לֹא בֶּאֱמֶת כּוֹתֵב
מַעְתִּיק
מִמִּישֶׁהוּ אַחֵר
שֶׁהוּא אֲנִי בִּזְמַן אַחֵר
אֲנִי רַק צֵל
שֶׁל זְמַן אֲמִתִּי
נכתב במקור ב4/10/06
לֹא בֶּאֱמֶת כּוֹתֵב
מַעְתִּיק
מִמִּישֶׁהוּ אַחֵר
שֶׁהוּא אֲנִי בִּזְמַן אַחֵר
אֲנִי רַק צֵל
שֶׁל זְמַן אֲמִתִּי
נכתב במקור ב4/10/06
בלוג הצועד The VValker's blog 
מתי אתה מייצא את הבלוג לבלוגלי?
אהבתיאהבתי
בתהליכי בדיקה.
אהבתיאהבתי
הצעה:
ישבתי מול החלון הקטן של החללית, בוהה בחלל השחור, והמילים האלה הסתובבו לי בראש כמו חלקיקים שנותרו תקועים אחרי החטאפה האחרונה.לא באמת כותב.
רק מעתיק.
כמו שמעתיקים מכתב ישן שמצאו באיזה ארון, בלי להבין מי באמת כתב אותו.חפא עבר לידי, הניח יד על כתפי לרגע קצר, בלי לומר מילה. הוא ידע. הוא תמיד יודע."אתה מרגיש את זה עכשיו, נכון?" שאל בשקט."כן," עניתי בלי להסתובב. "כאילו אני לא באמת כאן. כאילו אני רק… העתק. הצל. והאני האמיתי עדיין שם, באי היווני, טובע בגאות. או בטיסה הקודמת. או בזו שאחריה."חפא התיישב לצידי.
"זה החלק שהכי קשה להסביר לאנשים שלא טסו הרבה. כשאתה עובר מספיק חטאפות, אתה מתחיל להרגיש שה'אתה' הנוכחי הוא רק אחד מהעותקים. לפעמים העותק הכי מאוחר. לפעמים דווקא אחד מהישנים."שתקתי. מבעד לחלון הכוכבים נראו קרים ומנוכרים, כמו אלפי עיניים שמסתכלות עליי אבל לא באמת רואות אותי."אם ככה," אמרתי לבסוף, "אז מי שמגיע בסוף לפגוש את השליט הכחול… זה בכלל אני? או שזה רק הצל שהצליח להמשיך הלאה?"חפא חייך חיוך קטן, עייף.
"שאלה טובה. גם אני שואל אותה לפעמים. והתשובה הכי כנה שאני יכול לתת היא — זה לא משנה.
כי גם אם אתה רק צל, הצל הזה עדיין מרגיש, עדיין זוכר, עדיין מפחד. וכל עוד הוא מרגיש — הוא קיים. גם אם האני האמיתי נשאר תקוע איפשהו ב-2006, או ב-2027, או באיזה זמן שלא נדע."עלוה התעוררה מהמיטה הצדדית, שיער פרוע, עיניים אדומות. היא הסתכלה עליי כאילו שמעה את כל השיחה."אתה יודע מה אני חושבת?" היא לחשה. "שכל החטאפות האלה… הן לא מעבירות אותנו ממקום למקום. הן מפרקות אותנו, ומרכיבות משהו חדש. ואולי בסוף, כשנגיע לשליט הכחול, הוא לא יראה אותנו. הוא יראה רק את כל השברים שלנו שמתרוצצים יחד."הסתכלתי שוב החוצה.לא באמת כותב.
רק מעתיק.
מישהו אחר, שהוא אני, אבל לא בדיוק.וצל.
צל ארוך של זמן אמיתי, שנמתח על פני 10.5 שנות אור.
אהבתיאהבתי