בלוג הצועד The VValker's blog

כך שואלת Blank infinity בפורום "פרופיל חדש" בניתוח מעולה שמתמצת את הדברים כפי שהם מורגשים ומוחשים בחברה הישראלית, בלי להתייפות, לשם הדברים הולכים אם לא יהיה משהו שיעצור את זה בזמן.
אני מביא את דבריה בשלמותם:

כתגובה, אני הוספתי כמה הערות, שקוראי הוותיקים "מוזמנים לדלג" עליהם, אבל אם אתם רוצים לקרוא שוב, אתם מוזמנים גם:

כשאנחנו, אלה שלא עשינו צבא/עפנו מהצבא משתמשים במילה 'משתמטים' אנחנו מאמצים את המילה שלהם, שהם המציאו ובכך לא רק אנחנו מסכימים לענוד את (מה שהוא ראשיתו) של הטלאי הצהוב הנתפר לכולנו, אנחנו גם מבטאים הסכמה לנאראטיב שלהם שבו – מראש – אנחנו האשמים. בדיוק כמו ההוא שנשאל 'מתי הפסקת להכות את אשתך' ולא ענה מייד 'מעולם לא היכיתי את אשתי', אנחנו משחקים לידיים שלהם.
כי אין דבר כזה, משתמטים, וכולנו יודעים זאת.
יש עריקים, ויש כאלה שהצבא משמיט, וזה כולנו, המושמטים. יש מושמטים רצוניים – כמו קבוצה נכבדה של חברי הפורום, שמשתמשים בכללים שבהם צה"ל משמיט כי אינם רוצים להיות במערכת, ויש מושמטים לא רצוניים – אלה שהושמטו בגלל מחלות שונות, נפשיות או גופניות, וגם מסיבות אחרות, לאורך השנים, כמו סיבות פוליטיות, סיבות ביורוקרטיות של עודף כוח אדם, ובמשך השנים היו גם כאלה שרק רצו לקבל טיפול בבעיה ספציפית, בלי לעזוב את הצבא, אך הצבא העדיף להעזיב אותם ובכך להתנער מהם ומבעיותיהם.

מאחורי כל זה, עומד במשך השנים אינטרס של הדרה, או שימוש בשיטה של השמטה ליצירת ריבוד מעמדות נוח – לאלה שנמצאו למעלה יותר, או קרוב יותר לצלחת. השימוש באמצעי הזה היה אולי פחות נפוץ בעבר – אבל תמיד השתמשו בו גם כ'יראו וייראו' כדי לגבש את 'מדורת השבט' סביב דמות הגבר/המאצ'ו או המוסי, כמו שקוראים לו פה. כללית, תמיד היו המושמטים חלק מבנק קורבנות פוטנציאלי להסית נגדו כשהפוליטיקאים והגנרלים צריכים שעיר לעזאזל כדי להסיט אליו ולהסית נגדו את הציבור במקום שיפנה את זעמו להם ולמחדליהם.

בעבר היו המושמטים כקבוצה גורם לא משמעותי, היפלו אותם, וכל מיני פוליטיקאים כמו רפול הציעו נגדם הצעות, אבל גם לא מיהרו לממש את ההצעות האלה. הדבר השתנה ב15 השנים האחרונות, מאז שהמושמטים התחילו להרים ראש, והפכו לגורם שמפחדים ממנו יותר, בעיקר משום שהציבור היום פחות מאמין בפוליטיקאים ואפילו בצבא ממה שהאמין בעבר.
גם המצב של תבוסה במלחמה, בדיוק כמו בגרמניה אחרי 1918, מוליד חיפוש של שעירים לעזאזל ושליפת 'היהודי התורן' הפעם זה המושמט (בעיקר כי ראו שעל החרדים הם לא יכולים) מבנק הקורבנות, שהוא, שלא תטעו, קיים תמיד.

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה.
בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עיר בארץ ומדינה ענקית, נדיבה בזמן ובמילימטרים מעוקבים של סובלנות שהיא נותנת מרצונה, בשנות שלטון האם הגדולה ומי בכלל חשב שפעם היא לא תהיה.
ובשנה האחרונה הכל נהיה שונה פתאום ואז נולדו הזעם, המודעות למה שצרוב על המצח (כנראה עוד לפני כל זה) ותחילת המאבק הסיזיפי לטיהור השם העצמי, להבנה מתמדת שלא אני זה הרע והאשם באיזשהו דבר, אחראי לאיזשהו דבר ('מלכודת הראש הגדול' – אנחנו רוצים תמיד להרגיש שאנחנו אחראים למשהו, שיש לנו כוחות וזאת אולי ה מלכודת שאיתה קל לגרום לנו הכי הרבה להפליל את עצמנו בעיני עצמנו אפילו ברצח הבל, אגב לא אתפלא אם גם הוא ב'ועד') ללמוד את זה, זה שיעור של חיים. לא פשוט ללמוד, ועוד יותר לא פשוט זה לרכוש את זה לצמיתות, כלומר להחזיק את זה 24 שעות, כי המניאקים הקטנים ששתלו לנו בתודעה מגיל 0 מנצלים כל רגע רפיון כדי להתגנב בחזרה

הרוח
מי רוצה
לחזור לשפיות?

