו תכונות של משיחיות ופטישיזם לגבי כל דבר שקשור לחפא. בפסח שעבר, כשסיפרתי לצבי שבא שוב לבקר את הדברים האלה, הוא נדרך פתאום. אני לא בטוח שזה היה הדבר הנכון לספר לו.