*
מחיר השנאה משלם
על שניסה לפקוח להם את העיניים.
בבואו לפני אלוהיו
רק היקום יהיה עד לפניו
על ריבואות גלקסיותיו המתפשטות
למרחקים מלאי ניכור
חמים מכמה מליבות האדם.

**
אתה יודע שנגמר
כשגופה האנרגטי היא מושכת ממך.
בלימבו המוזר
שבו אתה ממשיך לחשוב את מחשבותיך
קיימת כמו ישות
כולה חורים כואבים
אולי אתה זה
שמסרב למשוך את עצמו
משדות מלכתחילה הם בדויים.

יש מי כותב עבורי את הסיפור
כעושה קולאז' מופלא של תחנותי
כל הדברים מתחברים,
מתחרזים
ש… …..ם, ש… ….ם.

עד שאגיע
אל המקום אשר התבקשתי
עירום אהיה מכל מחלצותי.

זה הלך הרוח שתופס אותי, נכון לכרגע, בנושא: ילך אולמרט או לא ילך.
ואני חושב שלא רק אצלי זה ככה.
אולי זה בגלל העובדה, שפחות או פחות אנשים מרגישים שהשאלה מי יהיה ראש הממשלה היא משמעותית כל כך לחייהם.
יותר ויותר אנשים למדו שכל המשחק הוא החלפת הבובה העומדת בראש מערכת מסועפת של קשרים, שלאזרח הקטן אין באמת השפעה עליהם.
אז אולמרט יתכן וילך (מה שלא בטוח – עכשיו), ויתן את הדין על שלא ידע לספק את האורגזמה של נצחון במלחמה, האופיום להמונים, הסם המצליח ביותר עד היום שבו קבוצת השלטון משתמשת כדי להרדים את העם, כדי להפריד ולמשול, כדי לדכא את המדוכאים, יהודים וערבים, כדי ללכד את השבט.
לא יתנו את הדין כל הפוליטיקאים, מימין ושמאל, כל העיתונאים וכל האחרים שקולם נשמע בציבור בימים הראשונים, בהם עודדו את המלחמה, ימים שבהם להשמיע איזושהי ביקורת על המלחמה, להטיל ספק בצדקתה ובסיכוייה להביא את "הנצחון" זה היה כמעט סכנת חיים. לא יתנו את הדין כל הארי-שביטים למיניהם, שעודדו את המתקפה הקרקעית המיותרת. גם לא השיינפלדים ("הכו בהם, הירגו בהם, הקיזו את דמם") למיניהם, שעודדו בשירתם לכתוש ולמחוק כפרים לבנוניים ובהם אוכלוסיה אזרחית.
אולמרט הוא לא צדיק, ואין מה לרחם עליו. הוא כראש הפירמידה צריך לקחת אחריות על ההיגררות שלו אחרי משקיע המניות (עד היום אני לא בטוח שכל הסיפור הזה לא היה מלכודת של כמה גנרלים לממשלה שהיתה אזרחית מדי לטעמם).
אבל אילו היתה התפטרות אפשרית של ראש הממשלה משדרת איזה סיכוי שיהיה טוב יותר, שהלקחים יילמדו, ששוב לא יצאו למלחמת אורגזמת הגנרלים (והשרים), ששוב לא יפקירו את הצפון, אז היה מה להתרגש מהחלפת ראש הבובה הנוכחי בראש זה או אחר.
אבל הלקחים לא יילמדו. המדינה תמשיך ותהיה רעה עוד יותר לאזרחיה, בעיקר הנחשלים והחלשים. היא תמשיך לנהל את מלחמותיה בהתאם לרצון החונטה הצבאית-שב"כית (שנציגיה בממשלה הם היחידים שבאמת שולטים או משהו שמתקרב לזה ברפובליקת הבננות וההון החוגגת עוד מעט את שנת קיומה ה60, ויש עוד כאלה שקוראים לזה "עצמאות") ולהסית נגד מי שלא מתאים כמו שעשתה בקיץ האחרון, ומדינת המשטרה, עם חוקי טוקבקים וחוקי האח הגדול וחוקי אזרחים סוג א' וסוג ב' תלך ותצור על חיי האזרח הקטן (אה, כן, ותכנית הויסקונסין תורחב, לתועלת בעלי ההון). מי שלמד את הלקח אלה הרבה אזרחים קטנים שלמדו – כל אחד לעצמו, ידאג למגן את עצמו, כפי יכולתו. דרכון זר, או דרך אחרת, אם יש.
דמוקרטיה? הצחקתם.
לא יודע מה עצוב יותר ומזעזע – שזה ככה, או שאני אדיש לזה שזה ככה.